הקשר שבין עבודת הסיכום ומפלצת החשיבות העצמית

 הביאו את הראשים !
================

למפלצת החשיבות העצמית יש 3000 ראשים ("עוצמת השקט" עמוד 211).

ישנן 3 דרכים לחסלה. אחת מהן, הדרך הארוכה, היא להוריד לה ראש אחרי ראש, אחד אחד.

אני רוצה להניח על השולחן (שולחן הטונל, כמובן  ) את ההצעה הפרשנית הבאה:

הדרך לעריפת ראש אחרי ראש היא........ עבודת הסיכום.

.

נימוקים אחדים

המושג "עבודת הסיכום" הוא אמנם תרגום נכון של משמעות המונח המקורי באנגלית, אבל הוא חסר את המשמעויות הנרמזות במונח המקורי: re-capitulation.

קפיטולציה מבוססת על המילה הלטינית caput, המציינת "ראש", ובין משמעויותיה: הכנעה (הרכנת ראש), ועריפת ראש.

התחילית re מציינת, בין היתר, את החזרה למקור על ידי פעולה הפוכה לזו שהרחיקה אותנו מהמקור, undoing.

אם כן, מדויק יותר יהיה לתרגם את המונח לעברית ל"סיכום בראשי פרקים". בכך אנו משמרים את ה"ראש" שנמצא במונח המקורי.

.

לסיכום, למונח המקורי המציין את עבודת הסיכום יש משמעות של עריפת ראשים, ופעולת ביטול וחזרה למקור, בדומה למלחמה במפלצת החשיבות העצמית.

עבודת הסיכום בראשי פרקים (אני כבר מיישם את הצעתי  ) מתחילה בהכנת רשימה יסודית של כל האנשים שהייתה לך אינטראקציה איתם במהלך חייך. טריוויאלי יהיה לראות בכל אחד מהם: פרק.
(לטאישה אבלאר, הכנת הרשימה ארכה שבועות, ראו תחילת פרק 6 בספרה הראשון).

.

ראוי להזכיר בהקשר זה את האמירה: חבריך הם נקודות הייחוס שלך ולכן הם חייבים ללכת (לצאת מחייך). (בפרק "נקודת השבירה" שב"צדו הפעיל")

.

בונוס: במגרש המשחקים הוירטואי הנוכחי, השואף לכאורה ליצור העתק לחיים האמיתיים, יש מגבלת חברים של 5000 "ראש" (או פנים). כלומר, בסביבות ה-3000, לא?

.

"קולות מזמן אחר"

"הלב אומר להתעורר מהר".

                                                                **************

הערות ותוספות
============

30.12.20

בהמשך לפוסט-משנה בפוסט הקודם, על חשיפת זוילה את מערומיה... כי קסטנדה הוא שמוק.

קצת לוגיקה

קסטנדה שואל את החניכים הגברים: "האם לכולכם יש כפיל?"

"You tell him, Benigno," he said. "Better yet, show it to him."

Benigno stood up, opened his eyes as wide as he could and looked at the roof, then he pulled down his pants and showed me his penis.

ההקשר והאווירה יוצרים רושם כאילו הם עובדים עליו, אבל לדעתי רושם זה הוא מצג שווא.

הוסיפו לזה את האמירה מ"מפגשים עם הנגואל":

"הכפיל הוא הנגואל, האחר, החותמת של הנגואליזם".

(בפרק "כפיל החלימה")

.

לאיזו מסקנה הגעתם?

***************************** 

השמש היא שם, תמיד.

==========================

31.12.20

הטונל  כשולחן

===========

הטונל מדומה פעמיים לשולחן: במסעדה (ב"סיפורי עוצמה"), ובמסע החניכים הארוך במדבר עם השולחן הכבד ואוסף החפצים שעליו (ב"הטבעת השניה של העוצמה").

מה מזכה אותו בדימוי זה?

אני מציע את הפרשנות שהטונל הוא השולחן שעליו אוכל הטפיל אותנו, את האנרגיה שלנו. כלומר, אנו נושאים את השולחן שמאפשר את הארוחה של הטפיל (המעופף).

טונלים אישיים הם כמו שולחנות במסעדה.

אבל אין להתבלבל, זה לא שאנו נושאים על גבנו איזה שולחן בלתי נראה .... אלא השולחן הזה הוא העולם שסביבנו:

"We can say that the tonal is like the top of this table. An island. And on this island we have everything. This island is, in fact, the world.

הטפיל בעצם מציע עסקה, כשהוא מגלה לפנינו רק את הפיתוי ומסתיר את מחירו:
את/ה רוצה להימצא בעולם (המוכר) הזה? (או בניסוח שלי, לצפות בסרט הזה?) עליך לשלם במיטב האנרגיה שלך, וככל שתעשה כך, תכבול את עצמך יותר ויותר לכסא הצופה בסרט זה, ותשכח שזה סרט, ושיש סרטים אחרים, ושיש חיים גם מחוץ לבית הקולנוע.

המכשף מגלה שהוא יכול לעבור לכסאות אחרים באולם הקולנוע, והלוחם שואף לצאת מבית הקולנוע.

יש בספרות דימוי דומה של תאים בבית כלא. הדימוי שלי, של בית קולנוע, רומז לפסיביות מצידנו, פסיביות של צופה בסרט. הדימוי הזה של בית קולנוע והפסיביות של הצופה כבר נרמזים בצמד המושגים: החולם והנחלם, ואנו הרי הנחלמים (השיח שלנו כאן הוא שיח נחלמים  ).
אני טוען שבעולם הזה אנו אקטיביים בה במידה שהעולם הזה הוא פיסי (חומרי, קשיח...).

.

אם כן,
הטפיל מגיש לך עולם על שולחן הטונל, והרואים החדשים מגלים לך שזהו שולחן אכילה, ואת/ה בתפקיד האוכל.

.

המילה "שולחן" מופיעה הרבה ב"הטבעת השניה של העוצמה", כי הרבה מהאינטראקציות בין החניכים קורים סביבו. אני מציע שבחלק ממקרים אלה השולחן מסמל (ויותר מכך, מגלם) טונל.
לא בכל המקרים, כי, כמו שאומר פרויד, לפעמים סיגר בחלום הוא רק סיגר.

.

מוסיקה

===========================

1.1.2021

משחק מילים חוצה שפות
===================

דון חואן מציג את סילביו מנואל לקסטנדה: "הוא המכשף הכי עוצמתי, הכי מסוכן בחבורתי, וגם הכי מסתורי".
("עוצמת השקט")

דמותו של סילביו מנואל צצה לראשונה לקורא ב"מתנת הנשר", אבל מבחינת הזמן הלינארי, בקשב הראשון, קסטנדה פוגש אותו לראשונה בספר מאוחר יותר: "עוצמת השקט" (הספר השמיני). אני די משוכנע שהוא מופיע בשני ספרים אלה בלבד, לא בדקתי.
עם זאת, הוא פעיל מאד בספר השני של טאישה: "יקוש עם הכפיל".
הוא גם מופיע ב"להתעורר אל החלום" של פלורינדה דונר.

.

ב"מתנת הנשר" חוזרת שלוש פעמים האמירה: "סילביו מנואל הוא החשיכה [darkness]".
.

האם שמתם לב ש:

סילביו מנואל => סַמָּאֵל

סמאל הוא כינוי לשטן. מסופר עליו באחד המיתוסים שהזדווג עם לילית, ולילית קשורה ללילה, לחשיכה.

חומר למחשבה.

.

שבת שלום.

===========================

2.1.21

אי אפשר לקבל ידע במתנה
=====================

"שום דבר בעולמו [של דון חאן] אינו ניתן במתנה. כל מה שיש ללומדו [ידע], נלמד בדרך הקשה."

האמירה נאמרת כחלק מהטלת המשימה הראשונה בחניכה של קסטנדה: מציאת מיקום השמחה בחזית בקתתו של דון חואן, מקום שלא מתעייפים כשיושבים עליו. מקום טוב הממלא את היושב בו בכוח נעלה [כנראה עוצמה]. מקום שאפשר לכנותו "מיטיב", אם לשפוט מכינויה של הנקודה ההופכית לה: "האויבת".

.

מדוע אני אומר זאת?

כי השבוע יצא לדרך ועדיין לא הועלה כאן שום פוסט לעולה 

הטריגר לפוסט היה המשפט:

"שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא" (מסכת ברכות)

כלומר, התורה [= הידע] נקנית על ידי יסורין [= בדרך הקשה].

מעניין שלמרות היסורים, זו עדיין מתנה, רעיון שמתאים גם לטולטקים: החירות היא מתנת הנשר, אבל היא נקנית במאמץ.

.

מכיוון ש"ידע" ו"עוצמה" הם שמות שונים לאותו דבר, אז אפשר לומר:
אין מתנות עוצמה בחינם.
היציאה אל הידע [להשגת ידע] מתוארת כיציאה לקרב.

אני מציע את הרעיון הבא:
זהו קרב, כי זוהי משימה השקולה לגניבת האש מהאלים. (האש מבפנים)
משימה בעומק האוייב 

.

שבוע טוב.

===========================

4.1.21

ונעבור לגיאולוגיה
===============

אובסידיאן - זכוכית געשית, סלע הנוצר בהתפרצות געשית.

בספרות שלנו התיאור "אובסידיאן נוצץ" (shiny, מבריק) מופיע בתיאור עיניהם של בני הבית המערבי בחבורתו של דון חואן: סילביו מנואל, זולייכה, וזוילה, וגם עיניו של דון חואן עצמו.

המקום היחיד שבו מופיע המושג במובן של סלע ממשי הוא בפרשנות לפרק "סיפורי עוצמה" שב"גלגל הזמן".
שם ברור שאובסידיאן הוא סימן היכר למקום עוצמה.

מקום נוסף שבו מופיע האובסידיאן כסלע, וכמציין מקום של עוצמה, נמצא בספרה החדש של טאישה "יקוש עם הכפיל".

.

בישראל, על פי המדע, אין מקומות גיאולוגים שבהם נמצא סלע זה (אבל מי מאמין למדע? (עיין ערך מגי-פה). את דוחות המדע יש לקרוא באופן סלקטיבי). ראשי חצים עשויים אובסידיאן התגלו לאחרונה באתר פרהיסטורי, בחפירה ארכיאולוגית המתנהלת בימים אלה במוצא שליד ירושלים. חוקרים טוענים שהוא כנראה הגיע במסחר מטורקיה.

.

פינת הספקולציה
=============

אני רוצה להציע את הרעיון שהמסעדה המוזכרת ב"מציאות נפרדת", ששמה היה "זכוכית" Los Vidrios, קרויה על שם זכוכית זו. ממקום המסעדה ניתן לראות את פסגות ההרים הנראות כקירות זקופים של זכוכית, וקסטנדה הציע שזהו מקור שם המסעדה. דון חואן טען בוודאות שמקור השם הוא משאית עם זכוכית שהתהפכה שם והותירה ערימות של שברי זכוכית באיזור למשך שנים רבות.

אני רוצה להציע ששני ההסברים נכונים: הזכוכית שהייתה על המשאית, ואחר כך פזורה בסביבה, היתה אובסידיאן שהוסע מההרים שבסביבה.

.

בתמונה: שרידי אותה מסעדה.
האם היא רשומה (גם) אצלכם ברשימת "המקומות שיש לבקרם"? 

===========================

5.1.21

ההולכים בטל
===========

אינם הולכים בתלם 

ההליכה ללא מטרה, aimlessly, עשויה לקחת אותך אל העוצמה.

באתר הגיאולוגי של האובסידיאן, הזכוכית שנוצרה בהתפרצות געשית ומעידה על היות המקום מקום של עוצמה, אומר דון חואן:

"להתהלך ללא מטרה בפסגות [דמויות הרים, pseudo-mountains] אלה, ובאופן בלתי-צפוי למצוא פיסת קווארץ שקולטת גלי רדיו זה דבר נפלא."
(הפרשנות לפרק "סיפורי עוצמה" שב"גלגל הזמן")

.

כלומר, לא יגעת ומצאת, או "ויפגע במקום".

.

ההליכה ללא מטרה הוליכה את קסטנדה אל דון חואן באותו ספר ("סיפורי עוצמה"). ראו בתחילת הפרק "ההכרח להאמין". הוא לא ציפה כלל למצוא אותו בעיר.

.

ובפינת הספקולציה
===============

לגבי קליטת גלי רדיו:
לגבישי קווארץ (ולגבישים נוספים, כנראה) יש את התכונה הבאה: הפעלת לחץ עליהם גורמת ליצירת מתח חשמלי, וליהפך. לכן, להבנתי, הם משמשים באלקטרוניקה, במכשירים שבהם יש התמרה מלחץ לחשמל וליהפך. גלי רדיו הם קרינה אלקטרומגנטית, כלומר תנודות בשדה חשמלי ומגנטי.

על פי הטולטקים, לחץ הוא תנאי למודעות, ומודעות היא זוהר, כלומר אור, ואור הוא קרינה אלקרומגנטית.

בפרק "טבעת העוצמה" שב"מסע לאיכטלאן" יש עיסוק די נרחב בחיפוש, טיפול ושימוש בגבישי קוורץ. בין היתר נאמר שם שאחרי שמוצאים גבישים (קריסטלים) כאלה, יש לשדלם בדרכים מסויימות לעזוב את משכנם (המושבה שלהם) "ואז הקריסטלים נעשים לאדם עצמו, ועוצמתם מגיעה הרחק מעבר ליכולת ההבנה".

ערימה זו של דברים  באה להצביע, לדעתי, על הדימיון שבין מציאת קוורץ ומציאת הנגואל (העוצמה, הרוח), במהלכה של הליכה ללא מטרה.

************

המהדרין מוסיפים לדיון את ההליכה-מעצמה של קסטנדה כשיצא לחפש את חנארו המסתתר, הליכה שעיתויה הנכון הביא למציאתו. גם מקרה זה נמצא ב"סיפורי עוצמה" !!
ההליכה-ללא-מטרה שהובילה את קסטנדה לדון חואן חשודה כהליכה דומה להליכה בחיפוש אחר חנארו, כלומר מונחית על ידי הרוח (pulling your leg - תרתי משמע). ההליכה שהוליכה אותו אל דון חואן הייתה אמנם הליכה ללא מטרה, אך הליכה נמרצת, כמו בחיפוש-ללא-חיפוש אחר חנארו:

I had no definite purpose in mind. I walked aimlessly but at a good pace, without looking at anything in particular.

(תחילת הפרק "ההכרח להאמין")

.

אם אתה הולך בטל, אך לא הולך בתלם, זה סימן שאתה.....? 

===========================

5.1.21

אם אינני טועה, רוב המסעות הרגליים של קסטנדה עם דון חואן היו, מבחינתו של קסטנדה, ללא מטרה מוגדרת מראש, ותימרון מבחינתו של דון חואן, לדוגמה:

"let's go for a walk in the hills now." We walked until it was almost dark. "I think I have made you walk long enough," don Juan said when we were back at his house, "to have you ready to begin this sorcerers' maneuver of finding an usher"

("צדו הפעיל של האינסוף", בפרק "המלווה")

תימרון לא מוגדר לפני התימרון המוגדר: מציאת המלווה.

===========================

6.1.21

חציית גבולות החיבה
================

ישנו פרק בשם זה ב"מתנת הנשר". החיבה (affection) של החניכים לביתם הקיפה את הבית ואת סביבתו והגיעה עד לראשי ההרים שמסביב. (עמוד 74)

אהבה זו הייתה בעצם דו צדדית. מצד ההרים היא הייתה רכושנית:

לה גורדה בזמן הנסיעה של החניכים במכוניתו של קסטנדה: "ההרים, בהיותם רכושניים,תובעים את בעלותם עליהם [על החניכים], ואם הם לא ישמרו על האנרגיה שלהם, ההרים לא יתנו להם לעולם לעזוב." (עמוד 68).

.

משילוב שתי האמירות עולה שגבולות החיבה הללו מתקיימים באמצעות שני הצדדים, שני האוהבים, החניכים והמקום הגיאוגרפי.

.

אני רוצה להציע שגבולות האהבה הזו מקיפים לא רק את המקום והסביבה אלא גם את חבורת הנגואל דון חואן, וקסטנדה, כנגואל החדש, הוא שאמור היה לחלץ את החניכים מאחיזתם בחבורת דון חואן, על ידי שאיפשר, ככל הנראה ללא ידיעתו, את העתקת אחיזתם אליו.

בהמשך הספר, לפני הפרידה של החניכים מקסטנדה, אומר נסטור לקסטנדה שהם היו זקוקים לו לרגע כדי לחצות את גבולות החיבה והשיגרה, ועתה הם חופשיים, אבל הם לא יוכלו להיות אתו.

.

ההובלה הזו של הנגואל החדש את החניכים אל מחוץ לגבולות חבורת המורים, מזכירה את אחת ההוראות בחוק הנגואל: על הנגואל החדש למצוא בעצמו את החניכות החולמות של חבורתו ולהביאן לעולם המכשפים. סיפורים אלה מתוארים בספרים, ובהרחבה רבה בספרה של פלורינדה "להתעורר אל החלום". כלומר הנגואל החדש, במקרים אלה, מוליך חניכות בחציית הגבולות בכיוון ההפוך, פנימה.

.

פרשנות זו מסבירה מדוע היחס של החניכים אל קסטנדה השתנה מאד עם חציית הגבולות לחיבה רבה ולקבלתו כמנהיגם, ובמקביל לתחושת שחרור ממרותה של לה-גורדה וליחס מעט עוין כלפיה ["היינו תחת השפעתה.." עמוד 74].

הצעתי בעבר, שלה-גורדה שייכת לחבורת דון חואן, וייתכן שהיא דמות שלבשה פלורינדה המבוגרת. זה מסביר מדוע הפיקוד עובר עתה מלה-גורדה לקסטנדה.

.

רעיון עוועים בונוס  :
ייתכן שהערבוב הזה של אהבת החניכים לחבורת דון חואן עם אהבתם למקום היא המפתח להבנת הדרך לאהבת הארץ: אהבתו היחידה של הלוחם... כלומר, איך מגיע החניכ/ה לאהוב את הארץ?
התשובה המוצעת: המורים הם החוליה המתווכת את האהבה לארץ (הרוח). כלומר, זה מתחיל באהבה טבעית לאנשים ומסתיים באהבה למשהו שאינו אנושי.

===========================