עוד קצת מיתולוגיה "זרה"

Besame Mucho saxophone

***

כזכור, התפיסה הטולטקית מכונה "מיתוס". לדוגמה כאשר דון חואן אומר לפלורינדה שהוא שולח אותה (מנשיב אותה) אל זה שאוחז במיתוס, כלומר קסטנדה.
הצעתי בעבר שהטעם לכנות את התפיסה הזו מיתוס הוא משום שהיא עוסקת במציאות שמעבר לעולם הזה, ומכאן גם "ההכרח להאמין".

על כן, "מיתולוגיה" לא אמורה להיות מילת גנאי בעולם המושגים שלנו. אני חושב שמיתולוגיות עשויות לעתים להבהיר לנו עניינים בתפיסה הטולטקית, לאשש את הרעיונות הטולטקים, ובעיקר להיתרם מהתפיסה הטולטקית.
אני אומר "לעתים" כי המיתולוגיות נמצאות בבסיס הדתות, והדתות כידוע שיבשו רעיונות קדומים כדי לשרתן. התוצאה היא, לדעתי, שבדתות ובמיתולוגיות בימינו נשארו גרעיני אמת העטופים בסילופים רבים. וזו אולי התמצית של כל עולמנו: ניצוץ אנרגטי הלכוד בתוך מערכת טפילית.

הזכרתי בפוסט קודם את התרבות הקדומה טיוואנאקו שבבוליביה, שבדרום אמריקה, ואת המקדש שבו ישנם שבעה חדרים מול שבעה.
הצבעתי בעבר על רמזים לכך שכנגד שבעת העולמות הלא-אורגניים ישנן שבעה עולמות, או מרכיבים, ברוח. המילה העברית "כנגד" היא מוצלחת כי היא מציינת גם יריבות וגם הימצאות זה מול זה.

ההינדואיזם סיפק לנו כמה דוגמאות. המספר שבע הוא מאד יסודי בתפיסה ההיא.
רציתי עתה להוסיף את המחשבה, שלי, שאולי החלוקה במיתולוגיה היוונית לאלים אולימפיים ולאלים כתוניים היא עוד דוגמה אפשרית למאבק של 7 כנגד 7.
האלים הכתוניים הם אלים שמקומם מתחת לפני האדמה, או בבטן האדמה. על פי מומחים, אלה הם האלים הקדומים ביותר במיתולוגיה היוונית. הם איבדו את חשיבותם בתרבות עם הזמן לאלים האולימפיים. לך תדע, אולי הפולחן שלהם נאסר על ידי מאמיני האלים האולימפיים. לא יהיה מפתיע אם יתברר שכך היה.
מספרם קצת יותר משבע, אבל בהתחשב בכך שעם הזמן נוספו ישויות ביניים כמו גיבורים, וערבוב בין האלים האולימפיים לכתוניים, כיד הדמיון הטובה, אני לא רואה בזה נקודה בעלת חשיבות.
מה שכן, נראה שרוב האלים הכתוניים הם נשים. אני תוהה אם הגברים הבודדים שחדרו לשם לא נוספו מאוחר.

מה רציתי להגיד במילים הרבות הללו?
שאולי האלים הכתוניים קשורים לכוחות של הרוח, כנגד הכוחות של המערכת הטפילית.

תוך שאני מעלעל בנושאים מיתולוגיים אני נתקל בדברים המתחברים לרעיונות טולטקיים. למשל המיתוס הסיני אודות בריאת האדם:

לקוח מתוך "המיתולוגיה של עמי העולם" הוצאת "הד ארצי".

אנו זוכרים את "צללי הבוץ" המציינים את הטפילים ("צדו הפעיל").
גם ההשתקפות העצמית היא רלבנטית מאד לטפיל. הוא משקף לנו את עצמנו, ולכן אנו כנראה מזדהים אתו.
שני מרכיבים אלה: היווצרות האדם מבוץ (אדמה) והדמיון ליוצר (בצלמו) נמצאים גם בסיפור הבריאה המקראי. שימו לב שכאן, במיתוס הסיני, הבורא הוא ממין נקבה.
טענתי שהלא אורגנים בוראים בעצם את כל העולם, והחושים שהעניקו לנו מותאמים לתפיסת יצירותיהם. הלא אורגניים הם עולמות נקביים: כזכור העולם נקבי, ונשים אנושיות, מכשפות, נעות בהם בחופשיות.
אז תחליטו אתם אם הבורא הוא נקבה או זכר.

ואני תוהה:
אולי מיתוסי הבריאה האלה ודומיהם מתארים בעצם את בריאת הטפילים?
כידוע, אנו ישויות אנרגטיות ומה שהופך אותנו לבני אדם הוא הצורה האנושית, כלומר ההתקן הזר, הטפיל.
במסגרת הרעיון שהמערכת הטפילית נשענת ביסודה על ההזדהות שלנו עם הטפילים, האם זה מפתיע שנאמץ את מיתוס הבריאה שלהם כשלנו?!
אגדיל ואומר,
אנו לא מאמצים שום מיתוס. הם מאמצים את המיתוס שלהם 😊
אנו רק "אומרי הן", תוּכּים שחוזרים על דברי הטפילים.

טענתי בעבר שהמחשבה שאנו חיים לנצח, אחד משורשי הרע בתפיסה הטולטקית, היא בסך הכל אימוץ מחשבה נכונה, של הטפילים. היא נכונה לגביהם. אנו בטעות חושבים שאנחנו זה הם.
אני מציע, באופן דומה, שמיתוס הבריאה הזה נכון, אבל לגביהם.


אמשיך לקשקש באיזור התגובות.
אבל אפרד בחידונת:
מה מזכיר לכם התבליט (או הפסל) הבא, הנמצא במקדש השמש בקוֹנַרְק (Konark) הודו.

חג שמח.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

19.4.18

פינת הספרות

סיימתי לקרוא את הספר "מסדר שחור" מאת ג'יימס רולינס. ספר מתח טוב! 

בנוסף גם כולל נושאים מעניינים. 

באופן כללי מסופר על המצאה מסוימת של הנאצים, שלפי הספר, נועדה להתערב באבולוציה וליצור אדם עליון. הנאצים אכן המציאו כל מיני מכשירים שבסיום המלחמה התחרו ביניהן המעצמות לשים את ידיהן עליהן. 

ההרפתקה מוליכה להרי ההימלאיה, שם לדעת הימלר מקורו של האדם העליון, דרום אפריקה אירופה ועוד.

מוזכרת בו טירה בגרמניה שהימלר השתמש בה לצורכי ה-ss. טירה בשם Wewelsburg. טירה שבתקופת הנאצים כנראה שימשה כמקום לעריכת חלק מהזוועות שלהם. בתקופות קודמות הועלו שם על המוקד נשים שהואשמו בכישוף.
היום המקום משמש כמוזיאון, כנראה.

הסמל מייצג כנראה שמש עם 12 ברקים הבוקעים ממנה.

השם טוּלֶה קשור, לפי הספר, לאטלנטיס, ומעניין שהמקום שנקרא טוּלָה במקסיקו, שהיה אתר טולטקי, הפסלים הגדולים שם נקראים האטלנטיים. 

לפי הספר, הימלר האמין שאחד החדרים בטירה, שמעליה ישנו צריח, יהיה מרכז העולם החדש; החדר שזו רצפתו. 

במקום זה, הוא ואנשי תורת הנסתר שלו האמינו,  צומח עץ העולם הנורדי יגדרסיל. כתבתי בזמנו קצת על המיתוס הנורדי הזה ועל הדמיון שבו לתפיסה הטולטקית (לדוגמה, שלושת האלות שבשורשיו הטוות את גורל בני האדם, הנשר שבצמרתו, ועוד).

באיזור הטירה ישנו מקום של סלעים עצומים הבולטים מפני הקרקע. הם האמינו שזהו מקום שנעשה בו שימוש פולחני בעולם הקדום ויש בו כנראה אנרגיות מיוחדות. המקום נקרא Externsteine

מי שמחפש מקומות עוצמה ומגיע לגרמניה, עשוי לרצות לבחון את המקום.

המכשיר שפיתחו הנאצים היה פעמון גדול, כמדומני עשוי זהב, שעל פי הספר שימש לכוון את האבולוציה תוך שימוש ברעיונות מתורת הקוונטים.

על פי תורת הקוונטים מצב החלקיק אינו קבוע עד שאינו נמדד, כלומר עד שאין לו אינטראקציה עם המציאות. קודם למדידה הוא בעל קיום פוטנציאלי של חלקיק או גל. הפעמון, על פי הספר, הכריע בין מצבים פוטנציאליים על ידי, מה שאני מציע לראות כ"התכוונות" (בספר מופיע כתפילה, מחשבה מכוונת וממוקדת).

רעיון מעניין.

האם אמצעים טכנולוגיים עשויים להגביר את עוצמת הכוונה?
קראנו שקריסטלים, לדוגמה, יכולים. (נושא זה זוכה לפירוט די רב בספר של טאישה).
והאם אין זה הרעיון של חפצי עוצמה? 

=============== 

20.4.18

לגבי הפסל ממקדש השמש ההודי שב- Konark.

לי זה הזכיר את הרעיון של שתי לוחמות ולוחם שבכל אחד מבתי החבורה, כולל ברמת הנגואלים: 

יוקשת וחולמת. 

באחד מהאירועים המתוארים ב"מתנת הנשר" קסטנדה מוקף בשתי לוחמות, אחת מימין ואחת משמאל: לה-גורדה וחוספינה.

הדמות המרכזית שבפסל היא כנראה גבר. המקדש כולו מלא בפסלים ותבליטים העוסקים במין באופן מפורש, וזה תומך ברעיון שבין שתי הנשים שבצדדים נמצא גבר. חדי העין והמכירים את התרבות והאמנות הזו יוכלו אולי להגיע למסקנה זו מעצם ההתבוננות בפסל. 

הזכרתי בפוסט הקודם את פולחן בעל פעור שכלל ענייני מין. 

נראה שגם כאן, במקדש ההודי, מתוך התבוננות ביצירות האמנותיות, המין קשור ברעיונות מטפיסיים, דתיים, אלוהויות, ואם תרצו... בקדושה. 
אפילו מתחת לשלושת הדמויות ישנה דמות בתנוחה מדיטטיבית בתוך נחש, המורכב כנראה משבע נחשים.

=============== 

21.4.18

חומר למחשבה

האם זה מקרי שהפירצה (ה-gap), דרכה עשוי לבקוע הרצון, נמצאת באיזור הטבור, בגוף הזוהר ולא בגוף הפיסי, שהוא כידוע מקום ששימש לצורך חיבור אל רחם האם, כשידוע ש:

הרחם מחוברת (בזמנים מסוימים) אל הרוח, והחיבור אל הרוח מספק חיים ומודעות?

=============== 

21.4.18

עוד חומר למחשבה.

האנושות נקלעה למערבולת, למלכודת שעצרה את מסעה.

אם האנושות, כמו בעלי חיים אחרים, היא חלק אינטגרלי מהארץ, אז גם הארץ נלכדה, ובעצם בראש ובראשונה הארץ נלכדה. גורלנו שזור בגורל הארץ. לכן משימת קסטנדה הייתה להסיט את נקודת המאסף של הארץ.

אני תוהה:

האם ייתכן שמסלול הארץ סביב השמש מייצג את המערבולת הזו?

"מייצג" - כלומר ביטוי בעולם הפיסיקלי לאותה מערבולת.

אם התשובה היא חיובית, אז ייתכן שעלינו לפסול את הרעיון שהארץ נוצרה כחלק שנקרע מתוך השמש.

מתעוררות גם תהיות לגבי עבודת השמש, או אל השמש, הנפוצות כל כך בהיסטוריה האנושית. כל אמונה נפוצה היא חשודה, כי ההיסטוריה רומזת לכך שכל התכוונות לרוח מדוכאת ללא פשרות ולעתים קרובות באלימות קיצונית, וכל זכר לרוח נעקר.

=============== 

22.4.18

נתקלתי בקטע הבא, מספרו של וילנאי, אני משער. הבאתי אותו בעבר הלא-רחוק, אבל נתקלתי בו עכשיו, והתפלאתי שלא זכרתי את הרעיון הזה. זו הסיבה שצריך לחזור על הדברים כדי שייקלטו. אחת הלוחמות אומרת לפלורינדה ("להתעורר אל החלום") שצריך לפגוש במשהו שלוש פעמים כדי שייחרט בזיכרון.

הקטע מדבר על פירצה שישנה מעל ירושלים, פירצה בשכבות העוטפות את העולם. כלומר, במושגים טולטקיים זוהי פירצה, כמו הפירצה של הרצון, gap.

הקטע כולל גם את הטענה ש"אבותינו הקדושים" הביאו לכך שזה יקרה.

זה מזכיר את המחלוקת שבין קסטנדה לדון חואן ("מפגשים עם הנגואל") בשאלה האם התצורה האנרגטית באיזור עמק מקסיקו היא טבעית או שהתכוונותם של המכשפים לאורך הדורות יצרה אותו. התצורה הזו היא, לדעתי, בעצם פירצה בשכבות, gap. הנה הקטע:

"בהתחילם מתצפיותיהם הראשוניות, הגיעו הרואים הקדומים להבנה

העמוקה ביותר שהשיג האדם אי פעם אודות אמיתות אוניברסליות.

העוצמה של תשומת הלב שלהם הייתה כה רבה שהיא עדיין פעילה

כיום, יוצרת פוטנציאל אשר משפיע על אזורים מסוימים של מקסיקו

ודרום ארצות הברית, יוצרת תנאים נוחים לריכוז אנרגיה, כאלה שיהיה

לך קשה למצוא כאלה במקום אחר בעולם.

"במידה מסוימת, המכשפים הללו הסתייעו בתצורה מוזרה של

השדה הזוהר של כדור הארץ, שמוקדה נמצא בסביבות עמק מקסיקו. הם

ראו את המוזרות הזו כמשפך או כקיפול של אור, שבו האצלות המגיעות

מהיקום יוצרות ה י ש רה עם אלה של כדור הארץ, ונוצרת רמה מוגברת

של מודעות.

"דון חואן חשב כי התצורה היא טבעית וכי נעשה בה שימוש

לתועלת המקסימלית על ידי הרואים כדי להגדיל את עוצמתם. אבל

בניתוח שלי את העניין, הגעתי למסקנה שזה להיפך: הרואים של ימי

קדם קבעו את תשומת לבם באזור זה של העולם, וכדור הארץ בשלמותו

הגיב להתכוונות זו, וכך נוצר זרז ענק של האצלות קוסמיות. בכל דרך

שנבחר לפרש זאת, העובדה נותרת בעינה: זהו המרכז: כל דבר יכול

לקרות כאן".

                         (עמוד154 )

=============== 

22.4.18

7 מול 7 בהקשר של היהדות.

נתקלתי באמירה הבאה אצל עגנון:

"[...] זמן הגמרא שהיו בו תנאים ואמוראים קדושים כמלאכים וניתן כנגדם כח בשדים, כמו שאמר הכתוב זה לעומת זה עשה האלוהים" ("הנעלם" עמוד 487)

הפסוק "זה לעומת זה עשה האלוהים" לקוח מקהלת ז. שם מדובר על בריאת הטוב והרע. אני לא יודע מהיכן לקח עגנון את המלאכים כנגד שדים. 

גלשתי קצת באינטרנט כדי לנסות לראות מהיכן הוא לקח זאת והגעתי לקטע הבא מתוך הספר הקבלי  "לשם שבו ואחלמה", המדבר על נחש קדושה כנגד נחש הטומאה, את שניהם ברא האל.

מתוך הספר. ההדגשות שלי:

"ובאשר כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים ויסד הקב"ה מעולם הבריאה ולמטה את הנחש הטמא הנחש הקדמוני נגד הנחש דקדושה. ושרשו הוא מהגבורות שבדעת מסטר שמאלא והוא אורב ועומד בכל כחו לינק משם וכמ"ש דרך נחש עלי צור כי צור הוא גבורה וכמ"ש בפ' בשלח ס"ד ע"א ושוכב הנחש הטמא אצל הגבורות תמיד ואורב לינק משם ובכל מקום שהוא שוכב ושרוי שם הוא מטמא ומטנף את המקום." 
[...]
"וכמו מעשה דסנחריב וכיוצא אשר בהם רמוזים כמה גנזי נסתרות ואוצרות חיים וכנ"ל סי' ב'. וזהו גיחון אשר שם הוא אותיות חוין שהוא חויא. הנחש הטמא. השוכן ושורה מצד צפון סביב הנחש דהקדושה. וזהו שאמר הזוה"ק הנז'. כי בגיחון תמן הוא קבור ההוא דאתמר ביה כל הולך על גחון. שהוא תורת משה אור הגנוז אשר בו השתמש משרבע"ה כנז' הנה הוא קבור בחלק הרמז בדברים שאינם הגונים כלל מצד הנחש הארור השוכן סביביו. וזהו ג"כ מה שכתוב במשה רבע"ה ויקבור אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קבורתו. כי הוא נסתר ונעלם שם מאד. ואמר שם הזוהר הנז' כי גיחון הוא."

לאחרונה הזכרתי את בעל פעור.
בקטע הנ"ל, על פי הבנתי את הכתוב, סביב מקום קבורתו של משה, הנמצא מול בית פעור, שוכן נחש הטומאה, כי הנחש הזה ניזון, ככל הנראה, מהאור הגנוז.
על פי פרשנותי את הטולטקים, סביב מקום עוצמה נמצאים שבע שכבות של הלא-אורגניים, וכך גם סביב כל ניצוץ אור (נקודת מאסף), שבע שכבות מהן עשויה פקעת הסיבים, והן ניזונות מהזוהר שלנו.
אם נחש הטומאה מורכב משבעה אז גם נחש הקדושה הוא כזה, שהרי נבראו זה כנגד זה.

רעיון ה- שבע כנגד שבע אינו חדש בבלוג. לאחרונה הבאתי אותו בעקבות אזכור של בלעם ושבע מזבחות כנגד שבע מזבחות.
אומרים שהתפילה ביהדות החליפה את הקורבנות. עושה רושם (לי) ששבע המזבחות חדרו לפולחן הדתי החדש (תפילות במקום קרבנות) בדמות שבע החלקים המחלקים כל פרשת שבוע. 
"כל פרשה נחלקת לשבע פרשיות (פיסקאות), ובבית הכנסת קוראים אותה שבעה אנשים העולים לתורה." (אתר מטח).

=============== 

22.4.18

אנו עוסקים בכישוף וקסמים.

תזכורת.

=============== 

23.4.18

עדיין בנושא המיתולוגיה. דוגמאות נוספות לרעיונות מיתולוגיים המהדהדים בספרות הטולטקית.

איזה רעיונות טולטקיים מזכיר הקטע הבא?

(לקוח מ"המיתולוגיה של עמי העולם" שהוזכר לעיל)

מדידת האמצע מופיעה בספרות שלנו במציאת האמצע של הגובה והאמצע של הרוחב של גופו של קסטנדה, ברמת דיוק של מאית האינץ'. 

אצל קסטנדה המיקום הזה נמצא מתחת לנקודה התחתונה של הטבור שלו. כלומר לא בדיוק בטבור. לא נאמר במפורש, אבל מדובר כנראה בפתח של הרצון, ה-gap. 

מכיוון שהפירצה הזו היא, על פי הבנתי, רווח בין השכבות המכסות אותנו, ואני נוטה לחשוב שבלידתנו השכבות הקיפו את הטבור במדויק ("לפתח חטאת רובץ". ראינו את זה גם בהערה הקודמת לגבי נחש הטומאה הרובץ סביב מקום קבורתו של משה), ועל כן נראה שעלינו להסיק שעם השנים השכבות, ואיתן הפתח שבין השכבות, נעות מעט כלפי מטה.

גם כאן, בדלפי, על פי המיתולוגיה, זהו טבור העולם וסביבו רובץ נחש. ההגנה של הנחש המוזכרת בקטע היא כנגדנו, כנגד כל מי שרוצה להגיע החוצה.

ראינו לעיל מיתוס שאומר שירושלים היא טבור העולם. 

אני חושב שכל מקום עוצמה הוא טבור העולם, ומכיוון שזוהי פירצה בשכבות, וסביב אותן פרצות מרוכזים השכבות הלא-אורגניות (הנחש) בצפיפות, בצורת משפך, כמו בעיר המקסיקנית המוזכרת רבות בספרות, עיר שמסתובבים שם עדיין מכשפים קדומים.

תמיכה קלה לטענה זו שלי:

He had always said that such a point
is a true center of energy in all of us
זה מה שאומר דון חואן על אותה נקודת אמצע של הגוף, שנקודה כזו היא מרכז אנרגיה במלוא מובן המילה. אם היתה נקודה יחידה כזו, הוא לא היה אומר such a point. ככתוב, אכן ישנם בגוף פתחים רבים, כשפתח הרצון הוא הגדול ביותר (ראו ב"מעברים קסומים"). כך גם בכדור הארץ. 
דרך אגב, כדי להזכיר נשכחות רחוקות, העליתי בעבר הרחוק את הרעיון שייתכן ויש קשר בין נקודת הפגיעה של המטאור שהביא כלייה על הדינוזאורים והאנרגטיות של עמק מקסיקו. המטאור פגע לא רחוק מחופי מקסיקו של היום, לא רחוק מעיר החוף וֶרַה קרוּז, כמדומני.

אני מסב את תשומת הלב לכך שהנביאה בדלפי היא אישה.
נבואות קשורות לאירועים בעולם הזה, וכדי להשיג ידע כזה צריך להגיע אל אחורי הקלעים של עולמנו, כלומר לעולמות הלא אורגנים (השכבות), ונשים יכולות להיכנס ולצאת מהם בקלות, לעומת גברים.

=============== 
23.4.18

אני לא זוכר אם הבאתי את הקטע הבא בהקשר ל-7 כנגד 7.
אפילו אם הבאתי, רצוי להביאו שוב, שנאמר "כל המרבה לספר ...".

לקוח מתוך הספר: "מאגיה ומיסטיקה ביהדות. קבלה, כישוף, יכולות על טבעיות" מאת רוני שיר.
לא קראתי את הספר. חלק מהספר נמצא באנטרנט, ומשם לקחתי את הקטע.

אני נוטה לחשוב, בהשראת ההבנה שלי את הטולטקים, שיש כאן ערבוב בין דברים. לילית איננה שייכת לכוחות הרוע, אלא היא חולמת, כשחוה היא יוקשת, שתי הנשים המזווגות לאדם הראשון, שלישייה המשלימה את עצמה מבחינה אנרגטית.
בהנחה שהשתיים מאזנות זו את זו באופן מלא, כמו פלורינדה ונלידה, הן אינן נמצאות בו זמנית בעולם הרגיל. אפשר להגיד, בניסוח שלי, שכל אחת היא צל של השנייה.
יש מספיק כוחות בדתות לאורך ההיסטוריה האנושית שרמסו כל דבר הקשור בנשים. חלקם מחקו את זכרה של לילית, חלקם קשרו אותה לכוחות הרע... 
=============== 
24.4.18
נגעתי קודם בנקודת האמצע של הגוף (אמצע של הגובה ושל הרוחב), היא להבנתי פתח יציאת הרצון, ה-gap. באנגלית המונח הוא midpoint. אני מציין זאת כי לקח לי זמן לאתר את המונח.

הקטע הבא לקוח מ"מתנת הנשר". נקודת האמצע מוזכרת בו, וברור שהיא קשורה למושג הטולטקי "רצון", אשר קשור ב"כוונה", intent. זוהי אולי אחת הנקודות הבודדות שבהן הרצון במובן הטולטקי מתקשר למושג "רצון" הרגיל, של רצייה, volition.
הקיר שמדובר בו הוא קיר הערפל.
קיר כזה שנע עם העיניים ולכן הוא תמיד מולך, מביא למסקנה ברורה שהוא לא אובייקט הנמצא "שם" בחוץ, אלא אביזר המולבש על חוש הראייה שלנו, כמו משקפיים, התקן זר.

We learned to stop the rotation of that wall. It happened quite naturally to us. In my case, on one occasion I realized that my intent was the key, a special aspect of my intent because it was not my volition as I know it. It was an intense desire that was focused on the midpoint of my body. It was a peculiar nervousness that made me shudder and then it turned into a force that did not really stop the wall, but made some part of my body turn involuntarily ninety degrees to the right. The result was that for an instant I had two points of view. I was looking at the world divided in two by the wall of fog and at the same time I was staring directly at a bank of yellowish vapor. The latter view gained predominance and something pulled me into the fog and beyond it.

דרך אגב, אם כבר מדברים על קיר הערפל, אני נוטה לחשוב שאמנם לפגוש את קיר הערפל זה הישג גדול, זהו מחסום התפישה, אבל משהו מהערפל הזה מופיע בהזדמנויות אחרות, פחות נדירות, ואני יכול להעיד על כך.

אני מתכוון לערפל המופיע בהתבוננות מתמשכת בכדור בדולח (לדוגמה).

כדור בדולח משמש כדי לראות נסתרות, כלומר לראות את מה שאינו גלוי לחושים הרגילים, ודונה סולדד השתמשה בקיר הערפל כדי למצוא את הישות המקבילה שלה בעולם הזה, ובאופן כללי, היא לא ניסתה לעבור דרכו, אלא להשתמש בו כמראַה. נאמר שזהו השימוש שיוקשים עושים בקיר הערפל, וכידוע יוקשים פועלים בעולם הזה. 

===============