ידַע שַקֵט

אני שמח לבשר שהספרון "ידַע שַקֵט" שכתב קרלוס קסטנדה, זמין לקוראי העברית (השואפים להימנות על קוראי האינסוף).
עבדכם (עבד הרוח) תירגם אותו.
ניתן לקרוא אותו או להורידו מכאן.


אם יש בעיות כלשהן בלינק זה, דרישות הרשמה, שתילת פרסומות וזבל אחר... אנא הודיעו לי ואמצא למסמך משכן ראוי אחר.

***

אפשר להירגע עכשיו עם מוסיקה נעימה מאד של קרלוס אחר, קרלוס ג'ובים.

שבת שלום.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

15.6.19

עניין אחר.

לאחרונה נתקלתי בשורה שנוספה ללחש הכישופי, incantation, שסילביו מנואל נתן לקסטנדה בטקס הפרידה של קסטנדה מחבורתו של דון חואן.

הנה הלחש כפי שהוא מופיע בספר המקורי באנגלית:

I am already given to the power that rules my fate.

And I cling to nothing, so I will have nothing to defend.

I have no thoughts, so I will see.

I fear nothing, so I will remember myself.

Detached and at ease,

I will dart past the Eagle to be free. 

הלחש הזה, הסוגסטיה, מופיע פעמיים בספר, בפרק 6 ובפרק האחרון.

השורה הנוספת שבה נתקלתי היא, לפי גוגל היודע כל, בפוטוגזית. היא הופיעה כשורה ראשונה, כלומר מקדימה את כל הנוסח המוכַּר:

Me entrego desnudo ao vento, para poder fundir-me ao sol;

ובתרגום של גוגל:

אני נותן את עצמי עירום לרוח (wind), כדי להיות מסוגל להתמוסס לתוך השמש;

מה עושים עם זה?

אי אפשר לדחות את תקפותה של השורה הזאת על הסף.

כבר נתקלנו בפרק שלם שנוסף במהדורה הספרדית בלבד של "מתנת הנשר".

(ובאופן דומה ל"ידע שקט", חלקים מפרק זה צורפו לספר שיצא לאחר מכן: "האש מבפנים".)

מעניין שהשורה הנוספת הזו גם היא נוגעת ל"מתנת הנשר".

אם כן, על סמך הפרק שנוסף ל"מתנת הנשר", נראה ששיבוץ תוספות במהדורות מתורגמות איננו אסטרטגיה שקסטנדה בחל בה.

כמו כן, תוכן השורה איננו בלתי הגיוני.

הרוח WIND בהחלט עשויה להיות התגלות של הרוח (בדרך כלל כאשר היא מופיעה בעוצמה ובצורה ספירלית). התמזגות עם השמש גם היא איננה מופרכת, בייחוד על סמך השורה הבאה:

"[La Gorda:] we are pieces of the sun. That is why we are luminous beings."

("הטבעת השניה של העוצמה")

בהזדמנות זו כדאי להזכיר משהו מ"שבונו":

אִירַמַמוֹ-ווֶה היה מכשף שהגיע לשמש והדריך אחרים אל השמש.

אין לי כרגע מידע נוסף לגבי שורה זו. השאלה החשובה היא האם היא אכן מופיעה במהדורה הפורטוגזית, או במסמך מהימן אחר. אמרו לי שהשורה נמצאת במהדורה הגרמנית וגם במהדורה הספרדית. בדקתי והיא לא מופיעה בהם. אם יהיו חדשות אעדכן (בלי נדר).

בינתיים, אני מציע, כרגיל, לעשות כמעשה יעקב אבינו: "וַיְקַנְאוּ בוֹ [ביוסף] אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר [בלבו]".

================== 

15.6.19

בהזדמנות זו שאני מתבונן בלחש הזה

(כטוב לבי, כיניתי אותו בעבר "ההמנון הטולטקי" 😊 )

תבנית מסוימת עולה ממנו:

I am already given to the power that rules my fate.

מיהו הכח השולט בגורלי?

כנראה הרוח, הנגואל. קסטנדה קיבל את הנוסחה הזו בטקס הפרידה מחבורת המורים, כשהוא נותר מאחור בעולם, לבצע משימות מסויימות. הוא כמובן קיבל על עצמו את "חוק הנגואל", שבתרגום יכול גם לציין "שלטון הנגואל":  The Rule of the Nagual".

אם כן, השורה הראשונה אומרת שהוא כבר נתון לשליטת הנגואל, כל שאר השורות עניינן ריחוק וניתוק:

cling to nothing

no thoughts

fear nothing

Detached 

הא לכם תמצית הדבר.

בעצם, הרעיון לא חדש בבלוג זה. טענתי לא מעט שהמהלך הכללי של הדרך הטולטקית הוא ניתוק מהמערכת הטפילית וחיבור לרוח, כאשר כל שטח המשוחרר מהאחד עובר לשליטת האחר. בניסוח לא אטרקטיבי: זהו מהלך של החלפת האדון שלנו.

להיות בשליטת הרוח קוראים "חירות". 😊

================== 

15.6.19

בהמשך להערה הקודמת:

תמצית הלחש היא תמצית הדרך הטולטקית: הפנים הכפולות של כל תמרון:

היקשרות לרוח ובו בעת ניתוק מהמערכת הטפילית.

ואם בתמצית הדרך עסקינן, אז אפשר לומר שהפנים הכפולות מאפיינות את המייצג המובהק של הדרך הטולטקית: חוסר הרבב.

================== 

16.6.19

לאחרונה קראתי שוב את "חציית המכשפים" של טאישה, שכותרתו מתייחסת למעבר החצייה של התהום, הדאייה המופשטת.

כל קריאה של כל ספר (מהספרים שלנו) יוצרת גל חדש של ידע. דברים שחמקו בפעמים קודמות את תשומת לבך, נלכדים בה הפעם.

אחרי קריאה כמה פעמים של ספר, אתה אומר לעצמך שוב ושוב, איך יכולתי לשכוח פרטים חשובים אלה? (אסוציאציה: "איך יכולנו לשכוח את האישה נגואל" - הטבעת השניה)

התשובה הראשונה והטריוויאלית היא שיש אין ספור פרטים בספרים. 

התשובה הפחות טריוויאלית, וקשַה יותר לאימות, היא שהמיינד שלנו, שהוא התקן זר, הוא הקורא את הספרים, נוטה לשכוח את הפרטים והמידע. הוא לא מבין את הרמזים, ולכן הוא חווה את המידע כפיסות נפרדות, דבר שהוא בעוכרי הזיכרון שלנו. 

הספר של טאישה עתיר במידע, החיוני להבנת התפיסה הטולטקית. 

ככל הנראה היא כתבה ספר נוסף: "ייקוש הכפיל" שעדיין ממתין להתגלות.

קראתי את הריאיון אִתה, שתרגמתי בזמנו ונמצא באתר הוצאת טולטק.

הנה פנינה מתוכו, מתוך התשובה האחרונה שלה. 

מכיוון שאנו עוסקים כאן בידע שקט, הדגשתי משפט המתיייחס לכך, אם כי דווקא רציתי להדגיש את המשפט האחרון:

לאן את רואה את הקבוצה שלך הולכת אחרי המוות?

טאישה: אני רואה אותנו הולכים למהפכה שאינה נגמרת. אנו מתמזגים עם כוח שלא ניתן להעלותו על הדעת, חסר שֵם במהותו, שאנו רק גרגר זעיר ממנו. ככל שאנו פחות בני אדם מבחינה אנרגטית, כך אנו יותר מתמזגים עם המרחבים. 
[...]
כל דבר שם בחוץ הוא מודע ואינטליגנטי, והוא חלק מהכוונה עצמה. 
[...]
כאשר מיזוג זה מתבצע באמצעות אבולוציה, אנו מתקדמים לתוך מציאות שונה. אנו מתרחקים מכל דבר אנושי. הקיום הקופי שלנו פשוט נופל כמו סורגי כלא ומה שנשאר הוא באמת בלתי נתפס. המבנה של השפה אינו יכול להכיל את מרחבי השקט הלוחשים לך באופן ישיר, ללא מילים.
אנו לא נפסיק לדעת או להיות מודעים, כי זה ינבע ישירות מן הכוונה. המודעות הממלאת אותך בפֶּלֶא היא חוליית החיבור שלנו למרחבים. 

The awareness that fills you with wonder is our link to the vastness.

אשתדל בזמן הקרוב לתרגם את הריאיון השני עם טאישה. 

פלורינדה וטאישה העניקו בסך הכל שני ראיונות כל אחת. שני הראיונות עם פלורינדה נמצאים באתר הוצאת טולטק. 

בכך נסיים את הקיפוח הלא מוצדק של טאישה במרחב-יה ("מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ" (תהלים)

================== 

18.6.19

בהערה הקודמת הזכרתי את המשפט האחרון בראיון עם טאישה:

"המודעות הממלאת אותך בפֶּלֶא היא חוליית החיבור שלנו למרחבים (העצומים)". 

נתקלתי באמירה ב"משנתו של דון חואן שמדברת על כך מהכיוון ההפוך:

“Mescalito actually played with you. That’s the point to think about. Why don’t you dwell on that instead of on your fear?” 

“Was it so unusual?” 

“You are the only person I have ever seen playing with him. You are not used to this kind of life; therefore the indications [omens] bypass you. Yet you are a serious person, but your seriousness is attached to what you do, not to what goes on outside you. You dwell upon yourself too much. That’s the trouble. And that produces a terrible fatigue.” 

“But what else can anyone do, don Juan? 

“Seek and see the marvels all around you. You will get tired of looking at yourself alone, and that fatigue will make you deaf and blind to everything else.” 

“You have a point, don Juan, but how can I change?” 

“Think about the wonder of Mescalito playing with you. Think about nothing else: The rest will come to you of itself.” 

("משנתו של דון חואן", עמוד 42 במהדורה העברית)

הכיוון ההפוך, שעליו אני מדבר, הוא שהתמקדות בעצמך מתישה (=לא תשאיר לך אנרגיה), ובעקבות כך לא תוכל להבחין בפלא, בחריגות מהסדר הטבעי.

"חפש את הפלא סביבך". כלומר, ראשית צריך להניח שיש פלא, שיש חריגות מהסדר. פלא הוא הסנטימטר המעוקב של המזל, התגלות הרוח.

במקרה של קסטנדה, יש לו כבר עוגן בפלא, מקרה מוחשי הזמין בזכרונו: האינטראקציה הפלאית שלו עם הכלב. הפלא היה שהם השפיעו האחד על השני, כאילו היו אחד.

זיכרון הפלא הזה הוא חשוב ולכן, לדעתי, דאגו שלקסטנדה תהיה תזכורת נוספת לאירוע הפלאי הזה:

קסטנדה יקבל תזכורת כזו בכל פעם שהוא יראה או יחשוב על השליח חואן טוּמַה. הוא זה שאירח את האירוע ולכאורה הכלב היה כלבו. 

שם משפחתו (המומצא, לדעתי) טוּ-מַה, הוא לדעתי עצם התזכורת: דון חואן צוחק על קסטנדה (עמוד 38) כשקסטנדה שואל האם הכלב היה באמת מסקליטו: "אל תגיד לי שאתה חושב שהוא היה.... אמא שלך" tu mama, ובקיצור: tu-ma. (זו דעתי)

================== 

18.6.19

הערה לגבי 600 העולמות, לפחות, שהתקבעות נקודת המאסף במיקומיהם משמעה עולמות שלמים, בדיוק כמו עולמנו.

מתוך צדו הפעיל:

He said that the sorcerers of

his lineage believed that there were at least six hundred points within the luminous sphere that we

are, that when reached at will by the assemblage point, can each give us a totally inclusive world;

meaning that, if our assemblage point is displaced to any of those points and remains fixed on it,

we will perceive a world as inclusive and total as the world of everyday life, but a different world

nevertheless

ועוד התייחסות לזה (גם מצדו הפעיל):

For the sorcerers of don Juan's lineage, the world of everyday life

was but one fold of a total world consisting of at least six hundred folds

בשני הציטוטים הנ"ל מדובר בלפחות 600.
משני הציטוטים עולה המסקנה, או הרמיזה, שכל מיקום כזה הוא קמט או תלם (fold).
וזה כמובן מתקשר לתלמים בגלגל הזמן ("אמנות החלימה"). 
כלומר כל תלם בגלגל הזמן הוא מיקום כזה של נקודת המאסף.

בספרון "ידע שקט" נאמר 600, לא נאמר לפחות ולא נאמר בדיוק. "ידע שקט" הוא פחות אמין לדעתי. כפי שציינתי, זה חלק מהגולמיות שלו, שלוטשה בספרים המאוחרים יותר.

השערה פראית:
בפרק הקפיצה לתהום שב"צדו הפעיל" נאמר שעומק התהום הוא 600 רגל.
האם יש בזה רמז ל-600 העולמות, 600 המיקומים?
אינני פוסל זאת.
מדף סלע הקפיצה וקרקעית הוואדי מייצגים את הגוף הפיזי ואת הכפיל. התהום שביניהם היא, לדעתי, האיזור שבין הקווים המקבילים, הקרויה גם, לדעתי, הים האפל של המודעות, ואם זה נכון אז כמובן ששם נמצאים 600 המיקומים. בעצם כל המיקומים שישנם בפקעת נמצאים בתווך הזה.

האם יש כאן רמז נוסף, משמעותי יותר, שישנו סדר לינארי בין 600 המיקומים? סדר של התקרבות יותר ויותר לכפיל?
יש בזה היגיון. נאמר שכשנקודת המאסף נדחפת פנימה, הזהות העצמית שלך נשמרת. זה יכול לענות על השאלה: מה מיוחד ב-600 פלוס מיקומים אלה, הרי ברור שיש מספר אדיר של מיקומים אפשריים בפקעת.
התשובה העולה מהשערה זו: 600 מיקומים אלה הם מיקומים על הדרך פנימה, ובכולם נשמרת הזהות העצמית.

במהדורה העברית אין זכר לרמז זה, כי המספר תורגם ל-180 מטרים.
(כך מנצחים אותנו הטפילים 😊)

אלה הם רק הרהורים.

================== 

18.6.19

המשך להערה הקודמת:

אם קיבוע של נקודת המאסף פירושה הימצאות באחד התלמים שבגלגל הזמן, וקשה שלא לחשוב שהימצאות בתלם פירושה תנועה לאורכו, תנועה המבטאת את תנועת הזמן, אז קיבוע במיקום מסוים פירושו תנועה לאורך ההאצלות העוברות דרך נקודת המאסף.

רק הרהור.

הרהור שני, בהמשך להשערה שבהערה הקודמת:

אם נכונה ההשערה ש-600 (פלוס) המיקומים נמצאים במסלול פנימה, ולכן הזהות העצמית נשמרת, אז יש לנו תשובה לשאלה כמה אנשים צריך (לא כדי להגיע לירח, אלא) כדי לסגור את ה-gap (פירצה). נאמר על הממרה את המוות שהוא הצליח לסגור את ה-gap.

שוב, אלה רק הרהורים.

================== 

19.6.19

מדוע צבע התפילין שחור?
מאתר הידברות: "זה מסוג הדברים שנאמר עליהם שהם הלכה למשה מסיני, שלא נאמר בהם טעם, אלא כך משה קיבל שצריכים להיות."


לדעתי ההסבר לכך הוא אותו הסבר לכך שהיגואר שרדף אחריהם במדבר היה שחור. 
ואותה סיבה ל"מציץ מן החרכים" (שיר השירים ב)

דשתי בעבר רבות בהצעה פרשנית שלי ששחור ושֶקֶט הן איכויות תפיסה של חושי הכפיל, ובניסוח מטאפיסי: אלה הן איכויות של הרוח.

המחשבה המודרנית, המדעית, אומרת שאיכויות אלה הן היעדר, לא ממשות. אם כי נראה לי שהיום המחשבה המדעית מתנתקת מהרעיון ורואה במה שבעבר נחשב להיעדר, ליישות: אנטי חומר, חומר אפל וכו. (אבל את מי מעניין המדע?)

האם גם איכויות אחרות הנחשבות במחשבה הרווחת להיעדר הן של הרוח, כגון קור? (הנחשב להיעדר חום)

תמיכה קלה לכך , שלא לומר קלילה, היא הנוהג הלשוני לראות בריחוק-רגשי קור.

ומה לגבי חוסר תנועה כהיעדר תנועה? (נייחות, אי תנועה = סוג של תנועה, תנועה במהירות אפס)

מעטים מהקוראים זוכרים שאמיליטו, אשר הוזכר רבות כאן לאחרונה, סיפר בפגישה של קסטנדה עם לוחמי הבית הדרומי על יצורים הסובלים מאד מתנועה. הם רגישים מאד לה. (אני מהמר שמעטים זוכרים, כי יש בספרים אינסוף פרטי מידע כאלה החומקים מזכרוננו). 

================== 

19.6.19

הזכרנו את השחור, ואת אמיליטו, אז למה לא לחברם יחדיו?

אמיליטו לטאישה:

"When we enter into absolute darkness where there are no distractions, the caretaker said, "the double takes over. "It stretches its ethereal limbs, opens its luminous eye, and looks around."

(עמוד 232 בעברית)

================== 

20.6.19

פליאה, פלא, חיפוש אחר המופלא.... ומאידך, אזהרת המיינד (הטפילי?): במופלא ממך אל תדרוש.

לעיל הוזכרה אמירה של טאישה:

המודעות הממלאת אותך בפֶּלֶא (פליאה) היא חוליית החיבור שלנו למרחבים העצומים. 

פליאה היא מצרך מבוקש מאד. היא סימן היכר, לדעתי, להימצאות מחוץ למיינד הטפילי. היא מוזכרת בהמון מקומות בספרים. ב"ידע שקט" נתקלנו ב:

"משמעת מכבידה על המיינד". הוא אמר, "אבל במשמעת אני לא מתכוון לשִגרוֹת קשוחות. מכשפים מבינים משמעת כיכולת לעמוד פנים אל פנים מול זרּויוֹת שאינן כלולות בציפיות שלנו. עבורם, משמעת היא פעולה רצונית המאפשרת להם להכיל כל דבר שצץ על דרכם ללא חרטה או ציפיות. עבור המכשפים, משמעת היא אמנות: האמנות להתייצב עם הפנים מול האינסוף בלי להירתע, לא בגלל שהם מלאים בקשיחות, אלא משום שהם מלאים ביראת כבוד. 

 "אם לסכם את הכל, הייתי אומר שמשמעת היא אמנות הרגשת יראת כבוד. על כן, באמצעות המשמעת שלהם, המכשפים מנצחים את הדעת (המיינד) שלהם: ההתקן הזר".

(עמוד 239)

ישנו משפט חשוב בסוף "מסע לאיכטלאן" הנוגע לעניינינו:

"אמנות הלוחם היא לאזן בין האימה שבהיות אדם לבין הפליאה שבהיות אדם"

 the art of a warrior is to balance the terror of being a man with the wonder of being a man."

יראת כבוד אוצרת בחובה שילוב של השניים: אימה ופליאה. 

(ועל הדרך גם הכרה בקטנותך, ענווה).

לדעתי המשפט "משמעת היא אמנות הרגשת יראת-כבוד" הוא ניסוח ייחודי של הספר "ידע שקט". נראה לי שאין אמירה כזו בספרים האחרים. (ערכתי בדיקה זריזה ולא מצאתי)

המושג "יראת-כבוד" (awe) כמובן מופיע מספיק פעמים בספרים כדי שהקורא יקלוט את חשיבות הדבר, חשיבותו של מצב הרוח הזה (mood).

האם יראת כבוד היא אכן מצב רוח (mood) במובן שבו המושג mood נמצא בספרים?

בהזדמנות קרובה ננסה להתעמק במושג זה. כזכור, אחד ממצבי הרוח המדוברים בספרים הוא מצב הרוח של הלוחם, שהוא, לדעתי, חוסר הרבב.

וכדי לשנן את הידע החדש: הצעתי לאחרונה שהפנים הכפולות הבאות לידי ביטוי בלחש של סילביו מנואל (אני כבר נתון לכוחות השולטים בגורלי...) הן המאפיין של חוסר הרבב, ושל הדרך הטולטקית בכלל.

==================
20.6.19

הערה לגבי השַחור כמייצג את הרוח.
אחת הטענות התומכות בכך היא האמירה שצללים (במובן הרגיל של המילה) ובעלי ברית מורכבים מאותם קווים (האצלות הנשר).
בעלי ברית הם ישויות הקשורות ברוח. אלה הן ישויות לא אורגניות מסוג מיוחד.

זה לא הביסוס היחיד. בזמנו הרחבתי בנושא. הרגע נזכרתי בזה, אז רשמתי.
למה? כי חייבים לחזור על הידע שוב ושוב, אחרת הוא יאבד לזיכרון.
==================