אני מתכווןלאות בצורת תמונה שצילם טוני קאראם, בודהיסט שניהל את בית טיבט במקסיקו סיטי, וככל הנראה התחיל חניכה לתפקיד של נגואל, אך לטענתו הפסיק אותה. טוני צילם באירוע בודהיסטי רב משתתפים בטאוטיוואקאן, עיר קדומה במקסיקו שיש בה פירמידות, את הטפיל המכונה "מעופף".
הקטע הבא לקוח מספרה של איימי וואלאס "שוליית המכשף", בו קסטנדה מבהיר לחניכים את העניין. ככל הנראה, לקבוצה המצומצמת הנקראת "הקבוצה של ימי ראשון". הסוגריים המרובעים הם שלי:
"זה היה ביום הנקרא "נקודת השיוויון האביבית" [vernal equinox]. במקום התאספו מאה אלף איש בשטח הפירמידות. בגלל 'הרוחניות', שהיא למעשה רק זיוף [fake] ואגואיסטית, הכַּוונה של ההמון הזה העניקה צורת אדם לצורה של ישות לא אורגנית על גבי הנגטיב [סרט הצילום]. טוני הוא מוזר! כל מיני דברים מוזרים קורים לו, אבל זה הדבר הכי מוזר עד כה! הוא צילם את הסוד הכי חשוב בתורה של דון חואן - הוא תפס בסרט צילום voladore [בספרדית], או מעופף.
"דון חואן אמר לי שהמידע הזה מסוכן מדי, נדיף [volatile] מדי, מכדי לעשותו לציבורי - אבל התמונות של טוני המוזר הן האות לכך שהרוח רוצה שאספר לכם על כך; אנו נאכלים [...] משהו מפלצתי אוכל את המודעות שלנו, כל היום, כל יום, אפילו בזמן השינה שלנו. אלה הן הישויות שדון חואן כינה המעופפים [flyers], או מקפצים [jumpers]." (מתוך פרק 21 "ערפדי אנרגיה" עמוד 178)
במקום אחר אומר קסטנדה, אולי גם בספר של איימי, שהמעופפים, ששולטים בחברה האנושית באמצעות מוח כוורת, ייחסלו כל מי שיפרסם מידע אודותם. אני משער שהחל מאותה תמונה, שהיוותה אות, קרלוס והנשים החלו לדבר על כך בסדנאות, אבל את הפרסום הגדול, בספר, הם עשו בכל זאת לאחר מותו הרשמי של קרלוס והיעלמותן של נשות חבורתו.
אני רוצה להעלות את ההשערה שזמן הופעת התמונה היה בעל חשיבות באות. ההשערה אומרת שאיך שלא מסתכלים על נקודת הזמן הזו, "נקודת השיוויון האביבית", vernal equinox, כלומר באיזו תיאוריה אסטרונומית שנבחר, העובדה ה[די]מוצקה היא שיש כאן מעבר בין תקופות: סוף תקופה אחת ותחילת תקופה אחרת, וזהו זמן "מתבקש" לאותות לגבי התקופה "המפציעה", לא?
אבל ההשערה הזו אינה נסמכת רק על תחושת הבטן הזו, שהשד יודע מי שתל אותה בי (בנו), אלא על הרעיון הטולטקי הבא, המופיע ב"הטבעת השניה של העוצמה" ומפאת חשיבותו נבחר להופיע גם ב"גלגל הזמן":
"לוחמים תמיד לוקחים אירוע ראשון מכל סדרה בתור התוכנית [blueprint, תוכנית על גבי שרטוט] או המפה של מה שהולך להתפתח עבורם לאחר מכן."
**************************
הסיבה לאות ===========
קשה לדבר על סיבה לאות, כי מי ששולח אותות היא הרוח, ולכן הרוח היא סיבתו. אז אולי נכון יהיה לומר שהרוח רק השתמשה באירוע כאות, כלומר סימנה למשרתיה חסרי הרבב שאירוע זה הוא אות.
אני מסב את תשומת לב הקוראים (שנקלעו לפוסט זה, וכנגד כל הסיכויים הגיעו עד הלום ) לאמירה של קסטנדה בקטע המצוטט לעיל, הטוענת לכאורה לקשר הסיבתי שבין הרוחניות של ההמון האנושי שהיה במקום, רוחניות שלדעתו של קסטנדה היא זיוף ואגואיסטית, וההתגלמות החושית של היישות שאחראית לאותו פייק ואגואיסטיות:
"בגלל 'הרוחניות', שהיא למעשה רק זיוף [fake] ואגואיסטית, הכַּוונה של ההמון הזה העניקה מראה של אדם [anthropomorphized] לצורה של ישות לא אורגנית [חסרת גוף פיזי] על גבי הנגטיב [סרט הצילום]".
זוהי אמירה מפורסמת של איוב, מלך הפורענויות, וכוונתו היא שהפחדים שהיו לו לגבי מה שעלול לקרות לו, התגשמו.
עלעלתי לי לתומי בסיכום שעשיתי בזמנו לפרק 21 בספרה של איימי וואלאס "ערפדי אנרגיה", בו יש מידע רב נוסף אודות הטורפים הקרויים "מעופפים", טפילי האנרגיה השולטים בכל אדם ואדם. הטריגר לקריאה שלי היה אירלנד לעומת ארגנטינה, זוכרים? אבל הפוסט בחר לעסוק בנושא אחר.
ממה שקסטנדה אומר בקטע הבא, הלקוח מהפרק ההוא, אפשר להבין שקרלוס היה אומר שאיוב הביא על עצמו את הפורענויות שלו באמצעות פחדיו מהם. סוגריים מרובעים הם שלי. סוגריים עגולים הם חלק מהטקסט המקורי.
ואז הוא [קרלוס] נכנס ל[דבר על]זירה שהפריעה לי יותר מכל שאר הפרשנות שלו. הוא התחיל באומרו לנו, "כשהמעופפים השתלטו עלינו, הם לימדו את האדם שאתה צריך לפחד מאלוהים, עליו להפציר [plead, ואולי הכוונה היא להודאה באשמה, בחטא?] להתחנן למחילה, ועליו להביט מעלה אל איזו יישות גדולה. המעופפים היו חזקים במיוחד בימי הביניים, כאשר הכנסייה שלטה בכל." (טאישה אמרה לי את ההיפך לגבי ימי הביניים - שהאנושות למעשה הייתה חופשייה יותר אז.)
"גם היום, קתולים ואחרים נמצאים במצב של תחינה, מתחננים לקבל דברים. דון חואן אמר שזה לא עובד ככה. אתה פוקד זאת [את רצונך]. אם אתה מתחיל להתחנן ל[קבל]משהו, במיוחד אם אתה אומר, 'אנא, אל תיתן ל-X לקרות!' אז זה בוודאי יקרה - X יקרה לך. הוא [it, כנראה המיינד הזר] יגרום לזה לקרות. לכן, אם יש משהו שאתה לא רוצה שיקרה, דון חואן היה אומר, 'אל תתחנן!' אל תגיד מה אתה לא רוצה שיקרה, מירדה! [כנראה קללה בספרדית] זה מוטח ב[slams, או נטרק כמו דלת בפניהם של] אנשים שנמצאים במצב תחינה".
מי שחשקה נפשו לקרוא שוב את הסיכום שלי של הפרק ההוא, שהוא עתיר מידע אודות המעופפים, הנה הפוסט ההוא:
כזכור, לרשותכם גם הספר השלם של איימי וואלאס באנגלית בפורמט דיגיטלי. אני חושב שמפאת חשיבותו הרבה של הספר, למרות היותו בלתי מומלץ למתנדנדים בטולטקיותם, אפשר להוסיף לרשימת המשאלות את תרגומו של הספר הזה לעברית.
**************************************
חדשות מהשטח קובץ הראיונות, הרצאות, עדויות וכו. של החבורה התעדכן שוב, ועכשיו מספרו הוא 7.8
הוספתי לו עוד קצת חומרים ותיקנתי כמה דברים ישנים, כגון: תמונה שכיסתה חלק ממאמר, מאמר שהיה תקציר של מאמר אחר, אבל מכיוון שהמאמר המקורי ישנו, התקציר לדעתי מיותר, והוספתי עוד כמה עדויות מסדנאות ושני מאמרים.
מומלץ להורידו ולהחליף את הישן, שנאמר "ישן מפני חדש תוציא".
אחת מאומנויות האיזון של הלוחם, ודוגמה נוספת לאמירה לא-מילולית ===========================
טענתי לא מעט [יש שיוסיפו "עד לזרא" ], ואף גיביתי את טענתי הפרשנית בדוגמאות, שבספרות שלנו יש אמירות רבות שהן לא מילוליות. משום מה, הספרות מנסה להסוות את קיומן, ואינה בוחלת בטריקים.
בקטע הבא, הלקוח מ"סיפורי עוצמה", יש לדעתי דוגמה כזו:
"כל איום על הטונל תמיד מסתיים במותו. ואם הטונל מת, כך גם האדם כולו. בגלל החולשה המהותית [inherent] שלו הטונל מושמד בקלות, ולפיכך אחת מאומנויות האיזון [balancing] של הלוחם היא להביא את הנגואל להגיח [emerge] על מנת לתמוך בטונל. אני אומר שזו אומנות, כי מכשפים יודעים שרק על ידי חיזוק [boosting, הרמה, דחיפה מלמטה] הטונל יכול הנגואל להגיח. האם אתה רואה למה אני מתכוון?
החיזוק הזה נקרא עוצמה אישית".
דון חואן קם, מתח את זרועותיו וקימר את גבו. התחלתי לקום בעצמי, אבל הוא דחף אותי בעדינות למטה.
"עליך להישאר על הספסל הזה עד הדמדומים," הוא אמר. "אני חייב לעזוב מיד. חנארו מחכה לי בהרים. אז בוא לביתו בעוד שלושה ימים וניפגש שם". (עמוד 134)
האומנות של הלוחם היא, לדעתי, לא מספיק מובהרת, ולכן שם לו הפוסט למטרה להבהיר אותה:
יש לשמור על הטונל בכל מחיר, ועם זאת יש לאפשר את הגחתו ותפקודו של הנגואל, אבל הגחתו של הנגואל מאיימת על הטונל ולכן מביאה להשמדתו העצמית. כאן נכנסת לפעולה אומנותו של הלוחם. הלוחם פותר את הבעיה על ידי כך שהוא מאפשר את הגחתו של הנגואל, אבל עושה זאת באופן מבוקר, ומשתמש בה גם כדי להגן על הטונל; לעצור אותו מלעזוב את מקומו ולמות. זוהי עוצמה אישית [פרסונלית], כי היא משלבת את הנגואל עם הטונל, הנגואל בשירות הטונל. הלוחמים שומרים על הטונל כדי שימשיך לנהל ולהשגיח על עולמו, אבל מורידים אותו מדרגת מלך. הורדתו מכס המלוכה מביאה אותו להשמיד את עצמו, ולכן יש לעשות זאת בהדרגה, וללמד אותו בהדרגה להכיר בקיומו של הנגואל הבלתי ניתן להבנה וללמוד לחיות לצדו. לצורך כך עליו לוותר על החשיבות העצמית.
התרוממותו של דון חואן מהספסל ויחד עם זאת דחיפתו בעדינות את קסטנדה למקומו, כלומר מניעתו מלהתרומם אחריו, ממחישה לדעתי את הרעיון. זוהי האמירה הלא-מילולית שעליה דובר בכותרת הפוסט.
הטקסט מנסה לגרום לנו לחשוב שדון חואן קם והתמתח כי עליו לעזוב, והוא לא נותן לקסטנדה לקום, כי עליו להישאר שם עד הערב...
ניסיון יפה, נגואל, אבל לא הצלחת לעבוד עלינו
============================
הערה פרשנית נוספת. היא לא חזקה, אבל אני שם אותה על השולחן:
המשפט "האם אתה רואה למה אני מתכוון?" שנאמר בציטוט הנ"ל קצת לפני ההמחשה (ההצגה), עשוי להתפרש כמרמז על כך שהמעשים הגופניים הבאים שלו הם הצגה שמטרתה להראות לו למה הוא מתכוון, "להראות" להבדיל מ"לומר".
אבל כדי להחליש את הרמז, הוא הכניס משפט ביניים קצר: "החיזוק הזה נקרא עוצמה אישית".
כלומר, ללא משפט הביניים הקצר הזה, קוראים רבים (מדי) היו עלולים לראות במעשים האלה המחשה, אמירה לא מילולית, וכמו שכתבתי, משום מה אמירות לא מילוליות מוסוות היטב בספרות הזו, אבל לא לחלוטין.
==============================
מוסיקה
משהו ביוונית
אנתרופוש אפתוש [האיש ההוא] גירסה מקוצרת, אבל יש ריקוד.
===========================
4.10.23
חידה: מה מזכירה לך התמונה? ====================
למרות שקראתי את המקור שבו מופיע המידע הזה, ואף תרגמתי אותו והעליתי את הקטע בפוסט, לא זכרתי אותו, ואם מישהו היה מעלה חידה זו לפני ימים אחדים, כנראה שגם אני הייתי נכשל. לכן, לדעתי, רענון המידע הזה הוא מבורך.
.
המקורות העיקריים שלנו למידע טולטקי אודות הטפילים המכונים "מעופפים", או "הטורפים", הם:
- הפרק "צללי הבוץ" שב"צדו הפעיל של האינסוף",
- הפרק "טורפי המודעות" בספר הראשון של ארמנדו "מפגשים עם הנגואל",
- והפרק "ערפדי אנרגיה" בספר של איימי וואלאס "שוליית המכשף".
אם מישהו זוכר עוד מקור, מוזמן לרענן את זיכרוני/ננו.
מידע כזה גם מפוזר בקובץ הראיונות (הרצאות, עדויות וכו.). מעניין שמידע על כך מופיע בסדנאות ובחוגי תלמידים קרובים, כמתואר בספרה של איימי, כלומר בזמן שקרלוס וחבורתו היו בעולם, ואילו הפרסום הפומבי הגדול נעשה בספר ("צדו הפעיל של האינסוף") שיצא לאור לאחר עזיבתו של המחבר את העולם. אני קורא למהלך שלו: "להטיל פצצה ולברוח"
.
הנה הקטע מתוך הספר של איימי וואלאס: הסוגריים המרובעים הם כרגיל הערות שלי.
"אבל איך הם אוכלים אותנו, דון חואן?". דון חואן השיב לי, " עם הלשונות השטוחות השמנות שלהם. המעופפים גדולים כמו בניינים. והם מהלכים על הקרקע. הם מחליקים [על הקרקע], הם עטים [swoop, כמו עיט העט על טרפו], והם אוהבים ערים - בואנוס איירס היא המולדת שלהם. יש בבואנוס איירס ריכוז של מעופפים גדול יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם. הארץ היחידה שהם לא חיים בה היא אירלנד.
הם מותקנים [שנאמר התקן זר] בשכל [mind, נפש] [כשאנו] בגיל 10-12. הם אוהבים את החשיכה, והם מעדיפים גברים יותר [מנשים]. הם מלקקים אותנו כמו שמלקקים גביע של גלידה". (עמוד 181 במקור האנגלי, עמוד 195 בקובץ הדיגיטלי)
לפני הליקוק מוזכרות "הלשונות השטוחות השמנות שלהם", ולכן נראה לי שלא מדובר כאן בדימוי, כלומר עלינו להבין שאכן יש להם לשונות ועל ידי ליקוק הם ניזונים מהאנרגיה שלנו. בפרק "צללי הבוץ" נאמר, למיטב זיכרוני, שהם מעוררים בנו התפרצויות אמוציונליות שהן למעשה פרצי אנרגיה, כמו להבות אש, שעליהם הם עטים.
===========================
מוסיקה
גירסה מלאה ואיכותית יותר של "אנתרופוש אפתוש"
=======================
אפרופו בואנוס איירס:
בקובץ הראיונות (הרצאות, עדויות וכו.) ישנה האמירה הבאה של קסטנדה באחד הסמינרים:
Argentina is the home of the flyers. Something about the tilt of the earth or the South pole or something concentrates them there. It's a very "egotistical place."
ש=================================
5.10.23
הדחתה של החשיבות העצמית מכס המלכות - גם במובן המילולי =================================================
ההדחה [dethrone] הנ"ל היא מהותה של דרך הלוחם, וכל מה שלוחמים עושים נעשה למען השגתה של המטרה הזו ("כח השקט")
ובמקום אחר בניסוח אחר: "אֶגוֹמַנְיָה היא רודן אמיתי", הוא אמר. "עלינו לעבוד ללא הרף כדי להדיח אותה". ("כח השקט" בפרק "ארבעת הלכי הרוח של הייקוש")
באחד הפוסטים האחרונים שלי דובר על אמנותו של הלוחם לאזן את הגחת הנגואל עם שמירה על הטונל במקומו. הטונל דורש סדר מלא בעולמו, והנגואל ופעולותיו אינם משתלבים בסדר הזה, הם בלתי ניתנים להסבר, ובמצב כזה הטונל מרגיש מאויים והוא פותח את עצמו למוות. הוא בעצם אומר, בניסוח שלי: אם אין לי שליטה מלאה, טוב מותי מחיי. הנה הקטע:
[דון חואן:] "אתה קורא לזה [למה שעשית] להסביר. אני קורא לזה התעקשות סטרילית ומשעממת של הטונל שהכל יהיה בשליטתו. בכל פעם שהוא לא מצליח [להסביר וכך להיות בשליטה], יש רגע של תמיהה [bafflement, בלבול] ואז הטונל פותח את עצמו למוות. איזה דפוק! [What a prick!, מילולית: איזה זין, חולה שליטה] הוא מעדיף להרוג את עצמו מאשר לוותר על השליטה. ("סיפורי עוצמה")
הפוסט רוצה להצביע על כך שלאמירה אודות הורדת החשיבות העצמית מכס המלוכה יש פן שאינו מטפורי, אלא די מילולי.
החשיבות העצמית היא לדעתי מונח המציין את הטונל, את המיינד הזר, כלומר את המעופף הטפילי. הנה קטע מ"מעברים קסומים" המדבר על כך שהמרכז האנרגטי השישי, הנמצא בפסגת הראש, מקום המוכר בשפה גם בכינוי "כתר הראש", עבר השתלטות של גורם זר, טורפני.
[דון חואן:] "המרכז השישי הזה של אנרגיה," הוא אמר, "לא בדיוק שייך לאדם. אתה רואה, אנו בני האדם נמצאים תחת מצור, אם לנסח זאת כך. המרכז הזה עבר השתלטות על ידי פולש, טורף בלתי נראה. והדרך היחידה להתגבר על הטורף הזה היא על ידי חיזוק [fortifying, ביצור] כל שאר המרכזים".
(אם מישהו מעוניין במראי מקום מדוייקים, לגבי אלה שלא ציינתי, כמו שאמר ישו: "בקש ותיענה")
==================================
6.10.23
מהי העוצמה היחידה שלנו לצורך עמידה כנגד הכוחות בחיינו =========================================
הקטע הבא לקוח מ"מציאות נפרדת".
להיות מסכן [poor, תורגם עני] או משתוקק [wanting] זו רק מחשבה; וכך גם לשנוא, או להיות רעב, או לכאוב."
"אני לא יכול באמת להאמין לזה, דון חואן. איך יכולים רעב וכאב להיות רק מחשבות?"
"הם רק מחשבות בשבילי עכשיו. זה כל מה שאני יודע. השגתי את ההישג הזה. העוצמה לעשות זאת היא כל מה שיש לנו, שים לב [mind you, תורגם: אם לא אכפת לך], כדי לעמוד נגד הכוחות של חיינו; בלי העוצמה הזו אנחנו פסולת [dregs, משקע בתחתית נוזל], אבק ברוח." (עמוד 130-129)
הקטע הזה אומר דרשני, וזה מה שאני הולך לעשות, לדרוש בו.
העוצמה היחידה שעומדת לרשותנו היא לראות במצבי הסבל האלה מחשבות, ולכן לא מחייבות, היא כל מה שיש לנו. אני טוען שמה שהופך את אותן חוויות סבל למחשבות הוא האני, ההזדהות עם הפרסונה: אני מסכן, אני כואב, אני רעב, אני שונא... אם נוציא מהן את ההזדהות שלנו עם הפרסונה, ונעביר את ההזדהות לאני טרנסצנדנטי (שמעבר לעולם), לא נוכל לחשוב מחשבות כאלה. חוויות כאלה של צורך באוכל [רעב], של מטרד גופני [כאב] וכד. ימשיכו להיות, אבל אני לא אהיה שם.
כלומר, אנו צריכים ויכולים למקד את תשומת לבנו באני האמיתי, הטרנסצנדנטי, שהוא גוף האנרגיה, הכפיל, ואז נהיה משוחררים מהמחשבות הללו.
הדבר גם נרמז, לדעתי, בביטוי: mind you, שנראה ממש נטע זר בקטע הזה, במיוחד בתרגום העברי: אם לא אכפת לך. אני מציע לקרוא אותו כך: שים את תשומת לבך בעצמך האמיתי, ב-real you.
ההונאה הגדולה של המעופפים היא שהם גרמו לנו להזדהות עם המיינד שלהם, לחשוב שהוא שלנו, ולכן אני מתייחס למחשבות שלו כאל המחשבות שלי. עלינו לתקן את המצב הזה ולהחזיר את ההזדהות שלנו למי שאנחנו באמת, ועם כל הצער שבדבר, להפסיק לקבל את "מחשבותינו" כתורה מסיני
********************
מוסיקה
טנגו כפר סבא
מילים: נתן אלתרמן
לחן: משה וילנסקי
שבת שלום
==================================
למען הסר ספק, ההישג הזה, שדון חואן השיג, וכאן הוא מקבל ניסוח פשוט של העתקת ההזדהות, הוא הגביע שבסוף הדרך הטולטקית רבת התלאות.
העיתוי המיוחד של היום הופך את קריאת הפוסט לכדאית במיוחד, כי אם הפוסט טוב, אז כמובן אין צורך להסביר מדוע כדאי לקרוא אותו, ואם הוא גרוע, אז הוא ייחשב לכם כקיום מצוות "ועיניתם את נפשותיכם"
לדעתי, אם את/ה רוצה ללמוד על תורת הטולטקים בדרך השלילה, לך וקרא/י את כתבי הדתות. הרעיון הבסיסי בדת הוא שכל העסק הזה הנקרא "מציאות" מנוהל על פי העיקרון של שכר ועונש. חטאת - תיענש. אתה לא רוצה להיענש, כפר על חטאיך. זה שמנהל את העסק צופה מלמעלה ומפיל עליך דברים טובים (ברכות) או רעים (קללות). לאחרונה הבאתי את האמירה שבעולמו של הלוחם אין לא ברכות ולא קללות, רק אתגרים. לדעתי, הלוחם חייב להשתחרר מהפרדיגמה של שכר ועונש, וזה קשה מאד כי השרישו אותה בנו. כשאנו רוצים שהרעים יקבלו כגמולם, אנו מוכיחים שאנו שבויים בפרדיגמה הזו של שכר ועונש.
.
אבל נניח ויש שכר ועונש בעולם, ועל חטאים משלמים. גם אז הלוחם אינו זקוק לכיפורים או למחילה, כי המשמעות המקורית הקדומה של ללא-רבב [impeccable] היא: אי היכולת לחטוא [im-pecc-able].
משמעות זו היא כה קדומה שדוברי האנגלית כשפת אם כנראה אינם יודעים עליה, אבל לדעתי זהו לא נימוק טוב להתעלם ממנה. לדעתי, בדיוק משמעות נסתרת זו הייתה הנימוק לבחור בה כמונח שיציין את המושג "ללא-רבב" הטולטקי.
אם כן, אם הלוחם מתנהל ללא רבב, הוא אינו יכול לחטוא, ולכן הוא אינו זקוק לכיפורים ומחילות.
הדימוי שלי ל"ללא-רבב" הוא טיפת שמן בים: היא מלוכדת והיא אינה מתערבבת במים שסביבה. ובנמשל: הלוחם/ת אינו נצמד רגשית לדברים בעולם.
.
הרעיונות של שכר-ועונש וחטאים הולכים טוב עם רעיון הגהינום. אז בואו נחסל גם את הרעיון הזה. הנה גישת הטולטקים לגהינום. נלידה: אם לא הגעת לגוף האנרגיה, הגהינום הוא כאן. הנה האמירה בהקשרה. הקטע לקוח מ"יקוש עם הכפיל". הוא כה חשוב, שעצם הבאתו עשוי להביא לכך שימחלו לי על כמה חטאים קטנים
בסוף הקטע הדגשתי את האמירה שמהדהדת את רעיון השמן על מים, כלומר את אי ההיצמדות הרגשית [detahment].
[נלידה:] "וזה לא משנה אם מתים עשירים או עניים, צעירים או זקנים, בשלווה או באיטיות ממחלה איומה כלשהי. מה שחשוב הוא שאנשים מתים ללא מודעות, וכתוצאה מכך כולם הולכים לאותו מקום."
שאלתי את נלידה אם יש איזה סוג של הַאדֶס [שאול], שאליו הולכים כל אלה שאינם מודעים כשהם מתים. נלידה צחקה ואמרה שאם לא נתמזג עם גופי האנרגיה שלנו, הגיהינום נמצא ממש כאן, על [כדור]הארץ הזה.
"אבל האם לא צריך מורה שיעזור לך להשתנות ולהגיע לגוף האנרגיה שלך?" שאלתי. "אני יודעת שכשאחזור ללוס אנג'לס, את לא תהיי שם, ואני אהיה שם אובדת עצות לגבי מה לעשות."
"אנחנו לא צריכים מורים," הבטיחה לי נלידה. "כל אחד יכול לבצע את החצייה [מעבר המכשפים]. כל שעלינו לעשות הוא להרפות מהחזקותינו[holdings]. התכַּווני זאת; הגשימי [fulfill] את הצעת [המחיר] [bidding] של המכשפים. אבל מי רוצה לסכם [בעבודת הסיכום] את חייה ולהרפות מעצמה [let go of herself]?"
(עמוד 287-288)
============================
25.9.23
גירסה חדשה לקובץ הראיונות, עדויות וכו. של אנשי חבורת קסטנדה ============================
גירסה 7.7 הוספתי בימים האחרונים מאות עמודים של עדויות של אנשים שהשתתפו בסדנאות שלהם ברחבי העולם.
החומרים האלה הולכים ונעלמים, ולכן, אם תרצו, הפרויקט הזה הוא פרויקט הצלה
הקובץ מכיל, נכון להיום, 4527 עמודים.
אני ממשיך להמליץ לשים את הקובץ הזה ביחד עם קובץ כל הספרים בדיסקט המילוט שלכם. (המוות רודף אחרינו, אמר דון חואן, ואני מוסיף שבימים אלה הוא מופיע גם בשלל דמויות חדשות, ובמיוחד קל לו להתעטף בדמות בחלוק לבן ובידה מזרק).
שני הקבצים יחדיו מכילים (כמעט) את כל מה שפורסם על ידי קרלוס והמכשפות: כל הספרים והפרסומים (באנגלית), כל הראיונות שהם העניקו, העדויות של אנשים שהשתתפו בסדנאות שלהם, מאמרים אודותיהם, ועוד.
אם תרצה הרוח, כל החומר הזה יודפס, כדי שהוא לא יהיה תחת השליטה הדיגיטלית חסרת הגבולות. ואם הנגואל ממש ירצה, כל החומר הזה יתורגם, כמובן על ידי קבוצה של מתרגמים.
אם אתם נתקלים בחומרים הראויים להיכלל באוסף זה ואינם בו, אנא הודיעו לי על כך.
הצצה ל"סיפורי אנרגיה" של קרול טיגס ==============================
בעוד כשנה ושלושה חודשים, ב-25 לדצמבר, הוא כריסטמס, ימלאו 100 שנה להולדתו של קרלוס קסטנדה. ואנו נשמח לקבל מתנה, לא?
אני מאמין שרבים מאיתנו ישמחו להופעת ספרו האבוד "לראות מבעד לעיני הטורף", או לספרה האבוד של קרול טיגס "סיפורי אנרגיה", או לכל ספר אבוד אחר. המתנה מצידנו תהיה להוציאו לאור בעברית. פוסט שיבשר על הופעתו של ספר אבוד כזה יזכה אפילו לחמישה לייקים. [אני מנסה לפתות את הנגואל בכל דרך ]
בזמן שקרלוס עובד על איך להביא אלינו את הספר, באופן שזה לא יורגש כחריגה מסדרו של עולם, כנאמר על אמנות היקוש ב"יקוש עם הכפיל":
"להגיע לנקודה בה לא עושים דבר, אלא מאפשרים לעוצמת הכַּוונה לשנות את המציאות בכזו עדינות [so subtly, בכזה תחכום], שהפריטים שאותם אנו מתכַּוונים מופיעים כמרכיבים בחיי היומיום שלנו. זהו תהליך הרמוני של שינוי תפיסה באמצעות כוח הכַּוונה; דבר כל כך מסתורי ועדין [subtle] שנראה כאילו הוא מגיע משום מקום". (עמוד 375)
בינתיים, הנה קטע מתורגם על ידי של אחד מהתיאורים של משתתף בסמינר שערכו קסטנדה והמכשפות ב-1995 ב-Culver City.
לאורך הסמינר היו תרגולים והרצאות של קרלוס ושל כל אחת מהמכשפות. להלן ההרצאה של קרול טיגס. יש בה פרטים שלבטח יימצאו בספרה האבוד "סיפורי אנרגיה". ההערות בסוגריים המרובעים הן שלי.
.
יום שני [לסמינר]
קרול טיגס, האישה נגואל, עלתה לבמה בשעה 9:30 למחרת בבוקר. היא אישה יפה, חטובה, עם שיער כהה ועיניים שחורות. היא נראית כבת ארבעים, אם כי בתור בת זמנו של קרלוס ושל האחרים היא אמורה להיראות מבוגרת בעשרות שנים. היא סיפרה לנו על עצמה כשהייתה צעירה יותר, ודון חואן עדיין היה בסביבה - איך היא הגתה בצורה לקויה את העיצורים s ו-z ש[lisped] וכו', כפי שסופר ב"אמנות החלימה".
היא הייתה היחידה מבין הלוחמות [שניהלו את הסמינר] שלבשה חצאית, והיא התבדחה שהיא עדיין לא רגילה להיות על במה, ושהיא עסוקה בלוודא שכל מה שאנחנו יכולים לראות זה את הברכיים שלה.
לאחר מכן, החלה קרול במקום שבו "אמנות החלימה" הפסיק, וסיפרה לנו על הפגישה שלה עם הממרה את המוות. זה כנראה התרחש באותה כנסייה שבה הייתה פגישתו של קרלוס [עם הממרה את המוות]. קרול נכנסה לכנסייה, והחושך הפתאומי גרם לה למעוד על מדרגה בלתי נראית. באותו רגע של מבוכה המודעת לעצמה, אחזה בה יד קפואה, וקול צרוד אמר, "קרול טיגס, זה תענוג לפגוש אותך סוף סוף - אני צופה בך כבר הרבה זמן." קרול אמרה שהשימוש של הממרה את המוות בשמה המלא הרגיע את האימה, שכמובן אחזה בה, כי היא הרגישה שזהו סימן לכבוד שמגיע לה [לקרול]. קרול עדיין הייתה מפוחדת ביותר, ואפילו לא הביטה לעבר הממרה את המוות. הממרה את המוות אמרה לה שאין ממה לפחד, שהיא "כולה אישה". היא תפסה את ידה של קרול והניחה אותה על השדים הגדולות שלה.
קרול הייתה מזועזעת, ואמרה לממרה את המוות להפסיק לפני ששאר האנשים בכנסייה יראו אותן. הממרה את המוות הסבירה שאין סיבה לדאגה, שהן נמצאות בחלום, והאנשים האחרים ההם אינם קיימים - רק היא וקרול קיימות. הממרה את המוות הציעה אז לעשות עסקה עם קרול תמורת חלק מהאנרגיה שלה. כמו קרלוס, קרול לא התנהגה כלל כמו אשת עסקים ממולחת, ובעצם הסכימה לכל מה שהממרה את המוות רצתה. הממרה את המוות הציעה להראות לה את "ים המודעות", וקרול, שציפתה לסוג של טיול על חוף ים קוסמי, הסכימה. במקום זאת היא קיבלה הצצה חולפת במשהו שאי אפשר לתארו. לאחר מכן היא הרגישה כבדות ברגליה, וכאב בכף הרגל. היא הייתה בטוסון [שבאריזונה, ארה"ב], הרחק מהעיירה במקסיקו, שם היא פגשה את הממרה את המוות [אנו יודעים שזוהי טולה]. היא מצאה עיתון וגילתה שחלפו עשר שנים מהרגע שבו היא נעלמה.
קרול כבר לא בטוחה אם היא אותה קרול טיגס שעזבה באותו היום, או שהיא קרול טיגס הנשלטת [possessed, כמו על ידי רוח/שד, כמו אחוזת דיבוק] על ידי הממרה את המוות, או שהיא איזשהו שילוב מוזר של השניים. היא עדיין מנסה, אפילו בזמן שהיא מספרת לנו את "סיפורי האנרגיה" שלה, לשחזר את הזיכרון של מה שקרה לה. אחר כך היא חלקה איתנו עוד מהסיפורים האלה.
קרול אמרה שכאשר נקודת המאסף עוברת למקום שבו היא אוספת עולם חדש לגמרי, המכשפים רואים לרגע את תנועת האנרגיה הטהורה, לפני שנקודת המאסף, שקובעת לא רק מה אנו תופסים, אלא גם איך, כופה את הפרשנות שלה על העולם החדש.
*****************
בלי נדר, מחר אביא את המשך סיפורי האנרגיה שלה באותו סמינר. בהם היא תספר על חלימה משותפת שלה עם קרלוס.
==============================
27.9.23
קרול וקרלוס בחלימה משותפת, עוד טעימה מסיפורי האנרגיה של קרול טיגס ========================================
אני ממשיך בתרגום של ההרצאה של קרול טיגס, האישה-נגואל, שניתנה במסגרת סמינר שחבורת קסטנדה ערכה ב-Culver City ב-1995. הכותב הוא אחד ממשתפי הסמינר, והוא מתאר את מה שהתרחש בסמינר. המאמר נמצא בקובץ הראיונות, הרצאות, עדויות וכו.
הסוגריים המרובעים הן תוספות שלי לצרכי הבהרה. הסוגריים העגולים הן בטקסט המקורי.
.
[קרול מספרת:] קרלוס וקרול הגיעו לנקודה שבה הם מצאו את עצמם חולמים ביחד. הכניסה שלהם למצב הזה לבשה שלוש צורות - הם היו מוצאים את עצמם הולכים יחד, נוסעים יחדיו במכונית, או נמצאים במיטה יחד עירומים.
היא סיפרה על שורה של חוויות כאלה.
כשהם נהגו [במכונית], הם בדרך כלל היו מסיימים מול בית לבן, שקרול ידעה באופן אינטואיטיבי שהוא הבית שלה. בדרך כלל היא התעוררה לפני שהעזה להיכנס לתוכו. לבסוף היא עשתה זאת, ואת פניה קיבל מישהו שהיה בן דמותו המת של השחקן ג'רלד מוהר [Gerald Mohr] משנות הארבעים, אשר ככל הנראה היה בעל קול ייחודי מאד. הוא אמר, "היי, מותק, אני שמח שאת בבית." לקרול הייתה הרגשה שזו איננה דמות אנושית. תחושה זו התעצמה על ידי הצחוק הדמוני [שדי, שטני] שיצא מאותה דמות. היא ברחה חזרה אל העולם שלנו.
בהזדמנות אחרת, היא וקרלוס התעוררו יחדיו עירומים בחדר השינה של הבית הלבן [שתואר קודם לכן]. ילדה קטנה רצה לחדר ואמרה, "אמא, אמא, מי זה האיש העירום הזה, ומה הוא עושה במיטה שלך?" היא וקרלוס נבהלו, וקרלוס צעק, "תסתחררי [twirl], קרול, תסתחררי!" (כנראה שהתחושה/טכניקה של איסוף עולם חדש [על ידי נקודת המאסף] מעוררת תחושה של סחרור מהיר.)
בשלב זה של היחסים ביניהם, לקרלוס ולקרול היה חשד רב זה כלפי זה. כל אחד מהם הרגיש שהשני יודע הרבה יותר ממה שהם מגלים, ושהשני משתף פעולה עם דון חואן והמזימות המרושעות שלו.
קרלוס בתקופה ההיא היה שמן מאוד, ואהב לבשל. הוא לעולם לא נתן לקרול אפילו לא לשטוף כלים, כי היא לא יכלה לעשות את זה מספיק טוב כדי לרצות את קפדנותו. באחת הפעמים, קרלוס התעלה על עצמו כאשר הוא בישל carnitas [חתיכות בשר קריספיות] עם צ'ילי, והם היו כל כך מלאים [בבטנם], שהם דחו את הריצה היומית שלהם. הם נשכבו יחדיו על ספת החלימה שלהם, והם מיד נרדמו והועברו לחדר השינה של הבית הלבן. הילדה הקטנה דפקה על הדלת וביקשה שיכניסו אותה. קרול קמה מהמיטה והחליקה לתוך החלוק שלה שהיה מונח למרגלות המיטה (כאילו היא עשתה זאת במשך שנים). קרלוס החליק לתוך שריון [כנראה חליפת שריון] כדי לראות מה קורה. קרול הבחינה בעיתון המונח שם, ונדהמה לראות שהוא בהחלט לא באנגלית. היא רצתה להראות אותו לקרלוס, שאיכשהו גרם לעצמו להינעל בשריון. קרול לא הצליחה להבין איך לפתוח את זה, והלכה והשתגעה מרגע לרגע, מכיוון שכעת גם הילדה וגם ג'רלד מוהר היו מחוץ לדלת, שואלים אותה מה לא בסדר, ודורשים להיכנס. קרלוס (שגם לו היתה היכרות בלתי מוסברת עם הבית) הנחה את קרול לדרוך על כתם שחור על הרצפה, וזה פתח את השריון.
כעת הגיע תורה של קרול להפציר בקרלוס לעזוב, דבר שהוא דחה לשנייה האחרונה האפשרית בשל סקרנותו האנתרופולוגית לגבי העיתון.
כשהם חזרו למודעות רגילה, קרלוס פנה לקרול. "כלבה מזוינת!" הוא צעק. "מה הכנסת לי בחשאי לאוכל?" קרול רק חייכה, כי עכשיו הוא היה בידים שלה, ואמרה, "לך תזדיין. אף פעם אפילו לא נתת לי להיכנס למטבח שלך!"
קרלוס סבל בתקופה ההיא גם מהתקפי זעם איומים, אותם הוא ייחס ללחץ דם גבוה. קרול הייתה מטפלת בהתקפים הללו באמצעות צורה כלשהי של דיקור סיני [acupuncture]. באחת הפעמים היא שאלה את קרלוס אילו מחטים הוא מעדיף, העבות או הדקות, והיא עשתה בידה בלי משים תנועה בידה השמאלית כשהיא אמרה זאת. הצד השמאלי של פניו של קרלוס צנח כאילו הוא חטף שבץ, ובקול מאומץ וקשה להבנה הוא ביקש את הדקות. קרול לא הצליחה להחזיר אותו לתיקנו, ועמדה לבצע תמרון דרסטי ביותר, שדרש החדרת המחט בבסיס שק האשכים של קרלוס. זה גרם לקרלוס לאסוף את האנרגיה שלו ולפרוץ מהקסם שתחתיו הוא היה. הם התווכחו במשך שעות על מה שקרה, עד שלבסוף קרול הלכה הביתה בשעות הקטנות. היא במקרה הציצה בהשתקפותה במראה, שהייתה בשימוש מועט, והניעה את ידה השמאלית כדי לנקות ממנה את האבק. היא התעוררה חמש שעות לאחר מכן כשפניה צמודות למראה, כאשר אזעקת מכונית הופעלה בחוץ. לאחר מכן הם הבינו שעינה השמאלית של קרול השתנתה בעקבות ביקוריה בקשב השני, ושהיא יכולה להפנט [mesmerize] באמצעותה. היא אמרה שבמשך זמן מה היא נהנתה מאוד לשגר [?] [zapping] כל אחד מהחניכים האחרים [של החבורה, כנראה] אל הקופאית בסופר [לקנות לה משהו?].
לאחר מכן נתנה לנו קרול הדגמה. היא קראה אליה [לבמה] בחורה ארגנטינאית שאותה היא פגשה בעבר, והפנטה [mesmerized] אותה. לאחר מכן היא לקחה מתנדב זר מהקהל. היא הסבירה מראש שמה שהיא עושה זה להשתיק את הדיאלוג הפנימי שלהם. היא אמרה לנו לא להצטער על כך שלא אנחנו על הבמה, ושאנו יכולים להפוך את ההדגמה "לעינינו בלבד" [כנראה, כמופע המיועד לכל אחד מהם אישית], ושנוכל גם לחוות את העצירה הפנימית [של הדיבור]. תקוותה הייתה שגופנו יזכור, ושנוכל להשתמש בזיכרון [הזה] כאשר נזדקק לו. אני יכול לדווח שזה עבד בשבילי, בשתי הפעמים. לאחר מכן, קרול העבירה אותנו לצ'אקמוליות. [שלוש הנשים המדגימות בסרטונים את המעברים הקסומים]
************************************************
איך להבין את הסחרור של קרול?
תשובתי: בהרצאה מופיעה המילה twirl.בספרות מופיעה בעיקר המילה spin, שמציינת גם סחרור וגם טוויה, של חלום או עולם.
אני מוצא ארבעה מועמדים לביצוע הסחרור:
- בעלי ברית [לדוגמה: "בעל הברית יסחרר אותך לעולם לא מוכר"],
- הרוח [wind], המצייתת לנשים מכשפות [דונה סולדד מספרת שהרוח דחפה אותה וסחררה אותה],
- הטבעת השניה של העוצמה, איש ידע יכול באמצעות הטבעת הזו לטוות [spin, גם לסחרר] עולם אחר,
- אחיזה בקווי העולם. לה-גורדה יצרה קווים זוהרים באמצעות פיזור השתן שלה באוויר [כתוב שהיא יצרה, אבל ייתכן שהיא רק הפכה את הקווים לגלויים], וכשהיא אחזה בקו כזה, הוא משך אותה אתו מעלה תוך כדי סחרור.
==============================
28.9.23
אסוציאציה הנוגעת להצבעה באמצעות הסנטר ====================================
אשר טען שהצבעה על הנגואל/הרוח, כלומר על התגלויותיה או לעברה, נעשית לא באמצעות האצבע המורה, אלא באמצעות הסנטר. הבאתי שם דוגמאות מהספרות.
בפוסט זה אני רוצה להצביע [ללא אצבע וללא הסנטר ] על דימיון בין שורה של שיר המופיע בספרות, לבין הרעיון של הצבעה עם הסנטר.
אני מתכוון לשורה בשיר על הציפור המתבודדת, שירו של חואן דה לה קרוז, המובא בתחילת הספר "סיפורי אנרגיה".
חמש סגולות לו לעוף הבודד [המתבודד]:
הראשונה, שהוא נוסק אל הנקודה הגבוהה ביותר,
השניה, שהוא אינו זקוק לחברה, גם לא לחברת בני מינו *.
השלישית, שהוא מכוון [aim] את מקורו אל השחקים [skies, רקיעים]
הרביעית, אין לו צבע מוגדר [no definite],
החמישית, ששירתו היא חרישית.
------------------------------------------------ * ש - does not suffer for company, עשוי לציין: אינו סובל בחברה, שנאמר: הלוחם צריך להרגיש טוב בכל מצב. נאמר בהקשר של הימצאות בחברה.
.
האסוציאציה, נושאו של הפוסט, היא לתכונה השלישית: שהוא מכוון את מקורו אל הרקיעים.
האסוציאציה הזו אינה צפויה לקחת אף אחד לקשב השלישי [אומר לי המיינד הזר "באחריות"], אבל אם היא תיקח מישהו לשם, נקווה שהוא יחזור אלינו כדי לספר על כך
==============================
29.9.23
היום, יום שישי, ה-29.9.23, הוא (כנראה) יום עוצמה.
יום המגיע אלינו במחזוריות של 18 יום. אנרגיה מהקוסמוס שוטפת את [כדור] הארץ ומזינה אותו דרך מקומות [עוצמה , כנראה] שהם פתחים.
בתמונה
הפסלים הקרויים "האטלנטיים", שלפי "הטבעת השנייה של העוצמה" אלו הם 4 פסלי חולמות, ומאחוריהן, 4 העמודים המרובעים מייצגים ארבע יוקשות.
לפי הספר, זוהי פירמידה הפוכה, כי הנשים שהן בסיס הפירמידה, הועלו למעלה.
אני נוטה לחשוב שבמקור, פסלי הנשים, החולמות והיוקשות, היו בארבע הפינות, מביטות לארבע רוחות השמים, כל אחת לכיוונה, ולא כפי שהן היום בשורה אחת.
בעיירה הסמוכה Tula נמצאת הכנסייה של הממרה את המוות, שם פגשו קרלוס וקרול, בנפרד, את הממרה את המוות.
שבת שלום, וחג שמח.
==============================
לדייק את שנכתב בפוסט, היום הן מוצבות בשתי שורות: שורת החולמות ושורת היוקשות.
מוסיקה
============================================
30.9.23
האם יש באמת קשר בין מלח לעוצמה? ==============================
הביטוי worth your salt מופיע כ-8 פעמים בספרות. הפירוש הרגיל שלו הוא להיות בעל ערך, להיות שווה משהו, והוא תמיד מדבר על מכשף הראוי לשמו: כגון: צייד הראוי לשמו יודע שכאן בשעת בין הערביים הרוח [wind] נעשית לעוצמה [power]. דוגמה נוספת: צייד הראוי לשמו אינו מצליח לצוד מפני שהוא פרש את מלכודותיו או מכיר את השיגרות של החיות שאותן הוא צד, אלא מפני שלו עצמו אין שיגרות".
אבל הפירוש המילולי של הביטוי הוא: "להיות שווה את המלח שלך". באחד הפוסטים האחרונים שלי הבאתי ציטוט של קטע שבו הביטוי הזה מופיע, הנה תזכורת:
[דון חואן:] "הפעם, חבק אותן מתוך השקט שלך," אמר. "אל תהיה אידיוט דל [meager asshole, מילולית: תחת דל, קמצן. על רקע ההמשך, אני חושב שיש לקחת זאת מילולית]. חבק אותן בשלמות [totally, בכוליותך ו/או את כוליותן] בפעם האחרונה. אבל התכוון שזוהי הפעם האחרונה על פני האדמה [on Earth, חסר בתרגום העברי]. התכוון לכך מתוך האפילה שלך. אם אתה שווה משהו [worth your salt, מילולית: שווה את המלח שלך]," הוא המשיך, "כשתיתן להן את המתנה שלך [make your gift, כשתכין את המתנות?], תסכם את כל חייך פעמיים. מעשים מסוג זה הופכים את הלוחמים לקליליים [airborne, מילולית: נישאים באוויר], כמעט אווריריים [vaporous, כמו אדים]."
("צדו הפעיל של האינסוף", בפרק "לומר תודה" עמוד 131)
סילביו מנואל הוא אדון הכוונה, אדון האפילה. כוונה היא אחד הכינויים לרוח, וכך גם עוצמה. והנה, מתברר שסילביו האיום נוהג לטבל את סיפוריו ברוע, מילולית: ממליח.
הקטע הבא לקוח מ"להתעורר אל החלום". אני מביא את כל הקטע שבו פלורינדה מתארת את סילביו כפי שהוא היה בשבילה, כי יש לזה ערך מוסף [האנטנות של רשות המסים קלטו את המשפט הזה ]. ראינו ב"יקוש עם הכפיל" שסילביו מנואל היה דומיננטי מאד גם בהכשרה של טאישה.
ההקשר: פלורינדה מתארת אחד אחד את אנשי חבורת דון חואן.
"היה גם את סילביו מנואל. הוא היה בגובה בינוני, עב בשר, ללא זקן ובעל עור בצבע חום. אינדיאני מסתורי בעל מראה אפל. הוא היה הדמות המושלמת, לה הייתי מצפה, לאופן שבו צריך להיראות מכשף מרושע. מצבי הרוח לכאורה שלו הפחידו אותי, ותשובותיו הזעומות חשפו את מה שהאמנתי להיות אופי אלים.
רק מתוך היכרות אתו הבנתי כמה הוא נהנה לטפח את הדימוי הזה. הוא היה הפתוח ביותר, ובשבילי המענג ביותר מבין כל המכשפים. סודות ורכילויות היו תאוותיו. באם הן היו אמיתיות או שקריות לא שינה לו הדבר. הדרך שבה סיפר אותן הייתה לי משעשעת ביותר, ולכל האחרים גם כן. היה לו גם מלאי בלתי נדלה של בדיחות, רובן ממש מלוכלכות. הוא היה היחיד שנהנה לצפות בטלוויזיה, ולכן תמיד היה מעודכן בנוגע לחדשות העולם. הוא היה מדווח עליהן לאחרים בהגזמות גסות, מטבל [salting, ממליח] אותן בהמון רוע.
סילביו מנואל היה רקדן נפלא. מומחיותו בריקודים קדושים של תרבויות שונות הייתה אגדית. הוא נע בשחרור מלא-שמחה ולעתים קרובות הזמין אותי לרקוד איתו. אם היה זה חורופו מוונצואלה, קומביה, סמבה, טנגו, טוויסט, רוק אנד רול, או בולרו לחי-אל-לחי, הוא ידע את כולם.
(עמוד 220)
אם כן, עוצמה ומלח הם אספקטים שונים של אותו הדבר, או שאין דברים בגו?
====================================
1.10.23
לקחת כל דבר עם גרגר של מלח =======================
אני ממשיך בנושא של הקשר שבין הרוח ומלח, בו התחלתי בפוסט הקודם, כלומר: אני ממשיך בשלי
הפוסט ההוא סבב סביב הביטוי המצוי בספרות כ-8 פעמים ומתייחס ללוחם הראוי לשמו: worth his salt, מילולית: שווה את המלח שלו.
היום הפוסט יסוב סביב ביטוי אחר המופיע בספרות, אם כי רק פעם אחת: take everything with a grain of salt , ביטוי שמשמעותו הרגילה היא להתייחס לדברים בספקנות, לקחת דברים עם קורטוב של מלח. מילולית: לקחת כל דבר עם גרגר של מלח.
הקטע הבא לקוח מ"מתנת הנשר", שם נמצא הביטוי הזה:
[קסטנדה מספר:] חלמתי פעם שהתעוררתי וקפצתי מהמיטה ומולי ראיתי את עצמי עדיין ישן במיטה. הסתכלתי על עצמי ישן והייתה לי מספיק שליטה עצמית כדי לזכור שאני חולם. פעלתי אז על פי ההוראות שדון חואן נתן לי, שהיו להימנע מטלטלות פתאומיות ומהפתעות, ולקחת הכל עם גרגר מלח [to take everything with a grain of salt, תורגם: בשמץ ספקנות]. החולם צריך לערב את עצמו, אמר דון חואן, בניסויים חסרי רגש [dispassionate experimentations, ניסויים אדישים, חסרי תשוקה. תורגם: ניסיונות שאין עמם מעורבות רגשית]. במקום לבחון את גופו הישן, החולם יוצא מהחדר. (עמוד 46)
הערת אגב, חלום שבו רואים את הגוף הישן הוא סימן לחציית השער השלישי של החלימה, כמוסבר ב"אמנות החלימה".
לדעתי, דון חואן מעניק לביטוי הלשוני הנדון משמעות טולטקית. ובאחת מדרכיה של הספרות הזו להסוות דברים, המשמעות שהוא נותן לביטוי נראית כאילו היא אמירה הנוגעת למשפט הבא. כלומר: לקחת הכל עם גרגר של מלח פירושו להתייחס בקור רגשי, באדישות.
הריחוק הרגשי [detachment] הוא אחת הסגולות הנחשקות בדרך הטולטקית. לאחרונה הזכרתי את אמירתה של קרול טיגס בספרה של איימי וואלאס לגבי האדישות:
[קרול טיגס:] "הצטרפתי [joined, התחברתי] לים המודעות [כינוי לרוח, לנגואל לעוצמה...], שאין לו שום קשר למים. זהו גל [wave] של אנרגיה שמדבר אליך; אולי זה מה שמיסטיקאים קדומים כינו בשם אלוהים. בתוכו את/ה מרגיש אדישות [indifference] מלאה - ואדישות היא חירות אמיתית." קרלוס התעקש שאני [איימי] אשיג את ה"אדישות" הזו, אשר תאפשר לי להצטרף אליו במישורים אחרים [של המציאות], משוחררת מרגשות אנושיים מעוררי סלידה [distasteful]..
אם כן, לקחת דברים עם גרגר מלח פירושו, ע"פי דון חואן, לקחת דברים באדישות רגשית, ואדישות כזו היא מאפיין של הרוח. כלומר, מלח מייצג את הרוח.
) לאמירה של קסטנדה בקטע המצוטט לעיל, הטוענת לכאורה לקשר הסיבתי שבין הרוחניות של ההמון האנושי שהיה במקום, רוחניות שלדעתו של קסטנדה היא זיוף ואגואיסטית, וההתגלמות החושית של היישות שאחראית לאותו פייק ואגואיסטיות:
