עצירת העולם

האם הדבר זהה לעצירת הדיאלוג הפנימי?
לדעתי, כן (ככל שאני זוכר, אפילו זה לא נאמר במפורש. אין מתנות עוצמה בחינם).
ומהו הנימוק?

כי הדיבור הפנימי הוא שבגללו אנו תופשים את העולם ככזה ולא אחר, ומכאן: אין דיבור פנימי, אין עולם.

.

אני מציע, בהזדמנות זו, גם את הרעיון שעצירת העולם היא עצירת גלגל הזמן, למרות שככל שאני זוכר לא מוזכרת באף מקום עצירת הגלגל, אלא סיבובו,הנעתו או הסטתו (turn, move).

גלגל הזמן הוא מנהרה אדירה עם חריצים עשויים מראות..... אבל בקשב הראשון, לדעתי, זהו הרקיע.
מהו השעון הכי בסיסי שלנו מאז ומעולם אם לא תנועת גרמי השמים במסילותיהם?

.

יש לי בקשה קטנה, מי שמתכוון לעצור היום את העולם שיעשה זאת מאוחר יותר, כי יש לי כמה סידורים הבוקר :)

שבת שלום.

                                                            

גוגל החלאה החליט כנראה שלא משנים פוסטים באופן שעשיתי עד כה על ידי תוספות. זה סימן שהגיע הזמן לארוז את הפקלעות ולהעביר את העוצמה למקום אחר (כמו סילביו מנואל :) )

                                             ***************

הערות ותוספות

1.8.20

הגדרה נוספת ל"עצירת העולם"
=================
לכל דבר בעולם הטולטקים יש כמה הגדרות. בד"כ הן צצות עם ההתקדמות בדרך, ומשקפות את ההתקדמות.

לה גורדה: "הנגואל אמר שהתבוננות ממוקדת [gazing, התבוננות מדיטטיבית] בעלים [יבשים שנשרו] מחזקת את הקשב השני. אם אתה מתבונן בערימת עלים במשך שעות, כמו שהוא גרם לי לעשות, המחשבות שלך משתתקות. ללא מחשבות הקשב של הטונל דועך ופתאום הקשב השני שלך נאחז [כמו באמצעות וו, hooks] בעלים, והעלים הופכים למשהו אַחֵר. הנגואל כינה את הרגע שבו הקשב השני נאחז במשהו (כמו באמצעות וו) עצירת העולם. וזה נכון, העולם נעצר. מסיבה זו תמיד צריך להיות מישהו בסביבה כשאתה מתבונן. אנחנו אף פעם לא יכולים לצפות את המוזרויות של הקשב השני שלנו. מכיוון שמעולם לא השתמשנו בו, עלינו להכיר אותו לפני שנסתכן בהתבוננות כשאנו לבדנו.*"

(מתוך "הטבעת השניה של העוצמה", לקחתי את התרגום של גוגל והכנסתי בו קצת שינויים כדי להפוך אותו לקריא. ניסיתי לחסוך זמן :) )

* - עצירת העולם איננה משחק ילדים. בהמשך אביא קטע מ"מציאות נפרדת" שאומר זאת.
.

ואני תוהה:

1. האם ההתבוננות המדיטטיבית ב-leaves (עלים) איננה בו זמנית (במימד אחר, so to speak) התמקדות והתכוונות למובן האחר של leave(s): עזיבה, פרידה, נטישה, של הקשב הראשון (העולם המוכר)?

2. האם ההתבוננות הזו בעלים יבשים אינה בו זמנית התבוננות (מדיטטיבית) במוות? שהרי זו משמעותם של עלים יבשים שנשרו.

.

.

הקטע מ"מציאות נפרדת":

"A warrior is aware that the world will change as soon as he stops talking to himself," he said, "and he must be prepared for that monumental jolt."
"What do you mean, don Juan?"
"The world is such-and-such or so-and-so only because we tell ourselves that that is the way it is. If we stop telling ourselves that the world is so-and-so, the world will stop being so-and-so. At this moment I don't think you're ready for such a momentous blow, therefore you must start slowly to undo the world."

התהייה הראשונה נראית מאד לא סבירה: מה לטולטקים ולשפה האנגלית. אפילו השפה הספרדית זרה להם, אז מי יתקע לידינו (פיגורטיבלי ספיקינג) שבשפה הקדומה שלהם, נהווטל, יש ל"עלים" משמעות נוספת כזו של עזיבה, נטישה...
ואני משיב: הספרות הזו של קסטנדה, טאישה ופלורינדה נכתבה עבורנו, אנשי הדור הזה.

=====================

1.8.20

=====================

2.8.20

מהו מחיר ההגעה לכפיל?
===============

[טאישה:]"האם אוכל להגיע לגוף הרך שלי יום אחד?" שאלתי את מר אבלאר [הוא דון חואן, המכונה בספר זה הנגואל ג'ון מייקל].

"השאלה היא, טאישה, אם את רוצה להגיע אליו."

[...]

[טאישה:] "אני מאד סקרנית לגבי הכפיל [the double]," אמרתי, "אז אני בהחלט רוצה להגיע אליו."

[הנגואל ג'ון מייקל:] "בכל מחיר?"
[טאישה:] "כל דבר מלבד מכירת הגוף שלי" אמרתי באופן "צולע" (lamely).
לשמע הדברים האלה הם התפרצו בכזה צחוק שחשבתי שהם עומדים להתגלגל על הרצפה. אני לא התכוונתי להצחיק, כי למען האמת לא ידעתי אילו תוכניות חשאיות יש להם עבורי.
("מעבר המכשפים" עמוד 153)

.

המחיר לדעתי הוא הרבה יותר מהגוף שלך, הוא כל העולם שלך.
מה עומד מאחורי הצחוק של הנגואל וקלרה?
המצב דומה לדעתי למצב שבו חלום העולם הזה עומד להיעלם לנצח ואתה מוטרד לגבי שמירה על איזשהו כלל חברתי השייך לחלום זה.
אנסה את כוחי באנלוגיה נוספת: אתה מופיע בהצגה על במה. הרגע נודע שמטאור ענק עומד לפגוע בכדור הארץ ולמחוק את החיים המוכרים מעל פני האדמה, ואתה מוטרד מהמשך ההצגה, כי עדיין לא הצלת את הנסיכה.
.

המחיר המקסימלי-לכאורה מזכיר את:

"Freedom is expensive, but the price is not impossible."

(סיפורי עוצמה", פרק 1)

.

ומזכיר גם את האמירה הבאה:

‫[קסטנדה לפלורינדה:] "[הרוח...] הכוח‬ שלדבריו לא היה אלהים ולא שום דבר הקשור לדת או למוסר, אלא כוח לא אנושי, כוח שהוא לשימושנו אם רק נלמד לצמצם את עצמנו לאפס."

("להתעורר אל החלום" עמוד 87)

.

לצמצם עצמך לאפס פירושו, לדעתי, להיות ללא כל רצון בעולם הזה, במובן הרגיל וגם במובן הטולטקי. העולם הזה עלול להתנדף בכל רגע ולכן אתה לא נאחז בו בדבר. או בנוסח אחר: הלוחם אינו יכול להניח את המשך קיומו ברגע הבא.

=====================

3.8.20

היום, יום שני ה-3.8.20 הוא (כנראה) יום עוצמה.

=====================

3.8.20

היופי שבנתינה?
=========

[דון חואן:] "אמרתי לך שאני אוהב שירה מכמה טעמים. אני יוקש את עצמי באמצעותם. אני גורם לעצמי טלטלה באמצעותם. אני מקשיב, ובזמן שאתה מקריא, אני מפסיק את הדיאלוג הפנימי שלי ואני מאפשר לשקט הפנימי שלי שיתעצם. ואז, השילוב של השיר והשקט מספק את הטלטלה."

הוא הסביר שמשוררים נכספים באופן לא מודע לעולמם של המכשפים. מכיוון שהם לא מכשפים הנמצאים על דרך הידע, כל מה שיש להם זה כיסופים." ("עוצמת השקט" עמוד 102, תרגום שלי)

.

אחרי השיר המרשים המובא שם:

.

"כשאני שומע את המילים", אמר דון חואן משסיימתי לקרוא [את השיר], "אני מרגיש שהאיש [המשורר] רואה את מהות הדברים, ואני יכול לראות יחד אתו. לא אכפת לי על מה מדבר השיר *. רק ההרגשה שמעוררים בי כיסופיו של המשורר חשובים לי. אני שואל את כיסופיו, ועימם אני שואל את היופי. וכולי פליאה על העובדה שהוא, כלוחם אמיתי, מעניק אותו/אותם [את מה, את היופי או את הכיסופים?] בשפע למקבליו [מקבלי השיר], לצופים בו [לקוראי השיר], משאיר לעצמו רק את כיסופיו. הזעזוע הזה, ההלם הזה של יופי, זהו הייקוש."

(עמוד 103, תרגום שלי)

.

* - אני סבור שבמצב של שקט פנימי, הוא מצב של השתקת המיינד, אין אפשרות להבין שפה בכלל, ואת מילות השיר בפרט.

.

אם כן, המכשף משתמש במישהו שיקריא עבורו את השיר, כי הוא לא מסוגל לקרוא, ובכלל אינו מסוגל להבין שפה מדוברת או כתובה. הקורא, שעושה זאת בתשומת לב, מפיק את הגעגועים שהוטבעו בשיר. אותם קולט המכשף במצב של שקט פנימי והוא, על פי פרשנותי, מזהה על מה הם מצביעים: לאן השיר נכסף (תשובה: עולמם של המכשפים). השאלה הגדולה היא:

מהו היופי ומה מקורו?

מכיוון שלמשורר, כל שיש לו הם כיסופיו, היופי הוא בעיניו של המתבונן [כאן, הרואה את מה שהכיסופים נכספים אליו, כלומר עולמם של המכשפים]. האמת היא יפה - כבר אפלטון אמר זאת.

.

אפשרות שניה, והיא זו שאני מטיף לה כאן :) , היא שהיופי נמצא בנתינה-בשפע. המשורר מעניק-בשפע כיסופים, שהם וקטורים: עוצמות בעלות כיוון, המצביעים אל האמת, הרוח. הענקה-בשפע זו היא חסרת אינטרס, חסרת אגו [האגו מעניק לאחרים רק לכאורה, אם הוא בכלל מעניק, זה על מנת לקבל]. ובמה אנו עוסקים כאן? בייקוש עצמי, בהשתחררות מהזהות השקרית, מהאגו.

.

הערה חשובה:

דון חואן מגלה לנו שהשיר מתאר אמת. הוא גילה זאת מבלי לקרוא את השיר או להבין על מה השיר מדבר. הוא עשה זאת בדרכיו: על פי הסבריו, ככל הנראה, במצב של שקט פנימי אפשר ללכת עם הכיסופים הנישאים בצלילי קולו של מקריא השיר: לתת לוקטורי הכיסופים לקחת אותך לאן שהם מצביעים.

התוצאה:

אנו הקוראים מקבלים מתנה !!!! אנו יכולים לקרוא את השיר, ומתוך הבנת הכתוב להפיק (בעיקרון) תובנות אמת.

אחרי שנלמד להשיג את השקט הפנימי ונמצא מישהו שיקריא לנו את השיר :) נוכל לנוע אל עולם המכשפים ולצאת מעצמנו נישאים על גבי הכיסופים הטהורים שבשיר.

.

עוד הערה: הטלטלה שהשיר מספק בנויה על כיסופים שמקורם אינו באגו. היציאה מהעצמי יוצרת טלטלה, הגיוני, לא?

=====================