אור, אהבה וחיים - קרלוס סנטאנה.
נשמע לי כמוסיקה מספיק שמחה כדי לבשר על האירוע.
איך קוראים לאוסף הזה של סנטאנה?
שמאן.
בשפת האינדיאנים משבט היַאנוֹמַמַה, "שַמַאן" מכוּנֶה "שַפּוֹרִי".
***
היום שלחתי מייל המבשר על הגחתו לאוויר העולם של "שָבּוֹנוֹ".
אם לא קיבלת את המייל, ייתכן והמייל שלך אינו מופיע ברשימת הדיוור, או אינו מעודכן בה, או שתוכנת הדואר פישלה, או שהמייל הועבר לספריית הספאם, או...
עדיין לא מאוחר לתקן את הטעות 😊
אפשר לעשות זאת כאן.
הנה רובו של המייל שנשלח. אחר כך אוסיף עוד משהו הנוגע להמלצתו של קסטנדה.
"שָבּוֹנוֹ" מספר על הרפתקאותיה של פלורינדה במעמקי הג'ונגל של דרום אמריקה, ובקרב אינדיאנים שלא פגשו באדם לבן מימיהם.
הספר חושף בפנינו תפיסת עולם שונה מאד וסביבת קיום זרה מאד. יש בו תובנות חשובות ומעניינות לגבי עולם הכישוף, הרפתקאות מסוכנות, ומכיוון שזו פלורינדה, אז גם הומור.
אין לי ספק שמטרתו של ספר זה, בדומה ל"חלום המכשפה", היא בראש וראשונה העשרת הידע הטולטקי, המובא בספרי קרלוס קסטנדה, פלורינדה דונר ["להתעורר אל החלום"] וטאישה אבלאר. וכמו לגבי "חלום המכשפה" שלה, עלינו הקוראים מוטלת מלאכת "הגיור" שלו לתפיסה הטולטקית.
למען הסר ספק, הספר מצוין כשלעצמו ואינו מצריך שום היכרות מוקדמת עם הספרות הנ"ל.
תודה גדולה לתורם האלמוני שעזר מאד במימון הוצאת "שבונו" לאור (וגם "חלום המכשפה").
על החלק האחורי של כריכת הספר מופיעה המלצתו של קרלוס קסטנדה לספר. ניתן לקרוא אותה כאן:
את הספר ניתן להזמין כאן:
****
ותודה לליאורה ליבמן אדריך שגם הפעם עמלה והכינה עבור הספר את כריכתו היפה.
אפרופו ההמלצה של קסטנדה שהובאה על כריכת הספר,
נראה שקסטנדה הוסיף הקדמה לכל ספר מספרי נשות חבורתו: פלורינדה דונר וטאישה אבלאר, וככל הנראה להן בלבד.
מתברר שהוא בכל זאת הוסיף המלצה קצרצרה לספר של מישהו אחר, מישהו אשר לכאורה איננו שייך לעולם הטולטקי, אבל שייך לעולם השמאניזם.
הכוונה היא לספר:
"דרכו של השמאן: מדריך לעוצמה ולריפוי.
Harner, Michael (1980) The Way of the Shaman: a Guide to Power and Healing
כפי הנראה, לא תורגם לעברית.
הנה ההמלצה:
"Wonderful, fascinating… Harner really knows what he's talking about."
CARLOS CASTANEDA
"...הוא באמת יודע על מה הוא מדבר".
עם אמירה כזו, איננו רשאים להתעלם מהספר.
בקרוב אציע בבלוג כמה תובנות והרהורים לגבי "שָבּוֹנוֹ", ואולי אפילו ארכזם בקובץ נפרד ואעלה לאתר. בעיקר כאלה הנוגעים לניסיון "לגייר" אותו לעולם הטולטקי.
**************
www.toltec.co.il
*
הערות ותוספות
19.2.19
do it again
ואחריו - rock with you גם מצוין.
אין לי אפליקציה כדי לזהות את המבצעים אז נקבל את זה עם כל הדיבורים.
==============
20.2.19
שבע כוחות נקביים.
מתאים גם לאווירת "שבונו".
==============
21.2.19
אני משהה בינתיים את ההתייחסויות שלי ל"שבונו", עד "שהאוויר יהיה קצת רווי במילותיו",
וממשיך ב"פרפראות:
ציינתי בפוסט הנ"ל שקסטנדה הקדיש המלצה קצרצרה (נדירה) לספר שלכאורה אינו חלק מהעולם הטולטקי, לספרו של מייקל הארנר משנת 1980 "הדרך של השמאן". ספרו נכנס בכך לרשימת קריאת החובה שלנו, אבל לא בעדיפות גבוהה מאד. יש חומר דחוף יותר, וכדאי שכאשר ניגש לקרוא את ספרו נהיה מסוגלים לעמוד על נכונותה של האמירה של קסטנדה, ולהפיק את תוספות המידע לתפיסה הטולטקית שיש בו.
מייקל מת לפני שנה בגיל 88. יש ביוטיוב כמה סרטונים שלו, האמת שקשה להבין את הדיבור שלו כי הוא זקן ומדבר חלש. התחלתי לצפות באחד מהם ונתקלתי באמירה שמהדהדת עם פרשנות שהצעתי בעבר:
הוא מספר על ההתנסות שלו באַיַוַוסקַה ואומר שהכנת המשקה נעשית משני צמחים (כמדומני) ו... הם חייבים לגדול במקום טבעי (כלומר, אי אפשר לגדל אותם במקום שאתה בוחר ולצפות לאפקט המתאים). דיברתי בעבר על כך שכשעץ או שיח גדלים בחורש טבעי, זה אומר משהו על סוג הרצועה הלא-אורגנית הנוכחת באותו שטח (האלוהות, בטרמינולוגיה קדומה).
משהו אחר,
בסרטון הבא מצולם ניסיון שוד שנכשל ואחד השודדים החמושים נאלץ לאפשר לגופו להשוות את הטמפרטורה שלו לטמפרטורת החדר. סיפור עם הפי אנד.
בסמוך לכניסתם של שתי החלאות לחנות מופיעות שתי צלליות, האחת אחרי השנייה, הנעות בכיוון הפוך, כשהן גם כן חבושות קסדה.
אני לא פוסל שמדובר בהשתקפויות כהסבר לתופעה, בהחלט אפשרי, אם כי ההשתקפות השנייה מופיעה אחרי שהם כבר אינם בחוץ, אלא בחנות.
אפשרות אחרת שמציעה את עצמה למיינד שלנו: ייתכן שמדובר במה שנקרא בספרות שלנו "צללים".
מהשנייה ה-44 ואילך במשך שניות אחדות.
חומר למחשבה.
==============
22.2.19
אפשרות שלישית (סינתזה של השתיים): השתקפויות (המצייתות, לכאורה, לחוקי האופטיקה, הפיסיקה) הן צללים.
גם בעיניכם האופציה הזו מוצאת חן? :)
זו דוגמה לדעתי לסוג השוֹק שנקבל כאשר האמיתות הטולטקיות יובהרו עד הסוף, קרי הישויות שתמיד סברנו שהן חסרות כל ייצוג במציאות המוחשית, שייכות למימדים אחרים של המציאות, נוכחות כאן במלוא זִיוַן - תרתי משמע.
המוסיקה הבאה היא משנת 1981, והיא כל כך מאפיינת את התקופה ההיא, שבלי להרגיש נעשתה רחוקה. אבל, תזכורת להֶבֶל שהזכרתי לא מזמן, הסֶדֶר הזמני, ועל כן גם המרחק הזמני, הוא צורת ארגון של הנתונים של המיינד הטפילי, והמרחק מההווה לכל נקודה אחרת בזמן הוא בעצם אותו מרחק.
ובניסוח טולטקי, "בקשב השני אין האצלות של הזמן".
you are just a memory
זו התקופה שבה פלורינדה כתבה את "שבונו" (יצא ב-1982)
הסרטון מעורר בי את ההשוואה לריקודי פלורינדה עם האינדיאנים בג'ונגל :)
אם יש בסרטון "מעברים קסומים", הם שייכים לעוצמה האחרת, זו שאליה שייכ(ת) עשב השטן.
שבת שלום.
==============
22.2.19
בוקר טוב, ויאטנם.
(הרקלייטוס "האפל", פילוסוף קדם סוקרטי, אמר "הכל מלחמה", לא? ואני, הקטון, סבור שהתפישה הטולטקית מאשרת קביעה זו)
עם צאת "שבונו" לאור בעברית, בעצם כיסינו את כל הפרסומים של פלורינדה דונר:
3 ספרים, ו-2 ראיונות.
כולם מתורגמים לעברית ביוזמת הוצאת טולטק.
מה לא הייתי נותן כדי לקרוא עוד כמה ספרים של פלורינדה 😊
מעניין שגם לטַאישַה אבלאר היו בדיוק שני ראיונות.
מקרי?
do me a favour :)
אחד מהם תורגם לעברית. השני עדיין לא.
וישנו גם הספר האבוד של טאישה ("יקוש הכפיל") שעדיין מוגדר כנעדר.
תרגומי הראיונות נמצאים באתר הוצאת טולטק.
ישנו מאמר שפרסמה עיתונאית ב-The Los Angeles Times ב-1983, מאמר המבוסס על ראיון קצר שפלורינדה העניקה בנוגע ל"שבונו". אביא אותו במסגרת עוד כמה פרסומים בעולם האקדמי שתקפו את האותנטיות של "שבונו".
אחת הביקורות, כפי שכבר אמרתי, מציבה מבחן מיון חד ואכזרי על דרכינו:
אם את/ה מקבל את הביקורת - את/ה בוחר להאמין במדע,
אם את/ה לא מתרגש ממנה, אתה ראוי להמשיך בדרך הכישוף.
היה לנו ברור, לי לפחות, שישנם מבחנים חדים כאלה המפסיקים באבחת חרב אחת את המשחקים, את הריקוד בשתי חתונות, את הפסיחה על שתי הסעיפים, ודורשים ממך להחליט אם אתה מאמין למדע או למכשפים. זהו לדעתי מבחן כזה.
אסוציאציה: ב"להתעורר אל החלום" קסטנדה מבקר את פלורינדה הצעירה (כמובן) על שהיא בעצם עומדת על סף הדלת לעולם הכישוף ועדיין לא ממש החליטה להיכנס במלואה לתוכו. היא בוחנת האם כדאי לה להיכנס לעולם זה, האם הוא יועיל לה (כדאיות המוגדרת על פי המיינד החברתי/טפילי).
אי ההחלטה שלה, כפי שאני מתרשם מדבריו (על פי זיכרוני), עומדת בעוכריה וחוסמת את אפשרות התקדמותה.
==============
24.2.19
התמונה הבאה היא של ריקוד השמש, כנראה. (לפחות היא מופיעה בחיפוש בגוגל-תמונות בקטגוריה זו).
ואני תוהה, האם מעגל הנוצות שעל הגב אינו מייצג את השמש, ובעת ובעונה אחת את נקודת המאסף?
ב"שבונו" נפגוש במשמעות חדשה לשמש (ללא ריקודים לשמש).
וגם לרעם ולברק.
==============
24.2.19
נלך עוד קצת אחורנית בזמן (כלומר, בקשב הראשון), לשנת 1978.
you make me feel like a king
מדובר כנראה בעוצמה מהסוג של עשב השטן (מטפחת אותו ולבסוף פונה כנגדו ומחסלת אותו. דרך ללא לב).
==============
25.2.19
אחת הביקורות כנגד הספר "שבונו" (לא זו שמאלצת אותך להחליט אם אתה מאמין למדענים או למכשפים) הייתה שיש יותר מדי דמיון לספר שכתב אנתרופולוג איטלקי בשנת 1965 ותורגם לאנגלית ב-1970, בו הוא מתחקר אישה לבנה, שבהיותה ילדה, בערך בגיל 11-13, בשנות השלושים של המאה הקודמת, נחטפה על ידי אינדיאנים משבט היאנוממה וחייתה איתם במשך 20-24 שנים. התחתנה שם פעמיים, ילדה 4 ילדים, ברחה כמה פעמים וחייתה לבדה ביער וגם עם כמה קבוצות שונות.
הספר נקרא:
The narrative of a white girl kidnapped by amazonian indians
נכתב על ידי האנתרופולוג:
Ettore Biocca
קראתי חלק מהביקורות הטוענות לדמיון בלתי סביר בין הספרים. טענות לא משכנעות כלל.
אני חושב שכדאי לקרוא את הספר הזה מסיבה אחרת.
יש בו מידע נוסף על ההֶקוּרוֹת, אותן ישויות חסרות גוף המתערבות בחיי האינדיאנים, ושמאנים עשויים להשיג שליטה עליהן. אחת המשימות הכי חשובות לדעתי היא למצוא את המקבילה לישויות אלה בספרות הטולטקית, ואחר כך למזוג את הידע אודות ההקורות לידע אודות מקבילותיהן.
החיסרון הגדול של הספר, כנראה, הוא שהמידע הוא לא ישיר, אלא על פי הדיווח של אותה אישה, וכאישה היא לא אמורה להתעסק עם הֶקוּרוֹת. הֶקוּרוֹת לא באות אל נשים, שלא לומר מתרחקות מהן, אלא אם הן שמאניות.
האם פלורינדה, כאישה, הייתה במגע עם ההקורות?
התשובה בספר :)
בינתיים מצאתי ברשת רק את הגירסה האיטלקית. יש עותקים של הספר באנגלית בכמה ספריות אוניברסיטאיות בארץ, אבל עד שאגיע לשם, מים רבים יזרמו באמזונס.
==============
25.2.19
יום חמישי הקרוב, ה-28.2.19, הוא יום עוצמה.
==============
20.2.19
שבע כוחות נקביים.
מתאים גם לאווירת "שבונו".
==============
21.2.19
אני משהה בינתיים את ההתייחסויות שלי ל"שבונו", עד "שהאוויר יהיה קצת רווי במילותיו",
וממשיך ב"פרפראות:
ציינתי בפוסט הנ"ל שקסטנדה הקדיש המלצה קצרצרה (נדירה) לספר שלכאורה אינו חלק מהעולם הטולטקי, לספרו של מייקל הארנר משנת 1980 "הדרך של השמאן". ספרו נכנס בכך לרשימת קריאת החובה שלנו, אבל לא בעדיפות גבוהה מאד. יש חומר דחוף יותר, וכדאי שכאשר ניגש לקרוא את ספרו נהיה מסוגלים לעמוד על נכונותה של האמירה של קסטנדה, ולהפיק את תוספות המידע לתפיסה הטולטקית שיש בו.
מייקל מת לפני שנה בגיל 88. יש ביוטיוב כמה סרטונים שלו, האמת שקשה להבין את הדיבור שלו כי הוא זקן ומדבר חלש. התחלתי לצפות באחד מהם ונתקלתי באמירה שמהדהדת עם פרשנות שהצעתי בעבר:
הוא מספר על ההתנסות שלו באַיַוַוסקַה ואומר שהכנת המשקה נעשית משני צמחים (כמדומני) ו... הם חייבים לגדול במקום טבעי (כלומר, אי אפשר לגדל אותם במקום שאתה בוחר ולצפות לאפקט המתאים). דיברתי בעבר על כך שכשעץ או שיח גדלים בחורש טבעי, זה אומר משהו על סוג הרצועה הלא-אורגנית הנוכחת באותו שטח (האלוהות, בטרמינולוגיה קדומה).
משהו אחר,
בסרטון הבא מצולם ניסיון שוד שנכשל ואחד השודדים החמושים נאלץ לאפשר לגופו להשוות את הטמפרטורה שלו לטמפרטורת החדר. סיפור עם הפי אנד.
בסמוך לכניסתם של שתי החלאות לחנות מופיעות שתי צלליות, האחת אחרי השנייה, הנעות בכיוון הפוך, כשהן גם כן חבושות קסדה.
אני לא פוסל שמדובר בהשתקפויות כהסבר לתופעה, בהחלט אפשרי, אם כי ההשתקפות השנייה מופיעה אחרי שהם כבר אינם בחוץ, אלא בחנות.
אפשרות אחרת שמציעה את עצמה למיינד שלנו: ייתכן שמדובר במה שנקרא בספרות שלנו "צללים".
מהשנייה ה-44 ואילך במשך שניות אחדות.
חומר למחשבה.
22.2.19
אפשרות שלישית (סינתזה של השתיים): השתקפויות (המצייתות, לכאורה, לחוקי האופטיקה, הפיסיקה) הן צללים.
גם בעיניכם האופציה הזו מוצאת חן? :)
זו דוגמה לדעתי לסוג השוֹק שנקבל כאשר האמיתות הטולטקיות יובהרו עד הסוף, קרי הישויות שתמיד סברנו שהן חסרות כל ייצוג במציאות המוחשית, שייכות למימדים אחרים של המציאות, נוכחות כאן במלוא זִיוַן - תרתי משמע.
המוסיקה הבאה היא משנת 1981, והיא כל כך מאפיינת את התקופה ההיא, שבלי להרגיש נעשתה רחוקה. אבל, תזכורת להֶבֶל שהזכרתי לא מזמן, הסֶדֶר הזמני, ועל כן גם המרחק הזמני, הוא צורת ארגון של הנתונים של המיינד הטפילי, והמרחק מההווה לכל נקודה אחרת בזמן הוא בעצם אותו מרחק.
ובניסוח טולטקי, "בקשב השני אין האצלות של הזמן".
זו התקופה שבה פלורינדה כתבה את "שבונו" (יצא ב-1982)
הסרטון מעורר בי את ההשוואה לריקודי פלורינדה עם האינדיאנים בג'ונגל :)
אם יש בסרטון "מעברים קסומים", הם שייכים לעוצמה האחרת, זו שאליה שייכ(ת) עשב השטן.
שבת שלום.
==============
22.2.19
בוקר טוב, ויאטנם.
(הרקלייטוס "האפל", פילוסוף קדם סוקרטי, אמר "הכל מלחמה", לא? ואני, הקטון, סבור שהתפישה הטולטקית מאשרת קביעה זו)
עם צאת "שבונו" לאור בעברית, בעצם כיסינו את כל הפרסומים של פלורינדה דונר:
3 ספרים, ו-2 ראיונות.
כולם מתורגמים לעברית ביוזמת הוצאת טולטק.
מה לא הייתי נותן כדי לקרוא עוד כמה ספרים של פלורינדה 😊
מעניין שגם לטַאישַה אבלאר היו בדיוק שני ראיונות.
מקרי?
do me a favour :)
אחד מהם תורגם לעברית. השני עדיין לא.
וישנו גם הספר האבוד של טאישה ("יקוש הכפיל") שעדיין מוגדר כנעדר.
תרגומי הראיונות נמצאים באתר הוצאת טולטק.
ישנו מאמר שפרסמה עיתונאית ב-The Los Angeles Times ב-1983, מאמר המבוסס על ראיון קצר שפלורינדה העניקה בנוגע ל"שבונו". אביא אותו במסגרת עוד כמה פרסומים בעולם האקדמי שתקפו את האותנטיות של "שבונו".
אחת הביקורות, כפי שכבר אמרתי, מציבה מבחן מיון חד ואכזרי על דרכינו:
אם את/ה מקבל את הביקורת - את/ה בוחר להאמין במדע,
אם את/ה לא מתרגש ממנה, אתה ראוי להמשיך בדרך הכישוף.
היה לנו ברור, לי לפחות, שישנם מבחנים חדים כאלה המפסיקים באבחת חרב אחת את המשחקים, את הריקוד בשתי חתונות, את הפסיחה על שתי הסעיפים, ודורשים ממך להחליט אם אתה מאמין למדע או למכשפים. זהו לדעתי מבחן כזה.
אסוציאציה: ב"להתעורר אל החלום" קסטנדה מבקר את פלורינדה הצעירה (כמובן) על שהיא בעצם עומדת על סף הדלת לעולם הכישוף ועדיין לא ממש החליטה להיכנס במלואה לתוכו. היא בוחנת האם כדאי לה להיכנס לעולם זה, האם הוא יועיל לה (כדאיות המוגדרת על פי המיינד החברתי/טפילי).
אי ההחלטה שלה, כפי שאני מתרשם מדבריו (על פי זיכרוני), עומדת בעוכריה וחוסמת את אפשרות התקדמותה.
==============
24.2.19
התמונה הבאה היא של ריקוד השמש, כנראה. (לפחות היא מופיעה בחיפוש בגוגל-תמונות בקטגוריה זו).
ואני תוהה, האם מעגל הנוצות שעל הגב אינו מייצג את השמש, ובעת ובעונה אחת את נקודת המאסף?
ב"שבונו" נפגוש במשמעות חדשה לשמש (ללא ריקודים לשמש).
וגם לרעם ולברק.
==============
24.2.19
נלך עוד קצת אחורנית בזמן (כלומר, בקשב הראשון), לשנת 1978.
you make me feel like a king
מדובר כנראה בעוצמה מהסוג של עשב השטן (מטפחת אותו ולבסוף פונה כנגדו ומחסלת אותו. דרך ללא לב).
==============
25.2.19
אחת הביקורות כנגד הספר "שבונו" (לא זו שמאלצת אותך להחליט אם אתה מאמין למדענים או למכשפים) הייתה שיש יותר מדי דמיון לספר שכתב אנתרופולוג איטלקי בשנת 1965 ותורגם לאנגלית ב-1970, בו הוא מתחקר אישה לבנה, שבהיותה ילדה, בערך בגיל 11-13, בשנות השלושים של המאה הקודמת, נחטפה על ידי אינדיאנים משבט היאנוממה וחייתה איתם במשך 20-24 שנים. התחתנה שם פעמיים, ילדה 4 ילדים, ברחה כמה פעמים וחייתה לבדה ביער וגם עם כמה קבוצות שונות.
הספר נקרא:
The narrative of a white girl kidnapped by amazonian indians
נכתב על ידי האנתרופולוג:
Ettore Biocca
קראתי חלק מהביקורות הטוענות לדמיון בלתי סביר בין הספרים. טענות לא משכנעות כלל.
אני חושב שכדאי לקרוא את הספר הזה מסיבה אחרת.
יש בו מידע נוסף על ההֶקוּרוֹת, אותן ישויות חסרות גוף המתערבות בחיי האינדיאנים, ושמאנים עשויים להשיג שליטה עליהן. אחת המשימות הכי חשובות לדעתי היא למצוא את המקבילה לישויות אלה בספרות הטולטקית, ואחר כך למזוג את הידע אודות ההקורות לידע אודות מקבילותיהן.
החיסרון הגדול של הספר, כנראה, הוא שהמידע הוא לא ישיר, אלא על פי הדיווח של אותה אישה, וכאישה היא לא אמורה להתעסק עם הֶקוּרוֹת. הֶקוּרוֹת לא באות אל נשים, שלא לומר מתרחקות מהן, אלא אם הן שמאניות.
האם פלורינדה, כאישה, הייתה במגע עם ההקורות?
התשובה בספר :)
בינתיים מצאתי ברשת רק את הגירסה האיטלקית. יש עותקים של הספר באנגלית בכמה ספריות אוניברסיטאיות בארץ, אבל עד שאגיע לשם, מים רבים יזרמו באמזונס.
==============
25.2.19
יום חמישי הקרוב, ה-28.2.19, הוא יום עוצמה.
==============
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה