זהו המאמר הרביעי - וככל הידוע לי - האחרון של ברוס וגנר, הנוגע לעולמו של קסטנדה. כעת כולם מתורגמים לעברית, וניתן למוצאם בקובץ המרוכז של הראיונות וכו.
המאמר שלפנינו פורסם כ-9 שנים לאחר עזיבת קסטנדה וחבורתו את העולם, בכתב עת בודהיסטי, ולכן יש בו לא מעט מושגים מהעולם הבודהיסטי.
מוזר בעיניי שאחרי שנים לא מעטות בעולמם של קסטנדה והמכשפות ברוס וגנר "מבקש את חיק ההמון הבודהיסטי". גם פליקס וולף, שהיה בחוג ימי ראשון של קסטנדה וכתב ספר על חוויותיו בעולמו של קסטנדה, "אמנות הניווט", "נחת" בעולם הבודהיסטי.
וכמובן טוני קאראם, שהיה שייך לעולם הבודהיסטי עוד לפני שהוא הצטרף לעולמו של קסטנדה, וחזר לשם במלואו כשקסטנדה עוד היה כאן.
-----------------------------------------
העיקרון עד כה, ועדיין, בבחירת החומרים לתרגום הוא: כאלה המאפשרים לנו להתוודע לדברים שנאמרו מפיהם של אנשי חבורת קסטנדה, כגון ראיונות, או מפי אנשים ששמעו את הדברים מפיהם, או היו עדים למעשיהם. אלה החומרים שנחשבים בעיניי לבעלי החשיבות הגדולה ביותר, והם המכנה המשותף לכל הטקסטים הכלולים בקובץ המרוכז המתפתח.
המאמר של ברוס וגנר מתאים לעיקרון זה.
----------------------------------------
לכדו את תשומת לבי:
- להתכוון למודעות בכל נשימה, כי זוהי זכותה המולדת של היישות חסרת הרבב שהולכת למות.
- הנגואל נהג להתחיל את ההרצאות שלו בבקשה פשוטה זו: "אנא, השעו את השיפוט."
- יום אחד המורה שלי אמר שהוא נאלץ להביא אותי "לגבול." הוא אמר שהוא נכשל לעשות את אותו הדבר, לפני הרבה זמן, עם מישהו אחר, וחובו חייב להיפרע. [...] רק עכשיו אני מתחיל להבין את האלגנטיות העוצמתית של הפשטות הבלתי אפשרית של הביטוי: לגבול.
- הוא סיפר לי שהמורה שלו, הנגואל דון חואן מאטוס, הציל את חייו במובן המילולי. קרלוס קסטנדה שאל מה הוא יכול לעשות כדי להחזיר לו. דון חואן מאטוס ענה, "תן לי את תשומת הלב [הקשב] המלאה שלך."
- הנגואל אמר לי שאני צריך אנרגיה אפילו כדי למצוא דרך כזו [דרך עם לב]. לצורך זה, הוא עודד אותי לסכם [בעבודת הסיכום] את חיי.
- הנגואל דיבר איתי על אינדיקטורים לא תואמים כאלה. הוא קרא להם סיירים או "אנרגיה זרה" שמזמינה את האדם למודעות רחבה יותר.
- לכל אחד מאיתנו ישנו "כפיל," או גוף אנרגיה, שממתין לנו מעבר לגבול - [הוא] הבית שאליו אנו חוזרים כאשר אנו מתאחדים מחדש עם המקור. הוא אמר שניתן להשיג גישה לגוף האנרגיה בחיים הרגילים, אך פעולה זו דורשת חוסר רבב. ניתן לזמן את הכפיל רק ממקום של שקט פנימי, של משמעת ושל קבלה בהכנעה. כיום אני מקשר את גוף החלימה או גוף האנרגיה עם האלוהות או הבודהה שבתוכי;
- המורה שלי אמר שבכל פעם שאנו זקוקים לתזכורת אודות היותנו ישויות פלאיות כזכות מולדת שלנו, עלינו רק להיות ערים למעשה הכישופי העמוק הנדרש מאיתנו מדי יום על מנת לחלוק את המוסכמה של הסדר החברתי.
- לפי קרלוס קסטנדה, הצ’קמולים היו לוחמים שנכנסו לחלימה בעזרת המבטים שלהם זה בזה. [...] והמשקולות על בטניהם היו כלים אנרגטיים שסייעו להוליך אותם [לתוך החלימה].
--------------------------------------
המאמר בקובץ נפרד
https://drive.google.com/file/d/1t3BAp2nF-P6z3fd12A7dVSIwnxR4dLgx/view?usp=sharing
המאמר בתוך הקובץ המרוכז המתפתח
https://drive.google.com/file/d/1rkY1jgGNYtGPF_0DTAkd4_-36rKHx56B/view?usp=drive_link
קריאה נעימה ומחכימה
============================
