Depeche Mode - Enjoy The Silence
***
הקטע הבא לקוח מ"צדו הפעיל של האינסוף". שיניתי מעט את התרגום שבספר כדי לדייק אותו.
"מה שחיבר אותנו זה לזה" הוא [דון חואן] המשיך, "הייתה הכוונה של האינסוף. בלתי אפשרי לומר בנחרצות מהי כוונת האינסוף, ועם זאת היא נמצאת שם [קיימת, עם רמז להיותה מחוצה לנו], מוחשית כמוך וכמוני. מכשפים אומרים שהיא רטט באוויר. יתרונם של המכשפים הוא בידיעה שהרטט באוויר קיים, [ויכולתם] לקבל אותה עליהם [לציית לה] ללא כל התנגדות [מבלי לעורר מהומה]. מבחינת המכשפים, אין מקום להרהורים, לתהיות, או להשערות. הם יודעים שכל מה שיש להם הוא האפשרות להתמזג עם כוונת האינסוף, והם פשוט עושים זאת." (עמוד 77)
כפי שטענתי בעבר, החירות שלנו היא לציית לרוח (במקום לטפיל), שהיא טבענו האמיתי.
(הרעיון שחירות משמעה "לעשות מה שבא לך" הוא המצאה של.... נכון, הטפיל 😊)
אם כן, המכשפים מצייתים לכוונת האינסוף ללא מהומה מצד הטפיל (ספקות, תהיות...), ללא רעשיו. כמו שאומר השיר לעיל: תיהנו מהדממה. :)
כי אז יכולה הרוח להתגלות.
ב"מפגשים עם הנגואל" מאת ארמנדו טורס, ישנו הקטע הבא:
לא יכולתי להאמין למשמע אוזניי. "האם אתה אומר שאנחנו נאכלים
חיים?" שאלתי.
קרלוס חייך, ואמר: "טוב, הם לא ממש אוכלים אותנו. מה שהם
עושים זה העברת רטט. מודעות היא אנרגיה והמעופפים יכולים להישיר
את עצמם איתנו. מאחר ובאופן טבעי הטורפים תמיד רעבים, ואנחנו,
לעומת זאת, פולטים אור, התוצאה של פעולת הישרה זו ניתנת לתיאור
כשוד אנרגיה."
"אבל למה הם עושים את זה?" שאלתי.
"כי במישור הקוסמי, האנרגיה היא המטבע החזק ביותר. כולם רוצים
אותה, ואנו, בני האדם, גזע מלא חיים, גדושים במזון.
(עמוד 132)
כאן המילה המקורית של רטט היא ויברציה - vibratory transfer.
כי אז יכולה הרוח להתגלות.
ב"מפגשים עם הנגואל" מאת ארמנדו טורס, ישנו הקטע הבא:
לא יכולתי להאמין למשמע אוזניי. "האם אתה אומר שאנחנו נאכלים
חיים?" שאלתי.
קרלוס חייך, ואמר: "טוב, הם לא ממש אוכלים אותנו. מה שהם
עושים זה העברת רטט. מודעות היא אנרגיה והמעופפים יכולים להישיר
את עצמם איתנו. מאחר ובאופן טבעי הטורפים תמיד רעבים, ואנחנו,
לעומת זאת, פולטים אור, התוצאה של פעולת הישרה זו ניתנת לתיאור
כשוד אנרגיה."
"אבל למה הם עושים את זה?" שאלתי.
"כי במישור הקוסמי, האנרגיה היא המטבע החזק ביותר. כולם רוצים
אותה, ואנו, בני האדם, גזע מלא חיים, גדושים במזון.
(עמוד 132)
כאן המילה המקורית של רטט היא ויברציה - vibratory transfer.
בקטע הנ"ל מ"צדו הפעיל" המילה רטט היא במקור Tremor.
במסגרת ניסיונות ההבנה שלנו את כתבי קסטנדה והנשים עלינו להיות מסוגלים לכל הפחות לזהות (או לשער) זהויות הנמסרות לנו בטרמינולוגיות שונות, ובמיוחד כאשר אנו משווים נוסחים של קסטנדה עם ארמנדו. במקרה של ארמנדו הגירסה האנגלית של הספר היא תרגום מספרדית
במסגרת ניסיונות ההבנה שלנו את כתבי קסטנדה והנשים עלינו להיות מסוגלים לכל הפחות לזהות (או לשער) זהויות הנמסרות לנו בטרמינולוגיות שונות, ובמיוחד כאשר אנו משווים נוסחים של קסטנדה עם ארמנדו. במקרה של ארמנדו הגירסה האנגלית של הספר היא תרגום מספרדית
המושג ויברציה מופיעה בספר של ארמנדו בעוד כמה מקומות, לדוגמה:
"המצב של חוסר רחמים בא בהפתעה. מנסים להגיע לזה צעד אחר
צעד במשך שנים של לחץ רצוף, אבל זה קורה באופן פתאומי, כמו רטט
רגעי הפורץ את תבניתנו ומאפשר לנו להסתכל על העולם בחיוך שליו.
בפעם הראשונה מזה שנים רבות אנו מרגישים חופשיים מהמשקל הנורא
של היות עצמנו, ורואים את המציאות המקיפה אותנו. כשאנו מגיעים
לזה, אנחנו לא לבד. דחיפה מדהימה מחכה לנו, עזרה המגיעה מתוככי
הנשר ומעבירה אותנו באלפית השנייה לעולמות של פיכחון ושפיות.
"כאשר אין לנו שום חמלה כלפי עצמנו, אנו יכולים לעמוד בפני
מותנו האישי באלגנטיות. המוות הוא הכוח הנותן ללוחם ערך ומתינות.
רק על ידי התבוננות דרך עיניו של המוות יכולים אנו להבחין בכך שאנו
לא חשובים. (עמוד 33)
הוספתי עוד קצת כי אי אפשר להיות חסכן כשמביאים ציטוט מהספר החשוב הזה.
הערה : הכוונה ב"מצב של חוסר רחמים", המופיע בתחילת הקטע, היא ככל הנראה לאובדן הצורה האנושית.
בהמשך הפוסט, באיזור התוספות, אביא עוד דוגמאות אחדות מהספר של ארמנדו ובהן שימוש במושג ויברציה.
אם כן,
נראה ששני הכוחות החשובים והיריבים שבעולמנו - הרוח והמערכת הטפילית, הטוב והרע - הם סוג של ויברציות.
"המצב של חוסר רחמים בא בהפתעה. מנסים להגיע לזה צעד אחר
צעד במשך שנים של לחץ רצוף, אבל זה קורה באופן פתאומי, כמו רטט
רגעי הפורץ את תבניתנו ומאפשר לנו להסתכל על העולם בחיוך שליו.
בפעם הראשונה מזה שנים רבות אנו מרגישים חופשיים מהמשקל הנורא
של היות עצמנו, ורואים את המציאות המקיפה אותנו. כשאנו מגיעים
לזה, אנחנו לא לבד. דחיפה מדהימה מחכה לנו, עזרה המגיעה מתוככי
הנשר ומעבירה אותנו באלפית השנייה לעולמות של פיכחון ושפיות.
"כאשר אין לנו שום חמלה כלפי עצמנו, אנו יכולים לעמוד בפני
מותנו האישי באלגנטיות. המוות הוא הכוח הנותן ללוחם ערך ומתינות.
רק על ידי התבוננות דרך עיניו של המוות יכולים אנו להבחין בכך שאנו
לא חשובים. (עמוד 33)
הוספתי עוד קצת כי אי אפשר להיות חסכן כשמביאים ציטוט מהספר החשוב הזה.
הערה : הכוונה ב"מצב של חוסר רחמים", המופיע בתחילת הקטע, היא ככל הנראה לאובדן הצורה האנושית.
בהמשך הפוסט, באיזור התוספות, אביא עוד דוגמאות אחדות מהספר של ארמנדו ובהן שימוש במושג ויברציה.
אם כן,
נראה ששני הכוחות החשובים והיריבים שבעולמנו - הרוח והמערכת הטפילית, הטוב והרע - הם סוג של ויברציות.
המאפיין הפיסיקלי של ויברציה הוא התדר, כלומר זמן המחזור (או מספר מחזורים ביחידת זמן).
אם משנים תדר לתדר של הרוח, אז יצאנו מהתדר שבו אנו נאכלים.
זה נשמע כל כך פשוט.
חג ושמח.
======================
בתשובה לשאלה אחרת, קרלוס טען כי הדרך הטובה ביותר לעצור
את התרוקנות האנרגיה הנגרמת בגלל המיניות היא ללמוד כיצד לעשות מחוות של נדיבוּת, המהוות גורם מתנגד ומשחרר לקיבעון של הקשב שלנו.
"קבלנו את החיים כמתנה קוסמית, ויש לנו את היכולת לשקף מחווה
זאת על ידי אי-הצמדות-רגשית מוחלטת.
"הודות לאדישותו של הלוחם, הוא נמצא במצב המאפשר לו להפוך
את האהבה שלו לצ'ק פתוח ללא תנאים. האהבה שלו יכולה להיות
חיבה מופשטת כי מקורה איננו בתשוקה. איזה דבר נפלא!
"בניגוד למה שהאיש ברחוב חושב, טבע המכשפים הוא בעת ובעונה
אחת גם מלא-תשוקה וגם ארצי. אבל מושא התשוקה שלהם כבר איננו גופני.
"מכשפים ראו את הדבק הקושר את כל הדברים ביחד. זהו גל של
תשוקה המציף את היקום, ולא ניתן להפסיקו, משום שאם זה יקרה,
הכול יחדל להתקיים.
"באמצעות ראייתם, הקימו המכשפים את בסיסם על גבי המודעות -
כאבן פינה - כמצב החזק ביותר של תשומת הלב האישית.
"האהבה שלהם כובשת את כל ישותם ורוטטת בכל נשימה שלהם.
היא באה לידי ביטוי בכל תנועה שלהם, ונותנת משמעות לכל מלה
שלהם. היא כוח המניע אותם לחקור, לקחת סיכונים ולהתפתח, מוציאה מהם באופן קבוע את הטוב ביותר שלהם.
"המכשפים גילו את הצורה המזוקקת ביותר של האהבה משום שהם
אוהבים את עצמם. הם יודעים שכל מה שאנחנו נותנים כלפי חוץ הוא
השתקפות של מה שיש לנו בפנים.
"הם רתמו את העוצמה של התשוקה לשֵרוּת קיומם, והיא נותנת להם את הדחף הדרוש כדי לקחת על עצמם את המשימה היחידה החשובה: חיפוש עצמי."
(עמוד 65,66)
האם מוצדק להשקיע 12 שנים מחייך בחקירה של כתבים רומיים ושל מחקרים מודרניים על רומי כדי לכתוב יצירה ספרותית כזו, טובה יש לציין?
לא, אבל זו לא סיבה לפסול עשייה כזו.
בדומה לעבודת הסיכום, המטרה היא ליצור ריחוק (דיצטמנט), אבל ריחוק אמיתי, שהמבחן שלו הוא בהתייצבות נוכח הדבר המאתגר ולא על ידי התחמקות והתעלמות ממנו.
======================
"פעם אחת, בעת ביקורי באיטליה, הלכתי לראות פסל מפורסם.
הייתי כה שבוי ביופיו שבקושי העזתי להתקרב. שמתי לב שאנשים
שחלפו לידו לא יכלו שלא להקרין את רגשותיהם כלפי הדמות. האווירה הרגשית הייתה כה חזקה שיכולתי להבחין בקלות כיצד מתארכים רגשות אלה לצורת סיבים הנעים לכיוונה של צללית שרַטְטַה [was vibrating] מאחורי הפסל.
ולא הייתי היחיד שהבחין בתופעה. היה שם תייר שכאשר הוא 'הותקף',
הוא לקח אבן וזרק אותה על הפסל. מחאתי כף! דברים אלה הם מרכּזים של הקיבעון של האנושות. הם מעצבים את תשומת הלב: הם כובלים אותה".
ציינתי שזה עצוב שהיצירות המרהיבות ביותר של בני האדם הן
בעצם אמצעים לקיבעונם.
קרלוס השיב כי הפכתי את היוצרות. הוא אמר שהבעיה היא לא
במונומנטים, או בהתכוונות שהעניקה להם קיום, ואפילו לא בישויות
הלא-אורגניות המשתמשות בהם כמלכודות, אלא בנו עצמנו.
"עבודות אלה שייכות לסוג אחר של קשב: יש להן את היכולת להזיז
את נקודת המאסף, וזה משחרר את הקיבעון היומיומי שלנו, אבל אין
דבר יותר כפייתי מהקשב השני, ולהזין אותו בהתלהבות בלתי מרוסנת עלול להביא אותנו למצב של כניעה אנרגטית גמורה.
("מפגשים עם הנגואל" עמוד 161)
מוסיקה לקשב הראשון :)
אני מזכיר שהלוחם מנהל love affair עם הידע, כן?
מי שיודע איך עושים את זה שיגלה לנו.
=====================
8.10.17
בזמן שאני ממתין לגלויותיכם (עם התשובות),
הנה הקטע המדבר על כך בספר "מפגשים עם הנגואל":
המפגשים הללו של קרלוס הקסימו אותי והייתה להם השפעה מוזרה
עליי. הם גרמו לכך שעצם הרעיון להחסיר, ולו מפגש אחד, היה מכאיב ללא נשוא.
הערתי על כך פעם אחת באוזניו, והוא ענה: "אתה כבר לכוד. דון
חואן תמיד הביא את כל מי שהקיף אותו לנהל רומן עם הידע שלו."
שאלתי אותו למה הוא מתכוון.
"זהו הרצון הטהור לדעת - לא להרגיש אדישות - להתעניין בכל
רמ"ח אבריך במה שהרוח באה להגיד לך מבלי שתהיה בך כל ציפייה
למשהו עבורך. להימצא ברומן לוהט עם הידע הוא הדבר היחיד שיכול
לתת לנו את הכוח שאנו צריכים כדי שלא נהסס כאשר הסימנים
מצביעים אל הלא-ידוע.
"כאשר הנתיב שלך כבר אינו תואם את הציפיות של בני האדם,
וכאשר הוא לוקח אותך למצבים המאתגרים את מחשבתך, אז יכולים
אנו לומר כי נכנסת למערכת יחסים אינטימית עם הידע.
(עמוד 84)
אם כן, נראה שרומן אהבה עם הידע הוא אחד המקרים הפרטיים של הסטת התשוקה ממושאי העולם הזה אל העולם שמעבר, במקרה זה התשוקה לדעת.
=====================
9.10.17
במערה במקסיקו התגלו לאחרונה תבליטים וציורים עתיקים שעל פי האופנה היום נוטים למהר ולפרשם כעדות לנוכחותם של חייזרים וחלליות בעבר.
הערת אגב,
לא מזמן הצגתי כאן תבליטים ובהם דמות של כהן, כנראה, כשעליו כיסוי בדמות דג גדול. כפי הנראה מדובר בייצוג של האל דגון.
באחד הסרטונים שבהם צפיתי לאחרונה היה תבליט דומה מאד שלא היה ברור ממנו שזהו דג, אלא למי שראה את התבליט מהמזרח הקדום, ויוצר הסרטון הציג זאת כדוגמה ליצור מהחלל. ראש הדג נראה שם כמו קסדת חלל.
צריך להיזהר עם הצפת המידע של הרשת והמסקנות החפוזות.
אחד התבליטים באותה מערה במקסיקו הוא זה:
וכאן, בצילום ברור יותר, אותו חילקתי לשני צילומים, האחד מתמקד למעלה והשני למטה.
זה כל כך דומה לתבליטים מהמזרח הקדום, תבליטים שהבאתי לאחרונה: האיצטרובל, הידיים, אחת למעלה ואחת למטה, האוחזות משהו (בתבליטים האשוריים היה זה דמוי תיק יד קטן). חסר בין שתי הדמויות כאן את מה שנהוג לכנות "עץ החיים", אבל יש לי תחושה שהעץ נמצא שם, אבל פחות ברור מהמקבילה מהמזרח הקדום. אולי הספירלות שבתבליט שייכות לעץ.
הדמות מימין נראית כמו חייזר. אולי היא המקבילה לדמויות המכונפות בתבליטים האשורים הדומים לזה.
הפרטים והתמונות (מתוך סרטון) נמצאים במאמר הזה.
=====================
9.10.17
בהמשך להערה הקודמת, בנוגע למערה שהתגלתה במקסיקו.
עוד שתי תמונות מתוך הסרטון.
אולי כאן, בין שתי הדמויות, נמצא העץ.
ובתמונה הבאה, מה שמתפרש במאמר כחללית (כובע הטמבל המרחף), זוהי אולי המקבילה ליצור המכונף, התלוי באוויר מעל לעץ החיים בתבליטים האשוריים.
כמו בתבליטים האשוריים, גם כאן הדמויות אוחזות חפצים בתנוחה של הגשה.
====================
10.10.17
נוסטלגיה. מי שבילה בספריות בעבר זוכר היטב את הכרטיסיות.
אפרופו ספרים,
רכשתי אתמול את הספר "The Don Juan Papers".
זהו ספר גדול, במובן של כבד, תרתי משמע; אסופת מאמרים שנכתבו על ידי אנשי אקדמיה בהתייחס לספריו של קרלוס קסטנדה.
הספר יצא ב-1980 כאשר לפניהם היו חמשת הספרים הראשונים בלבד של הסדרה.
הכריכה ראויה לציון !
רוב המאמרים נכתבו על ידי Richard De Mille אשר גם ערך את האסופה. נראה ש- De Mille לקח את תפקיד המבקר והמנגח (והמנַבֵּחַ) של קסטנדה כפרויקט חיים.
לא שאני מתכוון בקרוב לקרוא אותו, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי שהספר לא יהיה בספרייתי. איך אוכל אחרת לצפות מהבריות למעט כבוד :)
בפתח הספר מופיעים הערות קצרות של חוקרים מפורסמים, שעיקרן המלצות על הספר. יש שם הבטחה להומור רב. זה לא מפתיע, כי ביקורת נוטה להגיע לתחומי ההומור מהסוג הלעגני. יש לציין שגם ההומור הטולטקי הוא מסוג זה; הוא מלא לעג לעליבותו של המיינד הזר אשר אנו מתייחסים אליו ברוב כבוד .
בדיחה שלא התכוונה להיות כזו מצאתי שם בהמלצה של טימותי לירי, מי שהיה מנושאי הדגל של השימוש בסמי הזיה לצורך הרחבת התודעה:
"מירב הסיכויים שתלמדו על דון חואן ועל כישוף מ-דה מיל המבקר יותר מאשר מקרלוס המכשף."
====================
10.10.17
ספר נוסף של אותו מבקר יצא 4 שנים קודם לכן, אז היו לפניו רק ארבעה ספרים של קסטנדה. אני מציין זאת בעיקר על מנת להציג את הכריכה היפה, ברוח יצירותיו של אֶשֶר.
מסע אל החירות - - יפה.
====================
10.10.17
הצעתי כאן את ההשערה שהרעיון בתבליט האשורי שבו כוהנים ניצבים ליד עץ החיים, הוא אותו רעיון שנמצא אולי בתבליטים באמריקה הקדומה.
עלתה בי המחשבה הבאה, ולמה שלא אניח אותה כאן:
תרשים עשר הספירות של הקבלה נקרא "עץ החיים", ויש לו דמיון כללי למבנה עץ החיים האשורי.
עץ החיים מתקשר, לא רק אצלי, לאלה הקדומה "אַשֵרַה", כוח נשי.
10 ספירות זה פעמיים חמש, כלומר ייתכן והוא מורכב משני נגואלים נשיים. כפי שהצעתי בעבר, לדעתי מבנה החבורות של המכשפים הטולטקים כולל נגואל זכר ושתי נשים נגואליות, וארבעת הלוחמים/לוחמות שיש לכל אחד מהם/מהן. (פרשנות שאין לה שום זכר מפורש בכתבי קסטנדה והנשים)
ליד העץ נמצאים תמיד (?) גברים. בתבליט האשורי ארבעה גברים, הנמצאים באיזושהי אינטראקציה עם העץ, ועוד אחד המרחף מעל העץ.
====================
10.10.17
יצירה מוסיקלית מ-1926, בת 91 שנים.
יופי של מוסיקה ויופי של ריקוד.
I Can't Believe That You're in Love with Me
====================
אם משנים תדר לתדר של הרוח, אז יצאנו מהתדר שבו אנו נאכלים.
זה נשמע כל כך פשוט.
חג ושמח.
**************
www.toltec.co.il
*
הערות ותוספות
4.10.17
נתקלתי היום בספר חדש באנגלית שיצא בימים אלה, ספר המציע הסברים לספרי קסטנדה.
הספר נקרא:
Getting Castaneda: Understanding Carlos Castaneda
עלעלתי בכמה דפים מתוך הספר, הנמצאים באתר אמזון.
לא משהו שאמתין לו בקוצר רוח.
לא ברור מדוע הוא לא כולל את "גלגל הזמן" כאחד מספרי קסטנדה.
גם הפרק הראשון שעוסק במפגש של קסטנדה עם דונה סולדד עשוי לייגע את מי שמכיר את הסיפור, ואינו מציע שום תובנה חדשה.
אני כמובן לא ממליץ ולא לא-ממליץ, כי לא קראתי אותו.
======================
4.10.17
summertime
אם הסקסופון (2 דקות מההתחלה) לא לוקח אותכם לפחות לקשב השני, תקבלו את הכסף חזרה.
======================
5.10.17
אזכורים נוספים של הכוונה כרטט,
מתוך "מפגשים עם הנגואל" מאת ארמנדו טורס.
כמנהגי, אני לא חוסך בהבאת ההקשר.
הדגשתי כמה נקודות רלבנטיות באדום.
את התרוקנות האנרגיה הנגרמת בגלל המיניות היא ללמוד כיצד לעשות מחוות של נדיבוּת, המהוות גורם מתנגד ומשחרר לקיבעון של הקשב שלנו.
"קבלנו את החיים כמתנה קוסמית, ויש לנו את היכולת לשקף מחווה
זאת על ידי אי-הצמדות-רגשית מוחלטת.
"הודות לאדישותו של הלוחם, הוא נמצא במצב המאפשר לו להפוך
את האהבה שלו לצ'ק פתוח ללא תנאים. האהבה שלו יכולה להיות
חיבה מופשטת כי מקורה איננו בתשוקה. איזה דבר נפלא!
"בניגוד למה שהאיש ברחוב חושב, טבע המכשפים הוא בעת ובעונה
אחת גם מלא-תשוקה וגם ארצי. אבל מושא התשוקה שלהם כבר איננו גופני.
"מכשפים ראו את הדבק הקושר את כל הדברים ביחד. זהו גל של
תשוקה המציף את היקום, ולא ניתן להפסיקו, משום שאם זה יקרה,
הכול יחדל להתקיים.
"באמצעות ראייתם, הקימו המכשפים את בסיסם על גבי המודעות -
כאבן פינה - כמצב החזק ביותר של תשומת הלב האישית.
"האהבה שלהם כובשת את כל ישותם ורוטטת בכל נשימה שלהם.
היא באה לידי ביטוי בכל תנועה שלהם, ונותנת משמעות לכל מלה
שלהם. היא כוח המניע אותם לחקור, לקחת סיכונים ולהתפתח, מוציאה מהם באופן קבוע את הטוב ביותר שלהם.
"המכשפים גילו את הצורה המזוקקת ביותר של האהבה משום שהם
אוהבים את עצמם. הם יודעים שכל מה שאנחנו נותנים כלפי חוץ הוא
השתקפות של מה שיש לנו בפנים.
"הם רתמו את העוצמה של התשוקה לשֵרוּת קיומם, והיא נותנת להם את הדחף הדרוש כדי לקחת על עצמם את המשימה היחידה החשובה: חיפוש עצמי."
======================
5.10.17
יש קשר בין רצון לכוונה.
אפשר להגיד על הרצון שהוא מעין זרוע תמנונית מסתעפת ואפשר לספר עליו ניסים ונפלאות, אבל מה שלא ניתן להתחמק ממנו הוא שהוא קשור ברצייה, אחרת מהי ההצדקה לקרוא לדבר רצון?
הרצייה הזו מופיעה בקטע הנ"ל כתשוקה וכאהבה, שמושאיהן איננו ארצי, כלומר נמצא מעבר לעולם.
======================
6.10.17
ציינתי שיש קשר הדוק בין רצון לכוונה.
כוונה היא כוח קוסמי המאפשר את ההַישַרַה עם האצלות הנשר, כלומר את התפיסה.
לדעתי, רצון הוא הצד הפעיל של הכוונה, הוא היכולת לתמרן את הכוונה. הרצון הוא חוליית החיבור שלנו אל הכוונה, חוליית חיבור שניקויה הוא משימת חייו של הלוחם. הרגע שבו נוקתה החוליה במידה מספקת, הוא הרגע שבו מופיע הרצון, שלהופעתו ממתין הלוחם.
======================
6.10.17
פינת הספרות
סיימתי את הטרילוגיה על קיקרו, המדינאי, הנואם והפילוסוף הרומי.
טרילוגיה, אותה כתב רוברט האריס במשך 12 שנים שכללו עבודת מחקר גדולה מאד.
שמות הספרים: אימפריוּם, לוּסטרוּם, דיקטטור.
הדברים מובאים במסגרת של רומן היסטורי, אשר עשוי לחבב מאד את לימוד ההיסטוריה.
בהחלט מרתק ומחכים, במיוחד עבור בור שכמוני בהיסטוריה.
במבט טולטקי, אין בטרילוגיה תובנה כלשהי לרפואה. אולי המחשה של השאיפה לכוח, לעושר ולתהילה של הזהות השקרית שלנו, שככל שהדבר מתאפשר לה, אינה יודעת שובע.
האם מוצדק להשקיע 12 שנים מחייך בחקירה של כתבים רומיים ושל מחקרים מודרניים על רומי כדי לכתוב יצירה ספרותית כזו, טובה יש לציין?
האם זה יקדם אותך אל החירות?
האם זה ישפר את סיכוייך בבוא זמנך לעמוד נוכח האינסוף?
לא, אבל זו לא סיבה לפסול עשייה כזו.
למה?
כי כל עשייה אינה מובילה לאף מקום, רק אי-עשייה. ואם אנו נדרשים, או בוחרים, לעשות משהו בעולם, כל עשייה היא שוות ערך לכל עשייה אחרת.
======================
7.10.17
נתקלתי בסרטון הבא.
הוא מדבר על מוצצי אנרגיה בלתי נראים שמצליחים לרוקן אותך משום שאתה מתנגד למשהו, יוצא למאבק, כועס.
מה שמצא חן בעיניי הוא הדרך שבה הוא מציע להתמודד עם זה, שהיא דומה מאד לעבודת הסיכום:
לא להתרחק ולהתעלם ממה שמכעיס אותך, אלא להתייצב ניכחו, לחוש את האנרגיה הפנימית המתעוררת בתגובה לגירוי החיצוני ולשחרר אותה (לבצע לה המרה אלכימית). הוא מנסח זאת בנוסחה נחמדה:
face it
feel it
free it
בדומה לעבודת הסיכום, המטרה היא ליצור ריחוק (דיצטמנט), אבל ריחוק אמיתי, שהמבחן שלו הוא בהתייצבות נוכח הדבר המאתגר ולא על ידי התחמקות והתעלמות ממנו.
זהו דמיון עם עבודת הסיכום, אבל אי אפשר להשוות זאת עם האסטרטגיה הכל כך יסודית של עבודת הסיכום ולמידת הריחוק שאליו היא מכוונת.
======================
7.10.17
בהתייחס לאחת ההערות הקודמות שלי שטענה (היא טענה, לא אני) שהרצון הוא חולית החיבור שלנו אל הכוונה.
הטענה שישנה חולית חיבור אל הכוונה נאמרת לא מעט פעמים, אבל כמדומני שמעולם לא נאמר במפורש שחוליה זו היא הרצון. זו פרשנות שלי.
ב"כח השקט" עמוד 192 מתוארים ארבעה שלבים אותם עובר מכשף בדרך הידע, והם מנוסחים באמצעות מושג חוליית החיבור אל הכוונה:
השלב הראשון כשחולית החיבור היא במצב חלודה ולא אמינה.
השני כשהלוחם מצליח לנקות אותה.
השלישי כשהלוחם לומד לתמרן אותה.
הרביעי כשהלוחם לומד לקבל על עצמו את תוכניותיו של המופשט.
=====================
7.10.17
כתבתי על כוונת האינסוף כרטט ועל כך שהטפילים שואבים מאיתנו את האנרגיה האמוציונלית על ידי העברת רטט.
עוד דוגמה מהספר של ארמנדו הממחישה זאת.
המספר הוא קסטנדה.
הייתי כה שבוי ביופיו שבקושי העזתי להתקרב. שמתי לב שאנשים
שחלפו לידו לא יכלו שלא להקרין את רגשותיהם כלפי הדמות. האווירה הרגשית הייתה כה חזקה שיכולתי להבחין בקלות כיצד מתארכים רגשות אלה לצורת סיבים הנעים לכיוונה של צללית שרַטְטַה [was vibrating] מאחורי הפסל.
ולא הייתי היחיד שהבחין בתופעה. היה שם תייר שכאשר הוא 'הותקף',
הוא לקח אבן וזרק אותה על הפסל. מחאתי כף! דברים אלה הם מרכּזים של הקיבעון של האנושות. הם מעצבים את תשומת הלב: הם כובלים אותה".
ציינתי שזה עצוב שהיצירות המרהיבות ביותר של בני האדם הן
בעצם אמצעים לקיבעונם.
קרלוס השיב כי הפכתי את היוצרות. הוא אמר שהבעיה היא לא
במונומנטים, או בהתכוונות שהעניקה להם קיום, ואפילו לא בישויות
הלא-אורגניות המשתמשות בהם כמלכודות, אלא בנו עצמנו.
"עבודות אלה שייכות לסוג אחר של קשב: יש להן את היכולת להזיז
את נקודת המאסף, וזה משחרר את הקיבעון היומיומי שלנו, אבל אין
דבר יותר כפייתי מהקשב השני, ולהזין אותו בהתלהבות בלתי מרוסנת עלול להביא אותנו למצב של כניעה אנרגטית גמורה.
("מפגשים עם הנגואל" עמוד 161)
=====================
8.10.17
Stacey Kent - How insensitiveמוסיקה לקשב הראשון :)
אני מזכיר שהלוחם מנהל love affair עם הידע, כן?
מי שיודע איך עושים את זה שיגלה לנו.
=====================
8.10.17
בזמן שאני ממתין לגלויותיכם (עם התשובות),
הנה הקטע המדבר על כך בספר "מפגשים עם הנגואל":
המפגשים הללו של קרלוס הקסימו אותי והייתה להם השפעה מוזרה
עליי. הם גרמו לכך שעצם הרעיון להחסיר, ולו מפגש אחד, היה מכאיב ללא נשוא.
הערתי על כך פעם אחת באוזניו, והוא ענה: "אתה כבר לכוד. דון
חואן תמיד הביא את כל מי שהקיף אותו לנהל רומן עם הידע שלו."
שאלתי אותו למה הוא מתכוון.
"זהו הרצון הטהור לדעת - לא להרגיש אדישות - להתעניין בכל
רמ"ח אבריך במה שהרוח באה להגיד לך מבלי שתהיה בך כל ציפייה
למשהו עבורך. להימצא ברומן לוהט עם הידע הוא הדבר היחיד שיכול
לתת לנו את הכוח שאנו צריכים כדי שלא נהסס כאשר הסימנים
מצביעים אל הלא-ידוע.
"כאשר הנתיב שלך כבר אינו תואם את הציפיות של בני האדם,
וכאשר הוא לוקח אותך למצבים המאתגרים את מחשבתך, אז יכולים
אנו לומר כי נכנסת למערכת יחסים אינטימית עם הידע.
(עמוד 84)
אם כן, נראה שרומן אהבה עם הידע הוא אחד המקרים הפרטיים של הסטת התשוקה ממושאי העולם הזה אל העולם שמעבר, במקרה זה התשוקה לדעת.
9.10.17
במערה במקסיקו התגלו לאחרונה תבליטים וציורים עתיקים שעל פי האופנה היום נוטים למהר ולפרשם כעדות לנוכחותם של חייזרים וחלליות בעבר.
הערת אגב,
לא מזמן הצגתי כאן תבליטים ובהם דמות של כהן, כנראה, כשעליו כיסוי בדמות דג גדול. כפי הנראה מדובר בייצוג של האל דגון.
באחד הסרטונים שבהם צפיתי לאחרונה היה תבליט דומה מאד שלא היה ברור ממנו שזהו דג, אלא למי שראה את התבליט מהמזרח הקדום, ויוצר הסרטון הציג זאת כדוגמה ליצור מהחלל. ראש הדג נראה שם כמו קסדת חלל.
צריך להיזהר עם הצפת המידע של הרשת והמסקנות החפוזות.
אחד התבליטים באותה מערה במקסיקו הוא זה:
וכאן, בצילום ברור יותר, אותו חילקתי לשני צילומים, האחד מתמקד למעלה והשני למטה.
זה כל כך דומה לתבליטים מהמזרח הקדום, תבליטים שהבאתי לאחרונה: האיצטרובל, הידיים, אחת למעלה ואחת למטה, האוחזות משהו (בתבליטים האשוריים היה זה דמוי תיק יד קטן). חסר בין שתי הדמויות כאן את מה שנהוג לכנות "עץ החיים", אבל יש לי תחושה שהעץ נמצא שם, אבל פחות ברור מהמקבילה מהמזרח הקדום. אולי הספירלות שבתבליט שייכות לעץ.
הדמות מימין נראית כמו חייזר. אולי היא המקבילה לדמויות המכונפות בתבליטים האשורים הדומים לזה.
הפרטים והתמונות (מתוך סרטון) נמצאים במאמר הזה.
=====================
9.10.17
בהמשך להערה הקודמת, בנוגע למערה שהתגלתה במקסיקו.
עוד שתי תמונות מתוך הסרטון.
אולי כאן, בין שתי הדמויות, נמצא העץ.
ובתמונה הבאה, מה שמתפרש במאמר כחללית (כובע הטמבל המרחף), זוהי אולי המקבילה ליצור המכונף, התלוי באוויר מעל לעץ החיים בתבליטים האשוריים.
כמו בתבליטים האשוריים, גם כאן הדמויות אוחזות חפצים בתנוחה של הגשה.
====================
10.10.17
נוסטלגיה. מי שבילה בספריות בעבר זוכר היטב את הכרטיסיות.
אפרופו ספרים,
רכשתי אתמול את הספר "The Don Juan Papers".
זהו ספר גדול, במובן של כבד, תרתי משמע; אסופת מאמרים שנכתבו על ידי אנשי אקדמיה בהתייחס לספריו של קרלוס קסטנדה.
הספר יצא ב-1980 כאשר לפניהם היו חמשת הספרים הראשונים בלבד של הסדרה.
הכריכה ראויה לציון !
רוב המאמרים נכתבו על ידי Richard De Mille אשר גם ערך את האסופה. נראה ש- De Mille לקח את תפקיד המבקר והמנגח (והמנַבֵּחַ) של קסטנדה כפרויקט חיים.
לא שאני מתכוון בקרוב לקרוא אותו, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי שהספר לא יהיה בספרייתי. איך אוכל אחרת לצפות מהבריות למעט כבוד :)
בפתח הספר מופיעים הערות קצרות של חוקרים מפורסמים, שעיקרן המלצות על הספר. יש שם הבטחה להומור רב. זה לא מפתיע, כי ביקורת נוטה להגיע לתחומי ההומור מהסוג הלעגני. יש לציין שגם ההומור הטולטקי הוא מסוג זה; הוא מלא לעג לעליבותו של המיינד הזר אשר אנו מתייחסים אליו ברוב כבוד .
בדיחה שלא התכוונה להיות כזו מצאתי שם בהמלצה של טימותי לירי, מי שהיה מנושאי הדגל של השימוש בסמי הזיה לצורך הרחבת התודעה:
"מירב הסיכויים שתלמדו על דון חואן ועל כישוף מ-דה מיל המבקר יותר מאשר מקרלוס המכשף."
====================
10.10.17
ספר נוסף של אותו מבקר יצא 4 שנים קודם לכן, אז היו לפניו רק ארבעה ספרים של קסטנדה. אני מציין זאת בעיקר על מנת להציג את הכריכה היפה, ברוח יצירותיו של אֶשֶר.
מסע אל החירות - - יפה.
====================
10.10.17
הצעתי כאן את ההשערה שהרעיון בתבליט האשורי שבו כוהנים ניצבים ליד עץ החיים, הוא אותו רעיון שנמצא אולי בתבליטים באמריקה הקדומה.
עלתה בי המחשבה הבאה, ולמה שלא אניח אותה כאן:
תרשים עשר הספירות של הקבלה נקרא "עץ החיים", ויש לו דמיון כללי למבנה עץ החיים האשורי.
עץ החיים מתקשר, לא רק אצלי, לאלה הקדומה "אַשֵרַה", כוח נשי.
10 ספירות זה פעמיים חמש, כלומר ייתכן והוא מורכב משני נגואלים נשיים. כפי שהצעתי בעבר, לדעתי מבנה החבורות של המכשפים הטולטקים כולל נגואל זכר ושתי נשים נגואליות, וארבעת הלוחמים/לוחמות שיש לכל אחד מהם/מהן. (פרשנות שאין לה שום זכר מפורש בכתבי קסטנדה והנשים)
ליד העץ נמצאים תמיד (?) גברים. בתבליט האשורי ארבעה גברים, הנמצאים באיזושהי אינטראקציה עם העץ, ועוד אחד המרחף מעל העץ.
====================
10.10.17
יצירה מוסיקלית מ-1926, בת 91 שנים.
יופי של מוסיקה ויופי של ריקוד.
I Can't Believe That You're in Love with Me
====================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה