אני מתכווןלאות בצורת תמונה שצילם טוני קאראם, בודהיסט שניהל את בית טיבט במקסיקו סיטי, וככל הנראה התחיל חניכה לתפקיד של נגואל, אך לטענתו הפסיק אותה. טוני צילם באירוע בודהיסטי רב משתתפים בטאוטיוואקאן, עיר קדומה במקסיקו שיש בה פירמידות, את הטפיל המכונה "מעופף".
הקטע הבא לקוח מספרה של איימי וואלאס "שוליית המכשף", בו קסטנדה מבהיר לחניכים את העניין. ככל הנראה, לקבוצה המצומצמת הנקראת "הקבוצה של ימי ראשון". הסוגריים המרובעים הם שלי:
"זה היה ביום הנקרא "נקודת השיוויון האביבית" [vernal equinox]. במקום התאספו מאה אלף איש בשטח הפירמידות. בגלל 'הרוחניות', שהיא למעשה רק זיוף [fake] ואגואיסטית, הכַּוונה של ההמון הזה העניקה צורת אדם לצורה של ישות לא אורגנית על גבי הנגטיב [סרט הצילום]. טוני הוא מוזר! כל מיני דברים מוזרים קורים לו, אבל זה הדבר הכי מוזר עד כה! הוא צילם את הסוד הכי חשוב בתורה של דון חואן - הוא תפס בסרט צילום voladore [בספרדית], או מעופף.
"דון חואן אמר לי שהמידע הזה מסוכן מדי, נדיף [volatile] מדי, מכדי לעשותו לציבורי - אבל התמונות של טוני המוזר הן האות לכך שהרוח רוצה שאספר לכם על כך; אנו נאכלים [...] משהו מפלצתי אוכל את המודעות שלנו, כל היום, כל יום, אפילו בזמן השינה שלנו. אלה הן הישויות שדון חואן כינה המעופפים [flyers], או מקפצים [jumpers]." (מתוך פרק 21 "ערפדי אנרגיה" עמוד 178)
במקום אחר אומר קסטנדה, אולי גם בספר של איימי, שהמעופפים, ששולטים בחברה האנושית באמצעות מוח כוורת, ייחסלו כל מי שיפרסם מידע אודותם. אני משער שהחל מאותה תמונה, שהיוותה אות, קרלוס והנשים החלו לדבר על כך בסדנאות, אבל את הפרסום הגדול, בספר, הם עשו בכל זאת לאחר מותו הרשמי של קרלוס והיעלמותן של נשות חבורתו.
אני רוצה להעלות את ההשערה שזמן הופעת התמונה היה בעל חשיבות באות. ההשערה אומרת שאיך שלא מסתכלים על נקודת הזמן הזו, "נקודת השיוויון האביבית", vernal equinox, כלומר באיזו תיאוריה אסטרונומית שנבחר, העובדה ה[די]מוצקה היא שיש כאן מעבר בין תקופות: סוף תקופה אחת ותחילת תקופה אחרת, וזהו זמן "מתבקש" לאותות לגבי התקופה "המפציעה", לא?
אבל ההשערה הזו אינה נסמכת רק על תחושת הבטן הזו, שהשד יודע מי שתל אותה בי (בנו), אלא על הרעיון הטולטקי הבא, המופיע ב"הטבעת השניה של העוצמה" ומפאת חשיבותו נבחר להופיע גם ב"גלגל הזמן":
"לוחמים תמיד לוקחים אירוע ראשון מכל סדרה בתור התוכנית [blueprint, תוכנית על גבי שרטוט] או המפה של מה שהולך להתפתח עבורם לאחר מכן."
**************************
הסיבה לאות ===========
קשה לדבר על סיבה לאות, כי מי ששולח אותות היא הרוח, ולכן הרוח היא סיבתו. אז אולי נכון יהיה לומר שהרוח רק השתמשה באירוע כאות, כלומר סימנה למשרתיה חסרי הרבב שאירוע זה הוא אות.
אני מסב את תשומת לב הקוראים (שנקלעו לפוסט זה, וכנגד כל הסיכויים הגיעו עד הלום ) לאמירה של קסטנדה בקטע המצוטט לעיל, הטוענת לכאורה לקשר הסיבתי שבין הרוחניות של ההמון האנושי שהיה במקום, רוחניות שלדעתו של קסטנדה היא זיוף ואגואיסטית, וההתגלמות החושית של היישות שאחראית לאותו פייק ואגואיסטיות:
"בגלל 'הרוחניות', שהיא למעשה רק זיוף [fake] ואגואיסטית, הכַּוונה של ההמון הזה העניקה מראה של אדם [anthropomorphized] לצורה של ישות לא אורגנית [חסרת גוף פיזי] על גבי הנגטיב [סרט הצילום]".
זוהי אמירה מפורסמת של איוב, מלך הפורענויות, וכוונתו היא שהפחדים שהיו לו לגבי מה שעלול לקרות לו, התגשמו.
עלעלתי לי לתומי בסיכום שעשיתי בזמנו לפרק 21 בספרה של איימי וואלאס "ערפדי אנרגיה", בו יש מידע רב נוסף אודות הטורפים הקרויים "מעופפים", טפילי האנרגיה השולטים בכל אדם ואדם. הטריגר לקריאה שלי היה אירלנד לעומת ארגנטינה, זוכרים? אבל הפוסט בחר לעסוק בנושא אחר.
ממה שקסטנדה אומר בקטע הבא, הלקוח מהפרק ההוא, אפשר להבין שקרלוס היה אומר שאיוב הביא על עצמו את הפורענויות שלו באמצעות פחדיו מהם. סוגריים מרובעים הם שלי. סוגריים עגולים הם חלק מהטקסט המקורי.
ואז הוא [קרלוס] נכנס ל[דבר על]זירה שהפריעה לי יותר מכל שאר הפרשנות שלו. הוא התחיל באומרו לנו, "כשהמעופפים השתלטו עלינו, הם לימדו את האדם שאתה צריך לפחד מאלוהים, עליו להפציר [plead, ואולי הכוונה היא להודאה באשמה, בחטא?] להתחנן למחילה, ועליו להביט מעלה אל איזו יישות גדולה. המעופפים היו חזקים במיוחד בימי הביניים, כאשר הכנסייה שלטה בכל." (טאישה אמרה לי את ההיפך לגבי ימי הביניים - שהאנושות למעשה הייתה חופשייה יותר אז.)
"גם היום, קתולים ואחרים נמצאים במצב של תחינה, מתחננים לקבל דברים. דון חואן אמר שזה לא עובד ככה. אתה פוקד זאת [את רצונך]. אם אתה מתחיל להתחנן ל[קבל]משהו, במיוחד אם אתה אומר, 'אנא, אל תיתן ל-X לקרות!' אז זה בוודאי יקרה - X יקרה לך. הוא [it, כנראה המיינד הזר] יגרום לזה לקרות. לכן, אם יש משהו שאתה לא רוצה שיקרה, דון חואן היה אומר, 'אל תתחנן!' אל תגיד מה אתה לא רוצה שיקרה, מירדה! [כנראה קללה בספרדית] זה מוטח ב[slams, או נטרק כמו דלת בפניהם של] אנשים שנמצאים במצב תחינה".
מי שחשקה נפשו לקרוא שוב את הסיכום שלי של הפרק ההוא, שהוא עתיר מידע אודות המעופפים, הנה הפוסט ההוא:
כזכור, לרשותכם גם הספר השלם של איימי וואלאס באנגלית בפורמט דיגיטלי. אני חושב שמפאת חשיבותו הרבה של הספר, למרות היותו בלתי מומלץ למתנדנדים בטולטקיותם, אפשר להוסיף לרשימת המשאלות את תרגומו של הספר הזה לעברית.
**************************************
חדשות מהשטח קובץ הראיונות, הרצאות, עדויות וכו. של החבורה התעדכן שוב, ועכשיו מספרו הוא 7.8
הוספתי לו עוד קצת חומרים ותיקנתי כמה דברים ישנים, כגון: תמונה שכיסתה חלק ממאמר, מאמר שהיה תקציר של מאמר אחר, אבל מכיוון שהמאמר המקורי ישנו, התקציר לדעתי מיותר, והוספתי עוד כמה עדויות מסדנאות ושני מאמרים.
מומלץ להורידו ולהחליף את הישן, שנאמר "ישן מפני חדש תוציא".
אחת מאומנויות האיזון של הלוחם, ודוגמה נוספת לאמירה לא-מילולית ===========================
טענתי לא מעט [יש שיוסיפו "עד לזרא" ], ואף גיביתי את טענתי הפרשנית בדוגמאות, שבספרות שלנו יש אמירות רבות שהן לא מילוליות. משום מה, הספרות מנסה להסוות את קיומן, ואינה בוחלת בטריקים.
בקטע הבא, הלקוח מ"סיפורי עוצמה", יש לדעתי דוגמה כזו:
"כל איום על הטונל תמיד מסתיים במותו. ואם הטונל מת, כך גם האדם כולו. בגלל החולשה המהותית [inherent] שלו הטונל מושמד בקלות, ולפיכך אחת מאומנויות האיזון [balancing] של הלוחם היא להביא את הנגואל להגיח [emerge] על מנת לתמוך בטונל. אני אומר שזו אומנות, כי מכשפים יודעים שרק על ידי חיזוק [boosting, הרמה, דחיפה מלמטה] הטונל יכול הנגואל להגיח. האם אתה רואה למה אני מתכוון?
החיזוק הזה נקרא עוצמה אישית".
דון חואן קם, מתח את זרועותיו וקימר את גבו. התחלתי לקום בעצמי, אבל הוא דחף אותי בעדינות למטה.
"עליך להישאר על הספסל הזה עד הדמדומים," הוא אמר. "אני חייב לעזוב מיד. חנארו מחכה לי בהרים. אז בוא לביתו בעוד שלושה ימים וניפגש שם". (עמוד 134)
האומנות של הלוחם היא, לדעתי, לא מספיק מובהרת, ולכן שם לו הפוסט למטרה להבהיר אותה:
יש לשמור על הטונל בכל מחיר, ועם זאת יש לאפשר את הגחתו ותפקודו של הנגואל, אבל הגחתו של הנגואל מאיימת על הטונל ולכן מביאה להשמדתו העצמית. כאן נכנסת לפעולה אומנותו של הלוחם. הלוחם פותר את הבעיה על ידי כך שהוא מאפשר את הגחתו של הנגואל, אבל עושה זאת באופן מבוקר, ומשתמש בה גם כדי להגן על הטונל; לעצור אותו מלעזוב את מקומו ולמות. זוהי עוצמה אישית [פרסונלית], כי היא משלבת את הנגואל עם הטונל, הנגואל בשירות הטונל. הלוחמים שומרים על הטונל כדי שימשיך לנהל ולהשגיח על עולמו, אבל מורידים אותו מדרגת מלך. הורדתו מכס המלוכה מביאה אותו להשמיד את עצמו, ולכן יש לעשות זאת בהדרגה, וללמד אותו בהדרגה להכיר בקיומו של הנגואל הבלתי ניתן להבנה וללמוד לחיות לצדו. לצורך כך עליו לוותר על החשיבות העצמית.
התרוממותו של דון חואן מהספסל ויחד עם זאת דחיפתו בעדינות את קסטנדה למקומו, כלומר מניעתו מלהתרומם אחריו, ממחישה לדעתי את הרעיון. זוהי האמירה הלא-מילולית שעליה דובר בכותרת הפוסט.
הטקסט מנסה לגרום לנו לחשוב שדון חואן קם והתמתח כי עליו לעזוב, והוא לא נותן לקסטנדה לקום, כי עליו להישאר שם עד הערב...
ניסיון יפה, נגואל, אבל לא הצלחת לעבוד עלינו
============================
הערה פרשנית נוספת. היא לא חזקה, אבל אני שם אותה על השולחן:
המשפט "האם אתה רואה למה אני מתכוון?" שנאמר בציטוט הנ"ל קצת לפני ההמחשה (ההצגה), עשוי להתפרש כמרמז על כך שהמעשים הגופניים הבאים שלו הם הצגה שמטרתה להראות לו למה הוא מתכוון, "להראות" להבדיל מ"לומר".
אבל כדי להחליש את הרמז, הוא הכניס משפט ביניים קצר: "החיזוק הזה נקרא עוצמה אישית".
כלומר, ללא משפט הביניים הקצר הזה, קוראים רבים (מדי) היו עלולים לראות במעשים האלה המחשה, אמירה לא מילולית, וכמו שכתבתי, משום מה אמירות לא מילוליות מוסוות היטב בספרות הזו, אבל לא לחלוטין.
==============================
מוסיקה
משהו ביוונית
אנתרופוש אפתוש [האיש ההוא] גירסה מקוצרת, אבל יש ריקוד.
===========================
4.10.23
חידה: מה מזכירה לך התמונה? ====================
למרות שקראתי את המקור שבו מופיע המידע הזה, ואף תרגמתי אותו והעליתי את הקטע בפוסט, לא זכרתי אותו, ואם מישהו היה מעלה חידה זו לפני ימים אחדים, כנראה שגם אני הייתי נכשל. לכן, לדעתי, רענון המידע הזה הוא מבורך.
.
המקורות העיקריים שלנו למידע טולטקי אודות הטפילים המכונים "מעופפים", או "הטורפים", הם:
- הפרק "צללי הבוץ" שב"צדו הפעיל של האינסוף",
- הפרק "טורפי המודעות" בספר הראשון של ארמנדו "מפגשים עם הנגואל",
- והפרק "ערפדי אנרגיה" בספר של איימי וואלאס "שוליית המכשף".
אם מישהו זוכר עוד מקור, מוזמן לרענן את זיכרוני/ננו.
מידע כזה גם מפוזר בקובץ הראיונות (הרצאות, עדויות וכו.). מעניין שמידע על כך מופיע בסדנאות ובחוגי תלמידים קרובים, כמתואר בספרה של איימי, כלומר בזמן שקרלוס וחבורתו היו בעולם, ואילו הפרסום הפומבי הגדול נעשה בספר ("צדו הפעיל של האינסוף") שיצא לאור לאחר עזיבתו של המחבר את העולם. אני קורא למהלך שלו: "להטיל פצצה ולברוח"
.
הנה הקטע מתוך הספר של איימי וואלאס: הסוגריים המרובעים הם כרגיל הערות שלי.
"אבל איך הם אוכלים אותנו, דון חואן?". דון חואן השיב לי, " עם הלשונות השטוחות השמנות שלהם. המעופפים גדולים כמו בניינים. והם מהלכים על הקרקע. הם מחליקים [על הקרקע], הם עטים [swoop, כמו עיט העט על טרפו], והם אוהבים ערים - בואנוס איירס היא המולדת שלהם. יש בבואנוס איירס ריכוז של מעופפים גדול יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם. הארץ היחידה שהם לא חיים בה היא אירלנד.
הם מותקנים [שנאמר התקן זר] בשכל [mind, נפש] [כשאנו] בגיל 10-12. הם אוהבים את החשיכה, והם מעדיפים גברים יותר [מנשים]. הם מלקקים אותנו כמו שמלקקים גביע של גלידה". (עמוד 181 במקור האנגלי, עמוד 195 בקובץ הדיגיטלי)
לפני הליקוק מוזכרות "הלשונות השטוחות השמנות שלהם", ולכן נראה לי שלא מדובר כאן בדימוי, כלומר עלינו להבין שאכן יש להם לשונות ועל ידי ליקוק הם ניזונים מהאנרגיה שלנו. בפרק "צללי הבוץ" נאמר, למיטב זיכרוני, שהם מעוררים בנו התפרצויות אמוציונליות שהן למעשה פרצי אנרגיה, כמו להבות אש, שעליהם הם עטים.
===========================
מוסיקה
גירסה מלאה ואיכותית יותר של "אנתרופוש אפתוש"
=======================
אפרופו בואנוס איירס:
בקובץ הראיונות (הרצאות, עדויות וכו.) ישנה האמירה הבאה של קסטנדה באחד הסמינרים:
Argentina is the home of the flyers. Something about the tilt of the earth or the South pole or something concentrates them there. It's a very "egotistical place."
ש=================================
5.10.23
הדחתה של החשיבות העצמית מכס המלכות - גם במובן המילולי =================================================
ההדחה [dethrone] הנ"ל היא מהותה של דרך הלוחם, וכל מה שלוחמים עושים נעשה למען השגתה של המטרה הזו ("כח השקט")
ובמקום אחר בניסוח אחר: "אֶגוֹמַנְיָה היא רודן אמיתי", הוא אמר. "עלינו לעבוד ללא הרף כדי להדיח אותה". ("כח השקט" בפרק "ארבעת הלכי הרוח של הייקוש")
באחד הפוסטים האחרונים שלי דובר על אמנותו של הלוחם לאזן את הגחת הנגואל עם שמירה על הטונל במקומו. הטונל דורש סדר מלא בעולמו, והנגואל ופעולותיו אינם משתלבים בסדר הזה, הם בלתי ניתנים להסבר, ובמצב כזה הטונל מרגיש מאויים והוא פותח את עצמו למוות. הוא בעצם אומר, בניסוח שלי: אם אין לי שליטה מלאה, טוב מותי מחיי. הנה הקטע:
[דון חואן:] "אתה קורא לזה [למה שעשית] להסביר. אני קורא לזה התעקשות סטרילית ומשעממת של הטונל שהכל יהיה בשליטתו. בכל פעם שהוא לא מצליח [להסביר וכך להיות בשליטה], יש רגע של תמיהה [bafflement, בלבול] ואז הטונל פותח את עצמו למוות. איזה דפוק! [What a prick!, מילולית: איזה זין, חולה שליטה] הוא מעדיף להרוג את עצמו מאשר לוותר על השליטה. ("סיפורי עוצמה")
הפוסט רוצה להצביע על כך שלאמירה אודות הורדת החשיבות העצמית מכס המלוכה יש פן שאינו מטפורי, אלא די מילולי.
החשיבות העצמית היא לדעתי מונח המציין את הטונל, את המיינד הזר, כלומר את המעופף הטפילי. הנה קטע מ"מעברים קסומים" המדבר על כך שהמרכז האנרגטי השישי, הנמצא בפסגת הראש, מקום המוכר בשפה גם בכינוי "כתר הראש", עבר השתלטות של גורם זר, טורפני.
[דון חואן:] "המרכז השישי הזה של אנרגיה," הוא אמר, "לא בדיוק שייך לאדם. אתה רואה, אנו בני האדם נמצאים תחת מצור, אם לנסח זאת כך. המרכז הזה עבר השתלטות על ידי פולש, טורף בלתי נראה. והדרך היחידה להתגבר על הטורף הזה היא על ידי חיזוק [fortifying, ביצור] כל שאר המרכזים".
(אם מישהו מעוניין במראי מקום מדוייקים, לגבי אלה שלא ציינתי, כמו שאמר ישו: "בקש ותיענה")
==================================
6.10.23
מהי העוצמה היחידה שלנו לצורך עמידה כנגד הכוחות בחיינו =========================================
הקטע הבא לקוח מ"מציאות נפרדת".
להיות מסכן [poor, תורגם עני] או משתוקק [wanting] זו רק מחשבה; וכך גם לשנוא, או להיות רעב, או לכאוב."
"אני לא יכול באמת להאמין לזה, דון חואן. איך יכולים רעב וכאב להיות רק מחשבות?"
"הם רק מחשבות בשבילי עכשיו. זה כל מה שאני יודע. השגתי את ההישג הזה. העוצמה לעשות זאת היא כל מה שיש לנו, שים לב [mind you, תורגם: אם לא אכפת לך], כדי לעמוד נגד הכוחות של חיינו; בלי העוצמה הזו אנחנו פסולת [dregs, משקע בתחתית נוזל], אבק ברוח." (עמוד 130-129)
הקטע הזה אומר דרשני, וזה מה שאני הולך לעשות, לדרוש בו.
העוצמה היחידה שעומדת לרשותנו היא לראות במצבי הסבל האלה מחשבות, ולכן לא מחייבות, היא כל מה שיש לנו. אני טוען שמה שהופך את אותן חוויות סבל למחשבות הוא האני, ההזדהות עם הפרסונה: אני מסכן, אני כואב, אני רעב, אני שונא... אם נוציא מהן את ההזדהות שלנו עם הפרסונה, ונעביר את ההזדהות לאני טרנסצנדנטי (שמעבר לעולם), לא נוכל לחשוב מחשבות כאלה. חוויות כאלה של צורך באוכל [רעב], של מטרד גופני [כאב] וכד. ימשיכו להיות, אבל אני לא אהיה שם.
כלומר, אנו צריכים ויכולים למקד את תשומת לבנו באני האמיתי, הטרנסצנדנטי, שהוא גוף האנרגיה, הכפיל, ואז נהיה משוחררים מהמחשבות הללו.
הדבר גם נרמז, לדעתי, בביטוי: mind you, שנראה ממש נטע זר בקטע הזה, במיוחד בתרגום העברי: אם לא אכפת לך. אני מציע לקרוא אותו כך: שים את תשומת לבך בעצמך האמיתי, ב-real you.
ההונאה הגדולה של המעופפים היא שהם גרמו לנו להזדהות עם המיינד שלהם, לחשוב שהוא שלנו, ולכן אני מתייחס למחשבות שלו כאל המחשבות שלי. עלינו לתקן את המצב הזה ולהחזיר את ההזדהות שלנו למי שאנחנו באמת, ועם כל הצער שבדבר, להפסיק לקבל את "מחשבותינו" כתורה מסיני
********************
מוסיקה
טנגו כפר סבא
מילים: נתן אלתרמן
לחן: משה וילנסקי
שבת שלום
==================================
למען הסר ספק, ההישג הזה, שדון חואן השיג, וכאן הוא מקבל ניסוח פשוט של העתקת ההזדהות, הוא הגביע שבסוף הדרך הטולטקית רבת התלאות.
) לאמירה של קסטנדה בקטע המצוטט לעיל, הטוענת לכאורה לקשר הסיבתי שבין הרוחניות של ההמון האנושי שהיה במקום, רוחניות שלדעתו של קסטנדה היא זיוף ואגואיסטית, וההתגלמות החושית של היישות שאחראית לאותו פייק ואגואיסטיות:
