יש לך שמש בליבך
בוא והושט לה את ידך.
מילים: שמרית אור
לחן: דוד קריבושי ומוטי המר
האם ייתכן שמימד העומק של הראייה הוא רק קונסטרוקציה מחשבתית, או תפיסתית?
להבנתי, המדע אומר משהו כזה כשהוא אומר שבמבט של עין אחת אין עומק, והעומק נבנה משילוב התמונות שמציעות שתי העיניים.
אבל, אנו נזהרים כאן מאד מדברי המדע, שהוא בסך הכל הדת החדשה.
האלה חתחור
האם גם הטולטקים טוענים משהו כזה?
**************
www.toltec.co.il
*
הערות ותוספות
14.10.18
לא קשור לפוסט,
נשים איראניות בהפגנת מחאה נגד הצו האסלאמי המחייב אותן ללבוש חיג'אב . השנה היא 1979 והמחאה של הנשים נגד הצווים באה לידי ביטוי בעיקר בעיר טהרן . החל ממאי 1979 דיכאו משמרות המהפכה באיראן את מחאת הנשים .
עוד מקרה של דיכוי המונים (במקרה זה נשים) על ידי דת זבל.
כפי הנראה, אי אפשר לעשות דבר נגד המודליות של הזמן.
===============
15.10.18
העיגול האדמדם מעל ראש חתחור מייצג את השמש.
האם הוא לא מזכיר לכם את הנקודה בצבע אדום-רימונים שמופיעה באופק, כאילו פורצת מתוך ענני לבנדר, והולכת וגדלה, ולבסוף מתפוצצת והופכת למראות או למחשבות, או למילים כתובות. לקרוא אותן משמעו להיות קורא האינסוף. ("צדו הפעיל" עמוד 166 ואילך).
אתמול, במקרה, ראיתי שהשמש ברגע השקיעה הייתה ממש אדומה. (הצילום לעיל לא שלי). כנראה שהיא אדומה כאשר ישנם עננים בינה לבינינו. עננים המוזכרים באזכור לעיל כענני לבנדר.
אפרופו שמש בין קרניים, שמתם לב שהמילה "קרניים" בעברית מציינת גם קרני שמש וגם קרני פרה (וכדומה)? חתחור מיוצגת לעתים בדמות פרה עם השמש בין קרניה.
===============
16.10.18
אפרופו ענני לבנדר:
לבנדר הוא בעל צבע סגול.
סגול הוא הצבע המאפיין את המיקום הקרוי "אויב". המקום הטוב קרוי "סִיטְיוֹ". (פרק ראשון ב"משנתו של דון חואן)
מה צבעו של המקום הטוב?
הרוח (באמצעות קסטנדה) לא מגלה לקוראים. הגוון הצהבהב של האדמה הפך לרגע לירוק נחושת ואחר כך..... לגוון אחר.
אני משער שהגוון הוא ענברי.
מידע הראוי לתשומת לבנו: הנקודה הטובה הייתה ממוקמת דרום-מזרח לנקודה "הרעה". המרחק בין שני המיקומים היה בין מטר וחצי למטר ושמונים ס"מ (גובה אדם, לא?).
אם כן, הנקודה האדומה (עין הכפיל, לדעתי) פורצת את העננות הסגולה, המייצגת את הגורם הכולא אותנו.
בסוף הפרק הראשון, בעקבות הצלחתו של קסטנדה באיתור המיקום הטוב לשהות בו - המיקום שמסוגל להטעין אותו באנרגיה - ובכך הוכיח קסטנדה לדון חואן שהוא ראוי ללמוד על מסקליטו (פיאוטה), קסטנדה שואל מתי הוא יתחיל ללמד אותו:
"It is not so simple as that. You must be ready first."
"I think I am ready."
"This is not a joke. You must wait until there is no doubt, and then you will meet him."
"Do I have to prepare myself?"
"No. You simply have to wait. You may give up the whole idea after a while. You get tired easily. Last night
you were ready to quit as soon as it got difficult. Mescalito requires a very serious intent."
(סוף פרק 1 "משנתו של דון חואן")
האם צריך להכין את עצמך למפגש עם מסקליטו (המייצג לדעתי את הרוח)?
לא. צריך רק להמתין.
להמתין לכוונה בלתי כפיפה. כידוע יש קשר הדוק בין כוונה ורצון, ולהופעת הרצון צריך...... להמתין.
בקטע הקצר הזה, שהוא אולי כל התורה בקליפת אגוז, מתואר אספקט נוסף של הופעת הרצון: אבדן הספקות.
דון חואן אומר במקום אחר שכל מטרת החניכה איננה אלא סילוק הספק.
===============
16.10.18
כידוע (לי) הספרים שלנו הם הכי חשובים, הכי חכמים והכי משעשעים שיש.
לטקסט עצמו יש ערך חשוב נוסף: קסטנדה הרי ראה את הטקסט, בדיוק כפי שהוא מופיע בספרים, באינסוף. זה הפך אותו לקורא האינסוף, ובמידה לא מבוטלת (לדעתי) גם אותנו, הקוראים את הטקסט, לכאלה.
אתם רוצים לעשות מהטקסט קדוש?
אני לא אמנע זאת מכם :)
התרעננות עם כמה צלילים טובים: ריקוד בוקר.
ובגירסה ג'אזית:
===============
16.10.18
אפרופו מקור הספרים ברוח, אמירה שאמרתי כבר, אבל אין שום בעיה לחזור על הדברים, ליהפך, רק כך נוכל לזהות את השידורים של תחנת השידור האחרת, של הרוח:
כל אמירה של דון חואן היא אמירה של המיינד האמיתי שלנו; מחשבה שחולפת בנו ולא זוכה לתשומת לב מספקת, אם בכלל.
דוגמה:
האחריות הגדולה שלך להימצאותך בעולם הזה.
המשימה להגיע לכפיל/גוף-האנרגיה מוגבלת לזמן שבו אתה נמצא בעולם (בגוף). אחר כך זה כבר מאוחר מדי.
למה?
===============
17.10.18
חומר למחשבה:
אם הסדק שבין העולמות הוא הפתח היחיד שיש לפקעת החוצה, אז אכילה, שתיה, נשימה, הפרשות לסוגיהן, כל אלה מלוות בפתיחת הסדק. אלא אם כן, ההפרשות הללו נותרות בתוך הפקעת, וההזנות לא נטמעות בנו.
על נשימה כבר התעכבתי בנפרד: נשימה היא (לדעתי) הרוח WIND (רוח הנגואל) הנושבת מעבר לפתח, אשר בגללה הוא נפתח ונסגר.
===============
18.10.18
כל כך נכון, לדעתי.
לדעתי, ידע מופץ בעיקר מטעמים של שליטה, תימרון עדרי המאמינים/הנתינים...
לנווט אנשים על מנת שישרתו את מטרות השליט או בעל האמצעים שיכול לשלם עבור הפצת "הידע" שהוא מעוניין בו.
עם זאת, יש סיכוי לטהר ידע מהזוהמה הזו באמצעות מחקר.
בהקשר זה (אני חושב שכבר אמרתי):
צריך לשמור את ספרי קסטנדה והנשים, את המהדורות הראשונות שלהם, מהדורות הנייר, בשפת המקור, בכספת, כמו ששומרים על הקילוגרם התקני, המטר התקני... לפחות כמו ששומרים על מגילות מדבר יהודה.
מי שמסתמך על ציטוטים מספרים אלה באינטרנט יכול להיווכח שבמקרים רבים הם כבר מסולפים בדרכים שונות ומסיבות שונות, ובסך הכל עברו שנים מעטות מאז שמחבריהם עזבו את העולם.
ישנו סרטון ביוטיוב שכותרתו: "הכריכות של המהדורות הראשונות של ספרי קסטנדה".
אתם חושבים שאפשר לסמוך עליו?
תאמינו לי שלא. ובסך הכל מדובר במשימה לא כל כך גדולה, לא?
ספרים חשובים חייבים להישמר בפורמט קשה, נייר [רצוי סיתות באבן]. אם כל הידע יהיה דיגיטלי, ניתן יהיה בכמה הקשות מקלדת לשנות אותו, ולסלק כל זכר לגירסה המקורית.
ואני לא מכיר ספרים חשובים יותר מספרים אלה.
התורה שקיבל משה נכתבה על לוחות אבן. בנוסף, הלוחות אוחסנו במקום מצוין: בתוך ארון הברית.
ככה צריך לשמור את ספרי הטולטקים. :)
אבל איפה נמצא הארון הזה? :)
עם זאת, יש מקום שבו הידע מוגן:
זוכרים את ההמלצה של חנארו שקסטנדה יכתוב בלי עט ודף, אלא באמצעות האצבע? דון חואן הסביר זאת: לאחסן את הידע במיקומים של נקודת המאסף.
הבעיה היא שבלי הספרים לא נדע בכלל שיש דבר כזה נקודת מאסף ושיש ידע השמור במיקומיה.
הספרים האלה הם כנראה היחידים בעולם שהמושגים: נקודת מאסף, פקעת סיבים, האצלות הנשר... מוזכרים בהם.
זה לא מדויק:
קסטנדה מספר בספר "מפגשים עם הנגואל" שבביקור שלו עם דון חואן במוזיאון לאנתרופולגיה במקסיקו סיטי, הראה לו דון חואן שכל המושגים האלה נמצאים שם בתבליטים ופסלים קדומים. המושגים מופיעים, אבל אף אחד לא פיענח אותם באופן זה. לכן, הם לא יכולים לשמש תחליף לספרים.
===============
21.10.18
אמרתי שהציטוט האחרון אודות ההמתנה למצב שבו אין עוד ספקות כתנאי לפגישה עם מסקליטו/הרוח הוא כל התורה בקליפת אגוז.
הנה עוד קליפת אגוז כזו: סרטון קצר של מישהי המציעה תפיסה די קרובה לתפיסה הטולטקית אודות המציאות.
לפני כן, עוד הערה לגבי הציטוט הנ"ל:
הספקות הם תרומת המיינד הטפילי. יש לדון חואן אמירה ב"צדו הפעיל" שכמדומני הבאתי לאחרונה, בה הוא אומר לקסטנדה שכאשר הוא מלא ספקות, שינסה להביט דרך החשיכה. החשיכה היא לדעתי צללי הבוץ. כלומר, הספקות שאנו חווים הם ישויות בוץ שמכסות אותנו.
אפשר לערב כאן, לדעתי, טרמינולוגיה נוספת המופיעה בספרים:
לראות דרך החשיכה פירושו לראות דרך הצללים, וכידוע אנו נמצאים במבוך הצללים, הקרוי "מבוך הפנומברה". פנומברה היא אחד משלושת סוגי הצל, בו יש ראייה חלקית של מקור האור. לדעתי, במצב של ספקות נדחקנו לתחום הצל המלא, האומברה, ולראות דרך החשיכה/הצללים פירושו להשיג מגע מחודש עם מקור האור/הרוח.
מהו מקור האור?
לדעתי, נקודת המאסף.
לאחרונה דיברתי על ראיית נקודת המאסף כזהה לכיוון העיניים, שניהם נעשים לחניך בשלב מוקדם מאד של החניכה. הצעתי שהם אותו דבר.
בסרטון הבא, היא מדברת על ישויות אור, להם היא קוראת source players, כלומר דמויות אנושיות בעלות נשמה, חלקיו של המקור. היא אומרת שעל כל שחקן-מקור יש כ-5000 דמויות שאינן מייצרות אנרגיה. היא אפילו משתמשת בטרמינולוגיה זו שבה משתמש דון חואן. [דרך אגב, זוכרים את התיאוריה של ד"ר משה קרוי על בני אור ובני חושך?]
היא מוסיפה כמה פרטים שאינם מופיעים בתפיסה הטולטקית. כמה מהם עומדים בניגוד לתפישה הטולטקית, לדוגמה: הטענה שבעלי חיים אחרים אינם מיצרים אנרגיה, כלומר אינם ישויות מקור.
אנו יודעים (מהספרים) שגם בעלי חיים וצמחים, ביניהם ישנם כאלה שהם נקודת מאסף הכלואה בתוך פקעת, כמונו, וגם שאיפתם היא אל החירות (ראו תיאור "חוק הנגואל"), ביניהם יש גם נגואלים, כגון צבי נגואל.
===============
22.10.18
האישה מהסרטון הנ"ל מדברת גם על העלאת התדר, מושג רווח בימים אלה, ובדומה לרבים מהאחרים המדברים על כך, היא טוענת שוויתור על אכילת בשר הוא חלק מהעלאת התדר.
בזה הטולטקים לא מסכימים, כידוע. אין הבדל משמעותי בין צמחים לבעלי חיים. כולם פקעות הכולאות ישויות זוהרות.
עם זאת, אני לא פוסל, ולדעתי יש רמזים קלושים לזה גם בספרות, שאכילה של בעלי חיים/צמחים מסוימים אינה רצויה. רעיון דומה מצוי במקומותינו והוא קרוי "אכילת כשר".
העלאת התדר הוא רעיון שיש לו הדים בספרות שלנו. דוגמאות:
- הכוונה היא "רטט באוויר". (צדו הפעיל)
- קסטנדה מדבר על התכוונות ועל יניקת אנרגיה של הטפילים מאיתנו באמצעות השוואת תדרים ("מפגשים עם הנגואל").
- את רעיון העלאת התדר אפשר לדעתי למצוא באמירות הרבות של דון חואן על כך שנדרשת מהירות כדי לתפוס דברים מסוימים: הופעת הרוח, הסנטימטר המעוקב של המזל.
- גם ראיית המילים באינסוף, אשר קריאתן הפכה את קסטנדה לקורא האינסוף (צדו הפעיל). המילים מופיעות בתחילה במהירות גבוהה מאד ועל קסטנדה היה לגרום להן להאט את מהירותן. כלומר, בפרשנות שאני מציע: העלאת התדר שלו תגרום לו לחוות את הופעת המילים בקצב איטי יותר.
קראתי לאחרונה ספרון קטן מאת יצחק נבון - יומן מדיטציה.
נבון היה נשיא מדינת ישראל ושר בכמה ממשלות, כמדומני.
בשנת 1961 (הזמן שבו, פחות או יותר, החל קסטנדה את החניכה שלו) הוא נסע עם בן גוריון לבורמה, כמזכירו. שם הוא שהה לבדו שלושה ימים במנזר בודהיסטי, והספרון הוא היומן שכתב באותם ימים.
נראה שהוא היה מאד כשרוני בתחום הרוחני והוא התקדם במהירות גבוהה.
יש שם כמה עניינים שמדליקים נורה של דמיון קל לתפישה הטולטקית.
למען הסר ספק, הספרון כנראה לא יעשיר את הידע הטולטקי שלכם.
ספרון חביב.
===============
18.10.18
כל כך נכון, לדעתי.
לדעתי, ידע מופץ בעיקר מטעמים של שליטה, תימרון עדרי המאמינים/הנתינים...
לנווט אנשים על מנת שישרתו את מטרות השליט או בעל האמצעים שיכול לשלם עבור הפצת "הידע" שהוא מעוניין בו.
עם זאת, יש סיכוי לטהר ידע מהזוהמה הזו באמצעות מחקר.
בהקשר זה (אני חושב שכבר אמרתי):
צריך לשמור את ספרי קסטנדה והנשים, את המהדורות הראשונות שלהם, מהדורות הנייר, בשפת המקור, בכספת, כמו ששומרים על הקילוגרם התקני, המטר התקני... לפחות כמו ששומרים על מגילות מדבר יהודה.
מי שמסתמך על ציטוטים מספרים אלה באינטרנט יכול להיווכח שבמקרים רבים הם כבר מסולפים בדרכים שונות ומסיבות שונות, ובסך הכל עברו שנים מעטות מאז שמחבריהם עזבו את העולם.
ישנו סרטון ביוטיוב שכותרתו: "הכריכות של המהדורות הראשונות של ספרי קסטנדה".
אתם חושבים שאפשר לסמוך עליו?
תאמינו לי שלא. ובסך הכל מדובר במשימה לא כל כך גדולה, לא?
ספרים חשובים חייבים להישמר בפורמט קשה, נייר [רצוי סיתות באבן]. אם כל הידע יהיה דיגיטלי, ניתן יהיה בכמה הקשות מקלדת לשנות אותו, ולסלק כל זכר לגירסה המקורית.
ואני לא מכיר ספרים חשובים יותר מספרים אלה.
התורה שקיבל משה נכתבה על לוחות אבן. בנוסף, הלוחות אוחסנו במקום מצוין: בתוך ארון הברית.
ככה צריך לשמור את ספרי הטולטקים. :)
אבל איפה נמצא הארון הזה? :)
עם זאת, יש מקום שבו הידע מוגן:
זוכרים את ההמלצה של חנארו שקסטנדה יכתוב בלי עט ודף, אלא באמצעות האצבע? דון חואן הסביר זאת: לאחסן את הידע במיקומים של נקודת המאסף.
הבעיה היא שבלי הספרים לא נדע בכלל שיש דבר כזה נקודת מאסף ושיש ידע השמור במיקומיה.
הספרים האלה הם כנראה היחידים בעולם שהמושגים: נקודת מאסף, פקעת סיבים, האצלות הנשר... מוזכרים בהם.
זה לא מדויק:
קסטנדה מספר בספר "מפגשים עם הנגואל" שבביקור שלו עם דון חואן במוזיאון לאנתרופולגיה במקסיקו סיטי, הראה לו דון חואן שכל המושגים האלה נמצאים שם בתבליטים ופסלים קדומים. המושגים מופיעים, אבל אף אחד לא פיענח אותם באופן זה. לכן, הם לא יכולים לשמש תחליף לספרים.
===============
21.10.18
אמרתי שהציטוט האחרון אודות ההמתנה למצב שבו אין עוד ספקות כתנאי לפגישה עם מסקליטו/הרוח הוא כל התורה בקליפת אגוז.
הנה עוד קליפת אגוז כזו: סרטון קצר של מישהי המציעה תפיסה די קרובה לתפיסה הטולטקית אודות המציאות.
לפני כן, עוד הערה לגבי הציטוט הנ"ל:
הספקות הם תרומת המיינד הטפילי. יש לדון חואן אמירה ב"צדו הפעיל" שכמדומני הבאתי לאחרונה, בה הוא אומר לקסטנדה שכאשר הוא מלא ספקות, שינסה להביט דרך החשיכה. החשיכה היא לדעתי צללי הבוץ. כלומר, הספקות שאנו חווים הם ישויות בוץ שמכסות אותנו.
אפשר לערב כאן, לדעתי, טרמינולוגיה נוספת המופיעה בספרים:
לראות דרך החשיכה פירושו לראות דרך הצללים, וכידוע אנו נמצאים במבוך הצללים, הקרוי "מבוך הפנומברה". פנומברה היא אחד משלושת סוגי הצל, בו יש ראייה חלקית של מקור האור. לדעתי, במצב של ספקות נדחקנו לתחום הצל המלא, האומברה, ולראות דרך החשיכה/הצללים פירושו להשיג מגע מחודש עם מקור האור/הרוח.
מהו מקור האור?
לדעתי, נקודת המאסף.
לאחרונה דיברתי על ראיית נקודת המאסף כזהה לכיוון העיניים, שניהם נעשים לחניך בשלב מוקדם מאד של החניכה. הצעתי שהם אותו דבר.
בסרטון הבא, היא מדברת על ישויות אור, להם היא קוראת source players, כלומר דמויות אנושיות בעלות נשמה, חלקיו של המקור. היא אומרת שעל כל שחקן-מקור יש כ-5000 דמויות שאינן מייצרות אנרגיה. היא אפילו משתמשת בטרמינולוגיה זו שבה משתמש דון חואן. [דרך אגב, זוכרים את התיאוריה של ד"ר משה קרוי על בני אור ובני חושך?]
היא מוסיפה כמה פרטים שאינם מופיעים בתפיסה הטולטקית. כמה מהם עומדים בניגוד לתפישה הטולטקית, לדוגמה: הטענה שבעלי חיים אחרים אינם מיצרים אנרגיה, כלומר אינם ישויות מקור.
אנו יודעים (מהספרים) שגם בעלי חיים וצמחים, ביניהם ישנם כאלה שהם נקודת מאסף הכלואה בתוך פקעת, כמונו, וגם שאיפתם היא אל החירות (ראו תיאור "חוק הנגואל"), ביניהם יש גם נגואלים, כגון צבי נגואל.
===============
22.10.18
האישה מהסרטון הנ"ל מדברת גם על העלאת התדר, מושג רווח בימים אלה, ובדומה לרבים מהאחרים המדברים על כך, היא טוענת שוויתור על אכילת בשר הוא חלק מהעלאת התדר.
בזה הטולטקים לא מסכימים, כידוע. אין הבדל משמעותי בין צמחים לבעלי חיים. כולם פקעות הכולאות ישויות זוהרות.
עם זאת, אני לא פוסל, ולדעתי יש רמזים קלושים לזה גם בספרות, שאכילה של בעלי חיים/צמחים מסוימים אינה רצויה. רעיון דומה מצוי במקומותינו והוא קרוי "אכילת כשר".
העלאת התדר הוא רעיון שיש לו הדים בספרות שלנו. דוגמאות:
- הכוונה היא "רטט באוויר". (צדו הפעיל)
- קסטנדה מדבר על התכוונות ועל יניקת אנרגיה של הטפילים מאיתנו באמצעות השוואת תדרים ("מפגשים עם הנגואל").
- את רעיון העלאת התדר אפשר לדעתי למצוא באמירות הרבות של דון חואן על כך שנדרשת מהירות כדי לתפוס דברים מסוימים: הופעת הרוח, הסנטימטר המעוקב של המזל.
- גם ראיית המילים באינסוף, אשר קריאתן הפכה את קסטנדה לקורא האינסוף (צדו הפעיל). המילים מופיעות בתחילה במהירות גבוהה מאד ועל קסטנדה היה לגרום להן להאט את מהירותן. כלומר, בפרשנות שאני מציע: העלאת התדר שלו תגרום לו לחוות את הופעת המילים בקצב איטי יותר.
***
קראתי לאחרונה ספרון קטן מאת יצחק נבון - יומן מדיטציה.
נבון היה נשיא מדינת ישראל ושר בכמה ממשלות, כמדומני.
בשנת 1961 (הזמן שבו, פחות או יותר, החל קסטנדה את החניכה שלו) הוא נסע עם בן גוריון לבורמה, כמזכירו. שם הוא שהה לבדו שלושה ימים במנזר בודהיסטי, והספרון הוא היומן שכתב באותם ימים.
נראה שהוא היה מאד כשרוני בתחום הרוחני והוא התקדם במהירות גבוהה.
יש שם כמה עניינים שמדליקים נורה של דמיון קל לתפישה הטולטקית.
למען הסר ספק, הספרון כנראה לא יעשיר את הידע הטולטקי שלכם.
ספרון חביב.
===============
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה