להתכוון אל גוף האנרגיה - אפשרי?

Chris Botti - The Look of love

יופי של גירסה.

***

הקטע הבא הוא חשוב. הוא לקוח מתוך "אמנות החלימה".

           (עמודים 33,34)

כמה הערות (בתור חימום)

- הערה תרגומית: אני מסכים עם היוזמה של המתרגם ל"להתכוון את" להבדיל מ"להתכוון אל" הרגיל, התקין על פי כללי השפה (הערת המתרגם בתחתית העמוד הראשון), אבל הנימוק שלו הוא אולי לא מספיק ברור. הטעם הוא משום שאקט ההתכוונות קורה/פועל מחוץ לעולם הזה. האקט עצמו מביא לידי קיום את מה שאליו הוא מכוון (המושא שלו, מה שהוא מתמקד בו, המטרה שלו). 

- "הדרך היחידה להתכוון היא על ידי מיקוד הכוונה שלך על מה שאתה רוצה להתכוון אותו". (פיסקה שלישית בעמוד הראשון שלעיל)

שיניתי מעט את הנוסח התרגומי שבספר כי כך זה מדויק יותר בעיניי.

בעצם הוא אומר, לדעתי, אמירה שחוזרת ומופיעה בצורות שונות בספרים, שלהתכוון זהו אקט נפרד מכל אקט אחר כגון חשיבה, הדמיה... זוהי איכות אחרת.

באופן אנלוגי, כמו שכל חוש הוא נפרד מהחושים האחרים, איכות שאיננה נמצאת בחושים האחרים. 

- האם אפשרי להתכוון את גוף האנרגיה?

דון חואן אומר שכן. זה לא ניסוח שמגיע מדון חואן עצמו, אבל הוא מאשר את נכונותו.

מדוע אני מקשה כאן?

כי לדעתי, אקט ההתכוונות אינו חלק מהטונַל, מהתודעה הרגילה, כלומר צריך להימצא בגוף האנרגיה כדי לבצע התכוונות. אם כך, כיצד אפשר להתכוון את גוף האנרגיה אם האקט עצמו מתבצע מתוך גוף האנרגיה? (איך יוצרים צבַת אם לצורך יצירתה צריך להשתמש בצבת?)

התשובה של דון חואן נכונה ברמה הכללית: כל מה שאנו חווים הוא תוצאה של התכוונות. אם אנו חווים את גוף האנרגיה, הרי שהתכוונו אליו.

אנו נמצאים בטונל הזה כי זוהי הכוונה שלנו.  נדמה לי שב"מתנת הנשר" משתמש סילביו מנואל בנוסח של התגברות על הכוונה של הקשב הראשון.

תמיכה קלה מתוך הטקסט הנ"ל, הדגשתי את העניין באדום:

ממש לפני הציטוט הקודם נאמר, 

"כרגע עדיין אינך מסוגל להבין את משמעות הדבר, לא רק מפני שאין לך אנרגיה מספקת, אלא מפני שאינך מתכוון כלל. לו היית מתכוון, היה גוף האנרגיה שלך מבין מיד שהדרך היחידה להתכוון..."

בהקשר זה של התכוונות המבוצעת מתוך גוף האנרגיה, אני רוצה להביא אמירה של מישהו ששני סרטונים שלו הבאתי בפוסט הקודם, ארז ארז'ונה.

כמדומני, בסרטון השני, על המין, הוא אומר שהבעת כוונה נעשית בעוצמות שונות במצבים שונים:

בלב, בקול, בקול בסביבת אנשים אחרים, והמצב הכי גבוה הוא במצב אורגזמה.

אני חושב שדבריו תואמים את הטיעון שלי כאן משום שאורגזמה היא, לדעתי, הימצאות רגעית בגוף האנרגיה.

אם נקבל את מלוא טענתו אז ניתן בכל זאת להתכוון ממצב התודעה הרגיל, אם כי ביעילות נמוכה יותר.

הפרשנות שאני מציע כאן היא לא תורה מסיני ואפילו לא בגדר הליכה על קרקע מוצקה (או הליכה בארץ לא זרועה), אלא  בגדר הרהור בלבד.

יש לי עוד כמה הערות לקטע הנ"ל, אבל נשמור אותם להמשך.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

25.9.17

אפרופו ההצעה שלי להבין את האורגזמה כהגעה רגעית לגוף האנרגיה.
האסוציאציה שלי למין בהקשר רוחני לוקחת אותי לטקסים המיניים שנעשו במקדשים בעולם העתיק.
ייתכן וזהו הטעם לקיומו של אותו נוהג: הגעה לגוף האנרגיה ומשם לפנות אל האלה בבקשת עזרה. כמדומני שהיו אלה מקדשים לאלות שבהם התקיימו טקסים כאלה, כגון האלה עשתורת.
לא התעמקתי בנושא, אבל כפי הנראה יש וריאציות של הטקסים האלה. ברובם או בחלקם אלו טקסים שנערכו בין כוהנים וכוהנות ללא קשר לעמך; קשר מיני בין כוהנים וכוהנות המייצגים במהלך האקט אל ואלה. (בתור כהן נולדתי כנראה מאוחר מדי :))
מעניין שגם ארז ארז'ונה דיבר על התייחסות כזו למין.
בלי להרגיש, ובלי להתכוון לכך, אני עושה לו כאן פרסומת מתמשכת. 
=========================
25.9.17

אני חוזר לרגע לנושא הפוסט הקודם (חוזר לסורי).
נתקלתי בעוד אל עם תיק היד. הפעם זהו האל דגון, האל הפלשתי.
היצירות נמצאו באשור.
כפי הנראה השם דגון קשור לדג, ולכן הוא מופיע כדג בחלקו.

מעניין שהעץ באמצע נראה אחרת וגם תיק היד נראה שונה.
יצירה זו מעלה את ההשערה שמא הדמויות האנושיות בעצם מחברות בתיווכן את הישות המכונפת למעלה עם העץ למטה, בין אל ואלה? מצב הידיים, כשכף יד אחת מכוונת גבוה (ביצירות מסוימות אוחזת באיצטרובל)והשנייה נמוך, זו עם התיק, מופיע, כך אני מתרשם, בכל היצירות מסוג זה.

כאן דגון בחריטה על אבני חן או פנינים.

אסוציאציה פראית: המיתוס על קצאלקואטל מסַפֵּר שהוא יחזור ויופיע מן הים.
=========================
26.9.17

פינת הספרות
"בלתי צפוי" של לינווד ברקלי. 
ספר מתח טוב. נוכלת המתחזה למדיום, לרואת נסתרות, המתיימרת בין היתר לאתר אנשים שנעלמו, מתַּקשרת עם מתים וכדומה. 
היא נקלעת לסכנת חיים כאשר "ראייתה" קולעת למטרה.
הבאתי בזמנו בבלוג סרטונים של מדיומים העוזרים לגלות אנשים שנעלמו וזה מה שמשך אותי להיכנס לתוך הסיפור הזה.
מספר האויבים עולה עם הזמן והאיומים סוגרים עליה מכל עבר, ולפעמים דווקא ריבוי אויבים עדיף על מיעוטם, הריבוי מספק את הפיתרון המפתיע. 
זה מזכיר לי חידה נחמדה: 
אם אשחק נגד מאסטר בשחמט אפסיד (אני ברמה של אחד שיודע את חוקי המשחק), אבל אם אשחק נגד שני מאסטרים אסיים את המשחקים או בשני תיקו או בניצחון והפסד.
הכיצד?

אני מודה שכמעט זרקתי את הספר באמצע הקריאה.
כאשר יש בסיפור אידיוט/ים המרוכז בעצמו ולא בוחל בניצול ומרמה של אחרים כדי להשיג את העונג הקטן הבא שלו, וגבולות עולמו מסומנים בפחיות בירה, אני מוותר על כל הסיפור. 
קראתי בזמנו את הספר הראשון של הרלן קובן, שהכיל דמויות כאלה, התאכזבתי ומאז לא נגעתי עוד באף ספר שלו. ביל קלינטון המליץ בזמנו על הספר. מאז אני גם לא מתייחס עוד להמלצות של ביל (אם הן לא עוסקות בסיגרים).
=========================
26.9.17
בהתייחס לקטע שהובא בפוסט, לקראת סופו אומר דון חואן שהתכוונות לשער הראשון של החלימה היא אחד האמצעים שגילו המכשפים הקדומים להגעה לקשב השני ולגוף האנרגיה.
אם אני צודק בטענותיי כאן, אז אמצעי נוסף להגעה כזו היא האורגזמה המינית.
 לא מפתיע שדון חואן לא יזכיר אפשרות כזו, אם היא אכן נכונה.

האמירה בקטע הנ"ל (בראש הדף השני):
"ההתכוונות היא שניהם גם יחד: מעשה השכנוע שלך את עצמך שאתה באמת חולם, אף אם לא חלמת מעולם, וגם מעשה קבלת השכנוע."
מה זה מזכיר לך?
רמז: משהו באופן פעולתם של הטפילים.
ושאלה קשה: מה משמעות הדימיון הזה?
=========================
26.9.17

עוד גירסה יפה של "מבט האהבה". 

שוב הופעה חיה עם תזמורת גדולה, אבל הפעם הסקסופון הוא הדומיננטי.

Steve Cole - The Look of Love

ביצירות רבות יש קטעים קצרים, לעתים ממש בשולי היצירה, אפילו בחלק האחרון הדועך שלה, שהם לדעתי שיאים. 
כאן בתחילת הדקה השלישית, למשך פחות מחצי דקה, הסקסופון נותן משהו כזה.
ובכלל, יש אינטראקציה יפה בין הכינורות והסקסופון.

========================
27.9.17
תשובתי לשאלה שהעליתי באחת ההערות למעלה:
האמירה שבפוסט:
"ההתכוונות היא שניהם גם יחד: מעשה השכנוע שלך את עצמך שאתה באמת חולם, אף אם לא חלמת מעולם, וגם מעשה קבלת השכנוע."

מה זה מזכיר לך?

רמזתי שיש אמירה דומה המתייחסת לטפילים, למעופפים.

הנה היא, לקוחה, כמובן, מ"צדו הפעיל של האינסוף":
"אתה מבין, לנפש [מיינד] של המעופפים אין מתחרים," המשיך דון חואן, "כשהיא מציעה [propose] משהו, היא מסכימה עם ההצעה של עצמה, והיא גורמת לך להאמין שעשית משהו בעל ערך."
(עמוד 215, עם תיקוני תרגום שלי)

השאלה השנייה הייתה: מה זה אומר?
עכשיו תורכם לענות 😊
========================
27.9.17

אני חוזר לסוּרי וממשיך בשלי:
בייצוגים של האל דגון הוא נראה בחלקו התחתון כדג, או לבוש בגופו של דג (אולי זהו כהן העוטה על עצמו את גופו של דג, כולל הראש).
לי זה מזכיר משהו מהמקרא, אם כי משהו שייתכן שהיה בו והוצא מהטקסט.
משהו שמופיע בטקסט הנקרא "תרגום יונתן בן עוזיאל", טקסט שהתגלה בימי הביניים ויוחס, אולי בטעות, לתנא זה.

בתנ"ך הרגיל - התקני - בבראשית כג כתוב:
(הרקע: לאחר חטא האכילה מעץ הדעת, ולאחר שכל אחד מהמעורבים קיבל את קללתו)
 כא וַיַּעַשׂ יְהוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ, כָּתְנוֹת עוֹר--וַיַּלְבִּשֵׁם. 

הטקסט המיוחס לתנא הנ"ל כתוב בארמית. בתרגום לאנגלית שמצאתי באינטרנט:

And the Lord God made to Adam and to his wife vestures of honour from the skin of the serpent, which he had cast from him, upon the skin of their flesh, instead of that adornment which had been cast away; and He clothed them.

בתרגום שלי,
אלוהים עשה לאדם ולאשתו בגד/כיסוי של כבוד מהעור של הנחש, אותו הוא הוריד ממנו [כנראה מהנחש], על גבי העור של בשרם [זה שכבר יש להם], במקום ההדר [adornment] שהוסר מהם, והלבישם.

כיסוי עור הנחש מתאים מאד בעיניי לתאר את הכיסוי שבו אנו מכוסים על ידי הטפיל.
========================
27.9.17

בזמן שאני ממתין לתשובותיכם לשאלה הנ"ל, התחלתי לקרוא טרילוגיה שהיא רומן היסטורי על חייו של הנואם, המדינאי והפילוסוף הרומי קיקרוֹ.
מכיוון שמדובר בטרילוגיה, זה אומר שיש לכם הרבה זמן לחשוב על תשובה.

ממילא אני ממתין לרצון, אז אין לי בעיה להמתין באותו זמן גם לתשובותיכם :)

שמתי לב (באמצעות תשומת הלב הראשונה, כמובן) לתופעה מעניינת הנוגעת לטרילוגיות בספרייה הציבורית: הכרך הראשון נראה משומש, כמעט חבוט. השני במצב טוב. השלישי במצב מעולה, כחדש. 

קראתי בעבר את "פומפיי" של אותו סופר, רוברט האריס, ואהבתי.
========================
28.9.17
אנו מתקרבים ליום כיפור, ולסליחות.
ראיון עם אֶוַוה קוֹר (בפייסבוק) ששרדה את אושוויץ, וגם עברה את הניסויים שעשה מנגלה בילדים תאומים, מספרת על אקט הסליחה שלה לאותו מלאך מוות.
הסליחה כאקט שלך כלפי עצמך. זה לא שאת/ה מודיע ליקום שמעשי זוועה כאלה הם בסדר.

אני חושב שזה לא שונה מעבודת סיכום טובה: זה מוציא את עצמך מהסיפור ההיסטורי שלך, יוצר ריחוק בינך לבין עברך. 
בהקשר לזה הייתי אומר, שהביטוי הנפוץ: "האירועים שעיצבו אותך " הוא ביטוי בעייתי מאד, כי אתה לא קשור לשום מסלול חיים שעברת. האירועים, בתוספת ההתקן הזר, תימרנו והסיטו את מסלול החיים שלך, אבל לא עיצבו אותך. האופי הוא מה שעוצב, אבל האופי שלך איננו את/ה.

כל עוד אירוע מעברך מעורר אמוציות, סימן שעדיין לא השתחררת ממנו, ובשפת הטולטקים: לא ביצעת ריקפיטולציה (עבודת סיכום) מלאה שלו. 
ראו את אמירתו של דון חואן לטאישה אבלאר בעקבות תגובתה לידיעה שדון חואן היה אותו זקן שיצר את האירוע הטראומטי של נערותה ("מעבר המכשפים").

על פי הבנתי את הטולטקים,
המענים וקורבנותיהם הן דמויות בתסריט שהמערכת הטפילית יצרה. 
אתה יכול להתגלגל לכל אחד מהם. כל עוד לא התעוררת, אין לך כל שליטה במאורעות ולא על מעשיך.
האמירה שלי קצת לא מסתדרת עם הטענה של דון חואן שלקורבנות יש סיכוי להתעורר, למענים לעולם לא.
ולמרות זאת אני לא ממהר לזנוח את הפירוש שלי. אנסה אולי בהמשך ליישב את הסתירה שבין השניים.
========================
28.9.17
הסליחה היא אקט שלך (של הנפש האמיתית שלך) ולמענך,
אז תעשו לעצמכם טובה ותסלחו לי.
=======================
29.7.17
מאמר של יגאל בן נון , חוקר מקרא שכבר הוזכר כאן כמה פעמים, מחבר הספר "קיצור תולדות יהוה".
הוא מציג גישה שונה לגבי התנ"ך, ובמיוחד התורה, שונה מהגישה הנפוצה של אלה המאמינים שזהו טקסט קדוש, עד כדי כך שכל מילה ואות בו נושאות משמעות של כוונה אלוהית.
=======================
29.9.17
עוד גירסה נחמדה של "מבט מלא אהבה", הפעם של אניטה בייקר.

=======================
29.9.17
בראשית המציא לנו שפן בן אצליהו את התורה הקדושה... ונאמר אמן.

עוד שיר של אניטה בייקר, יעיל להניע את משקעי האנרגיה שבגוף האנרגיה, כמו במעברים קסומים.
365 יום בשנה.

=======================
30.9.17
סיימתי את הספר הראשון בטרילוגיה על קיקרו, המדינאי והפילוסוף הרומאי.
מרתק !!!
הספר הראשון נקרא "אימפריום" שמשמעו, אם אני זוכר נכון, עוצמה פוליטית.
זוכרים את שני סוגי העוצמה בספרים הטולטקים?
מופיע בספר הראשון "משנתו של דון חואן": עוצמה שמעניקה עשב השטן, והעוצמה שמעניק פיטריה מסוג פיאוטה (מסקליטו). אני משתמש באופן לא תקין לשונית במין של עשב השטן ושל הפיטריה, אבל באופן שתואם את מאפייניהם האנרגטיים.
העוצמה הפוליטית היא ללא ספק שייכת לסוג הראשון, והיא מאדירה את האגו הגברי, וכידוע ברומי הקדומה המדינאים היו גברים.

ככה צריך ללמד היסטוריה, או לפחות לשבץ ספרים כאלה, המסתמכים על הידע ההיסטורי ומכניסים בו חיים.
המאבקים על שליטה והון שאינם יודעים שובע, התככים, והתחכום של קיקרו - שנחשב כנראה לאיש החכם ביותר ברומא בתקופתו - שהגיע למדרגה גבוהה ביותר בהנהגה ללא הון התחלתי וללא כוח צבאי, מרתקים.

כמה אמירות בספר שצדו את תשומת הלב הטולטקית שלי:
"קיקרו הביט בקיר החשוף ונתפס לאחד מחלומותיו בהקיץ."
הנוסח "נתפס" תואם היטב את התפיסה הטולטקית, וחלום בהקיץ הוא חלום לכל דבר. את זה אני אומר, וגם השפה שבה נולד המונח "חלום בהקיץ".

על מישהו: הוא סטואיקן מושלם (משוחרר מהיצמדות לחומרי) כל עוד אין הדברים משתבשים.
זה מזכיר את אצירתו של קסטנדה לפלורינדה החניכה, שהתלהבות אמוציונלית איננה עומדת במפגש מול העוצמה העיקשת של המציאות (אני לא מדייק בניסוח).

יש בספר איזכור של הנוהג הרומאי להציב עבד במרכבתו של המצביא המנצח הנכנס בשערי העיר וזוכה לכבוד הגדול ביותר האפשרי. תפקיד העבד ללחוש לו באוזנו שוב ושוב שהוא בן חלוף, וכל זה עתיד להתפוגג.
דון חואן מספר שמורו דון חוליאן גם הזכיר נוהג זה. כמדומני ב"השקט שבפנים". באיזה הקשר נאמר הדבר שם? 
אשתדל לבדוק.

עוד משהו הקשור ברומא העתיקה, לכאורה, מופיע בספרי החבורה של קסטנדה. 
מהו?
על פי הפרשנות שהצעתי, השם "מריאנו אורליאנו", הוא שמו של הנגואל דון חואן כלפי פלורינדה (ראו ב"להתעורר אל החלום"), מרמז על מצביא רומי בשם זה שהכניע את השבטים הגרמניים והשיג את שיתוף הפעולה שלהם ואת הצטרפותם לצבאו. טענתי הייתה שגם פלורינדה היא בעלת מוצא גרמני, וגם אותה הייתה החניכה אמורה להכניע ולצרפה לשורותיהם וזו הסיבה שבגללה נבחר השם הזה כלפיה.

אם כבר הזכרתי את התיחכום של קיקרו, אשיב על החידה שהזכרתי לעיל:
כיצד על ידי משחק שלי נגד שני מאסטרים בשחמט, בו זמנית בשני משחקים, אני יכול לצאת עם הפסד וניצחון, או שני תיקו, כשנגד מאסטר אחד אצא תמיד בהפסד?
הטריק הוא כזה:
כל מהלך שעושה אחד מהם, אותו אני עושה לשני.
בפועל, הם משחקים זה נגד זה, אני רק מתקשר ביניהם.
אני אפילו לא צריך לדעת את חוקי המשחק :)
=======================