היום, יום שישי, ה-30.11.2018, הוא (כנראה) יום עוצמה.
נתקלתי לאחרונה באמירה חשובה, של דון חואן כמובן, אבל משום מה (נסתרות דרכי הרוח) אני לא מוצא כרגע את הציטוט.
הציטוט מדגיש את האינטראקציה של הלוחם עם הרוח כמוקד של כל מעשיו.
(בעזרת המילה "מעשים" אני מחלץ את עצמי מההבחנה בין עשייה ואי-עשייה)
בעתיד הקרוב אמצא אותו. אם לא, אביא אותו כפי שהוא מתויק בזיכרוני.
מסוג האמירות שתוך כדי קריאה הם חומקים מתשומת הלב, כי הם נראים חסרי ערך מעשי, אם כי עשויים לעורר השראה.
לדעתי, אמירות שאנו חולפים עליהן ביעף, כלומר לא לוכדות את תשומת הלב הפרגמטית שלנו, שם מסתתרות התובנות והרמזים הגדולים.
למה?
כי הספרות הזו מיישמת את תורת היקוש, תורת הולכת השולל.
בתחילה הענקתי לפוסט את הכותרת: "הרוח כציר הסיבוב של חיי הלוחם", אבל מכיוון שאין דימוי מפורש כזה, אני מעדיף שלא להוסיף דימויים שעלולים להסיט אותנו מכוונת התורה הטולטקית.
לדעתי, דימויים רבים מאד בספרות אינם רק דימויים, אלא מתארים נכונה עובדות אנרגטיות.
דוגמה בשליפה:
“We don’t need anyone to teach us sorcery, because there is really nothing to learn. What we need is a teacher to convince us that there is incalculable power at our fingertips. What a strange paradox!”
("כח השקט")
בואי לנוח.
איפה נחים הלוחמים?
האור האלוהי, מלא האהבה, הוא תחנת רענון בנתיב הלוחמים. הלוחם מצליח לעמוד בפני עוצמת הפיתוי האדירה של אור זה.
מכיוון שהאור הזה הוא חלק מהמלכודת הלא-אורגנית בעולמנו, להיטען ממנו באנרגיה פירושו "ליקש את היוקשים"; ליטול מהם אנרגיה מבלי לשלם עבורה.
מהו המיקום של תחנה זו?
אחת הרצועות הלא אורגניות באיזור האמצע, כנראה. כזכור, הן מסודרות במבנה קונצנטרי, כמו טבעות בצל.
האם יש למיקום זה ביטוי קוסמי?
סתם אסוציאציה, דנטה ב"הקומדיה האלוהית" (לא קראתי) אומר שהשמש (שגם אורה הוא לבן) נמצאת ברקיע הרביעי.
(אני מציע את המשוואה: 7 הרקיעים = 7 שכבות הבצל)
שבת שלום.
**************
www.toltec.co.il
*
הערות ותוספות
מצאתי את הציטוט. מסוג הציטוטים שלא זוכים לקשט את דלת המקרר.
הדגשתי את רעיון המרכזיות של הרוח בפעולותיו של הלוחם.
"For a sorcerer, the spirit is an abstract, simply because he knows it without words, or even thoughts. It's an abstract because he can't conceive what the spirit is. Yet without the slightest chance or desire to understand it, a sorcerer handles the spirit. He recognizes it, beckons it, entices it, becomes familiar with it, and expresses it with his acts."
("כח השקט")
הכוונה היא, אם כן, סוג של הרגשה או תחושה (feeling), "רטט באוויר". תחושה שלא זכתה, בניגוד לתחושות אחרות, לשיתוף ולדיבור אודותיה, ולכן לא זכתה אפילו למושג בשפה. זה מה שעושה אותה למופשטת, אבסטרקטית.
"שיח הלוחמים" ("האם כבר חירבנת היום" 😊) מתַּקֵן מעט מהעוול ההיסטורי שנעשה ל"כוונה".
============== 1.12.18
קטע משיר של אברהם חלפי (שכתב את "עטור מצחך").
אֲנִי מְצַמְצֵם אֶת עַצְמִי
כְּדֵי נְקֻדָה
אַלְמוֹנִית
שֶׁלֹא לְהַטְרִיד בְּגוּפִי
מַלְכֻיוֹת.
מזכיר את הלוחם השואף לנוע בעולם באופן שאינו מורגש, ומבלי להותיר עקבות.
המלכויות הן שבע העולמות הלא-אורגניים, מהן מורכב העולם הזה.
============== 2.12.18
במסגרת הפירושים הטולטקיים למקרא, הנה עוד אחד:
יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן (שמות יד יד)
נאמר על ידי משה לעם הרואה את חיל פרעה סוגר עליו כאשר ישראל הגיעו לים סוף.
לי זה מזכיר את הרעיון שבעצם הנגואל עושה את כל העבודה (או את רוב רובה). מה נשאר לנו לעשות? לא להפריע. לפעול ללא רבב, לא להיכנע לפיתויי האני.
תַּחֲרִישׁוּן - על שום מה?
השקט/הדממה הוא החיבור אל הנגואל.
כזכור, האל מכביד את לב פרעה ומונע ממנו לשחרר את עם ישראל מוקדם מדי, במכות הראשונות, קודם שיחטוף את כל המכות.
זה מזכיר לי את הרעיון (שלי) שכל ליבה מופשטת היא שיעור המכיל מוות. קסטנדה חוצה לדעתי בכל ליבה כזו את גבול המוות, אבל חוזר לעצמו רק בזכות דון חואן השומר על הטונל שלו, כלומר מונע מהטפיל להימלט בטרם עת. קרי הליבות הן המקבילה למכות מצרים.
ניפגש לתפילת ערבית בבית הכנסת הטולטקי :)
==============
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה