למי שמזהה את יהוה ("יה") עם הרוח [the spirit] של הטולטקים, ובהתחשב בכך שהנגואל (הרוח) הוא שמוק [peckerhead], מה גם שיהוה מוזכר לדעתי בד"כ בהקשר של פיריון, אז לא מפתיע שיש לו הרמון.
ויפה שהוא מצליח להשליט שם הרמוניה.
ויפה שהוא מצליח להשליט שם הרמוניה.
אחת מארבע האיכויות שהנגואל הגבר מתעל עבור חבריו מהרוח היא הרמוניה (בנוסף לידע, צחוק, ושלווה).
ההרמוניה היא מאפיין של מצב הקשור לכוונה, כוונה-בלתי-כפיפה, כפי שאפשר ללמוד מהקטע הבא, הלקוח מ"כח השקט":
"חום גבוה עלול להזיז את נקודת המאסף. רעב או פחד או אהבה או שנאה יכולים לעשות זאת; גם מיסטיקה, וגם כוונה-בלתי-כפיפה [unbending intent, תורגם התכוונות נחושה], שהיא השיטה המועדפת על מכשפים".
ביקשתי ממנו שיסביר שוב מהי כוונה-בלתי-כפיפה.
הוא אמר שזוהי מעין דבקות במטרה אחת [single-mindedness, התמקדות בעניין אחד] שהיא יכולת הקיימת בבני אדם; תכלית [purpose, מטרה] מוגדרת היטב-במידה-קיצונית, שאין אינטרסים מנוגדים או תשוקות מנוגדות [הנמצאות/ים איתה איתה בקונפליקט] הסותרים אותה [not countermanded by, היוצרים פקודה מנוגדת].
(עמוד 187)
.
אני מקווה שהמשפט האחרון יצא ברור, כי דווקא הוא מוקד הפוסט:
אין התנגדות = אין קונפליקטים = יש הסכמה על המטרה (הסכמה מקיר לקיר) = לדעתי, הרמוניה.
ביקשתי ממנו שיסביר שוב מהי כוונה-בלתי-כפיפה.
הוא אמר שזוהי מעין דבקות במטרה אחת [single-mindedness, התמקדות בעניין אחד] שהיא יכולת הקיימת בבני אדם; תכלית [purpose, מטרה] מוגדרת היטב-במידה-קיצונית, שאין אינטרסים מנוגדים או תשוקות מנוגדות [הנמצאות/ים איתה איתה בקונפליקט] הסותרים אותה [not countermanded by, היוצרים פקודה מנוגדת].
(עמוד 187)
.
אני מקווה שהמשפט האחרון יצא ברור, כי דווקא הוא מוקד הפוסט:
אין התנגדות = אין קונפליקטים = יש הסכמה על המטרה (הסכמה מקיר לקיר) = לדעתי, הרמוניה.
אפרופו, בפוסטים האחרונים שלי חזרה הטענה שכוונה-בלתי-כפיפה היא יכולת ייחודית לגברים. כלומר, לדעתי, הנשים צריכות את הגברים לצורך שינוי המציאות, והגברים צריכים את הנשים כדי שתעשינה מהמיקום החדש עולם שאפשר לתפוס אותו ולחיות בו.
ככל שאני זוכר, אין בספרות שלנו עצות נפרדות ויעודיות להשגת ההרמוניה בתוכך, ולכן אפשר לשער שהיא מושגת כתוצר לוואי של ההתכוונות. [מוזמנים להעמיד אותי על טעותי, או על דלות זיכרוני].
ככל שאני זוכר, תפקיד הגברים בחבורה הוא לספק את ההרמוניה, אחרת הנשים ללא הגברים נפוצות לכל עבר. עכשיו האמירה הזו נשמעת הגיונית, כי כוונה היא התחום של הגברים, וההרמוניה היא מרכיב של הכוונה [אחת מארבע האיכויות של הרוח].
ואסיים בכוונה* שעשויה לדבר גם אל הטולטקים:
עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום בנו. [השינוי מכוון ]
עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום בנו. [השינוי מכוון
]===================================
* - לא תפילה. כמו שאומרת פלורינדה ב"שוליית המכשף" של איימי וואלאס: אנחנו פוקדים על הכוונה, לא מתפללים.
=================================
נ.ב הגברים מתוארים ב"הטבעת השנייה של העוצמה" כדבק המלכד את החבורה.
מוסיקה
=====================
16.6.23
השחרור מחובת הזיכרון ומנטל הרגשות
============================
============================
"מפגשים עם הנגואל" נכתב על ידי ארמנדו טורס, תלמידו של קרלוס קסטנדה, שרשם את דברי מורו בהרצאות שבהן הוא נכח ובפגישותיו האישיות אתו.
ספרי קסטנדה והנשים נכתבו כאקט של העלאה על הכתב את הטקסט שהם ראו בחלימה. קריאת הטקסטים ההם נקראת "קריאת האינסוף".
זה אומר שלחתומים על הספרים לא היה כמעט, אם בכלל, חופש להתערב ביצירת הטקסט. במונחים טולטקיים, הייתי אומר שלא היה לאידיוט שבהם את החופש להתערב בטקסט ולהביע את עצמו.
זה אומר שלחתומים על הספרים לא היה כמעט, אם בכלל, חופש להתערב ביצירת הטקסט. במונחים טולטקיים, הייתי אומר שלא היה לאידיוט שבהם את החופש להתערב בטקסט ולהביע את עצמו.
לכאורה לא היה להם את החופש להתערב, אבל דון חואן אומר שלכל נגואל יש את הזכות לטבוע מונחים ומושגים חדשים המתאימים לרוח התקופה שבה הוא חי, כלומר למודליות של הזמן שבה הוא חי.
לכאורה, נראה ש"מפגשים עם הנגואל" אמור להיות שונה מספרי החבורה כי הוא נוצר בנסיבות שונות: הקהל וארמנדו שואלים שאלות ובכך הם מתמרנים את קסטנדה לנושאים מסויימים, אבל האם לא כך היה גם באינטראקציה שבין קסטנדה ודון חואן?
והאם קסטנדה אינו משיב את תשובת הרוח, כפי שעושה דון חואן, ולכן תמיד אותה יישות מספקת את התשובות והמידע, אם זה בטקסט בחלימה או בתשובות לשאלות?
הנה הוכחה שאכן כך: ראשית כל מה שעושה דון חואן הוא עושה במצוותה של הרוח ולא מתוך החלטה שלו, ולכן תשובות ומסירת ידע אמורים להיות כלולים בכך.
שנית, ישנו מקום בספרות שבו קסטנדה שומע את דבריו של דון חואן ויודע מה יהיו הדברים הבאים שיאמר עוד לפני שדון חואן אומר אותם.
והאם קסטנדה אינו משיב את תשובת הרוח, כפי שעושה דון חואן, ולכן תמיד אותה יישות מספקת את התשובות והמידע, אם זה בטקסט בחלימה או בתשובות לשאלות?
הנה הוכחה שאכן כך: ראשית כל מה שעושה דון חואן הוא עושה במצוותה של הרוח ולא מתוך החלטה שלו, ולכן תשובות ומסירת ידע אמורים להיות כלולים בכך.
שנית, ישנו מקום בספרות שבו קסטנדה שומע את דבריו של דון חואן ויודע מה יהיו הדברים הבאים שיאמר עוד לפני שדון חואן אומר אותם.
עם זאת, יש הבדל מסוים ביניהם שחשוב להצביע עליו:
לדעתי קסטנדה הכניס את עצמו לאתגר גדול יותר, בכך שהוא השיב לשאלות קהל, כי לדעתי דון חואן לא רק ענה על שאלותיו של קסטנדה, הוא גם תיעל אותו אל השאלות האלה. מדוע? לדעתי, כי שיעוריו לא התחילו לפני שקסטנדה גילה התעניינות, והשיעורים באו כתשובה להתעניינות, לסקרנות, שיעורים שהיו בחלקם מילוליים ובחלקם התנסות ישירה. השאלות והשיעורים לאחריהם היו חייבים להיות מותאמים לרמת האנרגיה שלו באותה עת, לכן דון חואן תיעל את קסטנדה לשאלות שהוא שאל.
לדעתי קסטנדה הכניס את עצמו לאתגר גדול יותר, בכך שהוא השיב לשאלות קהל, כי לדעתי דון חואן לא רק ענה על שאלותיו של קסטנדה, הוא גם תיעל אותו אל השאלות האלה. מדוע? לדעתי, כי שיעוריו לא התחילו לפני שקסטנדה גילה התעניינות, והשיעורים באו כתשובה להתעניינות, לסקרנות, שיעורים שהיו בחלקם מילוליים ובחלקם התנסות ישירה. השאלות והשיעורים לאחריהם היו חייבים להיות מותאמים לרמת האנרגיה שלו באותה עת, לכן דון חואן תיעל את קסטנדה לשאלות שהוא שאל.
מכל מקום, קריאת "מפגשים עם הנגואל" מעוררת את הרושם שקסטנדה לכאורה חופשי יותר בתשובותיו מאשר בכתיבת ספריו, ולכאורה דבריו ישירים יותר.
הספר מספק תוספות חשובות מאד להבהרת הידע שבספרים, בתקווה שארמנדו עשה את עבודתו היטב ורשם וזכר את הדברים כפי שנאמרו.
בלי ציטוט קטן לרפואה, לא אצא ידי חובתי.
הנה דוגמה לאמירה קטנה הנוגעת לעבודת הסיכום, אמירה שאיננה נמצאת באופן מפורש בספרות:
הנה דוגמה לאמירה קטנה הנוגעת לעבודת הסיכום, אמירה שאיננה נמצאת באופן מפורש בספרות:
"עבודת הסיכום משחררת אותו [את הלוחם] מחובת הזיכרון ומן הנטל של הרגשות. היא משאירה אחריה שאריות אנרגיה שהלוחם יכול להשקיען למען הרחבת גבולות התפישה שלו."
(עמוד 81)
(עמוד 81)
לדעתי, חובת הזיכרון של קורות חיי והתגובה הרגשית למה שקורה לי במהלך חיי הם חלק מרכזי בהסכם [המושחר] שהחברה והוריי חתמו בשמי וללא הסכמתי [הסכמה מדעת], ולכן אינני מחוייב להם.
שבת שלום.
=====================
התגובה הרגשית נובעת מהיצמדות (רגשית) [attachment] לדברים. אז בחוזה המושחר מופיעה כנראה חובת ההיצמדות (הרגשית). התגובה הרגשית היא התגובה הטבעית לה.
=========================
17.6.23
המלצה על ספר - "אוטוביוגרפיה של שפחה"
================================
================================
כמה הרהורים טולטקיים בעקבות קריאת הספר.
זהו סיפור אמיתי המתאר את תלאותיהם של העבדים והשפחות הכושים במדינות הדרום של ארה"ב.
הם חיו בעולם שלא היתה להם בו שום זכות. הם היו רכוש של בעלי העבדים, אשר יכלו לעשות בהם ככל העולה על רוחם: להענישם עד כדי מוות, לקבוע מה יאכלו, האם יקבלו תמורה כספית כלשהי... בעלי העבדים נהגו להכניס להיריון את השפחות שלהם ואחר כך למכור את הילדים.
גיבורת הספר, הרייט ג'ייקובס, היא הסופרת שחוותה זאת, אומרת שאדם לא יכול היה להיצמד [רגשית] לשום דבר, אפילו לא לילדיו, כי הם יכלו להילקח ממנה בכל רגע ולהימכר, והיא לא תראה אותם עוד לעולם.
לחיות בגישה כזו של אי-היצמדות זוהי שאיפתם של הטולטקים.
במושגים טולטקיים, בעלי העבדים הם "רודנים קטנים" באיכות גבוהה, כי יש להם עליך שליטה מלאה.
במושגים טולטקיים, בעלי העבדים הם "רודנים קטנים" באיכות גבוהה, כי יש להם עליך שליטה מלאה.
למעשה, דון חואן הכניס את עצמו מרצון לתוך חוות עבדים דומה, כדי ללטש את יכולות הייקוש שלו ולהכניע את החשיבות העצמית שלו.
בנוסף, הלוחם משתמש ברודן קטן כדי לצאת מהעולם. מה שמתמיה בסיפור של דון חואן הוא שדווקא הרודן הקטן הוא שיצא [הוצא] מהעולם.
הכיצד? (חומר למחשבה)
בנוסף, הלוחם משתמש ברודן קטן כדי לצאת מהעולם. מה שמתמיה בסיפור של דון חואן הוא שדווקא הרודן הקטן הוא שיצא [הוצא] מהעולם.
הכיצד? (חומר למחשבה)
הרייט נולדה לתוך עולם שבו העבדות הייתה חוקית. וזה לדעתי גורם לקורא להבין ש"חוקי" איננו זהה ל"נכון"? זה מזכיר לי את הבדיחה ששני זאבים וכבשה עורכים הצבעה דמוקרטית כדי להחליט את מי לאכול לארוחת הערב.
האם הרייט אמורה לקבל עליה את העובדה שההסכמה החברתית קובעת שהיא תהיה שפחה? האם היא הייתה שותפה להסכמה זו ?!
אני חושב שמתחת לכל החוקים וההסכמים החברתיים ישנו החוק [ההסכם] הקובע שאתה תשמש מזון ליצורים חסרי גוף פיזי. כלומר, כל החוקים החברתיים הם האצלות של חוק בסיסי זה. "האצלות" במובן המקורי של המילה, מובן שהולך לאיבוד בספרות הטולטקית, לדעתי במכוון.
זהו ההסכם הכי בסיסי, ודון חואן רואה את עצמו פטור ממנו, כי הוא מעולם לא נתן לו את הסכמתו.
זהו ההסכם הכי בסיסי, ודון חואן רואה את עצמו פטור ממנו, כי הוא מעולם לא נתן לו את הסכמתו.
האם העולם החברתי, הדמוקרטי-לכאורה, שבו אנו חיים, טוב יותר (עדיין) מהעולם של הרייט? האם למעשה איננו עבדים ושפחות שאינם חושדים שהם כאלה?
נתקלתי לאחרונה בטענה, שנראית לי הגיונית, שסך כל המיסים שאנו משלמים ממה שאנו מרוויחים, החל ממס הכנסה, ארנונה, ביטוחים... והמשך במיסים הכלולים במחיריהם של המוצרים שאנו קונים בכסף שנשאר לנו [לא לשכוח את מס העינוגים המוטל על באי בית הקולנוע] שכל זה מסתכם, אם אינני טועה, ב-95%. כלומר, 95% ממה שאתה מרוויח הולך לשותפך העלום, המדינה.
האם אין זה מדגים את טענת הרואים הטולטקים שהמצב הבסיסי שלנו הוא כזה שבו כמעט כל האנרגיה שלנו משמשת מזון ליצורים אחרים?
נתקלתי לאחרונה בטענה, שנראית לי הגיונית, שסך כל המיסים שאנו משלמים ממה שאנו מרוויחים, החל ממס הכנסה, ארנונה, ביטוחים... והמשך במיסים הכלולים במחיריהם של המוצרים שאנו קונים בכסף שנשאר לנו [לא לשכוח את מס העינוגים המוטל על באי בית הקולנוע] שכל זה מסתכם, אם אינני טועה, ב-95%. כלומר, 95% ממה שאתה מרוויח הולך לשותפך העלום, המדינה.
האם אין זה מדגים את טענת הרואים הטולטקים שהמצב הבסיסי שלנו הוא כזה שבו כמעט כל האנרגיה שלנו משמשת מזון ליצורים אחרים?
.
הספר מומלץ.
=========================
18.6.23
דרך עם לב מורכבת מהבחירות הנכונות בצמתים של החיים
==============================================
==============================================
הקטע הבא נמצא ב"מתנת הנשר" והוא גם קטע שנבחר להיכלל ב"גלגל הזמן". הציטוט להלן לקוח מ"גלגל הזמן":
אי-היצמדות [Detachment, ריחוק-רגשי] אין פירושה, באופן אוטומטי, חוכמה, אבל היא, בכל זאת, צופנת יתרון מכיוון שהיא מאפשרת ללוחם לעצור לרגע [momentarily] כדי להעריך מחדש [reassess] מצבים, לשקול מחדש [reconsider] עמדות. מכל מקום, על מנת לנצל את הרגע הנוסף הזה באופן עקבי ונכון, הלוחם צריך להיאבק ללא כניעה במשך כל חייו."
אי-ההיצמדות הרגשית הזו לדברים בעולמנו היא אחד מעקרונות היסוד בתפיסה הטולטקית, אבל כאן מדובר כנראה על מצב השיא שלה, המופיע לאחר אבדן הצורה האנושית. קסטנדה מתאר את הריחוק הרגשי בקטע זה כחלק מתיאור מצבו לאחר שהשיל מעליו את צורתו האנושית. זה קרה אחרי שדון חואן וחבורתו כבר עזבו את העולם. כלומר, לאחר החניכה שארכה 13 שנים. אם אינני טועה, זהו האירוע האחרון בזמן הלינארי המתואר בספרים. "הטבעת השנייה של העוצמה" ומחצית ראשונה של "מתנת הנשר" מתארים את התקופה שלאחר הקפיצה לתהום ולאחר שחבורתו של דן חואן עזבה לכאורה את העולם, ואירוע זה הוא האחרון בתקופה זו.
אם כן, הריחוק הרגשי הזה מופיע בשלב מאד מתקדם, ועם זאת כדי לנצל את הרגע הנוסף הזה שהריחוק הרגשי מעניק לנו "באופן עקבי ונכון", זה מצריך חיים שלמים.
אני מציע את הפרשנות שלנצל נכון את הרגע הזה, כלומר לבחור נכון בצמתי החיים, פירושו ללכת בדרך עם לב.
ב"מעבר המכשפים" של טאישה יש התייחסות לרגע הנוסף הזה.
קלרה הסבירה שעבודת הסיכום מגלה לנו פן חשוב ביותר של ההוויה שלנו: העובדה שלרגע קצרצר [instant], ממש לפני שאנו צוללים לתוך כל מעשה, אנו מסוגלים להעריך במדויק [accurately assessing] את התוצאה שלו, את הסיכויים שלנו, [ו]את המניעים והציפיות [שלנו]. הידע הזה הוא לעולם לא נוח לנו, ולא לשביעות רצוננו, ולכן אנו מדחיקים [suppress, מדכאים] אותו מיד."
(פרק 9)
(פרק 9)
הכוח המודיע לנו זאת נקרא הרואה [the seer], הרואה שבתוכנו.
קלרה נותנת שם שתי דוגמאות. אחת מהן היא שטאישה ידעה שאם היא תעלה על הבמה בתחרות הקארטה העולמית ביפן היא תפשל והתוצאות יהיו עגומות, אבל היא לא שעתה לידיעה הרגעית הזו ובכל זאת עלתה לבמה.
קלרה נותנת שם שתי דוגמאות. אחת מהן היא שטאישה ידעה שאם היא תעלה על הבמה בתחרות הקארטה העולמית ביפן היא תפשל והתוצאות יהיו עגומות, אבל היא לא שעתה לידיעה הרגעית הזו ובכל זאת עלתה לבמה.
אני מפרש זאת כך: הרואה הזה מתריע כאשר אנו עומדים לעשות טעות, ומציע לנו שלא לעשות זאת [לכן המידע שלו תמיד איננו לשביעות רצוננו ואנו מתעלמים ממנו], כלומר הוא מציע לבחור בפעולה אחרת [לא לעלות לבמת הקאראטה].
להקשיב לעצותיו פירושו ללכת בדרך עם לב.
להקשיב לעצותיו פירושו ללכת בדרך עם לב.
זוהי כמובן הצעה פרשנית.
===========================
19.6.23
הכל צפוי והרשות נתונה
====================
====================
זהו משפט המיוחס לרבי עקיבא, ולכאורה המשפט מכיל סתירה.
הפוסט מנסה להציע היכן נמצאת עמדת הטולטקים בשאלה זו, למקרה שתישאל
הפוסט מנסה להציע היכן נמצאת עמדת הטולטקים בשאלה זו, למקרה שתישאל
הרעיון שאנו אוטומטים, נגררים לאורך תוכנית הגורל שלנו, וכד. מרומזת לאורך כל הספרות של חבורת קסטנדה. אבל זהו רק חלק מהתמונה.
שינוי עצמי הוא מצב נכסף, אבל כל עוד לא איבדנו את הצורה האנושית השינויים האלה, אם לנסח זאת כך, הם קוסמטיים בלבד.
שינוי עצמי הוא מצב נכסף, אבל כל עוד לא איבדנו את הצורה האנושית השינויים האלה, אם לנסח זאת כך, הם קוסמטיים בלבד.
הקטע שהבאתי בפוסט הקודם, הלקוח מ"מעבר המכשפים", אודות הרואה שבנו, היודע מה יהיו תוצאות המהלך שאנו עומדים לעשות, אומר, מצד אחד, שמסלול חיינו לכאורה כבר סלול עבורנו, ועם זאת, אם נצליח להאזין לרואה וגם תהיה לנו מספיק עוצמה לבחור בהמלצותיו, הרי שנוכל להימנע מתוצאות אלה, כלומר נשנה את גורלנו.
את הדרך הבנויה מאוסף הציותים לרואה הפנימי הצעתי לראות כ"דרך עם לב".
הפרשנות שלי את התפיסה הטולטקית בנושא של שאלת חופש הבחירה, היא כזו:
אני חושב שהטולטקים טוענים שישנם מסלולים סלולים, המכונים בספרות [ב"אמנות החלימה"] כ-tracks [מסילות, ערוצים], ובעיקרון אנו יכולים, לדעתי רק בצמתים, לא בכל נקודה, לעבור לנתיב אחר, שגם הוא כבר סלול. החלפת מסלול היא שינוי עצמי, שינוי פרסונה ושינוי גורל.
אני חושב שהטולטקים טוענים שישנם מסלולים סלולים, המכונים בספרות [ב"אמנות החלימה"] כ-tracks [מסילות, ערוצים], ובעיקרון אנו יכולים, לדעתי רק בצמתים, לא בכל נקודה, לעבור לנתיב אחר, שגם הוא כבר סלול. החלפת מסלול היא שינוי עצמי, שינוי פרסונה ושינוי גורל.
בהקשר זה אני נזכר באמירה של דון חואן "כל הדרכים מוליכות לשום מקום", אבל דרך עם לב מעניקה שמחה להולך בה.
אם כן, תפיסת הטולטקים לגבי שאלת חופש הבחירה אומרת: הבחירה קיימת, אבל היא בחירה במסלולים קיימים, את/ה לא סולל דרך חדשה.
בשביל מה לשנות מסלולים אם בכל מקרה אתה נע בתוך מסלולים מוכנים, ובסופו של דבר את/ה מגיע למבוי סתום? ["לשום מקום"]
לדעתי, כל בחירה שהיא אימוץ של עצתו של הרואה הפנימי, שלדעתי הוא לא אחר מהכפיל שלך, משחררת אותך עוד ועוד מהכבלים הכובלים אותך למבוך המנהרות הזה, המכונה ב"אמנות החלימה":
the labyrinth of penumbra [תורגם, מבוך הצללים].
the labyrinth of penumbra [תורגם, מבוך הצללים].
בדימוי אחר, הנמצא, אם אינני טועה, ב"כח השקט", מדובר על מעברים בין תאים של כלא, כשהשאיפה היא בסופו של דבר לצאת מהכלא כולו, ולא רק להחליף תא.
לדעתי, בכל תא את/ה משאיר חלק מהכבלים, ולכן הכרחי להחליף תאים על מנת לצאת מהכלא כולו.
לדעתי, בכל תא את/ה משאיר חלק מהכבלים, ולכן הכרחי להחליף תאים על מנת לצאת מהכלא כולו.
===========================
20.6.23
המעברים הקסומים הנוגעים לעבודת הסיכום [השחזור]
===================================
===================================
סרטון חדש הממחיש את התרגילים המצויים בספר "מעברים קסומים" בעמודים 102-109 במהדורה העברית.
הדגמה היא אמצעי עזר מועיל ביותר במקרים כאלה.
הדגמה היא אמצעי עזר מועיל ביותר במקרים כאלה.
הבחורה המדגימה השתתפה בשיעורים הפרטיים של קסטנדה, כנראה אלה הקרויים בספר של איימי וואלאס "הכיתה של ימי ראשון", עובדה המעניקה אמינות להדגמות שלה.
מטרת המעברים הקסומים של סדרה זו היא לקרב את גוף האנרגיה אל הגוף הפיסי.
את הספר "מעברים קסומים" באנגלית אפשר לקרוא ולהוריד מכאן. הלינק לוקח אתכם ישירות לתחילת התרגילים הנוגעים לעבודת הסיכום:
===========================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה