אם יותר לי להביע את התרשמותי, עתה משצלחנו כמעט מחצית מהספר, הספר של מרגרט בסך הכל שווה קריאה, ואני די נהנה ממנו.
לדעתי, לא נכון יהיה לטעון שמה שהיה לפני הפגישה הראשונה שלו עם דון חואן בנוגאלס אינו חשוב, כי ע"פי הספר השלישי של ארמנדו טורס ("רשת קורי העכביש של העולם"), שתורגם לעברית על ידי עבדכם, יש קטע יקר מפז (עמודים 7,8), שבו קסטנדה מספר שבהיותו חייל בצבא ארה"ב, באריזונה, ירו בו החיילים מהיחידה שלו והשליכו את גופתו לנקיק, ודון חואן הציל אותו ממוות, תוך החזקתו במצב של מודעות מוגבהת. בעצם, הסיפור שחוזר על עצמו בכל מציאת נגואל חדש.
שם גם נאמר שדון חואן הדריך אותו כך שהם ייפגשו בקשב הראשון בנוגאלס, ואני חושב שעלינו להסיק שבאותם שנים שקדמו לפגישה בנוגאלס, דון חואן הנחה אותו בקשב השני.
באופן דומה, דון חואן אומר לטאישה שלקח לו שנים עד שהוא הצליח להביא אותה אל עולמו, כשבאותם שנים היא בעצם הייתה נפגשת עם נלידה בחלומות.
לכן, אני מציע לקרוא על חייו של קסטנדה בארה"ב, בשנות ה-50, לפני הפגישה בנוגאלס ב-1960, בספרה של מרגרט ובספרו של ביירון דה פורד כשברקע נמצאת המחשבה שהוא כבר נמצא תחת חניכה ושהוא מודרך על ידי הנגואל.
ובהחלט אפשר למצוא רמזים להדרכתו של דון חואן, לדוגמה: קרלוס החל ליצור ערפל סביב קורותיו ולשבש את שגרת חייו כבר בימים ההם, כפי שמעידה מרגרט רניאן.
------------------------------------------------
הפרק בקובץ נפרד
https://drive.google.com/file/d/1AsKHEI3hTsADhQHHZguV4cS3zHoA5rcs/view?usp=sharing
קריאה נעימה ומחכימה
=======================
