פיכחון - הגשר שבין הרציונליות לבין היעדרה

פינתנו: "זה מזכיר לי".
===========

הפעם, מתוך הפוסט של יורם טהר-ל בפייסבוק על פרשת השבוע:

"הכתוב מספר לנו כי הקב"ה הקשיח את לב פרעה כדי שיוכל להנחית עליו עוד מכה ועוד מכה. בכל מקום שיש סיכוי כי פרעה יתרצה וישלח את עבדיו היהודים, מקשיח הקב״ה את לב המלך, כדי שיוכל להנחית עליו עוד מכה ממכות מצרים."

מה זה מזכיר לנו מהמציאות הטקסטואלית הטולטקית?

"רואים צריכים להיות ישויות שיטתיות ורציונליות, מופת של פיכחון, ובאותו זמן הם חייבים להתרחק מכל האיכויות האלה כדי להיות חופשיים ופתוחים לחלוטין לפלאים ולמסתורין של הקיום.

הדוגמה שלו התמיהה אותי, אבל לא יתר על המידה. הבנתי למה הוא התכוון (what he meant). הוא עצמו טיפח את הרציונליות שלי רק כדי לרסקה ולדרוש את היעלמותה הגמור."

("האש מבפנים" עמוד 71, בשינויי תרגום שלי)

.

אבל קסטנדה אינו היחיד שעובר מחזורים כאלה של טיפוח וריסוק. גם גורלנו, הקוראים, אינו טוב יותר 😊 : 

אנו בונים הבנה תוך כדי קריאה, ואז בא הכתוב ומרסק לנו אותה. בונים חדשה ושוב הורסים לנו אותה...

שבת שלום

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

הערות ותוספות

25.1.20

אחד הדברים הכי מזעזעים בתורה הטולטקית הוא רעיון חטיפת הלהב/חוד (של רוחך) מצאצאיך. לה-גורדה מתארת את ההכנות ואת אופן הביצוע ב"הטבעת השנייה של העוצמה".
אני תוהה אם אין זו דוגמה חזקה מאד ל-ruthless (שתורגמה כאכזריות, חוסר רחמים).

אני רוצה להציע את ההשערה שהשבת הלהב היא מקרה פרטי של מה שקורה בעבודת הסיכום, שעניינה, כידוע, השבת האנרגיה שהותרת מאחור באירועי חייך.
כלומר, ברמת המהות, בשניהם מדובר בהשבת האנרגיה שלך.

אם השערה זו נכונה, אז, ככל הנראה, הגורם הפעיל בעבודת הסיכום הוא צד שמאל (הכפיל), כי הוא הגורם הפעיל בחטיפת הלהב.

מסקנה נוספת מההשערה: האנרגיה שלך הנלכדת באירועי חייך נגנבת ממך באופן דומה לגניבת החוד שצאצאיך גונבים ממך.
"גונבים" הוא המונח במקור :)

==========================
  26.1.20

התחושה שבאמצעותה אוגרים עוצמה

=====================

כל שיעור שאותו עובר קסטנדה החניך מתחיל בעקבות שאלה שלו, אקט של סקרנות, אבל, לדעתי, הנגואל מתמרן אותו אל השאלה, שנאמר: הלוחם אינו משאיר דבר ליד המקרה. לא יושבים ומחכים שסוף סוף תתעורר בו השאלה. כשרואים שקסטנדה מוכן, הוא מתומרן אל השאלה, אל הסקרנות שתוביל אל השיעור שיספק תשובה.

הסקרנות היא גם הדחף היחיד שהיה בכוחו לקחת את המכשפים הקדומים לעולמות אחרים. הרצון לעוצמה ושאר תאוות של האגו אינן מספיקות חזקות לצורך זה.

הסקרנות (הטהורה, השאיפה לידע) היא המוליכה אל הידע השקט מהמקום של השכל (reason). כזכור בין הידע השקט והשכל ישנם שני גשרים חד כיווניים (ראו ב"כח השקט"). הגשר המוליך אל הידע השקט נקרא "הבנה טהורה", ואני טוען שכח הדחף על גבי גשר זה הוא הסקרנות.

בפוסט הבא אכתוב על הגשרים, אם כמובן ירצה השם (השם בן זין אותיות)

.

כרגע אני רוצה לתת דוגמה להבעת סקרנות מצד קסטנדה, שאלה שהוא מעלה, ולהצביע על התשובה לשאלה במסגרת השיעור שבא בעקבות שאלה זו. הדברים נמצאים בפרק "קרב העוצמה" שב"מסע לאיכטלאן".

.

"איך אוגרים עוצמה, דון חואן?"

"זהו שוב עניין של תחושה (feeling). הדבר תלוי באישיות של הלוחם. מיטיבי היה אדם בעל טבע אלים. הוא אגר עוצמה באמצעות תחושה זו. כל מה שהוא עשה היה חזק וישיר. הוא הותיר בי זיכרון של משהו הדורס את כל הניצב בדרכו [דורס ועובר דרך דברים]. וכל מה שקרה לו קרה באותו אופן."

אמרתי לו שאינני מבין כיצד אוגרים עוצמה באמצעות תחושה.

"אי אפשר להסביר זאת," אמר לאחר הפסקה ארוכה. "עליך לעשות זאת בעצמך".

(עמוד 128)
.

כאן מתחיל השיעור. עיקר הפרק נסוב אודות קרב העוצמה, בו נוטלים חלק הברק, הרעם, ערפל, הגשם, הרוח [wind].

לדעתי, התשובה לשאלתו של קסטנדה נמצאת ממש בסוף הפרק, בפסקה האחרונה (עמוד 142).

אני מביא אותה באנגלית כדי לחסוך זמן :)

My eyes began to close and I could not fight off the desire

to fall asleep. I felt I was going to collapse on the ground any moment. At that instant don Juan jumped up and grabbed me by the arms and shook me. The jolt was enough to restore my lucidity.

He whispered in my ear that I had to run downhill as fast as I could. He was going to follow behind because he did not want to get smashed by the rocks that I might turn over in my path. He said that

I was the leader, since it was my battle of power, and that I had to be clear headed and abandoned in order to guide us safely out of there.

"This is it, " he said in a loud voice. "If you don't have the mood of a warrior, we may never leave the fog."

I hesitated for a moment. I was not sure I could find my way down from those mountains. "Run, rabbit, run!" don Juan yelled and shoved me gently down the slope.

מהי התחושה?

הלך הרוח של הלוחם, אשר מפורט ממש קודם לכן: clear headed and abandoned, כלומר צלול (בספרי ההמשך זה יהפוך לפיכח) ומשוחרר (לא נצמד, מרוחק, detached).

ובנוסף עליו לזכור שהוא כמו הארנב (עליו מסופר קודם לכן בספר), המוות רודף אחריו.

הערת אגב, שלושת המרכיבים הללו עשויים להזכיר לקורא את האסטרטגיה המשולשת של הלוחם, שגם היא מוזכרת בספר זה: ריחוק (אי היצמדות), כוונה בלתי כפיפה, והמוות כיועץ.

.

"This is it"

זה נראה כמו רמז שעכשיו מדובר בתשובה לשאלה המקורית.
.

האם הסלעים שקסטנדה צפוי למוטט בדרכו ועלולים לרסק כל מי שיהיה צמוד לו מזכירים לכם את הנגואל חוליאן מראשית הפרק?

כידוע, יש דימיון אישיותי רב בין הנגואל חוליאן לקסטנדה (האש מבפנים, כמדומני)

========================== 
27.1.20

כדאי לשים לב לכך שבקטע המצוטט באנגלית, הנגואל באמצעות טלטול (סוג של חבטה?) מכניס אותו לתחושה הזו, להלך הרוח:
כעי

grabbed me by the arms and shook me. The jolt was enough to restore my lucidity.

"בלתי מתוחכמת"
מקסים.

=========================== 
28.1.20

עוד משהו של הזמרת החמודה:

    kandace with a 'k'

שיר גדול בביצוע חביב.

 

"you smiled and then the spell was cast"

זה מזכיר לי מישהו אחר שהטיל כישוף.

פוסט קצרצר שכתבתי באנגלית, ובגלל הבדיחה המבוססת על עניין לשוני אני מביא כבר את כולו as is.

Like a bridge over troubled water
====================
Something from the books of Cast-a-neda.
What a great cast !!! :)
.

The one-way bridge to silent knowledge (the double) is called "Pure Understanding", seemingly propelled by pure curiosity; A bridge that hangs over the abyss and through the fog.

===========================



 

המוצא מגורלנו כחסרי אנרגיה

הקטע הבא לקוח מתוך פרק בכתב העת "קוראי האינסוף", כתב עת שהוציאו קסטנדה וחבורתו, פרק העוסק בהנחת היסוד השנייה של דרך הלוחמים: "הנך מה שהתחלתך היא", בו נטען כי, בין היתר, מידת הריגוש של הוריך שהייתה מעורבת באקט המיני שיצר אותך קובעת את מידת האנרגיה שאיתה את/ה יוצא לעולם. אלה מאיתנו, רובנו, שהם תוצאה של זיון משועמם, תרבותי, עליהם, כלוחמים, להימנע מסקס, כי אין להם מספיק אנרגיה לכך.

הערת אגב, להשפעות מעצבות אחרות של רגע האקט המיני שבו נוצרת, עליך ועל חייך, ראו בספרה של טאישה אבלאר.

להלן תרגום של סוף הפרק. בסוגריים מרובעים הכנסתי הערות תרגומיות ופרשניות שלי. כדי להקל על הקריאה הדגשתי את הטקסט עצמו.

ההקשר, אחרי שדון חואן מונה את הנזקים שקסטנדה הסב לעצמו בעקבות מרדפיו המיניים. כזכור, קסטנדה הוא דפוק משועמם [תוצאה של זיון משועמם], וכך גם מעיד על עצמו דון חואן.

.

"עם זאת, ההערה האחרונה שלו הייתה כהשלכת גלגל הצלה לעברי.

"מכשפים אומרים", הוא המשיך, "שאפשר להפוך ז.מ [ B.F, ראשי תיבות של bored fuck] למשהו שלא ניתן להעלותו על הדעת [inconceivable, לא ניתן למחשבה או להבנה, אבל גם משהו שלא יכול להיוולד. תזכורת: ב"להתעורר אל החלום", זולייכה נולדה, אספרנסה, אחת הדמויות שהיא לובשת, "זו שמביאה את החלומות", לא נולדה. אני מציע לשים את המשמעות הזו ברקע כל מופע של "בלתי ניתן להעלות על הדעת", וליהפך].

זה רק עניין של התכוונות לזה; כלומר, להתכוון אל הבלתי ניתן להעלות על הדעת [או לבלתי ניתן להיוולד]. כדי לעשות זאת, להתכוון לבלתי ניתן להעלות על הדעת, יש להשתמש בכל דבר זמין, בכל דבר אפשרי [anything at all]."

"מה זה "כל דבר אפשרי", דון חואן?" שאלתי בסקרנות אמיתית.

"כל דבר הוא כל דבר. תחושה, זיכרון, משאלה, דחף פנימי; אולי פחד, ייאוש, תקווה; אולי סקרנות".

לא ממש הבנתי את החלק האחרון. אבל הבנתי מספיק כדי להתחיל את מאבקי ליציאה מהבסיס [המקבע, underpinnings] של [שיש ל] כניסה להריון באופן תרבותי [סקס חסר ריגוש. civilized conception. יש לזכור את המשמעות הנוספת האפשרית: מחשבה, המשגה, כלומר מאבקו של קסטנדה לצאת מהמחשבה המקבעת].

זמן רב לאחר מכן [מילולית: לאחר חיים שלמים], הסיירת הכחולה [זו היישות שקסטנדה חילץ, שהייתה כלואה בעולמם של הלא אורגנים ובעקבות חילוצה הוא נלכד במקומה, "אמנות החלימה"] כתבה שיר שהסביר לי אותו במלואו.

.

הכניסה לעולם [Conception] של ז.מ. [זיון משועמם, או דפוק משועמם]

מאת הסיירת הכחולה

היא נוצרה בקרוואן אריזוני,

אחרי לילה של משחק פוקר

ושתיית בירה עם חברים.

כף רגלו נתפסה

בתחרה הקרועה של כתונת הלילה שלה.

היא הדיפה ריח עשן של תערובת טבק

וספריי לשיער אקווה נט

הוא חשב על ניקוד [הבקעת שערים] הבאולינג שלו

כאשר הוא גילה שהוא זקור. [עיין ערך "מזקירה" 😊 ]

היא תהתה [באותו זמן] איך חיים אלה

יכולים להימשך [כך] חיים שלמים.

היא רצתה ללכת לשירותים

אבל גילתה שהיא מרותקת [pinned down].

הוא החניק גיהוק כשהיא [הילדה, נושא השיר] נוצרה [conceived],

אבל למזלה,

השניים היו במדבר,

ובאותו הרגע,

קויוטה יילל,

שולח צינה של כיסופים

דרך רחם האישה.

צינה זו הייתה כל

שהיא הביאה [איתה] לעולם הזה."

                ****

והשאלה היא: כיצד מבהיר השיר את דבריו של דון חואן?

רמז, כיסופים הם אחת האפשריות שאנו עשויים לעשות בהם שימוש, אם כי הם לא מוזכרים ברשימת הדוגמאות.
למה?
כי הספרות הזו לא מחלקת מתנות.

*******

האם צינת הכיסופים הזו אל האינסוף נמצאת בכל יללת קויוטה?
במילים אחרות, האם כדאי לי לרוץ ולהשיג דיסק להשמעה של יללות קויוטה?

אני רוצה להרחיב קצת בנקודה שהצעתי לעיל: לראות את המשמעות האחרת של inconceivable.
כזכור מ"כח השקט", כוונה היא סלטה (היפוך באוויר) של המחשבה אל ה-inconceivable, כלומר אל מעבר למחשבה, אל מעבר למה שניתן להעלות על הדעת.
בעקבות הדיון כאן והמשמעות הנוספת המוצעת, יש עוד פירוש אפשרי:
סלטה אל זה שלא יכול לבוא אל העולם כתוצאה מאקט מיני. כלומר....... הכפיל.
.
פרשנות כזו של המונח, אני משער, היא מוזרה גם לדוברי האנגלית.
למה?
כי אין לנו בשפה, בתפיסת העולם הרווחת, רעיון של משהו שלא ניתן להיוולד דרך סקס 
(ואולי בעצם דווקא יש, ישו. אבל בשביל מקרה אחד אין צורך לעשות מזה מושג :) ). בכל מקרה, תפישת עולם שונה מצריכה מושגים שונים.
תמיכה לשימוש באופן בלתי רגיל בשפה אצל דון חואן יש ב"קוראי האינסוף", ואולי גם במקומות אחרים. קסטנדה מדבר כאן על דון חואן שעשה שימוש מקסימלי בשפה:

I intend to present these concepts in the same fashion that he did
directly, concisely and using language to the fullest possible extent

הערה הנוגעת לכותרת הפוסט
===============
המוצא מחוסר האנרגיה הוא מהלך כפול שאנו נתקלים בו השכם והערב בכתבי קסטנדה:
1. הימנעות מסקס (ובכלל מדפוסי התנהגות שאין לו/לנו אנרגיה עבורם. כלומר ריחוק/שחרור-היצמדות מפיתויי העולם הזה)
2. היצמדות אל הרוח (כאן, התכוונות אל הבלתי....)


שבת שלום.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

הערות ותוספות

18.1.20

היום, ח"י בינואר, הוא יום עוצמה (כנראה).
תזכורת, יום עוצמה מופיע במחזוריות של ח"י ימים.
אסוציאציה לח"י: הרוח היא, להבנתי, כח החיים הטהור שמתחת לכל צורת חיים. עם זאת יש צורות חיים שאין בהן חיים, אין הן מייצרות אנרגיה. הן כצללים, הקרנות על קיר המערה האפלטוני של מציאותנו.


**************

אני רוצה להרחיב עוד קצת לגבי הרעיון שאת "inconceivable" צריך לפרש לא רק כבלתי ניתן למחשבה; בלתי ניתן להעלות על הדעת, אלא גם כ"זה שאינו יכול להיוולד", כלומר הכפיל.
משום שאינו יכול להיוולד (באמצעות סקס), הוא גם אינו יכול למות.

"המכשפים מנחילים תבוסה למוות והמוות מכיר בתבוסתו בכך שהוא  מרשה למכשפים להשתחרר, ולא לקרוא עליהם שוב תיגר לעולם."
"האם זה אומר שמכשפים נעשים בני אלמוות?"
"לא. זה לא מה שזה אומר," הוא השיב. "המוות מפסיק לקרוא עליהם תיגר, זה הכל."
"אבל מה זה אומר, דון חואן?" שאלתי.
"זה אומר שהמחשבה ביצעה סלטה אל תוך הבלתי ניתן להעלותו על הדעת [אל מעבר למחשבה, inconceivable, זה שאינו יכול להיוולד]" הוא אמר.
"מה פירוש סלטה של המחשבה אל הבלתי ניתן להעלות על הדעת?" שאלתי, מנסה שלא להישמע לוחמני."
("כח השקט" עמוד 104)

על פי הפירוש שאני מציע, זה שאינו יכול להיוולד (הכפיל), אינו נמצא בהישג ידו של המוות.

לאחר מכן קסטנדה מבין ישירות, חלק בו מבין (הכפיל), מה פירוש הסלטה הזאת. דון חואן אומר שהסלטה פירושה "ירידתה של הרוח".
אני מציע לקרוא את הפסקה או שתיים הבאות מתוך מחשבה שהחלק המבין הוא הכפיל והוא גם הבלתי ניתן להעלות על הדעת.

רמז נוסף לכך שמדובר בכפיל נמצא בלכאורה-מטפורה האומרת שאותו חלק בו שהבין הוא גבוה, והכפיל נמצא להבנתי מעלינו.

"my awareness was like a yo-yo.
Sometimes it rose to a high spot and my command was keen, while at others it descended and I became a rational moron. But most of the time it hovered at an unworthy median where I was neither fish nor fowl."

המודעות בגוף מומשלת להיות דג, ומודעות הכפיל להיות עוף.

בנקודה זו אני רוצה להזכיר פוסט אחר שלי המדבר על הסלטה, בו אני מציע שהסלטה היא אל נקודת המבט של הענק במדבר, כשהיגואר רדף אחריהם.

המשך הדברים בפרק נוגע למושג אחר: סיירים, גששים הנשלחים קדימה, באמצעותם מבצעת המחשבה את הסלטה.

"A somersault of thought into the inconceivable," he explained with an air of resignation, "is the descent of the spirit; the act of breaking our perceptual barriers. It is the moment in which man's perception reaches its limits. Sorcerers practice the art of sending scouts, advance runners, to probe our perceptual limits. This is another reason I like poems. I take them as advance runners. But, as I've said to you before, poets don't know as exactly as sorcerers what those advance runners can accomplish."

(שם, עמוד 105)

כיסופים הם דוגמה לגששים כאלה, והם המרכיב שדון חואן מזקק מתוך שירה, מפשיט מהכיסופים את המושא הארצי ומשתמש בהם ככוח דחף כדי לפרוץ את גבולות התפישה, כלומר להגיע אל הכפיל.
=================
18.1.20

מדוע הסלטה של המחשבה נקראת ירידת הרוח? מדוע זה מתואר כאקט מצד הכפיל/הרוח,
ולא אקט של עלייה אל הרוח/הכפיל? הרי החלק הנמוך הוא שעושה את הסלטה אל הגבוה.
לדעתי, משום שבסופו של דבר אנו לא עושים כלום, אנו רק צל של הכפיל. ההישגים שלנו, אם יש כאלה, הם שלו. 
================= 
18.1.20

"כל הנתיבים זהים. הם מוליכים לשום מקום". ("משנתו של דון חואן")

פירוש אפשרי
---------------
בהסתמך על הציטוט הבא מ"האש מבפנים", אני מציע לשקול את הפירוש:
שום מקום (nowhere) = שקט פנימי, עצירת העולם.
אני מביא את הקטע באנגלית כדי לחסוך זמן :)

 

"He added that what they never realized was that their intricate devices, as bizarre as they were, had no other value than being the means to break the fixation of their assemblage points and make them move.

I asked him to explain what he had said.

"I've mentioned to you that sorcery is something like entering a dead-end street," he replied. "What I meant was that sorcery practices have no intrinsic value. Their worth is indirect, for their real function is to make the assemblage point shift by making the first attention release its control on that point.

[...]

I personally have initiated you in all kinds of sorcery procedures, but only for purposes of luring your first attention away from the power of self-absorption, which keeps your assemblage point rigidly fixed."

("האש מבפנים")

 

 אם כן, הפירוש אומר:

כל הדרכים מובילות, במקרה הטוב, אל השקט הפנימי.

זהו "המקום" שממנו הרוח, ורק הרוח, יכול/ה להניע את נקודת המאסף. 

כלומר, במצב זה אין שום דבר שהאדם יכול לעשות. משם והלאה זה באחריות הרוח, לכן שם נגמרות הדרכים.

=================

ההסטה שמאלה היא תנועה פנימה

הקטע הבא לקוח מ"האש מבפנים" והוא מדבר על טעותם של המכשפים הקדומים שלא הבינו שתנועת זוהר נקודת המאסף שמאלה שהם רואים היא תנועה פנימה לתוך הפקעת.

„The assemblage point of man is located high up, three fourths of the way toward the top of the egg on the surface of the cocoon. When a nagual presses on that point of intense luminosity, the point moves into the disk of the cheddar cheese. Heightened awareness comes about when the intense glow of the assemblage point lights up dormant emanations way inside the disk of cheddar cheese. To see the glow of the assemblage point moving inside that disk gives the feeling that it is shifting toward the left on the surface of the cocoon.”
He repeated his analogy three or four times, but I did not understand it and he had to explain it further. He said that the transparency of the luminous egg creates the impression of a movement toward the left, when in fact every movement of the assemblage point is in depth, into the center of the luminous egg along the thickness of man’s band.
I remarked that what he was saying made it sound as if seers would be using their eyes when they see the assemblage point move.
„Man is not the unknowable,” he said. „Man’s luminosity can be seen almost as if one were using the eyes alone.”
He further explained that the old seers had seen the movement of the assemblage point but it never occurred to them that it was a movement in depth; instead they followed their seeing and coined the phrase „shift to the left,” which the new seers retained although they knew that it was erroneous to
call it a shift to the left.

(עמוד 109-110)

דבר נוסף שלא היה להם מושג אודות קיומו היה הבלתי ניתן לידיעה:

It never occurred to them that most of what’s out there is beyond our comprehension. It was a terrifying error of judgment on their part, for which they paid dearly.”

(פרק 3, עמוד 41)

מהנאמר בפרק 3 ברור שהמכשפים הקדומים לא ראו. הרואים החדשים יצרו את ההבחנה בין הלא-ידוע לבין הבלתי ניתן לידיעה באמצעות ראייה (שם). המכשפים הקדומים לא ידעו כלל על קיומו של הבלתי ניתן לידיעה. 

יש הבדלים ברורים בין שניהם שניתן להבחין בהם ללא צורך בראייה. (ראו עמוד 40)

איך קרה שהמכשפים הקדומים חשבו בטעות שהתנועה פנימה היא תנועה שמאלה? 

התשובה שלי היא: מכיוון שהם היו חסרי יכולת ראייה, הם לא ראו את הפקעת, ומכאן שלא יכלו לחשוב שמדובר על תנועה פנימה לתוך הפקעת.
הבעיה שלנו, הקוראים, היא שבקטע הראשון מדבר דון חואן על ראייתם את זוהר נקודת המאסף הנע שמאלה. יש כאן שתי הטעיות מכוונות:

1. הם ראו במובן של ראייה רגילה באמצעות העיניים. הוא אומר במפורש שזוהר הנקודה נראה בעיניים. ראייה אנרגטית נעשית, כידוע, עם כל הגוף.

2. הם ראו את זוהר הנקודה, לא את הנקודה. יש מקום בספרים שבו נקודת המאסף מתוארת כמעגלים קונצנטריים, כמדומני. שם מדובר בראייה אנרגטית.

מכיוון שהם לא ראו אנרגטית, הם לא ראו את הפקעת, וזה נרמז באמירה שהפקעת היא שקופה. עבור מי שאינו רואה היא שקופה במיוחד.


אני נוטה לחשוב, וזהו הרהור בלבד (כרגע), שהרואים החדשים השאירו את הטרמינולוגיה המוטעית "הסטה שמאלה" מסיבה מוצדקת. אם זו הייתה סתם טעות של הקדמונים הם היו מסלקים אותה, כפי שעשו להרבה דברים מעולמם של הקדומים.
ייתכן ששמאלה ביחס לגוף הפיסי הוא פנימה בפקעת.


האם הדיון הזה בטעותם של המכשפים הקדומים הוא חשוב?
נאמר בקטע הנ"ל (הדגשתי בקו תחתון) שדון חואן חזר על האנלוגיה שלוש או ארבע פעמים. כשהוא חוזר על דבר כלשהו שלוש או ארבע פעמים, זהו איתות שמדובר במשהו חשוב.

באחת הקבוצות באינטרנט דנתי לאחרונה בנושא זה והצעתי שם תשובה בכיוון אחר, כי הנחתי שכשהוא דיבר על הראייה של המכשפים הקדומים פירושו שהם ראו אנרגטית (הנחה שהפעם אני דוחה). לכן הלכתי שם לכיוון הרעיון שהרואים החדשים ראו בקבוצה, ועל כן הבחינו במימד העומק. כידוע כדי להבחין במימד העומק צריך לפחות שתי נקודות מבט. בעין אחת אי אפשר לחוות עומק.


שבת שלום.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

הערות ותוספות

11.1.20



אתחיל במשהו קצת הזוי הנוגע לשדות זרים, ואסיים במשהו אולי קצת פחות הזוי, הנוגע לתפישת העולם הטולטקית.
בתורת הקבלה נאמר שהאל פינה מקום (כמדומני, בתוך עצמו), ובחלל שנוצר הוא ברא את העולם.
החלק ההזוי הוא לראות בפסוק הבא את אותו רעיון: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה;".
זה מעורר את התהייה שמא אלהים הוא במקור "אֵל הַיָּם", דבר המסביר מדוע מדובר עליו בלשון יחיד.
.
מהו הפן הטולטקי המצדיק את הביקור בשדות זרים אלה?
על פי הטולטקים, העולם הזה (הקשב הראשון), וכל עולמות הקשב השני, הוא מלכודת, בית כלא.
אני חושב שחברות האינטרנט הגדולות, המעניקות לנו מקומות לאחסון ולתקשורת (רשתות חברתיות), חייבות להיות האצלות של המערכת הטפילית הבסיסית (שיצרה ומנהלת את העולם). במבט מעמיק יותר, ברור שהן גם פועלות באותן שיטות. בראש וראשונה הן מחקות את האקט הראשוני של "הבורא" ומעניקות מרחב ריק ומזמין שלתוכו נביא את התכנים סרטונים, תמונות, הגיגים... כל התכנים הם מאיתנו. הן מספקות רק את המרחב המפתה (והמנוטר).
ההתבוננות בגופים המפלצתיים האלה, תרתי משמע, היא עבורנו - אם הטענה נכונה - הצצה אל מנגנון הפעולה של המערכת הטפילית.
אין רע בלי טוב, וליהפך. התעצמות המערכת הטפילית חושפת אותה.

קצת מוסיקה 

ומשהו הומוריסטי

====================
12.1.20

ושבו בנים (ובנות) לגבולם
==============

הקריאה בספרי קסטנדה היא רבת תהפוכות. הנה רשימה קצרה בשליפה, לטעימה בלבד:
בהתחלה חושב הקורא/ת שיש רק את דון חואן. אחר כך מופיע חנארו. כמה ספרים אחר כך מתברר שיש בכלל חבורה שלמה, כולל נשים (ואפילו פי שתים יותר מגברים). אחר כך מגלה הקורא/ת שיש גם חניכים וחניכות.

לקורא מתברר בסוף שהבקתה הרעועה במדבר, בה היו דון חואן וחנארו פוגשים את קסטנדה, לא הייתה ביתו של דון חואן, אלא מקום המפגש אתו, משום ש, בין היתר, היא שיקפה את מצבו הרעוע של קסטנדה (ראו ב"צדו הפעיל", כמדומני). קסטנדה פגש באנשי החבורה האחרים בבתי המכשפים רק במצב של מודעות שמאל, לעולם לא בקשב הראשון.

בספר האחרון מתברר שהחשיבות העצמית היא בעצם יישות זרה, טפילית.

.
חלק גדול מהאמיתות חומקות מתשומת לבנו בקריאות ראשונות, וזה כנראה מתוכנן כך: "על פי הספר" (על פי חוק הנגואל) מפגישים את החניך עם הרוח ומופעיה השונים, ובכל פעם הוא צפוי שלא להבחין בה במפגש הראשון. כך בחניכה של קסטנדה, וכך לדעתי גם לגבי הקורא.
בשלב מסוים מתברר שהבדיחות של חנארו אינן רק בדיחות, בכולן יש מסר אמיתי וחשוב.
.
יש תובנות שהקורא צריך להשיג כדי שלא לפרוש או להיתקע. יש כמה מכשולים שעבור חלק מהקוראים הם "תחנה אחרונה", דוגמאות:

• הביקורת השכלתנית הנפוצה לגבי הספרים כשבוחנים את האירועים על פי סרגל הזמן הלינארי, סתירות לגבי סגנון כתיבה מתחלף... ביקורות מצד הקשב הראשון.
• הסרט של הביביסי על קסטנדה. מניסיון, לא פשוט היה להתגבר עליו.
• לדעתי, וכל הדברים עד כה היו הקדמה לזה, צריך גם להתגבר על המחשבה ההגיונית והנטיה "הטבעית", שמכיוון שהספרים במידה רבה אינם מובנים, צריך לפנות לתורות אחרות לעזרה.
  אז: "שובו בנים שובבים", קסטנדה אוהב אותכם. :)

.
כל קורא עובר דרך שלבים אלה, חלקנו עלול להיתקע בהם יותר מדי זמן.
זו רשימה חלקית ביותר. הפתעות מהפכניות רבות עוד לפנינו, אבל הרמזים להן מונחים כל הזמן לפנינו.

*****************

בבדיחות הדעת (ולא רק, "חנארו לעולם לא צוחק"):
בתמונה, איראני, עם דם על הידיים, מדגים את השער הראשון של החלימה.

==================== 
13.1.20

====================  
4.1.20

סוד קסמו של "צדו הפעיל של האינסוף"
======================
המשפט הבא מציע, לדעתי, מבט ממעוף הציפור (ציפור החירות, כמובן :) ) על הספר "צדו הפעיל של האינסוף", ומציע הסבר לסוד קסמו. חלק מהקסם של ספר זה הוא, לדעתי, עיסוקו העיקרי באירועים רגילים בעולם הרגיל, החברתי, לעומת כאלה הקורים במדבר עם מכשפים, או במצבי תודעה אחרים.

"דון חואן אמר לי שהמכשפים עומדים נוכח הלא-ידוע בהתרחשויות הרגילות ביותר."
("צדו הפעיל של האינסוף" עמוד 162)

המשך הדברים שם מתאר את מה שהספר עושה עם הבלתי מובן שבאירועים הרגילים הללו: מסביר אותם בעזרת קולה של הרוח, המדברת מפיו של דון חואן:

"כאשר הם [המכשפים] עומדים נוכח זאת [הלא ידוע] ולא יכולים לפרש את מה שהם תופשים, עליהם להסתמך על מקור חיצוני שידריך אותם. דון חואן קרא למקור זה אינסוף, או קולה של הרוח, ואמר שאם מכשפים אינם מנסים להיות הגיוניים בנוגע למה שאינו יכול לקבל את חוקי ההיגיון, הרוח מבהירה להם ללא טעות את הדברים [את משמעות הדברים]."
(שם, בהתערבות תרגומית קלה שלי)
.
עם זאת, מקסים ככל שיהיה ספר זה, או אחר בסדרה, הוא לא יכול ליתר (להפוך למיותר) ספרים אחרים. העובדה שהוא אחרון לא הופכת אותו לחשוב יותר, כי, לדוגמה, הסופר הולך ומשכלל את כתיבתו עם כל ספר שהוא כותב. 

====================  
15.1.20

חידה קלה, לחימום המיינד (האמיתי)

====================

כידוע לקוראים, הנגואל-האיש (או האישה) מתאפיין בהיותו בעל יותר אנרגיה מאשר האדם הרגיל (וגם לוחמים). הנה ציטוט המוכיח שאינני ממציא זאת :

"אמרתי לך שהנגואל הוא צינור המוליך את הרוח," הוא המשיך ואמר. "מכיוון שהוא מכלה חיים שלמים כדי להגדיר מחדש באופן חסר רבב את החוליה המחברת אותו אל הכוונה, ומכיוון שיש לו יותר אנרגיה משיש לאדם הממוצע, הוא יכול לאפשר לרוח לבטא את עצמה דרכו."

("כח השקט", עמוד 109, בהתערבות תרגומית קלה שלי לצורך דיוק)

.

מצד שני, הרגע שבו עשו אותנו הורינו, מצבם האנרגטי הנפשי באותו אקט קובע, בין היתר, את כמות האנרגיה שאיתה נצא לעולם. זוהי כמות נתונה שאיננה ניתנת להגדלה לאחר מכן. רוב האנשים נולדים כתוצאה מ- bored fuck, זיון משועמם, והם נידונים להיות כאלה כל חייהם.
לדעתי, הוא רומז לדו-משמעות המילה fuck, כמו בעברית: דפוק. (אביא למטה ציטוט אחד כדי לתמוך ברעיון זה)

ישנו קטע קצר המתייחס לכך ב"האש מבפנים", אבל בכתב העת שהוציא קסטנדה "קוראי האינסוף" ישנו פרק יפהפה הדן בזה.

מי שהוא תוצר של מין כזה, של הוריו, מומלץ שיתנזר ממין כדי לחסוך במעט האנרגיה שיש לו. נאמר לקסטנדה שהוא כזה, ודון חואן מעיד על עצמו ב"קוראי האינסוף" שהוא בעצמו כזה.

החידה

====

האנרגיה שהורינו השקיעו באקט שהביא אותנו לעולם מגדירה את כמות האנרגיה העומדת לרשותנו לאורך כל חיינו.

איך ייתכן שנגואלים הם בעלי כמות אנרגיה גדולה מהכמות שיש לאדם הממוצע, ומצד שני הנגואלים קסטנדה ודון חואן הם תוצר של מין משועמם, כלומר יצאו לעולמם עם כמות מצומצמת של אנרגיה?

-------------------------- 

הציטוט שהבטחתי, לקוח מ"קוראי האינסוף":

Civilized lovemaking is very, very boring to the participants. Sorcerers believe, without a shadow of a doubt, that children conceived in a civilized fashion are the products of a very bored . . . fuck. I don't
know what else to call it. If I used another word, it would be a euphemism, and it would lose its punch".

==================== 

גמישות נפשית וגמישות הפקעת

פינת הספרות
=======
אני קורא בימים אלה את "מישהו יודע את שמי" של לורנס היל. סיפורה של ילדה בת 11 שנחטפה מכפרה באפריקה והובלה בספינת עבדים לאמריקה כדי לשמש שפחה.

בהסתמך על שליש הספר שקראתי, אני יכול להמליץ עליו.
נקודות שונות בספר מזכירות עניינים שונים מהספרות הטולטקית. לאחת מהן אתייחס כרגע:

"חיי ניצלו אודות לסדרה של צירופי מקרים שאירעו בחציית הים. היה לי מזל והייתי אחת מאנשי מולדתי האחרונים שהועלו על סיפון האונייה. היה לי מזל שהייתי ילדה. בספינת העבדים היו לילדה כמה יתרונות. איש לא מיהר להרוג ילדים. אפילו חוטפי בני אדם לא ראו בכך צורך דחוף. יתרון נוסף של ילד הוא גמישותו המחשבתית. המבוגרים שונים מילדים. אם תדחף אותם מעבר לגבול מסוים הם יישברו. פעמים רבות במהלך המסע הארוך פחדתי פחד שלא יתואר, אבל נפשי נותרה ללא פגע. גברים ונשים בגילם של הוריי איבדו את שפיותם באותו המסע. אילו הייתי מבוגרת פי שניים מגילי, שהיה אז אחת עשרה שנים, ודאי הייתי מתערערת.
על ספינת העבדים ראיתי דברים שאנשים בלונדון לא היו מאמינים אילו סיפרו להם [...]"
(עמוד 60)

"מבוגר" בן 22 היה מאבד את שפיותו.

הסבר טולטקי ל"אבדן הגמישות הנפשית עם הזמן" אפשר למצוא ב"האש מבפנים":
"הוא הסביר שבדרך כלל פקעת מאירה המתקשחת על ידי ההשתקפות העצמית איננה מושפעת כלל מחבטת הנגואל."  (עמוד 101, תרגום שלי)

ההסבר הטולטקי במילים של אחד האדם:
גמישות נפשית מצריכה תנועתיות של נקודת המאסף. עם הזמן ההשתקפות העצמית (שהיא מקורו של מושג האני השקרי, האגו) מקשה על תנועת הנקודה. כלומר, התחזקות מושג האגו, הזהות החברתית, היא ביטוי להתקשחות הפקעת, שמשמעותה התקבעות הנקודה במקומה. אפילו חבטת הנגואל כבר לא יכולה אז להזיזה, כל שכן הנעתה "מבפנים".


לסיכום: הגמישות הנפשית (או היעדרה) משמעה גמישות (או היעדרה) ברמה האנרגטית.



ראיתי שעשו סדרה בת שישה פרקים על פי הספר.


"יהיה צורך בהרבה אהבה", עם מנה נדיבה של חליל.

שבת שלום.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

הערות ותוספות

5.1.20


מופרעות היא מופרעות
============
בפוסט הצעתי שגמישות נפשית משמעה גמישות של פקעת הסיבים, שמשמעה אפשרות התזוזה של נקודת המאסף ממקומה.
הפעם אני רוצה לומר שתנועתיות זו של הנקודה היא אירוע מטלטל ביותר, ולהצביע על מקרה ספרותי לסף תזוזה.


"מה קורה לאנשים שנקודות המאסף שלהם מאבדות את קשיחותן?" שאלתי.
"אם הם אינם לוחמים הם חושבים שהם מאבדים את דעתם," הוא אמר וחייך [...]. אם הם לוחמים הם יודעים שהם משתגעים, אבל הם ממתינים בסבלנות. אתה מבין [רואה], להיות בריא ושפוי פירושו שנקודת המאסף אינה ניתנת להזזה. כאשר היא מופרעת ממנוחתה [ממקומה], הרי שאתה, פשוטו כמשמעו, מופרע [לא שפוי, משוגע]."
("האש מבפנים", עמוד 107-108, עם כמה תיקונים שלי לתרגום העברי)

את השורה האחרונה השארתי כמעט כפי שתורגמה בספר בעברית, למרות שהיא לא מדויקת, כי המתרגם הכניס כאן עוד הקבלה בין מצב נפשי ומצב אנרגטי: המופרעות של הנקודה ממנוחתה מתבטאת במופרעות נפשית. במקור האנגלי נאמר רק שכאשר הנקודה זזה [קלות] ממקומה, פירושו, פשוטו כמשמעו, שהאדם משתגע.

במסגרת תיקוני התרגום שיניתי את "לצאת מהדעת" ונצמדתי לנוסח המקורי "לאבד את הדעת", כי הדעת היא יישות ממש, ולא איזה ביטוי ספרותי למושג תרבותי מעורפל. לדעתי זה פירושו של "איבוד הצורה האנושית" => אבדן הדעת. בספר האחרון "צדו הפעיל של האינסוף" מתברר שהדעת היא התקן זר, מיינד טפילי, ומכאן ברור מדוע אין בעיה לאבד אותה, ואפילו נדרש לעשות זאת.
הדעת אפילו מוגדרת ב"האש מבפנים", ממש בהמשך (עמוד 108) כ"השתקפות עצמית של רשימת המלאי של האדם" התרגום בעברית לוקח את הקורא לתעות ולטעות במחוזות רחוקים ומיותרים, מניסיון: [הדעת היא] "השתקפותה של רשימת המלאי של האדם בתוך עצמה". אותי זה לקח לשאול: האם מדובר כאן בקבוצה המכילה את עצמה כאיבר? מושג מתחום תורת הקבוצות המתימטית]

מה רציתי להגיד בפוסט? (לפני שגלשתי לעניינים חשובים אחרים :) )
רציתי להפנות את תשומת הלב לכך שתזוזת נקודת המאסף איננה מצב שאינו מורגש "בשוטף", כאילו הדבר קורה באיזשהו מימד שלא ממש נוגע לחיים כאן ועכשיו.
תזוזה קלה של הנקודה נחווית כשיבוש של הדעת, ואני מציע שהיא נחווית גם כשיבוש חמור, או כקריסה, או סף קריסה, של העולם. לכן, הדיבורים הלא מעטים של אנשים על הזזת נקודות המאסף שלהן, הם בדרך כלל, לדעתי, חוסר הבנה של מושג תזוזת הנקודה.

מי שקרא את "חברתי הגאונה", סדרת ספרים בת 4 כרכים, מספרת שם אותה חברה גאונה על חוויה שמלווה אותה בחייה וצצה בנסיבות מסויימות, בדרך כלל כאוטיות, כגון רעמי זיקוקים: שולי העולם מתחילים להתפוגג, העולם מורגש כיציב רק לכאורה, וכוחות הרס אורבים לשעת כושר בכל רגע כדי להורסו. (זאת על פי זכרוני, ייתכן שאינני מדייק לחלוטין. בכל מקרה הספרים מומלצים לקריאה). כלומר, ככל הנראה, במושגים טולטקים הבחורה הגאונה היא בעלת נקודת מאסף שאיננה מקובעת מאד במקומה. למען האמת, היא גם הייתה די מופרעת :)
.
לגבי המתנה בקשיש שקיבלנו מהמתרגם של "האש מבפנים", שבנוסח התרגום שלו רמז לכך שמופרעות נפשית היא מופרעות נקודת המאסף ממנוחתה, נראה לי שאנחנו יכולים להפגין גמישות (של פקעת הסיבים) ולקבל את ההצעה, מבלי להסתכן יותר מדי :)

אם כן, סיכום ביניים, מה היה לנו עד כה? (רשימת מלאי קטנה לעיצוב האישיות),
גמישות נפשית היא גמישות של הפקעת, שמשמעה תנועתיות של נקודת המאסף, שמשמעה אבדן השפיות.
כשמבקשים תנועתיות של נקודת המאסף כדאי לדעת מה אנו מבקשים, למה עלינו לצפות.
================= 
7.1.20

החיפוש בתהום אחר אהבה 
============== 

רגע לפני הקפיצה לתהום, הפרידה של דון חואן וחבורתו מקסטנדה:

"היה לו פרץ של קלות דעת (levity), והוא הקניט אותי בפעם האחרונה בעולם הזה (on this Earth).
"אני מקווה שתמצא אהבה!", הוא אמר.
הוא הרים את כף ידו לעברי, מתח את אצבעותיו כמו ילד, ואחר כך כיווץ אותן כלפי כף היד [מבחינה ויזואלית, כיווץ אותן לאגרוף].
"צ'או", הוא אמר."

("צדו הפעיל של האינסוף" עמוד 244-245, בהתערבות תרגומית שלי)

ראשית, כל "קלות דעת" מצד הנגואל ואנשיו היא למראית עין בלבד. אין מילה או מעשה שהם כאלה. לכל הדיבורים והמעשים המשעשעים יש תמיד פן רציני ואמיתי. ("דון חנארו לעולם אינו רק צוחק").

אם כן, מהו האספקט הרציני של מילות הפרידה?
הנגואל לבש עבור כל אחד מהחניכים והחניכות זהות אחרת, תפורה "למידותיו/ה של החניך/ה". בכך,  לדעתי, הוא הכניס לפעולה תבנית הסטורית אחרת כמסגרת-על לאינטראקציה שלו עם כל אחד ואחת מהם.
הנה כמה דוגמאות עם פרשנויות שאני מציע:
לפלורינדה הוא היה הנגואל מריאנו אורליאנו (אורליאנו היה מצביא רומי שהכניע את השבטים הגרמניים המורדים וצירף אותם לצבאו. כזכור פלורינדה הייתה גרמניה במוצאה וטיפוס מורד). לטאישה אבלאר הוא היה הנגואל ג'ון מייקל (לדעתי שילוב של יוחנן המטביל עם המלאך מיכאל. הרחבתי על כך בעבר, שעכשיו הוא כבר די רחוק)
עבור קסטנדה הוא היה הנגואל דון ג'ואן, כובש הנשים, ולדעתי מלות הפרידה האלה שימשו לסיום השימוש בתבנית המגויסת הזו.

גם ללוחמים וללוחמות בחבורתו של דון חואן יש שמות בעלי קונוטציות של דמויות הסטוריות, אבל שמותיהם אינם משתנים כלפי החניכים, לדוגמה:

- זולייכה - המורה לחלימה, מייצגת את אשת פוטיפר המצרי, המוזכרת בסיפורי יוסף בעל החלומות, ועל פי מסורות אחרות, לא יהודיות, היא הייתה אשת חלומות בעצמה. אחת הדמויות שלבשה זולייכה הייתה אספרנסה, שהציגה את עצמה כ"זו שמביאה את החלומות".

- ויסנטה, איש הידע, מייצג כנראה את אחד מקברניטי שלושת הספינות של קולומבוס.

- סילביו מנואל - עימנו-אל ? :)

מכיוון ששום דבר מצד הנגואל לא נעשה בקלות דעת, עלינו לתת את הדעת גם על משמעות תנועת היד והאצבעות בשילוב מילת הפרידה.
עלינו להיזהר מללכת שולל אחרי התיאור של הדבר "כמו ילד", כי זו הסטה מכוונת, כמו השימוש ב"קלות דעת" ו"הקנטה" קודם לכן.
לדעתי, זהו האקט שבו דון חואן סוגר את תבנית האינטראקציה בין שניהם הקרויה "דון חואן" (דון ג'ואן).

השיר הבא הוא של מישהי שמצאה אהבה, אבל אחר כך איבדה אותה :)

=================