הטיה טולטקית קלה לשיר.
לא נעשה עניין מיוד אחת קטנה.
זהו יקוש של השיר.
מילים: יובב כץ
לחן: אריס סאן
מכושף הלכתי אל הלילה עמהם
שקט כחול ריחף באוויר
גם לדממות ניגון ושיר
שיר החלומות הנחלמים
המגביהים וצוללים
עם הרוחות והטללים.
"בעולמות שמחוץ לעולם הזה אין צללים". קלרה לטאישה, עמוד 144.
צללים זה נושא כה גדולללל, ומשמעותו כה שונה מהתפיסה הרגילה, שאני תוהה אם בכלל כדאי להתחיל לעסוק בו :)
**************
www.toltec.co.il
*
הערות ותוספות
28.2.19
תזכורת,
היום, יום חמישי ה-28.2.19 הוא יום עוצמה.
===============
28.2.19
מדוע טוויסט קל של המילים בשיר הוא יקוש (לדעתי)?
כי בכך אנו משתמשים בדחף של השיר ומסיטים אותו ממטרתו הארצית אל מעבר לעולם המוכר. זהו "יקוש (את) היוקשים" בקטן.
הצללים "משַכוּנִי עמהם", מזכיר לנו (לי) את הסחרור עם בעל הברית שלוקח את הלוחם אל מקום אחר תרתי משמע; למיקום גאוגרפי אחר ולמיקום אחר של נקודת המאסף.
וגם את סייר החלומות שלוקח את החולם למקומות שונים.
===============
28.2.19
הצללים הם נושא כל כך גדול שלדבר עליו זה כמו לדבר על התורה הטולטקית בכללותה.
לכן נעבור לעניין אחר. :)
הערה:
אקהארט טולה מדגיש את הצורך של המיינד המקולקל, הבלתי פונקציונלי, שלנו לערוג אל העתיד, אל נסיבות רצויות יותר, מוצלחות יותר מהמצב שבו אתה נמצא כרגע. המיינד הזה לא אוהב את הרגע הזה. לעולם אינו מוצא בו סיפוק.
אני מציע לגייר את האמירה הזו לטרמינולוגיה הטולטקית באופן הבא:
הרצון להימצא בנסיבות אחרות מאשר העכשוויות (כלומר בעתיד, כי את העבר אי אפשר לשנות) הוא פִיצֶ'ר בסיסי של המיינד הטפילי.
===============
28.2.19
הנה הקטע המסיים של מאמר בכתב העת האינטרנטי "אלכסון".
לעתים רחוקות אני מעיף מבט בכתב העת הזה.
איני יודעת איך זה, שהרוח תמיד נושבת בימים של מוות. אולי המוות יודע לחלחל במיוחד במרחבים שבהם לרוח יש מאיפה להתגנב. אולי, בעזרת הרוח, המוות מנסה להעיר אותנו משנתנו, ולהניע אותנו לפעולה. ואולי, הוא כבר נואש מאתנו, ובליבו מקווה, שאם יכניס רוח חזקה מספיק לחיים, המרחב החברתי ישתנה מעצמו.
הרוח (wind), במיוחד משבים חזקים של רוח ספירלית, היא ביטוי מוחשי ל-spirit, לעוצמה.
ואכן נוכחותה בד"כ מלווה במוות.
"רק מה שהמוות נגע בו מכיל עוצמה" ועוד.
למה הרוח מלווה במוות?
לדעתי, כי היא שואפת לשחרור שלנו/שלה מהכלא הפיסי, ושחרור זה מתבטא במוות של הגוף הפיסי.
===============
1.3.19
בזמן שאנו ממתינים, ראשית לרצון, ושנית לכך ש"שבונו" יעוכל על ידי חלוצי הקוראים העבריים בארץ המוב-תחת, אני אמשיך לקשקש על הא ועל דא במסגרת שיח הלוחמים.
כי הערוץ האחר צריך לשדר. (דון חואן אומר: "אם כבר צריך לדבר, אז שיהיו אלה דברים ????")
האם האמירה שהצללים ובעלי הברית עשויים מאותן האצלות אומרת שכל צל הוא ישות לא אורגנית?
לדעתי לא. כמו שלא כל דבר המורכב מהאצלות המרכיבות את גופי בעלי החיים הוא ישות פרסונלית בעלת חיים. בעלי החיים - האורגניים והלא אורגניים - הם בועות (פקעות סיבים) על גבי ההאצלות. פקעות הנוצרות - אולי - כתוצאה מכיווץ או פיתול של ההאצלות עצמן, ומיד עם היווצרן הן מתחילות להתיר את עצמן (כוחות ההרס נכנסים לפעולה), תהליך המסתיים ברגע המוות. נדמה לי שבספר של ארמנדו ישנו הדימוי של כיווץ ההאצלות ליצירת פקעות.
כלומר, יש האצלות השייכות לעולמות הצל ואינן מכווצות לכדי בועות (אלה הן ההאצלות החופשיות, שמחוץ לבועה , the emanations at large).
ובנוסף, בעולם הצל, לדעתי, ישנם עצמים המורכבים מהאצלות ארגון, חסרות חיים. כמו בעולם התופעות החושיות. זוכרים? בכדור הארץ יש 48 רצועות של האצלות, 7 מרכיבות את הישויות הלא-אורגניות, אחת את היצורים האורגניים, והשאר האצלות של ארגון וסדר.
צללים מסתתרים מפני האור, כלומר הם מתמקמים בצד שאינו פונה אל מקור האור. אור מסלק את הצללים (מבריח את החושך, שנאמר "באנו חושך לגרש"). ישנו טקס ביהדות לקראת פסח של הליכה עם נר והארת פינות אפלות בבית. הכוונה המוצהרת, כמדומני, של הטקס היא חיפוש אחר חמץ. אני חושב שיש ביהדות גם דיעות הרואות בפרקטיקה זו בראש ובראשונה מעשה של גירוש צללים.
ואם בהארת פינות חשוכות ובהברחת צללים עסקינן, האם בליעת אור השמש בפרקטיקות של טאישה אבלאר לא נועדה למטרה זו?
שבת שלום.
===============
2.3.19
הסרטון הבא מזכיר (לי) את מה שטענתי לא אחת, שהמערכת תסלף כל מידע שתראה בו סכנה לעצמה, לשלטונה. ואני מדבר על המערכת בהא הידיעה.
בסרטון הבא מוצגת דוגמה, לכאורה, לספר על סוגי עננים משנת 1911, שלכאורה הוחלפו בו הדפים הפנימיים כדי שיכלול סוגים חדשים של עננים מהונדסים, שיש הטוענים ממלאים היום את השמיים.
אפשרות אחרת היא שלא החליפו את הדפים, אלא את העולם, "אפקט מַנדֶלַה".
אני לא בטוח שהדוגמה בסרטון מוצלחת, כי ברור שהכריכה מתבַּלַה הרבה יותר מאשר הדפים הפנימיים.
ולעניינינו, הצעתי שמשימה חשובה היא להשיג את המהדורות המודפסות הראשונות של ספרי קסטנדה והמכשפות (ולשמור עליהם כמו ששמרו במשך דורות על המטר התקני, הק"ג התקני...).
ציטוטים מסולפים של ספרי קסטנדה כבר מציפים את הרשת. אנשים שלא בודקים את הדיוק של הציטוט מפיצים אותו בתמימותם הלאה.
יש שני סרטונים ביוטיוב על הכריכות המקוריות של ספרי קסטנדה. אנחנו משערים שמי שטרח ועשה את הסרטונים אכן עשה עבודתו נאמנה. בסך הכל זה נראה כמשימה לא נורא קשה. אני משוכנע שהסרטון לא אמין. הכריכה של הספר הראשון היא לא נכונה. לפחות טעות אחת, והיא פוסלת בעיניי את הסרטונים. ואיך אני יודע?
ישנו קטע בספרים שבו קסטנדה מביא את הספר הראשון לדון חואן והוא משליך אותו מידו וגם מחווה דעתו על הצבע הירוק של הכריכה. לכאורה חוות דעת חיובית.
מצד אחד, ייתכן שכבר מאוחר והספרים הנגישים היום הם כבר מסולפים.
מצד שני, אני מאמין שהספרים עדיין לא נגועים, כי אני מאמין שהרוח הסוותה את המסר כל כך טוב שרק המיינד האמתי יכול לזהות את הרמז ולפרשו.
וזוהי לדעתי התשובה לשאלה המנקרת לבטח כל קורא:
מדוע הספרים האלה כל כך חידתיים.
===============
1.3.19
בזמן שאנו ממתינים, ראשית לרצון, ושנית לכך ש"שבונו" יעוכל על ידי חלוצי הקוראים העבריים בארץ המוב-תחת, אני אמשיך לקשקש על הא ועל דא במסגרת שיח הלוחמים.
כי הערוץ האחר צריך לשדר. (דון חואן אומר: "אם כבר צריך לדבר, אז שיהיו אלה דברים ????")
האם האמירה שהצללים ובעלי הברית עשויים מאותן האצלות אומרת שכל צל הוא ישות לא אורגנית?
לדעתי לא. כמו שלא כל דבר המורכב מהאצלות המרכיבות את גופי בעלי החיים הוא ישות פרסונלית בעלת חיים. בעלי החיים - האורגניים והלא אורגניים - הם בועות (פקעות סיבים) על גבי ההאצלות. פקעות הנוצרות - אולי - כתוצאה מכיווץ או פיתול של ההאצלות עצמן, ומיד עם היווצרן הן מתחילות להתיר את עצמן (כוחות ההרס נכנסים לפעולה), תהליך המסתיים ברגע המוות. נדמה לי שבספר של ארמנדו ישנו הדימוי של כיווץ ההאצלות ליצירת פקעות.
כלומר, יש האצלות השייכות לעולמות הצל ואינן מכווצות לכדי בועות (אלה הן ההאצלות החופשיות, שמחוץ לבועה , the emanations at large).
ובנוסף, בעולם הצל, לדעתי, ישנם עצמים המורכבים מהאצלות ארגון, חסרות חיים. כמו בעולם התופעות החושיות. זוכרים? בכדור הארץ יש 48 רצועות של האצלות, 7 מרכיבות את הישויות הלא-אורגניות, אחת את היצורים האורגניים, והשאר האצלות של ארגון וסדר.
צללים מסתתרים מפני האור, כלומר הם מתמקמים בצד שאינו פונה אל מקור האור. אור מסלק את הצללים (מבריח את החושך, שנאמר "באנו חושך לגרש"). ישנו טקס ביהדות לקראת פסח של הליכה עם נר והארת פינות אפלות בבית. הכוונה המוצהרת, כמדומני, של הטקס היא חיפוש אחר חמץ. אני חושב שיש ביהדות גם דיעות הרואות בפרקטיקה זו בראש ובראשונה מעשה של גירוש צללים.
ואם בהארת פינות חשוכות ובהברחת צללים עסקינן, האם בליעת אור השמש בפרקטיקות של טאישה אבלאר לא נועדה למטרה זו?
שבת שלום.
===============
2.3.19
הסרטון הבא מזכיר (לי) את מה שטענתי לא אחת, שהמערכת תסלף כל מידע שתראה בו סכנה לעצמה, לשלטונה. ואני מדבר על המערכת בהא הידיעה.
בסרטון הבא מוצגת דוגמה, לכאורה, לספר על סוגי עננים משנת 1911, שלכאורה הוחלפו בו הדפים הפנימיים כדי שיכלול סוגים חדשים של עננים מהונדסים, שיש הטוענים ממלאים היום את השמיים.
אפשרות אחרת היא שלא החליפו את הדפים, אלא את העולם, "אפקט מַנדֶלַה".
אני לא בטוח שהדוגמה בסרטון מוצלחת, כי ברור שהכריכה מתבַּלַה הרבה יותר מאשר הדפים הפנימיים.
ולעניינינו, הצעתי שמשימה חשובה היא להשיג את המהדורות המודפסות הראשונות של ספרי קסטנדה והמכשפות (ולשמור עליהם כמו ששמרו במשך דורות על המטר התקני, הק"ג התקני...).
ציטוטים מסולפים של ספרי קסטנדה כבר מציפים את הרשת. אנשים שלא בודקים את הדיוק של הציטוט מפיצים אותו בתמימותם הלאה.
יש שני סרטונים ביוטיוב על הכריכות המקוריות של ספרי קסטנדה. אנחנו משערים שמי שטרח ועשה את הסרטונים אכן עשה עבודתו נאמנה. בסך הכל זה נראה כמשימה לא נורא קשה. אני משוכנע שהסרטון לא אמין. הכריכה של הספר הראשון היא לא נכונה. לפחות טעות אחת, והיא פוסלת בעיניי את הסרטונים. ואיך אני יודע?
ישנו קטע בספרים שבו קסטנדה מביא את הספר הראשון לדון חואן והוא משליך אותו מידו וגם מחווה דעתו על הצבע הירוק של הכריכה. לכאורה חוות דעת חיובית.
מצד אחד, ייתכן שכבר מאוחר והספרים הנגישים היום הם כבר מסולפים.
מצד שני, אני מאמין שהספרים עדיין לא נגועים, כי אני מאמין שהרוח הסוותה את המסר כל כך טוב שרק המיינד האמתי יכול לזהות את הרמז ולפרשו.
וזוהי לדעתי התשובה לשאלה המנקרת לבטח כל קורא:
מדוע הספרים האלה כל כך חידתיים.
===============
