יום שבת, 28 במרץ 2026

1997 - ראיון עם קסטנדה שפורסם באיטלקית

 לכדו את תשומת לבי

עבור השמאנים של מקסיקו, בסוף החיים, לאדם אין מה להפסיד או להרוויח: הוא יכול רק לשאוף להמשיך את המאבק למודעות ברמות אחרות של המציאות. היקום מאפשר למכשף להפוך את עצמו לחלוטין לתודעת ההוויה [או הקיום]: בדרך זו, הגוף הפיזי הופך לאנרגיה. ובצורתו החדשה, אתגרים חדשים מחכים לו."

"אין בזה שום דבר רוחני", מזהיר קסטנדה: "זוהי פילוסופיה מעשית, המבוססת על משמעת קשה המאפשרת לאדם לחוות מציאויות חדשות שהן פיזיות בדיוק כמו זו שאנו חווים מדי יום."

התמונות וההקלטות של הקול לוכדות את האגו בזמן, הן מקבעות את ההיסטוריה הפרסונלית שלמכשף לוקח חיים שלמים למחוק אותה. התמונות על השולחן הן הַלל לַאגו. איך לפוגג מזמור לכלא שלנו. 

חלימה על עולמות שלא נוצרו על ידי תת המודע היא מתנה מהיקום המוענקת לכל אחד, במוקדם או במאוחר, בחיים; ואמנות החלימה טמונה דווקא בלמידת ההבחנה בין החלום הפסיכולוגי לחיזיון. עבור מי שיודע כיצד לתפוס זאת, זה כאילו נפתחת דלת קטנה בדלת הגדולה שכולאת אותנו בחיי היומיום.

"בסוף החיים, גופם של המכשפים בוער מבפנים לפני שהוא נעלם כמו משב אוויר והופך לאנרגיה טהורה בעלת מודעות".

"בסוף החיים לא מחכים לנו, לא גן עדן ולא גיהינום, לא גלגול נשמות ולא נירוונה. הפרס האמיתי הוא להמשיך במאבק כדי לרכוש מודעות גדולה יותר ויותר ברמות אחרות של מציאות, [מציאויות] קונקרטיות, שבהן אפשר להיוולד, לחיות ולמות; ושבהן לגוף, בצורתו החדשה, ממתינים אתגרים חדשים – ואי אתגרים: המאבק נמשך.

תלמידו של המכשף התעקש על ייחודו של הידע של הנגואלים, שלא ניתן להשוותו לשום דבר – לא למסורות דתיות ולא לאסכולות החניכה של המזרח או המערב.

---------------------------------------------------------- 

המאמר בקובץ נפרד

https://drive.google.com/file/d/1G8SgbDBYRq0N9B6ykdW1IQQOIXvVjeNM/view?usp=sharing


עדיין לא הכנסתי את המאמר לקובץ המרוכז של המאמרים המתורגמים וגם לא לקובץ המרוכז הלועזי.


קריאה נעימה ומחכימה

======================================