מאמר קצר. יש בו כמה פרטים מאד מעניינים.
לכדו את תשומת לבי
- הן [שלוש המכשפות] מאמינות שייתכן שחבורתו של דון חואן לא הצליחה להגיע לקשב השלישי כשהם עזבו, וכי ייתכן שהם נתקעו בקשב השני. כאשר הקבוצה הנוכחית תעזוב, הם ינסו "להציל" את חבורתו של דון חואן ולשאת אותם לקשב השלישי. קרול, טאישה ופלורינדה נראו לחלוטין בלתי מוטרדות לגבי הצלחתה או כישלונה של חבורתו של דון חואן. קרול אמרה משהו בסגנון "זה עדיף על מוות רגיל".
- כולן הדגישו שכאשר הן עוברות לקשב השני הן עושות זאת עם כל ישותן, כולל גופיהן - בגדיהן, מגפיהן וכל השאר.
- לאחרונה, פלורינדה וטאישה נכנסו לחלימה יחדיו ונעלמו פיזית ממש מול קרלוס.
- קרלוס קסטנדה כתב את "אמנות החלימה" לפני מספר שנים. הוא לא רצה שום קשר אתו, אז הוא ביקש מטאישה ומפלורינדה לקחת את הספר לקשב השני ולהחביא אותו שם. אז הן עטפו אותו בקופסה ולקחו אותו לשם. כעבור שנים הן חזרו לקשב השני והחזירו אותו.
- קרלוס שרד את הקפיצה שלו לתהום משום שהוא כבר לא היה מודאג מהשאלה האם הוא חי או מת. בתחתית הצוק היו מפוזרות עצמותיהם של לוחמים שלא הצליחו לשרוד [את הקפיצה].
- כך הן הציגו את עצמן כשהן פנו לקבוצה [לקהל] באופן אישי.
פלורינדה: "שמי פלורינדה דונר-גראו ואני חולמת את עצמי".
טאישה: "שמי טאישה אבלאר ואני חולמת את עצמי".
קרול: "שמי קרול טיגס ואני נחלמת על ידי קרול טיגס, הממרה את המוות, דון חואן מאטוס וטַליה".
- כולן הדגישו את עבודת הסיכום כמפתח להתגברות על האובססיה העצמית שלנו וכדי לאגור אנרגיה.
- היא [קרול טיגס] הציגה את נושא היעלמותה על ידי דיבור על היצורים הלא-אורגנים כ"חוטפי גופות".
======================================
המאמר בקובץ נפרד
https://drive.google.com/file/d/1a9NZ_oFNYr_aUgxATHm36tuuUqZ5eJbE/view?usp=sharing
עדיין לא הכנסתי אותו לקובץ המרוכז. אעשה זאת לאחר תרגומ/ים נוספים.
קריאה נעימה ומחכימה
==============================
