השיר נכתב במקורו ב-1934 על ידי פזמונאי מקסיקני.
גירסה ג'אזית.
האמירה הבאה מתייחסת להסחה כלפי מטה, לעולמות בעלי החיים האחרים - the
place of the beast, שבאופן מדויק יותר מציין חיית פרא, טורף, עם רמז אפשרי לטפיל הטורף (במיוחד על רקע המושג הנוצרי the beast המציין את השטן, אנטי כרייסט).
הצבעתי על הרמזים לכך שלהגיע לעולמות בעלי חיים אחרים כרוך בהגעה לעולמות לא-אורגניים. לדוגמה: נשים מסוגלות לתמרונים משני הסוגים בקלות ואינן נלכדות באף אחד מהם: לא בעולמות בעלי החיים ולא בעולמות הלא-אורגניים.
עולה בי אסוציאציה מקראית: חוה - אם כל חי.
עושה רושם שזה מסתדר עם רעיון אחר: חוה ולילית, שתי נשותיו של אדם הראשון, המייצגות, לדעתי, את שתי הנשים המצוותות לכל לוחם: יוקשת וחולמת; עולמות בעלי החיים כצד הגלוי, החומרי, ולכן שייך לחוה, אם כל חי. ולעומתה לילית, הפועלת בצד הצללים, מאחורי הקלעים של הגלוי. בקרוב אכנס לנושא זה של צללים. הטריגר יהיה האמירה המרתקת:
צללים רגילים, פיסיקליים, וישויות צל הן אותו דבר: כלומר מורכבים מאותם קווים של העולם, אותם מיתרים (מסע לאיכטלאן), כלומר אותן האצלות של הנשר.
הנסיגות שעליהן מדובר הן אובדן העוצמה של הלוחם בעקבות ההסחות כלפי מטה.
מכיוון ש"חנארו לעולם לא רק צוחק" (וכנראה גם דון חואן), אז מה עומד מאחורי הבדיחה הזאת?
איזה ידע מסתתר בה?
**************
www.toltec.co.il
*
הערות ותוספות
16.4.18
24 שעות לא שינו כלום.
אני עדיין לא יודע את התשובה 😊
==============
16.4.18
השיר הפותח, שתואם את נושא הפוסט, כולל את השורות הבאות, המעוררות זיכרון של סיפור מקראי:
There's a rainbow before me
Skies above can't be stormy
Since that moment of bliss
דיברתי רבות על שבע העולמות הלא-אורגניים, המרכיבים כל מה שנתפס בחושינו במציאות הזאת, כי החושים שלנו הם "מתנתם", אנו משתמשים בחושים שהם העניקו לנו כדי לתפוס את העולם שהם בנו עבורנו (ביום השביעי הם נחו 😊)
על רקע מחשבה זו, אני תוהה אם הקשת בענן, המורכבת משבעה צבעים, איננה אכן יצירת אמנות מרשימה נוספת הכולאת אותנו כאן.
אני משתעשע במחשבה שאולי יש דמיון בינה לבין המלכודת הראשונית שלנו, אותה מנהרה שאור אלוהי נפלא בקצהה, אור הנראה רק עד הכניסה לתוכה.
קשת בענן יכול לשמש שער הולם למלכודת הזו.
אני משתעשע, כי אינני זוכר עדויות לקשת צבעונית כזו בעדויות של מי שנחלצו לרגע מהמנהרה, כלומר בעדויות החוזרים מסף המוות, או בעדויות מהספרות שלנו.
==============
16.4.18
אני חוזר להרהר בחידה.
ההבדל בין בעלי משמעת לחסרי משמעת הוא שעה.
המשמעת (discipline) שווה בערכה לשעה של ערות דרוכה, לא?
זה מוביל אותנו לבחון את המושג "משמעת" אצל הטולטקים.
המקום שבו המושג זוכה להתייחסות העמוקה ביותר, לדעתי, נמצא ב"צדו הפעיל של האינסוף". זהו מושג חשוב ביותר בתורה הטולטקית. אדון בו בהערה הבאה, בלי נדר.
==============
16.4.18
המושג משמעת.
ביסודו זהו המושג הרגיל של משמעת, אבל יש לו משמעות מיוחדת בעולם המושגים הטולטקי. כך יש להבין לדעתי גם מושגים אחרים כגון "רצון". אין שום היגיון בשימוש במושג קיים מבלי להתכוון למהותו. גם מושגים כמו טונל ונגואל הם לא המצאה של הטולטקים, ולכן המשמעות הטולטקית שלהם כוללת את המשמעות הרגילה שלהם בשפה שבה הם היו בשימוש, הַנַהווַטְל.
לדעתי, בשפה הרגילה, במושג "משמעת" כלולים: מיקוד, תכלית, נחישות (כוונה בלתי כפיפה), ריחוק רגשי וכד.
בתפיסה הטולטקית המושג מציין לדעתי את החיבור אל הרוח (הכוונה), כלומר הרצון, שאספקטים שלו הם גוף האנרגיה והנפש האמיתית.
הנה התייחסויות אחדות למושג "משמעת" בספרות הטולטקית:
- הלוחמים מנהלים אורח חיים של משמעת כדי להשיג בהירות לגבי עצמם ולגבי הדרך-עם-לב שלהם. (כמדומני "משנתו של דון קישוט 😊😊, אבדוק בהמשך)
- היכולת של הלוחם למפות את היריב: את כוחו, חולשותיו ומוזרויות (quirks) ההתנהגות שלו בזמן שהוא מוכה על ידו. (אביא אולי בהמשך מראה מקום).
- משמעת היא המרכיב השני מתוך ארבעה באמנות המלחמה:
שליטה, משמעת, סבלנות, תזמון.
האזכורים הבאים לקוחים כולם מ"צדו הפעיל", מתוך הפרק על הטפיל: "צללי הבוץ".
אני מביא אותם באנגלית כדי לחסוך בזמן.
- He maintained that sorcerers were
the only opponents of whatever force kept human beings prisoners, and that by means of their
discipline sorcerers broke loose from its grip and continued their journey of awareness.
כלומר המשמעת היא האמצעי שבעזרתו מחלץ הלוחם את עצמו מכלא העולם הזה.
- I asked don Juan: "But why is it that the
sorcerers of ancient Mexico and all sorcerers today, although they see the predators, don't do
anything about it?"
"There's nothing that you and I can do about it," don Juan said in a grave, sad voice. "All we can do
is discipline ourselves to the point where they will not touch us.
המשמעת הופכת את המודעות של הלוחם לבלתי אכילה לטפיל.
זה מובא באופן מפורש בהמשך:
- "In what way would the sorcerers' discipline be a deterrent?" I asked.
"Sorcerers say that discipline makes the glowing coat of awareness unpalatable to the flyer.
- "The only alternative left for mankind," he continued, "is discipline. Discipline is the only
deterrent. But by discipline I don't mean harsh routines. I don't mean waking up every morning at
five-thirty and throwing cold water on yourself until you're blue. Sorcerers understand discipline as
the capacity to face with serenity odds that are not included in our expectations. For them,
discipline is an art: the art of facing infinity without flinching, not because they are strong and
tough but because they are filled with awe."
כלומר, להתייצב נוכח האינסוף, נוכח הבלתי צפוי, בשלווה, ללא בהלה או זעזוע.
בספר אחר הוא אומר שהלוחם עשוי להביט בשטן עצמו ומי שיימצא לידו לא יוכל להסיק
דבר על כך, כי הלוחם יתנהג כאילו הוא נמצא בנסיבות נורמליות.
- by means of their
discipline, push the predators away long enough to allow their glowing coat of awareness to grow
beyond the level of the toes. Once it goes beyond the level of the toes, it grows back to its natural
size.
בציטוט הבא רואים את הקשר שבין משמעת ושקט פנימי:
- "The grand trick of those sorcerers of ancient times," don Juan continued, "was to burden the flyers'
mind with discipline. They found out that if they taxed the flyers' mind with inner silence, the
foreign installation would flee.
השקט הפנימי הוא להבנתי עמדה שבין שני העולמות, העולם הטפילי והרוח. אבל כדי להגיע אל הרוח צריך לעבור דרכו.
- "Discipline taxes the foreign mind no end," he replied. "So, through their discipline, sorcerers
vanquish the foreign installation."
באמצעות משמעת הלוחמים מביסים את הטפיל.
***
לסיכום,
אני מציע להבין את המושג "משמעת" באופן הרגיל, כנחישות (כוונה בלתי כפיפה) ריחוק רגשי וכו, ולדעת שמעשים בגישה כזו מחזקים את החיבור שלנו אל הרוח.
החיבור אל הרוח הוא שמאפשר לנו להיחלץ מטרפי המערכת הטפילית.
אנו נשארים עם השאלה המקורית:
איך חוסכת לנו המשמעת שעה של ערנות דרוכה?
😊
==============
16.4.18
כאשר בוחנים את הקטע המקורי באנגלית, עולה הרושם שניתן לפרש אותו גם אחרת.
How can seers avoid those downshifts?” I asked.
„It all depends on the warrior,” he said. „Some of them are naturally inclined to indulge in their
quirks? yourself, for instance. They are the ones who are hard hit. For those like you, I recommend
a twentyfourhour vigil of everything they do. Disciplined men or women are less prone to that kind
of shift; for those I would recommend a twentythreehour vigil.”
אפשר להבין את הקטע כמדבר על ערנות לא כקודמת למה שהם (מחליטים) לעשות, כפי שתורגם בספר, אלא כמצב של עירנות, עמידה על המשמר, 24 שעות ביממה.
זו נראית לי כוונת המשורר.
פירוש כזה משנה את השאלה ל:
כיצד חוסכת המשמעת את הצורך בעירנות רצופה? האם יש זמנים שבהם למשמעת יש את אותו אפקט של עמידה על המשמר?
רמז נוסף מסתתר בקטע המקורי:
המילה quirk, במשפט "מתמכרים לquirks שלהם". בעברית: נותנים דרור למוזרויותיהם. זה תרגום ספרותי שלא מיטיב עם הקוראים, בלשון המעטה. לא דרור ולא בטיח, פשוט מתמכרים ל-quirks שלהם.
כל ההתמכרויות, בהן נלחם הלוחם, קשורות בטפיל. המילה quirk מציינת מוזרות, אבל גם חריץ, תעלה. המקום שבו אנו כישויות אנרגטיות לכודים מתואר לעתים כחריץ, לדוגמה בדברי פלורינדה המדברת על הימצאותנו בחריץ ולכודים במראות שבו (המספקות לנו את הדימוי העצמי), ולכן אנו נותרים כל חיינו באותו חריץ.
אם כן, בפשטות, אלה הזקוקים לעירנות נון סטופ הם אלה הלכודים בטפיל. ואלה שיש להם משמעת, יש להם אחיזה ברוח.
==============
17.4.18
אתנחתא מקראית.
ב"במדבר" כג מסופר על הקרבת קרבנות על ידי בלעם.
מדובר שם על שבע מזבחות.
על פי קריאת פשט, כל שבע המזבחות ועולותיהן מכוונות ליהוה, כלומר יהוה הוא אגד של שבעה; מטרת שבע הקרבנות היא כדי לקבל מסר מיהוה.
אני לא בא להתנצח עם פרשנים כלשהם של המקרא. זוהי קריאה פשוטה (שלי).
לאחרונה יצא לי לעיין בסידרה "עולם התנ"ך" והתרשמתי שהיא ממש מצוינת. מציגה רעיונות מקראיים על רקע תרבויות העולם העתיק.
הקטע הבא לקוח משם, ומתייחס לשבע המזבחות
כל מזבח מיועד לאל אחר.
התמונה הבאה לקוחה גם היא מאותו ספר.
מדובר במקדש בממלכת אשור הקדומה.
הכיתוב של התמונה.
הכיתוב של התמונה.
"שבע מול שבע" מזכיר לי הצעה שהעליתי בעבר לגבי האפשרות שכנגד שבעת העולמות הלא אורגניים המרכיבים את המערכת הטפילית ישנם שבעה מרכיבים ברוח.
נתקלתי ברעיון ה"שבע מול שבע" בהתייחסות למקדש קדום בבוליביה.
שם ישנם שבעה חדרים מול שבעה חדרים.
הנה הקטע. הדגשתי כמה נקודות:
מקדש קלאסיאיה נבנה כמבצר מוקף חומת אבן גבוה שממנה מבצבצים עמודים מונומנטליים בגובה 4 מ', שכל אחד מהם מגולף בדמויות אנוש. קירות החומה מעוטרים על ידי מאות ראשים שגולפו מאבן גיר לבנה. כל הראשים שונים זה מזה ומראים תכונות של עדות אתניות שונות. שטח המקדש מכסה כשני דונם אך רוב המבנה נמצא מתחת לפני הקרקע. ישנם 14 חדרים תת-קרקעיים, 7 מכל צד כך שהכניסה למקדש היא דרך גרם עם 7 מדרגות. באותו מקום עומד שער הירח, דרכו היה עובר אור השמש במהלך יום השוויון והחילוף של האביב והסתיו (כלומר, ב- 21 במארס וב- 21 בספטמבר, בהתאמה), בפינה הצפון מערבית נמצא שער השמש אשר שימש כלוח שנה המקושט ב 48 משבצות בעלי משמעות אסטרונומית המקיפות דמות מרכזית."
(לקוח מתוך פוסט בפייסבוק בקבוצת "היסטוריה נסתרת")
48 הוא מספר האדם. זהו מספר הרצועות הגדולות הנמצאות בתחומי הארץ.
==============
17.4.18
הסרטון הבא עוסק בטיוואנאקו, האתר הארכיאולוגי הקדום בבוליביה השייך לתרבות שקדמה לאינקה, אשר נמשכה מעל 2700 שנים, ולא נמצא בה כל שריד או רמז לכלי נשק או למלחמה.
בסרטון יש התייחסות לאנשים המסוגלים לשנות את צורתם, התייחסות למקדש שאותו הזכרתי, לפירמידה, כמדומני בעלת 7 קומות, זהב כמייצג את השמש ועוד.
יש בסרטון הבעת פליאה אודות היכולת הטכנולוגית הבלתי מובנת להסיע ולהרים סלעים עצומים. פליאה שחוזרת לגבי אתרים קדומים נוספים, כמו הפירמידות במצרים, סטונהנג' ועוד.
הדבר הזכיר לי קטע מההתנסות של קסטנדה עם לה קטלינה שהופיעה בדמות תולעת נלעגת [כתבתי על כך לאחרונה במסגרת "ההסחה כלפי מטה"].
תהיתי אם אין כאן רמז לאופן שבו מכשפים יכולים להזיז סלעים עצומים.
("האש שבפנים" עמוד 132,133)
==============
17.4.18
מנגינת חליל מדיטטיבית יפה.
Be still, and know that I am God;
זהו הפירוש בתנ"ך האנגלי לפסוק שבתהלים מו י"א.
הַרְפּוּ וּדְעוּ, כִּי-אָנֹכִי אֱלֹהִים;
הידיעה השקטה.
==============
18.4.18
עוד כמה הרהורים מקראיים.
שני פרקים אחרי הפרק הנ"ל על בלעם ושבע המזבחות מסופר על ישראל שהתיישבו בשִטִים והחלו לעבוד את האל המקומי בעל פעור, כלומר את האל בעל בגירסת המקום ההוא הנקרא פעור (אני מקווה שאף אחד לא מגיע לבלוג זה כדי ללמוד מקרא 😊).
א וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב. ב וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. ג וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל.
כנראה שפולחן הבעל כלל, בלשון מלומדה: שימוש באנרגיה המינית, שהיא, כידוע לטולטקים, היחידה שיש לנו. היא המשמשת גם לחלימה.
הפרק הוא כולו סיפור של רצחנות על רקע דתי. רצח המוני של כופרים.
כך החדירו אנשי מוחמד את דתם וכך הנוצרים, וכך כנראה כל הדתות. והנה, מתברר שלא חסרה רצחנות כזו גם במקורותינו.
ופנחס, הרוצח העיקרי, זוכה לקבל תואר כהונה מכובד. בשפתנו היום: שהיד.
פרק מחליא.
עושה רושם שהאלים (7 הכוחות הלא אורגניים) נלחמים זה בזה באמצעות מאמיניהם באופן הנקרא היום: מלחמת פרוקסי: לא מלחמה ישירה זה בזה אלא באמצעות שליחים.
בכוח הזרוע הם גם מאלצים את העמים הנכבשים להצטרף לחילותיהם...
אני נזכר באמירה של הרקלייטוס, פילוסוף יווני קדום, שקדם לסוקרטס, שאמר: הכל מלחמה. כלומר, המאבק נמצא ביסודותיו של העולם הזה.
ועכשיו, בבגרותי, אני תוהה אם ההסבר לתובנה הזו שלו איננו ההשערה שהצעתי בעבר: הלא אורגניים המרכיבים את עולמנו נמצאים מצד אחד ביחסים של שיתוף פעולה (יחדיו הם מרכיבים את ישויות העולם), ומצד שני במאבק של שליטה ביניהם.
הטריגר שלי לשפוך כאן מילים הייתה המחשבה שאם בכל מקום גיאוגרפי ישנה שליטה, דומיננטיות, של אל מסוים (כוח לא אורגני) אז זה די חכם להכיר בעליונותו (כמו שעשו ישראל). תקרא לזה "פולחן דתי" או כל דבר אחר. אנו לא יכולים שלא לכבד את הכוחות שמרכיבים אותנו, את גופנו, חושינו, מחשבותינו...
ועם זאת, עלינו לחפש מוצא מהם.
אלה הרהורים שאפילו לדף קשה לסבול 😊.
==============
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה