טבעת העוצמה

לאחרונה אירעו התפרצויות של (לפחות) ארבעה הרי געש, אני אומר לפחות כי המֶדיה לא תמיד טורחת לציין זאת: הוואי, גואטמלה, אינדונזיה, יפן (אתמול, הר Sakurajima). לא אתפלא אם את חלק מהמקרים היא טורחת להשתיק.
כל ארבעת ההרים נמצאים על "טבעת האש" המקיפה את האוקיינוס השקט, על היקפה נמצאים הרי הגעש הפעילים ביותר בעולם, ולכן היא קרויה כך.

שתי תמונות מההתפרצות ביפן.

נדבר על טבעת אחרת: טבעת העוצמה, אם כי יש לה נגיעה מסוימת לטבעת האש.
"טבעת העוצמה" הוא שמו של פרק ב"מסע לאיכטלאן".
דון חואן וקסטנדה נמצאים באיזור של הרים וולקניים. האיזור הוא איזור געשי, אדמת לבה.
קסטנדה מתבונן על מדרון בין שני הרים, כשהוא כנראה בתחתית הגיא, ובשלב מסוים הוא רואה רשת (כמו של עכביש, web) של סיבי אור הפרושה על כל האיזור. (בספר תורגם כ"מטווה". יופי, נוכל להתגאות בכך שגם הספרים שלנו מדברים גבוה).
קסטנדה נדרש לחפש ברשת סיבי האור הזו מקומות של אפלה, כלומר "חורים" ברשת. מקומות אלה הם, כך נרמז בהמשך, מקומות עוצמה.
הרשת הזו של סיבים מוזכרת בכל פעם שקסטנדה מגיע לראייה. במקום אחד בספרים הרשת הזו זוכה, לדעתי, לקצת יותר התייחסות: בסיפורו של חואן טומה, ב"מתנת הנשר". הנה הקטע באנגלית:

some beams of light or energy that allegedly crisscross the earth. He said that these beams do not fluctuate as everything else in the universe does, but are fixed into a pattern. This pattern coincides with hundreds of points in the luminous body.

(פרק 10)

אם היו לנו ספקות קודם לכן לגבי מהות השתי וערב הזה של סיבי אור בתיאורו של חואן טומה, הקטע ב"מסע לאיכטלאן" עוזר לנו להגיע למסקנה שהסיבים הם חלק מפקעת הסיבים הטפילית העוטפת את כדור הארץ, וגם את הגוף שלנו.

זה הגיוני שמקומות עוצמה יהיו מקומות בתוך רשת טפילית כזו, מקומות שבהם הרוח, שמשכנה כנראה בבטן האדמה, בתוך הפקעת הטפילית, יכולה להביע את עצמה על פני השטח. (בדימוי שלי: "פתחים שדרכם היא יכולה לנשום אוויר בחופשיות").

דון חואן וקסטנדה הולכים לאחד מהמקומות האלה, חור ברשת, ודון חואן נותן לקסטנדה לשלוף מהאדמה אבן קטנה ולשמור אותה בחולצתו ולדאוג לנקיונה ולשלמותה, כי זהו אובייקט של עוצמה.

בהמשך הם פוגשים לא רחוק משם את ארבעת החניכים האחרים הנמצאים בחיפוש אחר גבישי קווארץ בעלי עוצמה. אחד החניכים שואל את קסטנדה אם הוא מצא אי פעם גביש כזה, וקסטנדה משיב שדון חואן מעולם לא לקח אותו לחפש גבישי קווארץ.
אני משער שהאבן שהוא "הרגע" מצא הייתה גביש קווארץ.

דון חואן נותן לחניכים ולקסטנדה שיעור בחיפוש גבישי קווארץ וכיצד לטעון אותם בעוצמה בעזרת בעל ברית. הדבר עומד בסתירה, לכאורה, עם האמירה הקודמת שלו לגבי האבן שהם מצאו; שהיא אובייקט של עוצמה, מבלי שיש צורך לטעון אותה בעוצמה.

נתקלתי באמירה הבאה של לה גורדה ב"מתנת הנשר" לגבי מקומות עוצמה, אז אני מביא אותה.

certain power spots are holes in this world. If you are formless you can go through one of those holes into the unknown; into another world. That world and this world we live in are on two parallel lines.

בינתיים שתי שאלות מבקשות מענה:
- הסתירה לכאורה לעיל: האם גבישי קווארץ הם בעלי עוצמה, או שצריך להטעין אותם?
- מה הקשר בין כל ההקדמה הזו על מקומות עוצמה וקריסטלים של קווארץ לבין סוף הפרק המדבר על טבעת/טבעות העוצמה?

הדיון בקריסטלי קווארץ בפרק זה ובספר של טאישה מכסים לדעתי למעלה מ-95% מנושא הקריסטלים בספרות הזו כולה.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

17.6.18

אני חייב תשובה לחידה מהפוסט הקודם:

מסקליטו נותן לקסטנדה את שמו, כדרך אישית לזמן אותו. 

טראמפ אמר שהוא נתן למנהיג צפון קוריאה את המספר הישיר שלו. מדובר במשהו דומה.

מסקליטו הוא, לדעתי, אחד המופעים של הרוח.

החידה הייתה:

האם יש משהו דומה לזה בספרים? האם הרוח מגלה את שמו למישהו? 

לדעתי, הופעת הנגואל בשמות שונים לחניכים שונים הוא אותו מוטיב.

"דון חואן" היה שמו של הנגואל לקסטנדה. עבור פלורינדה: "מריאנו אורליאנו". לטאישה: "ג'והן מייקל". קסטנדה היה "חוסה קורטז" עבור פלורינדה, ועוד.

הצעתי בעבר שהשמות היו של דמויות הסטוריות ודרך השימוש בהם זימן הנגואל תבניות היסטוריות הקשורות בדמויות אלה לתוך האינטראקציה שלו עם כל אחד מהחניכים.

האם החניכים השתמשו בשם שניתן להם כדרך לקרוא לנגואל, לזמן אותו?

אני חושב שכן.

ישנו מקרה שדון חואן אומר לקסטנדה שאם אי פעם יגיע למבוי סתום במשימותיו (אני לא זוכר כרגע את הנוסח במדויק), שיגיע לספסל המסוים ההוא ויקרא לו, והוא, דון חואן, ינסה להגיע (גם אם הוא כבר עזב את העולם).

אסוציאציה:

מאבק יעקב במלאך.

יעקב מנצח ומבקש מהאיש את שמו. אם אני זוכר נכון, היריב אומר: בשביל מה אתה צריך את שמי?! כלומר, ניצחת אותי, אתה חזק ממני, אינך זקוק לעזרתי.

================= 

19.6.18

talk to me

כולי אוזן.

"כולי עין" הוא המצב שבו מופיעה הראייה; זוהי תפיסה באמצעות כל הגוף, לא באמצעות העיניים.
אתם זוכרים שהראייה מלווה ב"קול הראייה" המתאר את הנתפש (קול שמתואר בדימוי של פריטה על ההאצלות הנשר).
אם כן, כולי עין הולך יד ביד עם כולי אוזן.

================= 

19.6.18

הקריאה לכוונה נועדה למשוך את תשומת הלב של הכפיל (הרוח) - קלרה לטאישה.

מדוע צריך למשוך את תשומת הלב שלו? מה מעסיק את תשומת הלב שלו שהוא כל כך מנותק מאיתנו?

האם איננו מעניינים אותו?

נאמר שהרוח אינה מתעניינת בגורלנו (בניסוח מעט אחר). הרוח אדישה לנו, אבל עשויה לציית לנו (אם נציית לה, או, בניסוח אחר, אם נהפוך את עצמנו לאפס).

================= 

19.6.18

נזכרתי בסרט שנעשה על קסטנדה שנים אחדות לאחר "מותו", "סיפורים מהג'ונגל". בסרט דיברו "מומחים" ואנשים שהכירו אותו מקרוב, יחסית.

ישנו שם קטע שבו הילד שלו, להבנתי הילד אינו שלו ביולוגית, אלא של אשתו, מספר שהוא נתן בזמנו לקסטנדה את מספר הטלפון שלו, ואז הוא ראה, כשקסטנדה והלוחמות כבר היו בנסיעה משם, שאחת הלוחמות מקפלת את הפתק ומשליכה אותו מחלון המכונית "מול פניו".

לדעתי יש לזה נימוק. זה לא נעשה מתוך אטימות לרגשות הילד, אלא כדי לשחרר את הילד מהציפייה שקסטנדה יתקשר, וישחרר גם את קסטנדה מהציפייה הזו של הילד.

הנימוק הראשון מובן למחשבה המערבית, אבל השני מובן רק במסגרת התפיסה הטולטקית.

באופן דומה, אדם מערבי לא מבין את הכוח העצום שזוכה לו הלוחם כאשר הוא מוכרז כמת.

באותו הקשר, נזכרתי לאחרונה שאחת המיתות של דון חואן הצעיר הייתה באיזשהו אתר בנייה, והפועלים קברו אותו בקבר רדוד מאולתר. לדעתי זה ארע שם במכוון כדי שהפועלים יעבירו את הידיעה על מותו. אני משער שאחד הפועלים שם היה הנגואל חוליאן במסווה, או לוחם אחר, שעזר לדברים לקרות באופן הרצוי: שייקבר בקבר רדוד, ושהפועלים יודיעו לרשויות על מותו.

כשדון חואן חזר לבית הנגואל, הנגואל חוליאן התפלא שלקח לו כל כך הרבה זמן למות :)

================= 

19.6.18

הפרק הראשון בפלייליסט של הסרט.

================= 

20.6.18

תמונות אחדות שצילמתי בסביבת הכפר הדרוזי "ינוח" בגליל העליון.

הידעתם ש"ינוח" הוא שם של ישוב בצפון הארץ המוזכר במקרא? אחת ההשערות היא שהוא היה במקום שבו נמצא היום הכפר ינוח הדרוזי.

על פי התרשמותי, כל האיזור כוסה בעבר-הרחוק באפר וולקני שכיסה את הסלעים, אמנם בשכבה דקה, אבל למעשה מחק לנו ים של מאובנים.

בסלעים שבתמונות, המאובנים שרדו כי הם בולטים מהסלע. המאובנים ששרדו הם, לדעתי, אלה שסלעים אחרים, או אדמה, כיסו אותם בזמן ענן האפר הוולקני.

וכמה סלעים מרשימים

================= 

20.6.18

מכיוון שהזכרתי את תקופת המקרא,

לא רחוק מהמקום שבו צולמו התמונות הנ"ל, 1 ק"מ בקו אווירי, נמצאה בכפר ורדים, (לפני עשר שנים, לפחות, אני משער) מערכת של מערות קבורה מהמאה התשיעית לפני הספירה. באחת מהן נמצאה כוס שתייה ועליה כתובת בכתב העברי הקדום, הקרוי גם "פיניקי". מעטות הכתובות הקיימות היום מתקופה זו. מערות אלה נהרסו לצורך בניית רחוב.

תמונות מחפירת ההצלה קודם שהרסו את המקום. כמה טיפשי להרוס.

וגם: מי רוצה לגור במקום שבו היו מערות קבורה?

================= 

21.6.18

היום, יום חמישי, ה-21.6.18, הוא (כנראה) יום עוצמה.

כזכור, כל 18 יום ישנו יום עוצמה; יום שבו מגיע גל של אנרגיה לכדור הארץ וחודר אליה דרך פתחים מסויימים שבה. אחד הפתחים נמצא ליד לוס אנג'לס (קסטנדה לקורוולאן בראיון).

אני אומר "כנראה היום", כי קסטנדה אומר בראיון שב-3 לאוגוסט באותה שנה שבה נערך הראיון יהיה יום עוצמה. הריאיון התפרסם כמה שנים אחרי שנערך, ובתכתובת עם מישהו קורוולאן אמרה שהריאיון נערך בשנת 1979.

לא ברור (לי) מהדברים שם אם אנו אמורים לחוש את השפעת גל האנרגיה על כדור הארץ, או (גם) לחוש ישירות את גל האנרגיה.

הפתחים הם, על פי הבנתי, הם פתחים במעטפת המקיפה את הארץ, בדומה לפתחים בגוף המחברים בין האנרגיה שבתוך הגוף וזו שמסביב לגוף. תנועת האנרגיה בפתחים אלה היא ספירלית. 

ישנם כמה סוגי פתחים המוזכרים בספרות שלנו: 

יש פתחים שהם מרכזים אנרגטיים גדולים (כגון מרכז ההחלטות) ובנוסף להם הרבה מאד קטנים (מעברים קסומים). 

יש פתחים בחצי השמאלי של הגוף שדרכם עשוי לצאת הכפיל מתוך הגוף, (7 כמדומני) (טאישה). 

יש 8 נקודות בגוף (דיבור, מחשבה, חלימה, ראייה, הרגשה, רצון, טונל, נגואל) (דיאגרמת 8 הנקודות ב"סיפורי עוצמה"). 

לאיזה מהם הכוונה?

================= 

21.6.18

היום הוא גם, במקרה, היום הארוך בשנה; היום שבו יש הכי הרבה שעות של קרני שמש בחצי הכדור הצפוני.

האם נפל בחלקנו יום עוצמה ארוך?

רק אם גל האנרגיה מקורו בשמש, אבל זה לא נאמר. ובכל מקרה זוהי יממת עוצמה, כי כאשר כאן יחשך, כלומר השמש תסתתר, או מקור האנרגיה הקוסמי יסתתר, חלק אחר של הארץ יהיה חשוף לגל האנרגיה.

קצת טריוויה, מה המשמעות של היום הארוך בשנה?

זהו היום שבו מגיעה השמש לנקודה הקיצונית ביותר בתנועתה כלפי צפון וממחר תתחיל לנוע דרומה. ומי שרוצה, בטרמינולוגיה אחרת, היום מסתיימת תנועת ציר הסיבוב של כדור הארץ בכיוון צפון וממחר יתחיל הציר לנוע בכיוון ההפוך.

================= 

21.6.18

הערה,

ההתחשבות בארץ (מקומות אנרגטיים טובים, שליליים, מקומות עוצמה...) והתחשבות בזמנים (בדרך כלל מתייחס למיקום הארץ (ושלנו) ביחס לשמש, יש בה מרכיב של ענווה. אני חלק קטן מהישויות הגדולות האלה, ואני חייב להיעזר בהם ולהתחשב בהם.

דוגמה הפוכה:

מתכננים ישוב ואומרים: הנה כאן יש מקום פנוי להקמת בית כנסת, זה קרוב למרכז הקניות, יש חניה בשפע... או: לא נורא להתפלל ליד הכותל ולא במקום של "אבן השתיה". כי תפילה היא כמו מדיטציה, עבודה פנימית, ואפשר לעשות אותה בכל מקום, אנו לא מחוברים לארץ.

================= 

21.6.18

הרהור,

אפרופו התנועה הספירלית של הרוח כשהיא מייצגת את הרוח.

הצעתי בעבר שהשכבות הלא אורגניות מעניקות קיום לכל דבר בעולמנו בכך שהן יוצרות פקעות סביב ישויות אנרגטיות (נקודות מאסף) באופן ספירלי.

עולה בי המחשבה, שהספירליות של הרוח מקורה בתנועה הספירלית ההפוכה, כלומר השחרור מהמבנה הספירלי הכולא,

או,

אולי הספירליות של הרוח היא זו שאחראית גם לתנועה הספירלית של הרצועות הלא-אורגניות, כי הרוח היא הכוח המזין אנרגטית את הכל, גם את הרצועות הלא אורגניות; כלומר הספירליות היא ממהותה של הרוח ולא נובעת מתנועת השחרור מהפקעות.

================= 

21.6.18

הרמזים לכך שבטן האדמה (שהיא כידוע לוהטת) כמקום הרוח, מספקים לדעתי הסבר לאמירות אודות היותה של הראייה שורפת כאשר היא נעשית מתוך הגוף הפיסי, אודות עין הכפיל האדומה שכמדומני גם מתוארת בדימוי של בעירה.

ויש גם מקומות שבהם גוף האנרגיה שורף. לדוגמה, ב"להתעורר אל החלום":

הנגואל הזקן בהה בי במשך זמן רב. מתוך תהייה שמא אני
חולמת. אחזתי באומץ בידו, אך הרפיתי ממנה מיד. היא בערה כאילו
עלתה באש.
הוא הרים את גבותיו, מופתע כפי הנראה מהמעשים שלי. "לא
תוכלי לראות את איזידור בלטאזר לפני בוא הבוקר." הוא דיבר לאט,
כאילו עלה לו במאמץ רב לבטא את המילים.
לפני שהספקתי לומר שכבר כמעט בוקר ושאחכה לאיזידור
בלטאזר על הספה, הרגשתי את היד הבוערת של מריאנו אורליאנו על
גבי, דוחפת אותי אל מעבר לסף.
"חזרי לערסל שלך." (עמוד 166)
(קצת מזכיר את הסנה הבוער שאיננו אֻכַּל, לא?)
יש, ככל שאני זוכר, גם אזהרה לקסטנדה שלא יגע בגופו של חנארו מנימוק דומה. אם אמצא את המקום אביאו.

================= 
21.6.18

קצת ספירלות, בעיניהם של ציירים.
השלושה הראשונים הם של גוסטב קלימט

עץ החיים

ואחד של ון גוך

=================