Moon River - Cha Cha
גירסה אינסטרומנטלית, כנראה לקוחה מסרט שיצא ב-1961 ("ארוחת בוקר בטיפאני")
כאן בגירסה ווקאלית ג'אזית.
אני מזכיר לכם ש"מאחורי" הירח מסתתר האל "סין". על רקע המידע שיצורים לא אורגנים עשויים להסתתר "מאחורי" יצירות אמנות יפות, והירח הוא ללא ספק יצירת אומנות יפה הסוחטת מאיתנו אמוציות טמירות של היפעלות מהיופי, האם הירח הוא מלכודת דבש לאנרגיה שלנו?
ייתכן (לכן אני ממתין בינתיים עם הקרבת עולות לאל סין), אבל כמו שאומר קסטנדה, הפתרון הוא לאו דווקא בהתרחקות מיצירות יפות.
[ארמנדו:] ציינתי שזה עצוב שהיצירות המרהיבות ביותר של בני האדם הן
בעצם אמצעים לקיבעונם.
קרלוס השיב כי הפכתי את היוצרות. הוא אמר שהבעיה היא לא
במונומנטים, או בהתכוונות שהעניקה להם קיום, ואפילו לא בישויות
הלא-אורגניות המשתמשות בהם כמלכודות, אלא בנו עצמנו.
"עבודות אלה שייכות לסוג אחר של קשב: יש להן את היכולת להזיז
את נקודת המאסף, וזה משחרר את הקיבעון היומיומי שלנו, אבל אין
דבר יותר כפייתי מהקשב השני, ולהזין אותו בהתלהבות בלתי מרוסנת
עלול להביא אותנו למצב של כניעה אנרגטית גמורה.
"עם זאת, זה לא אומר שאתה לא יכול להתגונן מפני אותם מקומות.
ישנן שתי דרכים שבאמצעותן אנו יכולים לנטרל את ההתכוונות הכבדה
שלהם: להתרחק מהם, או לטפח התנהגות נקייה מרבב.
"לוחם מסוגל לצאת ללא פגע מכל מצב אפשרי. כאשר אנו מנתקים
את הכבלים שלנו אל הצורה האנושית שלנו, שום דבר חיצוני לא יכול
להשפיע עלינו עוד. אז מתגלים המונומנטים של מקסיקו העתיקה
במלוא הדרם, ובו בזמן הם תופסים עמדה ב מקום שאליו הם באמת
שייכים: המיקום של ההבנה השקטה."
("מפגשים עם הנגואל" עמוד 161)
אפרופו מילות הסיום של הקטע הנ"ל: "ההבנה השקטה":
התכוונתי לקרוא את הספרון שהזכרתי לאחרונה "הידיעה השקטה" של קסטנדה שיצא לאור ב-1996, אבל החלטתי שקודם לכן כדאי לקרוא שוב את "כוח השקט" שיצא 9 שנים קודם לכן, ובו מופיע המושג "הידיעה השקטה" כמדומני לראשונה, ובמידה המפורטת ביותר.
"כוח השקט" הוא לדעתי מהספרים החשובים ביותר.
ההקדמה של הספר מכילה לדעתי את התמצית של כל נושאי הספר. זה לא ייחודי לספר זה, ומניסיוני הדבר מאפיין גם פרקים בספריו של קסטנדה, כלומר את ההבנה של המתואר בפרק יש לחפש לעתים קרובות בתחילת הפרק.
הספר מונה ומדגים שש ליבות מופשטות של הכישוף, מתוך 21 שישנן.
בדומה למושגים אחרים, כגון שערי החלימה, שבעה במספר, אשר הקורא מתוודע רק לארבעה באופן מפורש, גם כאן, את שאר הליבות המופשטות על הקורא לחשוף בכוחות עצמו.
הצעתי בעבר שרמזים לחלק מאותן ליבות מופשטות ניתן למצוא ב"צדו הפעיל של האינסוף", שם הן מופיעות כ"האירועים הראויים להיזכר" בחייו של הלוחם.
הצעתי, בין היתר, שהליבות המופשטות מציינות שלבים במעבר נקודת המאסף ממקומה הרגיל אל הימצאות טוטלית בתחומי הרוח, כלומר בתחומי ההאצלות העינבריות של המודעוּת.
הליבות המופשטות הן הידע החשוב, הן בגדר ידיעה שקטה, ידיעה שמחוץ לתחביר, ועם זאת משימתו של הלוחם היא לתת להם ביטוי לשוני ככל האפשר. כאשר פיסות ידע אלה מופיעות בעולמו של הלוחם, הן מופיעות כמובן בלבוש ארצי של מיקום, זמן, דמויות נוֹכחוֹת, ושאר אמצעי תפאורה 😊. אז הן נקראות "אירועי החיים הראויים להיזכר".
לנוכחותה של הרוח יש סימנים מובהקים.
אחד מהם, אשר אינו מופיע בהכרח בכל פעם, אבל מופיע לא מעט, הוא מערבולת של אוויר.
בהמשך אביא דוגמאות למערבולות אוויר כסימנים כאלה, ואתבל אותן בהרהוריי.
בינתיים, סימן נוסף מוזכר ב"להתעורר אל החלום".
דון חואן מסביר לפלורינדה הצעירה את האירוע שבו נפגשה לראשונה עם קסטנדה, המכונה כאן איזידור בלטאזר:
למרות שהרוח נתנה לו להבין כבר בפעם הראשונה שבה
הוא הניח את מבטו עלייך. תצוגה של אורות בערפל היא האמירה
העליונה. כמה טיפשי מצדו של איזידור בלטאזר שלא לראות את המובן
מאליו."
הוא גיחך חרש, ואני הנהנתי בהסכמה, מבלי לדעת על מה אני
מסכימה.
"זה מראה לך שלהיות מכשף זה לא עניין גדול," המשיך.
"איזידור בלטאזר הוא מכשף. להיות איש ידע זה משהו אחר. לשם כך
צריכים מכשפים לחכות, לפעמים כל החיים."
( עמוד 110)
כזכור, המפגש הראשון הזה של קסטנדה עם פלורינדה הצעירה אירע בהרים, לאחר מיסוך כבד של ערפל. אתו נמצא שם החניך נסטור, לדעתי לא במקרה. הצעתי בזמנו את ההשערה שהחברה שאליה ואל בן זוגה (כמדומני) הצטרפה פלורינדה לטיול "תמים" בהרים הייתה קרול טיגס, האישה-נגואל.
השלמות העצמית, לדעתי, כרוכה בהתמזגות אנרגטית של הלוחמים אל הנגואל שלהם. אני משער, על כן, שגם נסטור היה מעורב שם בראייה, וכנראה נוספים, ואי ההצלחה של קסטנדה להבין את האירוע, היא בעצם כישלון של כולם.
כטוב לבי בהשערות, הנה עוד השערה:
המקום שבו נעצרה פלורינדה בערפל הכבד היה סף תהום. מתחתיה, התברר לאחר מכן, היה מעגל אבנים שציין מקום קבורה נסתר של אינדיאנים (עמוד 75).
אני רוצה להציע שזהו המקום שבו מתקיימת הקפיצה-לתהום המסורתית, ובתחתית התהום קבורות גופותיהם של הלוחמים שזינקו לתהום וחזרו, בד"כ, בגוף אחר.
**************
www.toltec.co.il
*
הערות ותוספות
21.10.17
הערה לגבי הקפיצה לתהום שהוזכרה בסוף הפוסט.
כידוע, תפקידו העיקרי של דון חואן בחניכה של קסטנדה היה "צנוע": לשמור על הטונל של קסטנדה. חנארו ואחרים הסיטו את נקודת המאסף של קסטנדה לאינסוף מקומות, אבל בסוף תמיד חזרה מודעותו של קסטנדה לטונל שלו: לגופו, לזהותו הרציפה.
אדם רגיל שהיה עובר פסיק מההתנסויות של קסטנדה היה, במקרה הטוב, רק מאבד את דעתו. הדעת היא ההתקן הזר ובלעדיה איננו יכולים לתפקד בעולם הזה. מי שאיבד את דעתו איננו עוד בנמצא, גם אם גופו ממשיך לבצע את תפקודיו.
נדמה לי שנתקלתי באמירה של רודולף שטיינר, וכמדומני גם במסורת היהודית, שכאשר אדם ישן, ישנו מלאך השומר על גופו, בין היתר שלא ייתפס על ידי רוחות למיניהן, ובעיקר כדי שיוכל הישן לחזור אליו בסוף מסעות השינה שלו.
תפקידו של דון חואן היה דומה.
ומה לגבי הקפיצה לתהום?
הטענה שהצעתי, שבקפיצה לתהום מתבצע השלב הסופי בחניכה: לאחר שצד שמאל למד לתפקד בכוחות עצמו, נפטרים מהטונל ("ברוך שפטרנו").
וזה מסביר מדוע דון חואן כבר לא אמור להופיע עוד לקסטנדה אחרי הקפיצה, כי תפקידו כשומר הטונל שלו הסתיים.
=================================
21.10.17
אביא כעת שלושה מקרים שבהם הופיעה מערבולת אוויר כסימן, כאות עבור נגואל שלפניו חניך/חניכה לעתיד.
- - - כאשר הנגואל חוליאן פגש לראשונה את דון חואן כשהוא מדמם למוות אחרי שנורה מאקדח.
"ציקלון קטן שהרים חרוט של אוויר מעל הדרך, מטרים אחדים מהמקום שבו הוא שכב." ("כח השקט" עמוד 28, תרגום שלי. בתרגום הקלוקל של הספר: "עלעול קטן של אבק על השביל במרחק של מטר אחד מן המקום שבו היה מוטל". )
אני חייב לכם עוד שני עלעולים של אוויר :)
- - - מערבולת אוויר סימנה לקסטנדה את ארמנדו טוֹרֶס פעמיים.
הפעם הראשונה, ממש לפני פגישתם הראשונה:
הרקע: אנשים, ביניהם ארמנדו, ממתינים להגעתו של קסטנדה להרצאה בבית פרטי:
כמעט שעתיים חלפו והאורח שלנו עדיין לא הגיע. פני האנשים החלו
להראות סימני עייפות. חלקם התייאש ועזב. ברגע מסוים התעורר בי
דחף לרכון אל מחוץ לחלון. ראיתי אותו מגיע, והעיניים שלנו נפגשו.
באופן בלתי צפוי, רוח חזקה חדרה אל החדר וגרמה לניירות לעוף
לכל עבר. כשקרלוס נכנס, חלק מהאנשים עדיין נאבק לסגור את
החלונות. ("מפגשים עם הנגואל" עמוד 15)
הפעם השנייה:
אות משמיים
פעם אחת, לאחר הרצאה שהוא נתן בחדר האוכל הפרטי של מסעדה,
אליה הוא הזמין את כולנו לארוחת ערב, ביקש ממני קרלוס להתלוות
אליו למקום אחר. כמה דקות מאוחר יותר עזבנו שנינו, בעוד האחרים
היו עדיין בעיצומה של שיחה ערה.
בדרך היה עלינו לחצות שדרה גדולה. על מנת להקדים את המכוניות,
רצתי לכיוון אי תנועה בעל צורת משולש באמצע הכביש, משוכנע כי -
קרלוס נמצא מאחוריי. אבל כשהגעתי לשם, הבחנתי שהוא עדיין מחכה בצד השני.
ואז קרה משהו בלתי צפוי. משב רוח חזק נע במורד השדרה, כל כך
חזק שנאלצתי להיאחז בעמוד המתכת של תמרור. לפני שהספקתי להגן על עצמי,
ענן של אבק נכנס לעיניי ולגרוני, גורם לי להשתעל ומותיר אותי עיוור לרגע.
כשהתאוששתי, קרלוס עמד לצדי, מביט בי בפרצוף קורן מאוֹשֶר.
הוא ליטף את גבי והעיר הערה מוזרה מאוד:
"אני יודע מה לעשות איתך!"
הבטתי בו בתמיהה, והוא הסביר:
"זו הייתה אותה רוח. היא בעקבותיך."
מילותיו גרמו לי להיזכר ברגע הפגישה שלנו, כשרוח סתיו אילצה
אותנו לסגור בחיפזון את חלונות החדר שבו חיכתה לו קבוצה של
חברים.
"באותה הזדמנות ראית אותה כרוח חזקה, אבל אני ידעתי שזו הייתה
הרוח המסתחררת מעל לראשך. היה זה סימן, ועכשיו אני יודע למה
היא הצביעה עליך".
ביקשתי ממנו להסביר את האמירה המסתורית הזו, אבל תשובתו
הייתה אפילו עוד יותר מעורפלת:
"אני הוא היורש של מידע מסוים. זהו היבט של התורה המעסיק אותי
באופן כה עמוק שאני לא יכול להסביר אותו לאחרים. הוא צריך להיאמר באמצעות שליח. בזמן שצפיתי כיצד הרוח רקדה איתך בקצה השדרה, ידעתי שהשליח הוא אתה."
התעקשתי שהוא חייב לספר לי, אבל הוא אמר שזה לא הזמן ולא המקום המתאימים.
- - - הציקלון השלישי המצביע על חניך הוא במקרה של פלורינדה:
הרקע: קסטנדה ופלורינדה יושבים על ספסל בגן ומשוחחים אחרי הרצאה שקסטנדה נתן באוניברסיטה, אירוע מאוחר לפגישתם בעבר (כמה שבועות קודם לכן, אני משער) בהרים, בערפל, על סף תהום...
(הערה צדדית, חברתה, אליה היא הצטרפה לטיול בהרים, לטיול שבו פלורינדה פגשה את קסטנדה, היא זו שהביאה אותה להרצאה של קסטנדה ומתברר שהיא גם השאילה לה את ספרו של קסטנדה. ההשערה שהצעתי היא שחברה זו היא האישה-נגואל קרול טיגס)
הכֵּנוּת שלו [של קסטנדה] הייתה גלויה לעין. הוא נראה הרבה יותר מבולבל ממה שאני הייתי. הוא התיישב שוב והתקרב אליי על הספסל. ישבנו בדממה מוחלטת במשך זמן מה. זו הייתה חוויה נעימה ביותר להיות מסוגלת להרפות מכל מאמץ לנהל שיחה, מבלי להרגיש טיפשה. הבטתי מעלה אל השמים. הם היו נקיים מעננים ושקופים כמו זכוכית כחולה. רוח רכה נשבה דרך ענפי האורן, והמחטים נפלו עלינו כמו גשם עדין.
לפתע הפכה הבריזה לרוח, ועלי השלכת היבשים והצהובים של עץ
השקמה הסמוך נשבו לעברנו. הם הסתחררו סביבנו בצליל רך וקצבי,
ובהסתערות חטופה ופתאומית אחת נשאה הרוח את העלים גבוה
באוויר.
"זו הייתה הופעה מעולה של הרוח [spirit]," הוא מלמל, "הרוח [wind] והעלים המסתחררים באוויר לפנינו, והיא הייתה למענך. המכשפים שאני עובד איתם היו אומרים שזהו אות מבשר. משהו הצביע עלייך בשבילי בדיוק ברגע שחשבתי כי מוטב שאעזוב. אינני יכול לעזוב עכשיו."
הדגשתי בקו תחתון את העיתוי, כלומר הצמידות הזמנית של הציקלון למחשבה מסוימת. הדבר מופיע גם במקרה של מציאת הנגואל חוליאן את החניך-לעתיד דון חואן: "מחשבה שחלפה בראשו של הנגואל חוליאן רגע קצר לפני ששמע את יריית האקדח". ("כח השקט" עמוד 28)
================================
21.10.17
חידה למחשבה:
מה פירוש "נקודת התייחסות" בקטע הבא:
"גם האדם הרגיל בוחן את העבר, אבל בדרך כלל הוא בוחן את עברו האישי [הפרסונלי], והוא עושה כך מסיבות אישיות. מכשפים עושים את ההיפך, הם נועצים בעברם על מנת שתהא להם נקודת התייחסות."
("כח השקט" עמוד 20)
================================
21.10.17
מה יותר נעים מצללית בוץ?
צללית חיוכך.
================================
21.10.17
הרצאה לא קלה אבל מאלפת, המציעה הסבר מדעי לרעיון ש-27 אותיות האלף בית העברי הן אבני הבניין של היקום.
האוריינטציה היא בעיקרה מדעית. היא מניחה ידע פיסיקלי, מתמטי ובעיקר מתורת הטופולוגיה המתמטית.
וכמובן ידע רב מתחום היהדות והמיסטיקה היהודית.
בהחלט מעורר השראה.
עכשיו אני רואה שלא ניתן להטמיע אותו, אלא רק לצפות בו ביוטיוב.
לחיצה על הסמל יוטיוב שבתחתית הסרטון תוביל אתכם לשם.
צירוף מקרים: אני שם לב, רק עכשיו,שההרצאה הזו ניתנה בדיוק ביום ההולדת שלי.
================================
21.10.17
Mas Que Nada
יופי של גירסה
================================
21.10.17
חידה למחשבה:
מה פירוש "נקודת התייחסות" בקטע הבא:
"גם האדם הרגיל בוחן את העבר, אבל בדרך כלל הוא בוחן את עברו האישי [הפרסונלי], והוא עושה כך מסיבות אישיות. מכשפים עושים את ההיפך, הם נועצים בעברם על מנת שתהא להם נקודת התייחסות."
("כח השקט" עמוד 20)
================================
21.10.17
מה יותר נעים מצללית בוץ?
צללית חיוכך.
================================
21.10.17
הרצאה לא קלה אבל מאלפת, המציעה הסבר מדעי לרעיון ש-27 אותיות האלף בית העברי הן אבני הבניין של היקום.
האוריינטציה היא בעיקרה מדעית. היא מניחה ידע פיסיקלי, מתמטי ובעיקר מתורת הטופולוגיה המתמטית.
וכמובן ידע רב מתחום היהדות והמיסטיקה היהודית.
בהחלט מעורר השראה.
עכשיו אני רואה שלא ניתן להטמיע אותו, אלא רק לצפות בו ביוטיוב.
לחיצה על הסמל יוטיוב שבתחתית הסרטון תוביל אתכם לשם.
צירוף מקרים: אני שם לב, רק עכשיו,שההרצאה הזו ניתנה בדיוק ביום ההולדת שלי.
================================
21.10.17
Mas Que Nada
יופי של גירסה
================================
22.10.17
בחזרה לנושא שלנו: הרוח המסתחררת כאות של הרוח.
אני תוהה: מדוע בוחרת הרוח להודיע על נוכחותה באמצעות מערבולות אוויר?
למה שלא תניח איזו בונבוניירה טובה לפניי בכל פעם שהיא רוצה להגיד לי שעכשיו היא מדברת?
זוכרים את רוח-הנגואל, רוח הנושבת מחוץ לטונל. האם זה מפתיע שההתגלמות הטונלית של הרוח [spirit] היא רוח [wind]?
בעל-ברית הוא אספקט של הרוח (נאמר במפורש), וסגולתו היא ביכולתו לקחת את הלוחם אל מעבר לגבולות עצמו. המקרה המפורש שבו הוא עושה זאת לחניך הוא בקפיצה לתהום,
ראו סוף "מסע לאיכטלאן", והוא עושה זאת על ידי סחרור הלוחם כמו רוח, והטלתו חזרה לעולם כשהוא אחר, כלומר מעבר לגבולות עצמו.
- דון חואן אומר לקסטנדה - כמדומני בסוף מסע לאיכטלאן, אבל אני לא בטוח - שהוא וחנארו יחזרו להיות אבק דרכים. מערבולת האוויר שמשמשת כאות מהרוח מרימה מעל הדרך אבק-דרכים ועלים. היא בעצם תולשת אותם ממקומם ומשליכה אותם למקום אחר. יש אמירה באחד הספרים שהרוח מפקיעה את הלוחם, מנכסת אותו לעצמה (כמדומני ב"צדו הפעיל").
- ב"להתעורר אל החלום" מתוארת חוליית החיבור אל הרוח כחרוט. אצל גברים החרוט נוגע ברוח בשפיץ שלו ואצל נשים בחלקו הרחב. הציקלון, מערבולת האוויר, הוא חרוט.
===========================================
22.10.17
נתקלתי בהרצאה מרתקת של פרופ' רחל אליאור על מגילות מדבר יהודה. בין היתר היא הזכירה את חנוך שעלה לשמים והיה האדם הראשון שהשיג ידע רב, אסטרונומיה ועוד. את הידע הזה הוא קיבל מהמלאכים.
מה מתוך ספרי קסטנדה זה מזכיר לכם ?
לי זה הזכיר את הישות הלא אורגנית המלווה בחלימה את קסטנדה במסעותיו בעולמם של הלא-אורגנים, שבמסגרת הניסיון שלה לפתותו ולהשיג ממנו את הבעת רצונו להישאר שם היא מספרת לו שאת כל הידע של המכשפים הקדומים הם קיבלו מהלא-אורגנים.
בנוסף, חנוך כתב שם את כל קורות העולם בכל הזמנים, כנראה.
האם יש לנו כאן מקבילה יהודית לרעיון הספרייה האַקַשית?
==========================================
23.10.17
הערה לגבי המערבולות כסימן לרוח,
ראוי לציין שיש מקרים נוספים שבהם נלקח האדם במעין מערבולת למקום אחר, בדומה לאופן שבו עושה זאת בעל ברית. אני מתכוון לעצמים המופיעים בחלומות ובדרך זו מעבירים את החולם מחלום אחד למישנהו. (ראו "אמנות החלימה")
שם המונח בשימוש הוא vortex.
באחת ההערות לעיל שאלתי מה פירוש "נקודת התייחסות" בקטע הטוען שמכשפים נועצים בעברם על מנת להשיג נקודת התייחסות.
למעשה התשובה ניתנת כמה שורות בהמשך לקטע הנ"ל:
"עבור מכשפים, כינונה של נקודת התייחסות פירושו השגת סיכוי/הזדמנות לחקור את הכוונה". ("כח השקט" עמוד 20)
המשך הספר מביא סיפורים כאלה שאירעו למכשפים לאורך הדורות, בהם הופיעה הרוח כדי להציע להם פיסת ידע חדשה, כלומר ליבה מופשטת. כאשר אירועים אלה מופיעים בחייו של הלוחם, אז הם נחשבים לאירועי חייו הראויים להיזכר.
היינו מצפים, על כן, שלספר זה, כח השקט, יקראו "סיפורי עוצמה", אבל השם הזה כבר תפוס. סיפורי עוצמה, כלומר פיסות ידע הרלבנטיות לגאולה, שהשגתן כרוכה במלחמה מצד הלוחמים להבנת הרוח (שם, עמוד 20), יש בכל הספרים, ואין טעם לקרוא לכולם "סיפורי עוצמה" 😊
דרך אגב, ב"להתעורר אל החלום" מסופר שהרוח הנחתה את מנהיגי היאקים במלחמתם בממשלה המקסיקנית. תוצאות המאבק הזה היו איומות עבור האינדיאנים, ובמיוחד גורלם של המנהיגים שהונחו על ידי הרוח. עוד הנחייה כזו ואבדנו :)
בכל אופן, ההתעניינות באותם פרקי היסטוריה חשובה בגלל ההתערבות של הרוח. זוהי דוגמה נוספת לדעתי של כינון והרחבת נקודת ההתייחסות.
==========================================
23.10.17
אני חושב שבפוסט הבא אציע הבהרות למושג האמונה בתפיסה הטולטקית.
המושג המוזר "ההכרח להאמין" של הלוחם, ומצד שני על הלוחם לפעול מבלי להאמין, וגם להאמין מבלי להאמין.
הנושא נדון ב"סיפורי עוצמה".
=========================================
24.10.17
כדי להשלים את רשימת הדברים המופיעים כתנועה ספירלית, כמערבולות, ראוי לציין את המרכזים האנרגטיים שבגופינו. תנועת האנרגיה בהם היא של מערבולת, vortex.
בגוף ישנם מאות ואולי אלפי מרכזי אנרגיה, דרכם זורמת האנרגיה בחופשיות (כשהם לא חסומים). אלה הם מרכזים של חיים ומרץ.
מביניהם, שישה הם גדולים מאד (לגברים רק חמישה כי השישי הוא ברחם).
המרכז השישי נמצא על הראש ומכיוון שהוא נשלט על ידי ההתקן הזר, התנועה בו דומה למטוטלת, לא ספירלית. כאשר משתחרר הלוחם מההתקן הזר (=אבדן הצורה האנושית) חוזרת האנרגיה במרכז זה להיות ספירלית. (ראו ב"מעברים קסומים")
מדוע תנועת האנרגיה במרכזים אלה היא ספירלית?
לדעתי, מרכזים אלה הם פתחים בגוף המחברים בין האנרגיה שבתוך הגוף לזו שסביבו. מכיוון שהאנרגיה נמצאת בתנועה - באחד הספרים מתוארים כיווני זרימת האנרגיה בצד ימין של הגוף בשונה מכיוונה בצדו השמאלי - זרימה כלשהי (של מים, אוויר...) על גבי משטח שיש בו חורים תגרום לאותו חלק שיעבור דרך החורים לנוע דרכם בסחרור. כלומר, זהו עיקרון פיסיקלי ואינו רלבנטי באופן ייחודי לאנרגיה רוחית.
אבל אלה הם רק הרהורים, ואולי אני טועה.
=========================================
24.10.17
נעימה ג'אזית נחמדה, מתאימה כנראה לסתיו.
=========================================
27.10.17
הרוח לא משחררת אותנו לפוסט הבא, ואנו נדרשים להמשיך ולעסוק במערבולות רוח כאותות.
אבל היא מרשה לנו להוסיף מוסיקה 😊
נעימה מאד נעימה
נעימה כזו יכולה להוציא אותי מהעולם בקלות.
הצעתי בזמנו פרשנות שאנו נלכדים לתוך העולם הזה על ידי האור "האלוהי" המתוק והאוהב שאי אפשר לעמוד בקסמו, הוא האור שבקצה המנהרה, ומוּצַאים מהעולם באמצעות מוסיקה נפלאה, ראו את מקרה קסטנדה ששמע מוסיקה כזו הבוקעת מחנות מוסיקה, ונאלץ לשבת על המדרכה ולהאזין לה. דון חואן אמר לו שכאשר תגיע שעתו לעזוב את העולם הוא ישמע את אותה מוסיקה נהדרת בדיוק.
הזכרתי באותו הקשר את הסירנות מהמיתולוגיה היוונית שזמרתן הביאה מלחים לקפוץ אל מותם בלב ים.
אני מציע את ההשערה שהערוץ השמיעתי מכוון החוצה מהמלכודת והערוץ הויזואלי מוליך פנימה.
זהו רק הרהור, או כמו שאומר דני סנדרסון: נפיחה פומבית.
******
אחד האותות של הרוח שהבאתי לעיל, בדמות משב רוח פתאומי מסתחרר המצביע על חניך בפוטנציה, היה ההצבעה לקסטנדה על ארמנדו. הנה הקטע שוב:
בדרך היה עלינו לחצות שדרה גדולה. על מנת להקדים את המכוניות,
רצתי לכיוון אי תנועה בעל צורת משולש באמצע הכביש, משוכנע כי -
קרלוס נמצא מאחוריי. אבל כשהגעתי לשם, הבחנתי שהוא עדיין מחכה בצד השני.
ואז קרה משהו בלתי צפוי. משב רוח חזק נע במורד השדרה, כל כך
חזק שנאלצתי להיאחז בעמוד המתכת של תמרור. לפני שהספקתי להגן על עצמי,
ענן של אבק נכנס לעיניי ולגרוני, גורם לי להשתעל ומותיר אותי עיוור לרגע.
כשהתאוששתי, קרלוס עמד לצדי, מביט בי בפרצוף קורן מאוֹשֶר.
הוא ליטף את גבי והעיר הערה מוזרה מאוד:
"אני יודע מה לעשות איתך!"
הבטתי בו בתמיהה, והוא הסביר:
"זו הייתה אותה רוח. היא בעקבותיך."
("מפגשים עם הנגואל" עמוד 204)
תיאור של מקרה דומה מאד יש לנו בסיפורה של דונה סולדד.
ביחד עם מקרה זה יש לנו כרגע בפוסט ארבעה מקרים של רוח מסתחררת המסמנת לנגואל שלפניו חניך, או חניכה.
הקטע הבא נמצא ב"הטבעת השניה של העוצמה". דונה סולדד והנגואל ירדו מאוטובוס במדבר:
השמש היתה מאוחרת מאד. השמש היתה שוקעת מאחורי ההרים. הנגואל רצה לחצות את הכביש וללכת ברגל דרומה. עמדנו וחיכינו שכמה מכוניות מהירות תחלופנה, והנה לפתע טפח הנגואל על כתפי והצביע על הכביש שלפנינו. ראיתי ספירלה של אבק מתערבל. פרץ חזק של רוח העלה אבק בצד הכביש. צפינו בו בתנועתו לעברנו. הנגואל חצה בריצה את הכביש והרוח עטפה אותי. למעשה היא גרמה לי להסתחרר בעדינות רבה ואז היא נעלמה. זה היה האות אשר לו המתין הנגואל.
("הטבעת השניה של העוצמה" עמוד 36)
שבת שלום.
=========================================
27.10.17
אם כבר הזכרנו את דונה סולדד,
הנה אמירה חשובה שלה, אם כי לא נוגעת ישירות לעניינינו:
"כל אחד יכול לתת לך פיאוטה, אבל רק מכשף יכול, באמצעות הדלעת שלו, לערוך לך היכרות עם מסקליטו."
("הטבעת השניה של העוצמה" עמוד 34)
כזכור, בדלעת של המכשף מוחזקים בעלי הברית שלו. בעל ברית הוא אספקט של הרוח, והוא יכול לקחת אותך אל מחוץ לגבולות עצמך.
כלומר, לעיסת הפטריה אינה מבטיחה פגישה עם מסקליטו, הרוח.
=========================================
27.10.17
בהמשך להערה הקודמת,
אני נוטה לחשוב שבעלי הברית הם המקבילה לטפילים.
הלא-אורגנים הם היחידים היכולים לקחת אותך אל עולמם. אי אפשר להגיע לשם ללא עזרתם וללא הסכמתם.
באופן דומה, לדעתי, בעלי הברית הם היחידים העשויים להוליך אותך אל הרוח, ואי אפשר להגיע אל הרוח ללא הסכמתם, כגון על ידי אכילת פיאוטה.
זוהי השערה שאני מציע.
=========================================
29.10.17
מאפיין משותף נוסף לבעלי הברית וללא-אורגנים נוגע מאד לעניינינו:
המוות צפוי להופיע לקסטנדה כענן בצורת מערבולת זוהרת מעל האופק אשר יחבוט בו במהירות עצומה (בשמשת חלון המכונית שבה הוא ינהג).
בעל הברית לוקח את הלוחם על ידי סחרור אל מעבר לעצמו, אל מקומו החדש בעולם.
הקפיצה לתהום הופכת לסחרור, ראו את התיאור של קפיצות ההכנה קודם לקפיצה הסופית ב"סיפורי עוצמה". יש רמזים רבים לכך שבקפיצה לתהום מעורב בעל ברית באופן פעיל.
גם בעדותה של לה-גורדה אודות הקפיצות של החניכים הגברים לתהום: כאשר הקופץ נעלם ובמקומו מופיעה מערבולת, סימן שהוא חוזר לעולם. במקרה של אליגיו לא הייתה כזו. (כזכור, לצורך איזון, מחצית מהלוחמים נמצאים תמיד בצד שמאל. לעולם לא נמצאים כולם בצד ימין, כלומר בעלי גוף פיסי).
לא מפתיע שבעל-ברית והמוות נוכחים יחדיו, כי העתקת נקודת המאסף למיקום חדש היא בעצם מוות זמני של זהותך הקודמת, וקיבועה שם הוא אובדן זהותך הקודמת, ובעל ברית מעורב פעיל בהעתקת המיקום.
אם כן, יש לנו כאן אופן הבנה נוסף לאמירה שהמוות נוכח קבוע בפעולותיהם של המכשפים: כל העתקה של נקודת המאסף היא מוות.
ההשתחררות מהצורה האנושית (מהטפיל) היא ככל הנראה ספירלית, אם כי האמירה שלהלן מסיטה אותנו לחשוב שזהו רק דימוי.
(מתנצל, אין לי כרגע זמן לתרגם ולמצוא את המיקום במהדורה העברית)
לה גורדה:
The Nagual said that losing the human form is like a spiral. It gives you the freedom to remember and this in turn makes you even freer."
(שינויי גודל של פונט הם תרומת גוגל המארח את הבלוג. אין לי רצון לבזבז זמן על למידה של כל שגעונותיהם ולכן אני משאיר זאת כך. בקיצור: משחקי גודל של פונט בבלוג הם לא שלי).
בחוויה של השחרור מהצורה האנושית היא עשויה להיות מורגשת כמשהו המתגלגל מהראש כלפי מטה ויוצא (כמדומני) מאצבעות הרגליים.
גם הרוח מופיעה באחד משני האופנים: רוח מסתחררת או מתגלגלת:
"Perhaps you should tell me again what I was supposed to see."
"I've already told you," he said. "Something that hides in the wind and looks like a whorl, a cloud, a mist, a face that twirls around."
Don Juan made a gesture with his hands to depict a horizontal and a vertical motion.
"It moves in a specific direction," he went on. "It either tumbles or it twirls. A hunter must
know all that in order to move correctly."
כדאי לזכור שגם המוות מופיע בשתי הצורות: למעלה ראינו את הסחרור של ענן בצורת מערבולת באופק, וגם ככוח המתגלגל שמכה בפקעת האנרגטית ופורם אותה.
אנו רואים שהמערכת הטפילית והרוח נוכחים תמיד זה לצד זה, באמצעות נציגיהם: בעלי הברית והטפילים.
זה מזכיר לי דימוי של שניים ההולכים יד ביד ב"צדו הפעיל של האינסוף", אם כי שם מדובר לכאורה במשהו אחר: משהו ששווה לחיות למענו מחייב משהו שראוי למות למענו, השניים הולכים יד ביד כשהמוות יושב על ההגה.
להלן תיאור של קסטנדה את המפגש עם 4 הלוחמות החניכות ב"הטבעת השנייה של העוצמה". כפי הנראה, בעל ברית לקח אותו בסחרור אל מחוץ לעצמו והחזיר אותו לעצמו.
As I looked at the four women I felt naked and vulnerable. I then had an instant of disassociation, or lack of perceptual continuity. It was as if I had shut my eyes, and some force suddenly had made me twirl a couple of times. When I opened my eyes the girls were staring at me with their mouths open. But somehow I was myself again.
התחלנו את הפוסט בכך שמערבולת אוויר היא לעתים אות לנוכחות הרוח, וכידוע בעל ברית הוא אספקט של הרוח (הצעתי לעיל שהיחס בינו לבין הרוח הוא כיחס שבין הטפילים למערכת הטפילית).
פרץ של רוח, gust , מופיע רבות בספרי קסטנדה. ברוב המקרים, כנראה, הוא מופיע בשעת בין הערביים, פרק היום שבו קסטנדה אמור לפגוש את הרוח ואת שיעוריה (=הליבות המופשטות של הכישוף).
אני חושב שבמקרים לא מעטים הוא לא ער לכך, או בוחר שלא לכתוב זאת, שלא מדובר בפרץ רוח בלבד אלא במערבולת אוויר.
=======================================
30.10.17
דוגמה נוספת חשובה להסתחררות עם בעל ברית נמצאת ב"אמנות החלימה".
קסטנדה אוחז באחת משתי הדמויות, הנראות הפעם, בשונה מאשר במצב חלימה, כגזעי עצים קטנים, צרים וכהים. קסטנדה חש פריקה של זרם חשמלי מאותה דמות וכמעט מרפה ממנה. דון חואן אומר לו שאם ישחרר את אחיזתו מהדמות הוא מחוסל.
"לא הרפיתי ממנה, והדמות הסתחררה והיטלטלה, אך לא כמו שהייתה עושה חיה בעלת גוף, אלא כמשהו קל, צמרי, אך טעון במידה רבה בחשמל. התגלגלנו והסתובבנו על החול של הערוץ במשך זמן די רב. היא [הדמות] נתנה לי זעזוע אחר זעזוע של זרם חשמלי מסוג כלשהו שעוררו בי גועל.
(עמוד 57, 58)
הדמות היא במפורש בעל ברית, אבל במסעותיו במנהרות הוא חש שבאחת המנהרות יש לו תחושה נעימה או מוכרת, וההסבר של קול החלימה הוא שפעם הוא נאבק במנהרה זו.
The scout pushed me into a tunnel to my right. It was somehow darker than the others. To me,
at a preposterous level, it seemed cozier than the others, more friendly or even known to me. The
thought crossed my mind that I was like that tunnel or that the tunnel was like me.
"You two have met before," the emissary's voice said.
"I beg your pardon," I said. I had understood what it said, but the statement was incomprehensible."
"You two wrestled, and because of that you now carry each other's energy." I thought that the
emissary's voice carried a touch of malice or even sarcasm.
"No, it isn't sarcasm," the emissary said. "I am glad that you have relatives here among us."
"What do you mean by relatives?" I asked.
"Shared energy makes kinship," it replied. "Energy is like blood."
בהנחה שמדובר במאבק שהרגע ציטטתי,
אני לא מבין כיצד בעל ברית הוא גם מנהרה בעולמם של הלא-אורגנים.
אנו ממתינים כאן לתשובותיכם, על גבי גלויות.
דרך אגב, בעבר העליתי השערה פראית שאולי מאבק יעקב במלאך הוא מאבק דומה. תמיכה אפשרית לכך, שעכשיו עולה בדעתי, היא שבעקבות המאבק הוא מקבל שם חדש (ישראל במקום יעקב), לכאורה זהות חדשה, וזה בדיוק מה שעושה המאבק עם בעל ברית.
אני מאמץ את ההשערה הזו. מה איתכם?
דרך אגב, בעבר העליתי השערה פראית שאולי מאבק יעקב במלאך הוא מאבק דומה. תמיכה אפשרית לכך, שעכשיו עולה בדעתי, היא שבעקבות המאבק הוא מקבל שם חדש (ישראל במקום יעקב), לכאורה זהות חדשה, וזה בדיוק מה שעושה המאבק עם בעל ברית.
אני מאמץ את ההשערה הזו. מה איתכם?
======================================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה