לנהל רומן אהבה עם הידע

ניהול רומן אהבה עם הידע הוא הדרך להשיג מרווח בין צדקנות (righteous) לבין חוסר רסן (היסטריה).

ובמילותיו של דון חואן, הדרך היחידה להימנע מלהילכד באחד הקצוות הללו:

"Sorcerers call it sheer understanding. I call it a romance with knowledge. It's the drive sorcerers use to know, to discover, to be bewildered."

("אמנות החלימה", פרק 4, "קיבועה של נקודת המאסף" בערך 4 עמודים מהסוף).

.

הגדרה מילונית של רומן (romance) :

תחושה של ריגוש ומסתורין הכרוכים באהבה.

.

לא מצאתי תמונה דומה עם ספר של קסטנדה, אז שוו זאת בדמיונכם.
אם התמונה הבאה איננה אחת מהדרכים ליישם את הציווי של ניהול רומן עם הידע, יהא זה לפחות תרגיל באי-עשייה (של ?????) :)

.
כזכור (מ"עוצמת השקט"), הבנה טהורה (שהיא, כנאמר לעיל, שם אחר לרומן עם הידע) היא גשר חד סתרי המוליך מהמיינד אל הידע השקט.
. 

שבת שלום.

נ.ב.

לגבי הפוסט הקודם: 214 (ציטוטים ב"גלגל הזמן") הוא גם שנת הלידה של הקיסר הרומי אורליאנוס, שלדעתי, וכבר הרחבתי על כך בעבר, הוא הסיבה שבגללה כך מכונה דון חואן עבור פלורינדה החניכה. קיסר שכניע את השבטים הגרמניים וצירף אותם לצבאו.

214 הוא גם מספר המרכיבים שמהם מורכבים הסמלים של הכתב הסיני.
.
יופי גשמי

                                                   *******

הערות ותוספות

18.7.20

בהמשך לפוסט על מספר הציטוטים בגלגל הזמן (214).
רמז נוסף לכך שהזהות בין מספר העצמות בגוף האדם למספר הציטוטים איננה מקרית, היא האמירה הבאה, שנמצאת בפיסקה האחרונה של ההקדמה ל"גלגול הזמן":
"הדבר היחיד שניתן היה לעשות היה ללכת עם הציטוטים [לתת להם להוביל], ולתת להם ליצור תרשים של צורה שלדית של המחשבות וההרגשות שהיו לשמאנים של מקסיקו הקדומה אודות החיים, המוות, היקום, אנרגיה."

.
"צורה שלדית" (skeletal form) מרמז על עצמות. 

בגלל שהתפישה הטולטקית היא כה שונה מהתפישה הרגילה, אנו נכשלים בהבנת ביטויים כדימויים בלבד, בעוד שעלינו לקחת אותם הרבה יותר מילולית ממה שאנו עושים ברגיל.

================

19.7.20

בוער בעצמותיו
========

"בתי קברות אינם מעניינים אותי. אין בהם שום עוצמה. אמנם יש עוצמה בעצמותיו של לוחם, אבל הן לעולם לא נמצאות בבתי קברות. ובעצמותיו של איש ידע יש עוד יותר עוצמה, אך מבחינה מעשית אי אפשר למצוא אותן."

("מסע לאיכטלאן" עמוד 114)

מיד בהמשך הוא אומר שלוחם צד עוצמה וזה מה שהופך אותו לבסוף לאיש ידע.

ואני מוסיף, את העוצמה הזו אוגר הלוחם בעצמותיו.

למה דווקא שם?

כי תבנית האדם שוכנת במקומות מימיים, ועצמות הן המקומות הכי "יבשים" בגוף.
.

הא לנו עוד תמיכה לאי המקריות שבין מספר הציטוטים ב"גלגל הזמן" ומספר העצמות בגוף האדם (214).

במחשבה שניה, זו לא עוד תמיכה, כי הבאתי אותה כבר בפוסט ההוא. עכשיו רק הוספתי לה עוד קצת בשר :) .

.

הערת אגב, זוכרים את "אי אפשר להכניס עצמות לתוך מדוזה"? שם עצמות (גם) סמלו אומץ לב. מדוזה היא מאד מיימית.

[בתרגום העברי האמירה על המדוזה תורגמה, אם אינני טועה: אי אפשר להכניס עמוד שדרה (אומץ לב) ברכיכות.]

.

עיבוד יפה.

"נצנוץ של פז שיש בו רז"

תשומת לבי הופנתה עכשיו לדמיון המילולי שבין "ע(ו)צמה" ו"עצמות".
אבותינו ידעו משהו :)

================

19.7.20

התובנה הזו גורמת לנוהג הרווח של השתטחות על קברי צדיקים להיראות פחות אידיוטית.
למען הסר ספק, אני לא טוען שהיא אידיוטית או לא אידיוטית, רק שמעכשיו, בזכות פוסט זה, היא נראית פחות כזו :)

================

22.7.20

קצאלקואטל, הנחש המכונף המסתתר בין ציטוטי "גלגל הזמן"
==================================

נחש שהתעורר לחיים והקיש את קסטנדה שהסתובב בסבך הציטוטים של ספריו.

"it was contrary to what I had in mind. It was the mysterious coil of the wheel of time hidden in the text of the book that had suddenly been activated, and it snapped into a state of tension: a tension that dictated the direction of my endeavors."

("גלגל הזמן", הפרשנות ל"מציאות נפרדת")

.

נאמר בספר שהציטוטים מורים על כיוון, כיוון שאליו הורו ההסברים של דון חואן במשך 13 השנים של החניכה של קסטנדה.

גלגל הזמן הוא בעל צורת סליל, כלומר ספירלה, כלומר צורה נחשית. הציטוטים לדעתי יוצרים מסלול בתוכו והם מקבלים את צורת המדיום שבו הם מתקדמים, כלומר סליל (ספירלה). זה מציע הסבר לאמירה שלכוונה של המכשפים הקדומים יש צורת סליל (ראו בפרשנות ל"מתנת הנשר").

.

המסלול הזה, הנחש הזה, מוביל אל החירות, החירות מהעצמי, אותו משילים ומעניקים כהעתק לנשר. (שני הציטוטים האחרונים בספר מדברים על ההתעמתות עם המוות וההצעה (הקרבה) למופשט את הטוב ביותר שבנו. לדעתי, המוות (כשליחו של הנשר, גלגל הזמן) מקבל את ההעתק, והרוח את העוצמה שנצברה במהלך החיים.

.

ואנו הקוראים, לדעתי, מוזמנים לקרוא את ציטוטי הספר תוך הזמנה וציפייה לחטוף הקשה :)

================

23.7.20

ייקוש באמצעות שירה [מה שקרוי בפי העם: אינטרוספקציה, הפניית המבט אל עצמך].
שיר של רבקה מרים. הבאתי בעבר כמה שירים שלה אל הבלוג:
.
אהבנו את אלוהינו מאד
אָהַבְנוּ אֶת אֱלֹהֵינוּ מְאֹד, אָהַבְנוּ אוֹתוֹ בְּשָׁכְבֵנוּ וּבְקוּמֵנוּ
וּבְלֶכְתֵּנוּ בַּדֶּרֶךְ.
לִפְעָמִים כָּבְדָה עָלֵינוּ אַהֲבָתֵנוּ כָּל כָּךְ
עַד שֶׁהִנַּחְנוּ אוֹתָהּ תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים
וְהִיא הָיְתָה נוֹתֶנֶת קוֹלָהּ בְּבֶכִי – וְרַק מַלְאָךְ שֶׁנִּקְלַע שָׁמָּה מֵאֵי אָן
הִמְצִיא לָהּ חֵמֶת מַיִם, מֵשִׁיב כֹּחוֹתֶיהָ, לְמַעַן תָּשׁוּב לָלֶכֶת עִמָּנוּ בַּדְּרָכִים
לִהְיוֹת טוֹטֶפֶת בֵּין עֵינֵינוּ.
לִפְעָמִים כָּבְדָה עָלֵינוּ אַהֲבָתֵנוּ כָּל כָּךְ
עַד שֶׁכְּעוֹלָה זַכָּה אוֹתָהּ הֵבֵאנוּ
מַנִּיחִים אוֹתָהּ עַל אַחַד הֶהָרִים, קוֹשְׁרִים אוֹתָהּ לְאַט
נִצָּבִים מֵרָחוֹק לָדַעַת מַה יֵעָשֵׂה בָּהּ
אַךְ מַלְאָךְ שֶׁנִּקְלַע שָׁמָּה הָיָה מַתִּיר אוֹתָהּ מֶאֲסוּרֶיהָ
וְהִיא שָׁבָה נִרְגֶּשֶׁת לְהֵחָרֵט בְּעֹמֶק עוֹרֵנוּ
לְהִלָּפֵת בַּשֵּׂעָר שֶׁעַל רָאשֵׁינוּ, לְהֵחָתֵם בִּמְזוּזוֹת בָּתֵּינוּ קְרוּעֵי הַשֹּׁרֶשׁ
וּבִשְׁעָרֵינוּ.
לִפְעָמִים כָּבְדָה עָלֵינוּ אַהֲבָתֵנוּ כָּל כָּךְ
וְשָׁלַחְנוּ אוֹתָהּ לַחָפְשִׁי
אַךְ הִיא שָׁבָה אֵלֵינוּ מִתְיַפַּחַת, מַגִּישָׁה לָנוּ אֹזֶן כְּדֵי שֶׁאוֹתָהּ נִרְצַע
בְּמִלִּים רַכּוֹת שֶׁהִיא עַצְמָהּ שָׂמָה בְּפִינוּ.
*****************
שתי השורות האחרונות של השיר היו הטריגר להבאתי את השיר לכאן (מעשה שגרם לי לחשוב שעשיתי משהו בעל ערך :) ).

תיקון טולטקי שאני מציע לסוף השורה שלפני אחרונה: "נרצה" (מלשון רצייה), במקום "נרצע".

"מילים רכות שהיא עצמה שמה בפינו" מזכיר (לי) את האופן שבו המיינד הזר מביס אותנו: מציע רעיון ומסכים עם עצמו.

"You see, the flyers' mind has no competitors," don Juan continued. "When it proposes something, it agrees with its own proposition, and it makes you believe that you've done something of worth.

The flyers' mind will say to you that whatever Juan Matus is telling you is pure nonsense, and then the same mind will agree with its own proposition, 'Yes, of course, it is nonsense,' you will say.

That's the way they overcome us.

("צדו הפעיל של האינסוף" עמוד 215)
.
על פי פרשנותי, ללוחם/ת יש שתי אפשרויות להתמודד עם האסטרטגיה השטנית הזו של המיינד הזר:
א. הוא שואף להידחק אל תוך הרווח שבין שתי הפעולות שהמיינד הזר מבצע: 1. העלאת הרעיון. 2. הסכמה האוטומטית עם הרעיון שהוא עצמו הציע.
הלוחם מבקש את ההשהייה הקטנה שתאפשר לו להחליט אם לאמץ את המחשבה או לדחותה, לבטל את האוטומטיות שבהסכמה.
לפרשנותי, דבר זה קרוי בפיה של דונה מרסדס ("חלום המכשפה"), "להקדים את עצמך בצעד".
ב. להשתיק את הדיבור הפנימי: לעצור את זרם המחשבות של המיינד הזר.
.
הדרך הראשונה היא הדרך השגורה.
.
נ.ב.
האופציה השלישית אינה מעשית: הלוחם אינו מנסה לומר למיינד הזר מה לחשוב: שיחשוב מה שהוא רוצה ויברבר את עצמו לדעת. בנסיבות מסויימות (בעיקר חברתיות) הלוחם עשוי להאזין למיינד הזר ולאמץ חלק מרעיונותיו, ככלות הכל, החברה האנושית נשלטת על ידי המיינד הזר.

=================
23.7.20

==================

24.7.20

נר אחד כנגד מיליארד כוכבים (איך הוא מעז, למען השם? :) )

=======================

"בעבור המכשפים העוסקים בחלימה בימינו אלה, משמעות החלימה היא החירות לתפוס עולמות שהם מעבר לגבולות הדימיון. (beyond the imagination, שלא ניתן לדמיינם)

"אבל מה הטעם בתפיסת כל זה?"

("אמנות החלימה" עמוד 80)

.

דון חואן אומר שהוא אינו יכול להשיב על שאלה זו. זוהי שאלה של סוחר המנסה למצוא את הכדאיות בהשקעה הנדרשת ממנו.

ואני אומר: מגבלת הדימיון ושאלת הטעם בתפישת כל העולמות הללו, שתיהן שייכות למיינד הזר, לצורה האנושית. באותו עמוד, ממש קודם לכן, הוא מצביע על ההבדל שבין המכשפים החדשים והקדומים: הקדמונים בעצם לא ויתרו על הצורה האנושית שלהם: על המיינד הזר, על זהותם כבני אדם, ומכאן על חשיבותם העצמית. לצורך ויתור זה הם היו נדרשים לאמץ את הריחוק (אי היצמדות) ולוותר על החשיבות העצמית, ושני אלה היו מחיר גבוה מדי עבורם.

אם כן, מגבלת הדמיון מקורה במגבלת המיינד הזר, כי מדובר בעולמות שהם מחוץ ללא-ידוע האנושי, כלומר מחוץ לאפשרות התפישה של המיינד הזר, מיינד אשר הוא שהופך אותנו לבני אדם, ל"אנושיים". וכך גם שאלת הטעם נותרת חסרת מענה למיינד הזר, כי הטעם לכל העולמות שמחוץ לתפישתו של המיינד הזר אינו מובן למיינד זה.

.

דון חואן נותן בכל זאת את הטעם (הנימוק) לתפישת כל העולמות הללו, בפיסקה האחרונה של הפרק, עמוד 81)

"המניע היחיד שאני מכיר הוא השגת החירות. החירות להתנתק ולעוף אל האינסוף אשר שם. החירות להתמוסס; להמריא; להיות כמו שלהבת הנר, אשר, למרות שהיא ניצבת נוכח אורם של מיליארד כוכבים, היא לא נפגעת (נותרת בשלמותה), כי היא מעולם לא העמידה פנים שהיא יותר ממה שהיא: נר, ותו לא."

.

העמידה נוכח הכוכבים היא בעלת מובן כפול: מול, אבל גם גם נגד: עוינות הכוכבים*. מקטע זה אפשר להבין שהעמדת הפנים היא שתגרום במצב כזה למפלה. נתקלנו כבר ברעיון זה: ראינו בהתמודדות של דון חואן כנגד הרודן הקטן (מנהל העבודה בחוות "העבדים") שאם יש לך טיפת חשיבות עצמית היא תקרע אותך לגזרים. וזו הבעיה של המכשפים הקדומים: הם מעמידים פנים (pretend) שהם בני אדם, כשהאמת היא שלהיות אדם הוא בסך הכל להיות חבוש ב"מסיכת" הצורה האנושית (שעל פי פרשנותי: נוצרה על ידי הטבעה של תבנית האדם בחומר, תבנית הקרויה גם "האלוהים").

.

דון חואן בונה כאן תמונה מרשימה של נר ענו כנגד מיליארד כוכבים, ואני אוסיף פרט קטן שיפגום מעט בתמונה ההירואית הזו: אזכיר שלנר זה "יש את הגב" של הארץ, הרוח.

.

* - ייתכן ויש כאן אפילו הצבעה ממוקדת על צביר כוכבים מסוים בעל מיליארד כוכבים.

.

שבת שלום.

==================