וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ:
(דברים פרק ו פסוק ה)
בהחלט מדובר באהבה טוטאלית.
.
הקטע הבא נראה לי מועמד טוב לתואר "המקבילה הטולטקית" לגישה הנ"ל:
.
"רק אם אדם אוהב את האדמה [earth] הזו בתשוקה בלתי כפיפה [unbending passion, לא גמישה, חסרת פשרות, בלתי פוסקת, לא נכנעת...], הוא יכול לשחרר [release] את העצב שלו," אמר דון חואן. "הלוחם תמיד שמח [joyful] כי אהבתו [האהבה שלו ו/או מושא אהבתו] אינה ניתנת לשינוי ואהובתו האדמה, מחבקת אותו ומעניקה לו מתנות שלא ניתן להעלותן על הדעת [inconceivable]. העצב שייך רק לאלה השונאים דווקא את הדבר המעניק מחסה להוויתם."
דון חואן ליטף שוב את האדמה ברוך.
"ישות אהובה זו, המלאה חיים עד לאחרון כוכיה ומבינה כל הרגשה, הרגיעה אותי, ריפאה אותי מכאביי, ולבסוף, כשהבנתי [understood] לגמרי את אהבתי אליה [for it], היא לימדה אותי את החירות."
("סיפורי עוצמה" עמוד 235 תרגום שלי)
.
תשוקה בלתי כפיפה: בלתי כפיפות מופיעה בספרות שלנו כחלק ממושג אחר, ונדמה לי שרק בו: כוונה בלתי כפיפה (בלתי מתפשרת, נחושה...]
אם אהובתו אינה ניתנת לשינוי, אז היא ראויה לאהבה מסוג כזה, לא?
הגירסה הטולטקית שונה מהגירסה המקראית, וזה בהחלט יתרון, בכך שמושא האהבה מוחשי: הארץ הזו. אפשר אפילו ללטף אותה, והיא מחבקת אותך.
אני מוסיף את הסייג: לא כל פיסת אדמה, אלא אלה הקרויים מקומות עוצמה, ובתרגום למקראית: "המקום".
.
מעניינת האמירה בסוף הקטע, שרק במצב של הבנה מלאה את האהבה לארץ, רק אז היא מלמדת את החירות.
.
***********************************
מוסיקה
==========================
הערות ותוספות
19.7.21
האם דון חואן הוא בעל מניות?
=======================
=======================
דון חואן בחליפה היה חלק מהשיעור אודות הטונל ("סיפורי עוצמה")
לראות את דון חואן בחליפה, ובמיוחד לראות אותו מרגיש טבעי ונוח בה, ומתנהג בהתאם, היה חוויה מטלטלת עבור קסטנדה. זה הפחיד אותו מאד.
(המילה suit מציינת חליפה, אבל גם התאמה. ודון חואן התאים את עצמו ללבושו, והוא מדבר על כך כיעד של הלוחם).
לדעתי, דון חואן הקפיד להתנהג מדי פעם כמו דון חואן הרגיל המוכר כדי שיהיה ברור לקסטנדה שזהו אותו דון חואן שהוא הכיר, ולהדגיש שרק המעטה החיצוני השתנה.
החליפה מייצגת את הטונל, את הזהות החברתית ואת עולמה. על כן, בשיחה הבאה, המתנהלת בסוף השיעור על הטונל (עמוד 135), צריך להבין שקסטנדה מדבר אולי ממש על החליפה, אבל דון חואן מדבר על מה שהיא מייצגת, כלומר לבושים, דמויות, צורות (הצורה האנושית היא רק אחת מהן), שאינם בהכרח אדם.
.
"האם אתה לובש חליפה כל הזמן?"
"כן," השיב בחיוך מקסים. "יש לי אחרות, אולם לא רציתי ללבוש חליפה שונה היום כדי לא להפחידך עוד יותר.".
(עמוד 135)
פרשנות: אם הוא היה בא, לדוגמה, בדמות בעל חיים ומתנהג באופן שברור שזהו דון חואן, זה היה מפחיד הרבה יותר.
המשך:
"לא ידעתי מה עלי לחשוב. [...] אם דון חואן מסוגל ללבוש חליפה ולהיראות אלגנטי בה, אז הכל אפשרי."
פרשנות: אי אפשר להסיק מדמות כלשהי על היישות ה"לבושה" בדמות זו.
.המשך:
"נראה היה שהוא נהנה ממבוכתי. הוא צחק.
"אני בעל מניות," אמר בנימה מסתורית אך כנה והלך לדרכו.
(עמוד 135)
.
דון חואן אומר: "I'm a stockholder". מצד אחד זה הולם את החליפה, את הזהות שהוא לובש. אבל מצד שני, הוא, לדעתי אומר: I'm a stock holder, כלומר אני בעל מלאי (של חליפות), כלומר של לבושים "פיסיים", דמויות שאני יכול להופיע בהן.
**********************************
בהזדמנות זו, תיקונים:
באותו עמוד, מיד בתום השיחה הזו מתחיל פרק חדש ששמו "בזמן של הנגואל". כלומר, נגמר השיעור על הטונל ומתחיל השיעור על הנגואל.
בהמשך אותו עמוד יש כותרת "הנגואל". צריך למחוק אותה.
==========================
20.7.21
מה שמפחיד בחליפה, הוא הרעיון שאפשר להחליף דמויות (גוף, אישיות), כי מבחינת המיינד הרגיל זה פוגע בחוק הזהות הלוגי (כל דבר זהה לעצמו), שהוא התשתית הכי יסודית לכל מחשבה. ולכן קסטנדה אומר: כל דבר אפשרי. אדם הופך לבעל חיים, גבר לאישה וכו.
אבל עבור המכשפים אין פגיעה בחוק הזהות הלוגי, כי העולם הזה הוא עבורם, ברמה מעשית, עולם של תופעות בלבד. המהויות נמצאות מעבר לעולם ועליהן אכן חל חוק הזהות. דון חואן רק מופיע בדמות אחרת, אבל המהות שלו נמצאת מעבר לעולם והחלפת הדמויות הללו היא כמו החלפת חליפות.
כמו שנאמר ב"יקוש עם הכפיל": המהות שלנו היא לא העצמי (הטונל), היא מסתורין.
==========================
20.7.21
תנועות לא ארציות להבעת התשוקה אל הארץ
==================================
==================================
הקטע הבא מתאר את חנארו הממחיש את תשוקתו* של הלוחם לארץ, שהיא גם סודו של הלוחם. סוף "סיפורי עוצמה":
* predilection - העדפה. בספר תורגם: אהבה
.
"בהיותו על הקרקע ביצע דון חנארו תנועות שלא מן העולם הזה [unearthly]. הוא גלש בריחוף כמה אינצ'ים בלבד מעל הקרקע. הוא החליק כאילו היה על גלגיליות, או שהוא שחה עליה במסלולים מעגליים וביצע תפניות במהירות ובזריזות של צלופח באוקינוס."
(עמוד 234)
תנועות שהן unearthly להבעת אהבתו ל-earth (ארץ)?
אחת המשמעויות של unearthly, לא מבין העשיריה הפותחת, היא unholy, כלומר: ההיפך מקדושה, אי מוסריות, קשור לחטא (ואנו יודעים שמין הוא החטא, בהא הידיעה).
אנו גם זוכרים את תנועות האגן הבוטות של חנארו במעין ריקוד שלו...
תנועות זריזות של צלופח בהחלט כרוכות בתנועות אגן נמרצות
תנועות זריזות של צלופח בהחלט כרוכות בתנועות אגן נמרצות
.
אם כן,
האם חנארו הדגים כאן אקט של "ידיעת הארץ" ככתבה וכלשונה?
האם חנארו הדגים כאן אקט של "ידיעת הארץ" ככתבה וכלשונה?
********************************
מוסיקה
==========================
20.7.21
בפוסט זה ובאחרים אני מציע קריאה שונה, מקבילה לקריאה הרגילה בעלת המשמעויות הצפויות, ש-come to mind תוך כדי הקריאה.
אפשר לומר שאני מציע התכוונות חדשה, כי מהי התכוונות אם לא הענקת משמעות (חדשה, אבל כנראה לא בהכרח) לנתונים גולמיים?! במקרה זה אלו הן המילים הכתובות.
===========================
21.7.21
מה מזכירה לכם התמונה הבאה?
========================
========================
אכתוב את תשובתי בסוף
הסרט המטריקס הוא כה עשיר !!! ברעיונות מתוך ספרי קסטנדה, שלי היה ברור שזה לא מקרי, ושזה יותר מסתם השפעה של ספרי קסטנדה על כותבי התסריט.
אחת הנקודות שחשבתי בזמנו שהיא לא משכנעת, והם פספסו בה, הייתה התכלית של המטריקס: בני האדם כמייצרי אנרגיה חשמלית.
אמנם נכון שיש בספרות שלנו הרעיון אודות ישויות המייצרות אנרגיה, ולעומתן ישויות שאינן מייצרות אנרגיה (לדוגמה, הדמויות בחלומו של הממרה את המוות, שעם זאת יכלו לחשוב ולדבר)
חשבתי שזה מופרך, כי כמה אנרגיה חשמלית כבר יכול המוח להפיק, ושכל האנושות יחדיו לא תפיק כנראה יותר מתחנת כוח קטנה.
היום אני חושב אחרת. אני חושב שמדובר באנרגיה חשמלית אחרת. ואם טעו כותבי הסרט, הם אולי טעו בכך שהם דיברו עליה במונחים של וולט ווואט.
תשובתי:
לי מזכירה התמונה את הרעיון שבני האדם מביטים אל הזמן המתרחק, ואילו הלוחם מסובב את עצמו ומביט אל הזמן המתקרב.
("מתנת הנשר")
.
מוסיקה
===========================
22.7.21
כל נשימה שאת נושמ/ת
==================
==================
או בנוסח אבותינו: "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ, וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו ז)
.
אני מקווה שהקטע הבא מ"יקוש עם הכפיל" כבר מוצמד על כל מקרר
אוסיף לאחריו הערה או שתים, בתקווה שזה לא יסיט את תשומת הלב מהחשיבות המעשית של הקטע.
.
"יש הרבה דרכים לפתות [entice] את העוצמה", היא [נלידה] פתחה ואמרה, "אבל כולן מסתכמות בדבר אחד, והוא לבצע כל פעולה במודעות. בין אם את יושבת, הולכת, או אוכלת, או מתרגלת את מעברי הכישוף [המעברים הקסומים], כל נשימה שאת נושמת חייבת להיות נשימה לעוצמה [a breath for power]. ואז, בהדרגה, הרוח מתחילה לחשוף את עצמה, וגוף האנרגיה שלך מתעורר."
(עמוד 91 בקובץ הטיוטה)
קיצצתי את סופה של האמירה, ולא הבאתי את הציטוט במלוא הקשרו,
ועל העונש המגיע לי על כך רק הרוח תחליט
ועל העונש המגיע לי על כך רק הרוח תחליט
.
מצאתי לנכון להצמיד לציטוט הנ"ל את הציטוט הבא, הלקוח מ"סיפורי עוצמה":
"אנחנו מתחילים לטפח אותו [את הטונל] החל מרגע הלידה. ברגע שאנחנו לוקחים את נשימת האוויר הראשונה, אנו גם נושמים פנימה עוצמה לטונל." (בפרק "אי הטונל")
.
אם כן, נראה שהלוחם מתעל את העוצמה שבנשימה מהטונל אל הנגואל; אל הכפיל. כלומר, יש כאן מאבק של כל רגע ורגע; ניסיון לשנות משהו שעשינו כל רגע בחיינו, החל מהנשימה הראשונה.
בהחלט אתגר.
בהחלט אתגר.
.
מוסיקה
===========================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה