הטכנולוגיה המתקדמת מציפה אל פני השטח את המערכת הטפילית ושיטותיה:
פיתוי, יצירת תלות ואז שליטה. (נותנים לך מקום אחסון לדואר, למסמכים, לכסף... ואז חוסמים את כניסתך בתנאי שתספק להם מידע, ואולי בעתיד דברים אחרים.
גם שיטות המעקב הן השיטות של המערכת הטפילית.
חשתי זאת על בשרי לאחרונה לפחות פעמיים, paypal ו gmail.
מתישהו יעשו זאת גם לחשבון זה: יבואו בדרישות של חדירה לפרטיות, והם כמובן לא יקבלו כלום. הלוחם לא זקוק לדבר ולכן אי אפשר להפעיל עליו לחץ ולאלץ אותו.
אז הבלוג ייסגר (כאן).
מה מותר הלוחם על המערכת הטפילית, תהיה מתוחכמת ככל שתהיה (מחשבי על, אינטליגנציה מלאכותות, לווינים, האינטרנט של הדברים...)?
החיבור לרוח, ידע שהוא מעבר לתחביר.
הדוגמה שעולה בדעתי כרגע היא כשדון חואן אומר לקסטנדה: הנצח שם, שם. ומצביע בכל פעם לכיוון אחר (לאופק (כנראה לדרום), בזניט לשמים, וכנראה למזרח ולמערב). אשתדל להביא את הקטע בהמשך.
אנו לא מבינים את האמירה (גם קסטנדה לא) כי אנו משתמשים במיינד הטפילי, והוא לא מסוגל להבין זאת.
לדעתי חייב שיהיה בייצוג של ידע כזה משהו שהוא מעבר לתחביר, כמו המילה שם, הצבעה, כיוון, שהיא הייצוג בעולם המוכר, לדעתי, לכוונה.
ולדברים משמחים יותר:
אם הבלוג יפסיק להראות סימני חיים
avicon_galil@yahoo.com
אין לי ספק שגם זה לא יחזיק לנצח.
(כי הנצח שם, שם :) )
**************
www.toltec.co.il
28.12.19
אל מעבר לתחביר (בעדן, בעדן. אנו חייבים להודות שהמערכת הטפילית שיבצה בחיינו כמה ליצנים, אמנם שטניים, הסוג החביב עליה)
=========
הנה הקטע שעליו דיברתי. הוא מופיע ב"סיפורי עוצמה" עמוד 16 ועוד פיסקה בעמוד 17.
אבל התרגום שם לא מספיק טוב.
הדגשתי באדום ובקו תחתי ארבעה מופעים של אמירות שמחריגות אותנו אל מעבר לתחביר, מילים המלוות בסוגים שונים של הצבעה.
"I'm going to utter perhaps the greatest piece of knowledge anyone can voice," he said. "Let me see what you can do with it.
"Do you know that at this very moment you are surrounded by eternity? And do you know that you can use that eternity, if you so desire?"
After a long pause, during which he urged me with a subtle movement of his eyes to make a statement, I said that I did not understand what he was talking about.
"There! Eternity is there!" he said, pointing to the horizon.
Then he pointed to the zenith. "Or there, or perhaps we can say that eternity is like this." He extended both arms to point to the east and west.
We looked at each other. His eyes held a question.
"What do you say to that?" he asked, coaxing me to ponder upon his words.
I did not know what to say."Do you know that you can extend yourself forever in any of the directions I have pointed
to?" he went on. "Do you know that one moment can be eternity? This is not a riddle; it's a fact, but only if you mount that moment and use it to take the totality of yourself forever in any direction."
He stared at me.
"You didn't have this knowledge before," he said, smiling. "Now you do. I have revealed it to you. But it doesn't make a bit of difference because you don't have enough personal power to utilize my revelation.
"Yet if you did have enough power, my words alone would serve as the means for you to round up the totality of yourself, and get the crucial part of it out of the boundaries in which it is contained."
He came to my side and poked my chest with his fingers. It was a very light tap.
"These are the boundaries I'm talking about," he said. "One can get out of them. We are a feeling; an awareness encased here."
He slapped my shoulders with both hands. My pad and pencil fell to the ground. Don Juan put his foot on the pad and stared at me, and then laughed.
I asked him if he minded my taking notes. He said no in a reassuring tone and moved his foot away.
"We are luminous beings," he said, shaking his head rhythmically. "And for a luminous being only personal power matters. But if you ask me what personal power is, I have to tell you that my explanation will not explain it."
"Do you know that at this very moment you are surrounded by eternity? And do you know that you can use that eternity, if you so desire?"
After a long pause, during which he urged me with a subtle movement of his eyes to make a statement, I said that I did not understand what he was talking about.
"There! Eternity is there!" he said, pointing to the horizon.
Then he pointed to the zenith. "Or there, or perhaps we can say that eternity is like this." He extended both arms to point to the east and west.
We looked at each other. His eyes held a question.
"What do you say to that?" he asked, coaxing me to ponder upon his words.
I did not know what to say."Do you know that you can extend yourself forever in any of the directions I have pointed
to?" he went on. "Do you know that one moment can be eternity? This is not a riddle; it's a fact, but only if you mount that moment and use it to take the totality of yourself forever in any direction."
He stared at me.
"You didn't have this knowledge before," he said, smiling. "Now you do. I have revealed it to you. But it doesn't make a bit of difference because you don't have enough personal power to utilize my revelation.
"Yet if you did have enough power, my words alone would serve as the means for you to round up the totality of yourself, and get the crucial part of it out of the boundaries in which it is contained."
He came to my side and poked my chest with his fingers. It was a very light tap.
"These are the boundaries I'm talking about," he said. "One can get out of them. We are a feeling; an awareness encased here."
He slapped my shoulders with both hands. My pad and pencil fell to the ground. Don Juan put his foot on the pad and stared at me, and then laughed.
I asked him if he minded my taking notes. He said no in a reassuring tone and moved his foot away.
"We are luminous beings," he said, shaking his head rhythmically. "And for a luminous being only personal power matters. But if you ask me what personal power is, I have to tell you that my explanation will not explain it."
לגבי המשפט באדום ללא הרקע הצהוב, משמעותו, לדעתי, שבשני המילים שמעל למשפט, ובהצבעות הנלוות אליהן, נבחנת העוצמה האישית.
=================
30.12.19
אתנחתא קצרה מהנצח הממתין לנו שם, שם.
זהו קטע חשוב מאין כמוהו, ועוד נשוב אליו.
בפינתנו: המקרא בעיניים טולטקיות (עיניים שלא נס ליחן),
.
"וּמשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ, לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה" (דברים לד, ז).
.
הצעה לפרשנות טולטקית:
.לא כהתה = נותרה זוהרת, מלאת חיים.
לא נס ליחה = משה לא השאיר מאחור את כח החיים שלו, את האנרגיה שלו, באירועי חייו, אלא הוא כמו לוחם שסיכם את חייו.
120 שנה הוקצבו לאדם, על פי התנ"ך, שנאמר, על ידי דון חואן: אי אפשר להביס את האוייב הרביעי: את הזקנה. אבל אפשר לצאת מתוכם בשלמותך, מבלי שפיזרת את האנרגיה שלך "על ימין ועל שמאל".
ונאמר "אמן". :)
מזמן לא רפרפו צלילי "אירופה" המקסימים על פני הבלוג :
גירסה ג'אזית.
==================
31.12.19
היום, ה-31.12.19, הוא (כנראה) יום עוצמה.
איחולים מתייחסים לעתיד, ועבור הלוחם יש רק את ההווה,
ו"תיקוות שייכות לקשב הראשון" (ראו בפרק "המסתורי" שנוסף ל"מתנת הנשר" במהדורה הספרדית).
אני מביא את התמונה הבאה רק כי יש בה מרוח הלוחם:
הפסדת אולי בקרב אחד, אבל המלחמה נמשכת.
ובהזדמנות זו, שאלת טריוויה:
היכן מוזכר מבטו הקר של תרנגול קרבות, ולאיזה צורך?
אני מביא את התמונה הבאה רק כי יש בה מרוח הלוחם:
הפסדת אולי בקרב אחד, אבל המלחמה נמשכת.
ובהזדמנות זו, שאלת טריוויה:
היכן מוזכר מבטו הקר של תרנגול קרבות, ולאיזה צורך?
בהצלחה למשיבים (ולמתעמלים היכון).
לרשותך כל הזמן שבעולם...... עד הטפיחה על הכתף.
עוד גירסה ג'אזית של השיר האלמותי הזה:
=========================
2.1.20
=========================
2.1.20
מבטו של האינסוף
==========
בהמשך להערה הקודמת על תרנגול הקרבות המרוט, בו סיימתי בשאלת טריוויה אגבית: היכן מוזכר בספרות שלנו תרנגול קרבות ולאיזה צורך, אשיב על כך.
הקטע לקוח מ"מעבר [החציה של] המכשפים" מאת טאישה אבלאר.
האינסוף מופיע כאן במונח "חסר הגבולות". שימו לב היכן הוא נמצא, כלומר להיכן יש להפנות את המבט כדי להתבונן בו.
מי שמתקשה להתבונן פנימה, יכול להתחיל בלמצוא תרנגול קרבות.
.
התרגום וההערות בסוגריים הן שלי.
מי שמתקשה להתבונן פנימה, יכול להתחיל בלמצוא תרנגול קרבות.
.
התרגום וההערות בסוגריים הן שלי.
.
"המבט הניבט מעיניו של תרנגול קרב הוא לא המבט שנמצא בעיניהם של אנשים רגילים או חיות, עיניים המשקפות [mirror] חום, חמלה, כעס, פחד. בעיניים של תרנגול קרב אין דבר מהדברים האלה," דיווחה לי קלרה. "הן משקפות [reflect] שוויון נפש [אדישות, קור] שאינו ניתן לתיאור, משהו שנמצא גם בעיניהן של ישויות שעשו את המעבר הגדול [המעבר המוזכר בשם הספר].
"במקום להביט החוצה על העולם, הם פנו פנימה כדי להתבונן בזה שעדיין אינו נוכח.
"העין המסתכלת פנימה היא בלתי ניתנת להזזה," המשיכה קלרה. "היא לא משקפת [reflect] דאגות [טרדות] אנושיות ופחד, אלא את המרחב העצום [vastness].
"רואים שהתבוננו בחסר הגבולות העידו שחסר הגבולות הביט בהם חזרה באדישות קרה בלתי מתפשרת [unyielding, בלתי כפיפה].
(עמודים 81,82)
"יחד ננסה לראות את האמת "
