שבעה ומכה אחת

 

הכותרת מזכירה את הסיפור של האחים גרים "שבעה במכה אחת" או "החייט האמיץ".

קטע מסוים ב"יקוש עם הכפיל" הזכיר לי את כותרת הפוסט. אני לא שואל איזה קטע, כי אפילו אם אתם מכירים את הספר של טאישה בעל פה, אין (כמעט) סיכוי שתוכלו להשיב על השאלה.
מדוע?
כי מדובר בפרשנות די אישית.
באנלוגיה, אפילו אם את/ה מסוגל להניע את נקודת המאסף שלך כרצונך, לא תוכל להגיע לחלומו של הממרה את המוות. 
(אפרופו, אני לא פוסל את האפשרות שההתעקשות של דון חואן ללמד את קסטנדה לצעוק בחלימה כדי לראות, לא הייתה אלא כדי לחשוף את המיקום של חלומו של הממרה את המוות)

.

הכותרת של הפוסט מתארת בתמציתיות את היציאה לדרך חדשה, כפי שהיא מופיעה בקטע הבא מספרה של טאישה. ההדגשות הן שלי, לצורך הפוסט:

"האוויר היה קריר. כרכתי את הפונצ'ו סביבי כדי שהחום לא יתפזר. נזכרתי בשמיכת הצמר הסרוגה שהיתה לי בילדותי, שנעלמה יחד עם המזכרות האחרות שלי, כאשר בת הדודה של קלרה איחסנה את הדברים מהדירה שלי. מי שעבר על הדברים שלי [עשה סלקציה] עשה עבודה יסודית במחיקת זהות האדם אליו הם היו שייכים. הם השליכו במכוון את הפריטים בעלי המשמעות האישית, כמו אלבום התמונות שלי, הנמר הממולא מהילדות, גם ז'קט הזמש החביב עליי, ומדי הקראטה והחגורה השחורה שתמיד לבשתי לתרגול. מה שנארז בארגזי האחסון היו פריטים כמו כלי מטבח, סירים ומחבתות, מגבות ובגדים שכמעט לא לבשתי. הם יכלו להיות שייכים לכל אחד; חסרי כל תחושה של היסטוריה אישית או אינדיבידואליות.

הייתי בעיצומו של אבל נוסטלגי על האבידה שלי כשראיתי מעטפה לבנה שהודבקה למכסה של אחד הארגזים. בתוכה היה פתק מנלידה. נאמר שם: "אל תתאבלי על המזכרות [menientos] שלך; העבר עבר [then is then]; העכשיו הוא עכשיו." לכרטיס הוצמדו בקליפס שבעה שטרות חדשים [crisp] של מאה דולר. המשמעות הייתה שעליי לקנות כל מה שצריך.

למשך זמן מה פשוט עמדתי שם עם הפתק והשטרות בידי. ואז, כשהתחלתי להירגע ולהעריך את המצב, הבנתי את התמרון המיומן של נלידה. היא ידעה שאתקשה להיפרד ממזכרותיי, ולכן, במכה אחת היא עשתה זאת בשבילי. המחשבה שלעולם לא אראה אותה שוב גרמה לכל כעס שלי להיעלם, וההיצמדות [attachment] שלי לדברים נראתה חסרת חשיבות. באותו מקום ובאותו רגע הבטחתי לעשות כל מה שנדרש כדי לשבור את האחיזה שיש לדברים עליי. נשבעתי בכל לבי להילחם בחמדנות, בתאוות בצע וברחמים העצמיים. אך ככל שהימים גדלו לחודשים, נחלשה נחישותי, כי הופגזתי ללא הרף בזיכרונות העבר ובהשפעות ההווה, שמשכו אותי לעבר רכישה והיצמדות. נראה היה שאני מנהלת קרב שאי אפשר לנצח בו."

(עמוד 37 בקובץ הטיוטה)

.

אם כן, באיבחה אחת (אם יותר לי להיות פואטי) היא גדעה את הגיבנת הנוסטלגית; סילקה את כל החפצים המקבעים אותה בזהותה משכבר הימים.

ושבעה שטרות חדשים!!! => כדי לבנות דרך חדשה.
שבע על שום מה?
שבעת העולמות הלא אורגניים המרכיבים את עולמנו. או כמו שאומרים ביהדות: שבע הוא המספר של הטבע.

.

במבט אחר: הרס (העבר) בשילוב של בנייה (העתיד).

.

אפרופו:

קטיעת העבר באיבחה אחת, במובן מילולי, בחרב, ויציאה לדרך חיים חדשה, מופיעים באחד המקרים המתוארים בספר הנפלא של פלורינדה: "חלום המכשפה".

.

.

לסיום, משהו משעשע:

מוסיקה

שבת שלום.

**************************************

24.7.21

"או שאתה מרפא את עצמך, או שאתה מת"
=================================

כלומר, אין מצב שאתה הולך לרופא.

מי אמר למי והיכן?

תשובה:

פלורינדה המבוגרת לקסטנדה בפרק הפרשנות ל"הטבעת השניה של העוצמה" שב"גלגל הזמן".

.

הרקע:
קסטנדה נפגע מקוץ בעברו ושרידי קוץ בגופו גרמו לו לדלקת ולפיסטולה. הוא הלך לרופא, קיבל את חוות דעתו שמדובר בפעולה פשוטה וחזר להתייעץ עם פלורינדה.

הנה מלוא דבריה: "אתה הנגואל. או שאתה מרפא את עצמך, או שאתה מת. אין גוונים של משמעות, אין התנהגות כפולה. שנגואל יינקב על ידי רופא - אתה לבטח איבדת את העוצמה שלך. שנגואל ימות במהלך פיסטולציה? איזו בושה."

.

לכאורה, נראה שהאמירה מתייחסת לנגואל, אבל אני מאמץ אותה כבר שנים רבות.

ובימים אלה, שהרפואה המערבית התגלתה במלוא שטניותה, ההמלצה יפה שבעתיים.

.

דוגמה לדרך לריפוי עצמי יש בספר הראשון של טאישה: הבאת תשומת הלב למקום הבעייתי בגוף, ונשימה לתוך אותו מקום, כלומר הבאת האנרגיה שבנשימה לשם.

=========================

24.7.21

נוצרי שחי בישראל ורואה את התמונה, את הדיקטטורה המתפתחת פה, ועל הדרך מחקה באופן משעשע את הסנאי שבראשות הממשלה.

https://fb.watch/6XQ5Zdf1ly/

=========================

25.7.21

על כוון, כוונ-ה והצד הפעיל של האינסוף
==============================

הרהורים.

ככל הנראה, השפה העברית, הקדומה בעיקר, מבוססת לכאורה על ראייה טולטקית. אפשר למצוא בה מילים בעלות כפל משמעות, צמדי משמעות המתאימים לתפיסה הטולטקית, כגון:

"רוח" - במובן של wind ו-spirit,

"המקום" - המשלב מיקום גיאוגרפי ועוצמה, כמו מקומות עוצמה,

זְנִיַה והזנה - הטולטקים מלמדים שיחסי המין יוצרים הזנה מצד האשה שנמשכת בעיקרון 7 שנים, ובפועל כל החיים. סיפרו לנו ביסודי שרחב מיריחו עסקה במכירת מזון (שנאמר "מים ביקש חלב נתנה".  עד היום מחפשים את זה שנתן לי ציון עובר בתנ"ך. האמת היא שהמבחן ההוא, ונוספים כמותו, היה מבחינתי תרגיל מוצלח ביקוש. לא התכוננתי כלל למבחן, ולא מפני שידעתי את החומר. עם זאת, לצפות להשיג באמצעות יקוש ציון גבוה מ"עובר" זה לא ריאלי  )

.

הערת אגב, השפה העברית הקדומה היא לכאורה טולטקית, לא רק בכפלי משמעות, אלא גם בדרכים אחרות, לדוגמה: הדמיון שבין "נגואל" ו"גואל" (אין חירות ללא נגואל), מקרי?

.

בידינו, אם כן, עיקרון שאינו מוגבל רק לחשיפת אמיתות לאחור, כפי שניתן למצוא בתנ"ך בדיעבד עדות לכל דבר שרוצים, אלא יש לזה יכולת להביא אותנו למחשבות שלא היו בידינו קודם לכן, לדוגמה:

נשמה ונשימה

כיוון וכוונה

ניקח את כיוון וכוונה. העברית רומזת שיש קשר מהותי ביניהם. האם הטולטקים מאשרים זאת?

אני לא הולך להביא משנה מנומקת, אלא כמה הרהורים, בתקווה שחלקם שווים את זמן הקריאה שלהם.

על חשיבות הכיוון לא נאמרה, לדעתי, אף אמירה מפורשת, אבל אנו יודעים על החשיבות העצומה של כיוונים מוחלטים, = ארבע רוחות השמים, מאינסוף התיחסויות לכך בספרות הזו. זה ההבדל שבין לייצג ולהציג (present ו-represent), לדוגמה: ההבדל שבין לומר שאתה אוהב ולהראות שאתה אוהב. הספרות שלנו בעיקר מראה למה היא מתכוונת, ופחות אומרת זאת.

העברית מבחינה בין מקום לבין מגמה אליו, לדוגמה: אילת => אילתה, ירושלים => ירושלימה... ומבחינת כיווני השמיים: צפון - צפונה, ים - ימה, קדם - קדמה, נגב - נגבה. כלומר היא מוסיפה 'ה', שהוא כידוע כינוי של האל. המילה 'אל' מייצגת גם אלוהות וגם כיווניות במובן "אקטיבי".
אפרופו אקטיביות: כוונה היא הצד הפעיל של האינסוף*.

האמירה הכי חזקה שעולה בדעתי, כרגע, לגבי הקשר שבין כוונה וכיוון היא זו הקרויה "פיסת הידע הגדולה ביותר, אולי, שמישהו יכול להשמיע בקול". ("סיפורי עוצמה" עמוד 16, תרגום שלי). דון חואן אומר שאתה יכול להעמיס את כוליותך על גבי הרגע הזה ולקחת את כוליותך בכל כיוון (שעליו הוא, כנראה, הצביע קודם לכן: ימין, שמאל, קדימה, למעלה), כי "הנצח הוא שם, או שם...".

ומה אנו עושים עם העובדה שאדון הכוונה, סילביו מנואל, מתגורר בבית המערבי, בלבד?

===========================

* - circumstances that seemed to be ruled by chance were in essence ruled by the active side, of infinity. He called it intent.

("הצד הפעיל של האינסוף")

=========================

25/7/21

מוסיקה

יומם וליל - להיט גדול משנות ה-30. מתאים לטרום שואה 2 שבה גם אנחנו נמצאים.

גירסה ג'אזית מקסימה.

https://youtu.be/bUIWs5SsB6g?t=1404

=========================

26.7.21

בן 13 למצוות
==========

13 שנים נמשכה החניכה של קרלוס אצל חבורת דון חואן.

מקרי?

מתעוררת לה ההשערה ש-13 הוא מספר של יחידות-זמן שלוקח למשהו להגיע באופן טבעי לבשלות; לעצמאות... מחזור זמן טבעי לסיומו של תהליך.

סטייה רגעית מהנושא:

חידה
====
- אם העולם מורכב מ-7 שכבות של עולמות לא אורגניים המסודרות כקליפות בצל, מדוע שיטת הספירה הטבעית איננה על בסיס 7 (אלא 10) ?

- ואם סידרת פיבונאצ'י היא כה נפוצה בטבע, איך היא קשורה למספר 7 ?

אין לי (כרגע) תשובות.

אבל סדרת פיבונאצ'י קושרת בין 7 ל-13:
המספר השביעי בסדרת פיבונאצ'י הוא 13,
ויותר מכך: כל מספר שביעי בסדרה זו מתחלק ב-13, כלומר הוא כפולה של 13.

.

אלה היו 7 שניות על פיבונאצ'י, 7 ו-13 

.

נספח:
פרט שבהחלט נראה מקרי, ולכן חסר ערך, לכאורה:
מספר הפעמים שמוזכרת בספרי קסטנדה (לא בכל ספרי החבורה) העובדה ש-13 שנים נמשכה החניכה הוא, אם אני לא טועה, 7.

אבל אין שום דבר מקרי בספרים אלה 

=========================