השלת הקליפה

זוהר האהבה, שהחיוך אינו יכול להסתיר :)

מה מזכירה לכם התמונה הבאה של השבלול?

אני מהמר שזה לא מזכיר לאף אחד את הקטע שאליו אני מכוון.
קטע קטן שהולך לאיבוד בים המידע שבספרים.

המבנה הדמוי קליפה של שבלול מחודד בצבע סגול מוזכר כחיזיון הרביעי בפרק "כנפי החושים" שב"סיפורי עוצמה".
החיזיון כולל שני עניינים מתחום הנגואל: עץ וקרקע (ground), ושני העניינים לאחר מכן מתחום הטונל.
בתחום הטונל: הראשון הוא חיזיון שקסטנדה חווה כתינוק, בזמן שהתבנית השתלטה עליו והפכה את החוויה הנשגבה לכסא. הרביעי הוא השבלול (עמוד 168).
מהשיחה לאחר מכן יש מקום לשער שקסטנדה צודק שמדובר באירוע עתידי.

אני מציע: האירוע הראשון הוא השתלטות תבנית האדם. והאירוע השני (של השבלול) הוא ההשתחררות מהתבנית.
יש רמזים לא מעטים, לדעתי, לכך שלתבנית יש מבנה ספירלי, כמו נחש. גם בייצוגים ויזואלים של מיתולוגיות שונות.

אם כן, 4 החזיונות הם ארבע נקודות שאינן נגישות לתפישה הרגילה. גם הסדר שלהן הוא קבוע.
לגבי העץ והקרקע, אני נוטה לחשוב שמדובר בקטגוריות מעל-מתחת שבקטגוריות של המטפיסיקה של המכשפים הקדומים. לא בטוח.
אם ההצעה נכונה, אז 4 הנקודות הן: מעל ומתחת לקרקע ולפני ואחרי השתלטות התבנית.
האם יש קשר בין 4 נקודות אלה, המגדירות את כנפי התפישה, לדיאגרמת 8 הנקודות שגם היא מופיעה באותו ספר?
חומר למחשבה.

מתברר שַם שמהותו של העץ היא ריח (לה-גורדה ניווטה בחלימה באמצעות ריח). והקרקע מוחשת כזרמים חשמליים.
המון מידע יש בפרק זה, רובו רק נרמז, כמו בכלל בספרים.
לדוגמה ההפיכה של הכיסא מרמזת, לדעתי, על כך שהתפישה של הנגואל היא הפוכה מהתפישה הרגילה. זה גם נרמז בפרק זה לדעתי בעניין הכתיבה באצבע, שמעורר שם את השאלה האם קסטנדה יצליח לקרוא את מה שיכתוב באופן זה. מובא שם הסיפור על הפוליטיקאי שלא ידע לקרוא ונתפש כשהוא מחזיק את הדפים הפוך. הוא יצא מזה בטענה שאם אתה יודע לקרוא, זו לא בעיה שהדף (הכתב) הפוך.
ההופכיות הזו נרמזת על ידי חנארו גם במקום אחר בפרק:
"סדרת תמונות אחת הנגואל והשנייה הייתה הטונאל," הוסיף דון חנארו.
קיויתי שהוא יסביר את הכרזתו. הוא הביט בי וטפח על גבי.
דון חואן התערב ואמר [...]"  (עמוד 170)

לדעתי חנארו השיב לשאלתו. המבט בעיניים היה הטונל, הטפיחה על הגב הייתה הצבעה על הנגואל, כלומר, כיוונים הפוכים. שימו לב שלא נאמר "אך הוא לא הסביר". :)

התחלנו עם מבט בעיניים וסיימנו אתו :)


שבת שלום.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

הערות ותוספות

21.12.19

אתמול פרש מישהו ממבקרי הבלוג, וזה אומר שעזבו אותנו אחוזים רבים (מאד) :)
בסוף גם אני אעזוב את הבלוג המעפאן הזה. שיכתוב את עצמו.
האמת היא שהוא כבר כותב את עצמו. צריך להבחין באוטומט שבנו כדי לראות זאת. הבעיה הספציפית עם הבלוג בהקשר זה היא שהוא מכיל, לכאורה, ידע של הרוח, והרוח היא לא חלק מהאוטומט. היא מגיחה פה ושם לתוך המציאות הצפויה מראש, האוטומטית.
אז אולי חלקים מהבלוג הם של האוטומט, ואולי במסגרת הזו של האוטומט היא גם כן מתגלה. אולי דווקא כאן יש לרוח מקום נוח להופיע, כי בכל זאת הדברים מכוונים אליו, כל ספרי קסטנדה, עליהם מדובר כאן, מכוונים אליו.
ימים יגידו, אולי.

בכל מקרה, למי שפורש ועושה זאת בהצהרות, אני רוצה להזכיר ש"כל מה שיש ללוחם הוא עוצמת החלטותיו".
אם הוא/היא מחליטים, לדוגמה, לפרוש מהבלוג ועושים זאת בהחלטה מודעת, אני מקווה למענם שיעמדו בהחלטה זו, אחרת הרוח לא ילווה אותם.
הרוח היא כוונה, והחלטה נחושה נקראת "כוונה בלתי כפיפה".
אז אולי כדאי להצהיר משהו שקל יהיה לעמוד בו, כגון לקחת פסק זמן מוגדר של פרישה. זה נראה כמשימה מעשית יותר.
אני שוב מדגיש: חייבים לעמוד בהחלטות המוּדעוֹת שלנו. לכן הן חייבות להתקבל מתוך שיקול דעת ולא באופן קפריזי אמוציונלי.

אם אנו כבר בנקודה זאת, תזכורת:
האסטרטגיה של הלוחם היא משולשת: ריחוק מהעולם (אי היצמדות לדברים), המוות כיועץ, וכוונות בלתי כפיפות (החלטות נחושות). הראשון מרחיק מהמוכר, השלישי מחבר ליעד (לרוח, לכוונה), והאמצעי כנראה מתמרן בין השניים (המוות לא מרשה ללוחם להיצמד לדברים בעולם המוכר).

ולדברים משמחים יותר:
ראיון עם לי זיו העוסקת בחלומות.
ראיון עם דב אלבוים.
שימו לב שבחלום הילדות המוקדמת שלה ישנה ספירלה, כמו הספירלה שמוזכרת בפוסט זה. השמש והירח המשחקים איתה תופסת מזכירים לי את המוות הרודף אותנו. ולבסוף הם מביטים אל מרחב מואר שמחוץ לספירלה. אני תוהה אם זה לא היה כך שהיא הוליכה את השמש, והירח רדף אחר שניהם (סתם תהייה)

==========================
21.12.19

בחזרה לחיזיון המרובע (בעל ארבעת המרכיבים), נראה שהשניים של הנגואל, הראשונים, הם תחומים של המרחב, החלל: העץ והקרקע, שהם מעל ומתחת, ואילו השניים האחרונים, שבתחום הטונל, הם בתחום הזמן: לפני התלבשות התבנית ולאחר ההשתחררות ממנה.
זהו רק רושם. נקודת הסתכלות.

==========================
25.12.19

היום, ה-25.12, הוא יום הראוי לציון.

זהו (אולי) יום ההולדת של ישוע, אבל גם, כנראה, יום ההולדת של קסטנדה (שנת 1925). (כוס ראשונה )
.
ולעניין אחר (מוזג כוס שנייה):

החולמות והיוקשות קרויות פלנטות (במסגרת חוק הנגואל, "מתנת הנשר").
איך להבין זאת?
הנה ההצעה שלי:
ראשית, ההקשר של האמירה: בכל בית מארבעת בתי החבורה ישנו לוחם גבר, שתי נשים: חולמת ויוקשת, ושליח ממין זכר או נקבה.

.
פלנטה היא כוכב הנע סביב הארץ.
האם שמתם לב שבספר של פלורינדה, החולמת, ישנו דגש על הירח (לדוגמה: ההמלצה לעשות אמבטיות של אור ירח ולהימנע מהשמש), ובספר של טאישה, היוקשת, הדגש הוא על השמש (לדוגמה: צבירת אנרגיה על ידי מבט בשמש)?
בעולם העתיק כלולים (כמדומני) השמש והירח ברשימת הפלנטות.
ואת מי מייצג הגבר?
לדעתי, את הארץ,הארץ היא המודגשת בספרי קסטנדה, שהוא גבר (לדוגמה: האהבה לארץ, שהיא תמיד שם, ועל כן הלוחם לעולם אינו בודד...)
לכן אפשר להסיק שסביבה/סביבו נעות שתי הפלנטות.
.
האם זו סיבה לרוץ ולברך ברוך שעשני גבר ?
לא בטוח, הרי הגברים הלוחמים מוותרים על מה שעושה אותם לגברים, כדי להידמות לנשים בחיבור שלהן אל הרוח ("להתעורר אל החלום").

או קיי. מה עושים עם המידע הזה?
שאלה טובה (כוס שנייה)

שיר שהיה כאן לאחרונה בגירסה אחרת.
שתי גירסאות נוספות:

גם חלק מהמילים ראויות לתשומת לב:

There's a spark of magic in your eyes
Candyland appears each time you smile
Never thought that fairy tales came true

==============
27.12.19

"דרכים עם לב" בתנ"ך
----------------------------
אַשְׁרֵי אָדָם, עוֹז-לוֹ בָךְ;    מְסִלּוֹת, בִּלְבָבָם. (תהילים פרק פד ו)

פעם כתבתי שיר (יפה) המציע הסבר למסילות בלבבם (ולא על פני הארץ). מטעמי ענווה אני לא מביא אותו שוב :)


לבקוע את כל הרקיעים.

שבת שלום.
==============