יום חמישי, 10 בדצמבר 2020

היציאה מהאין-מוצא אל מימד אחר, האינסוף


בפרק "נקודת השבירה" (הנפשית) שב"צדו הפעיל של האינסוף" קסטנדה פותח עסק מצליח עם שותפה, ובמקביל עוסק במחקר אקדמי, עד שמכה בו התובנה, "כמו בעיטה בראש", שהאופציות שלו בחייו הן או לדאוג (worrying) לעסק שלו, או לדאוג לגבי בחירה חסרת ממשות (בין אפשרויות רפאים, phantom choice) : האם להיות חוקר אקדמי או איש עסקים, או לדאוג מהונאותיה של שותפתו לעסקים.
"הייאוש ניקב את מעמקי הווייתי. לראשונה בחיי , למרות כל הדברים שעשיתי וראיתי, לא היה לי מוצא. הייתי אבוד לחלוטין. התחלתי להשתעשע ברצינות במחשבה על הדרך המעשית וחסרת הכאב ביותר לשים קץ לחיי."
(עמוד 112, תרגום שלי)
.
חדי העין עשויים להבחין בדימיון שבין תנועה בין שתי האופציות של חוקר אקדמי ואיש עסקים, לבין תנועה בין המכשף היאקי בונה המסיכות, האמן בעל הרגישות הנפשית, לבין איש העסקים הדורסני והנצלן; שני האנשים שהביאו את קסטנדה אל דון חואן. זוהי תבנית חייו של קסטנדה, והוא היה אמור לנוע על הציר שבין שתי הדמויות הללו שבו, אילולא הופיעה לפניו אופציה נוספת, דלת למימד אחר, לנגואל.
.
בחזרה לקטע הראשון לעיל, כאשר קסטנדה חש שהעולם סגר עליו ואין לו מוצא בחייו מתנועה חסרת משמעות על הציר שבין שתי האפשרויות (אקדמאי ואיש עסקים), הבחירה ממה לדאוג 🙂 , דופק הנגואל (דון חואן) על דלתו ("דפיקת הרוח" היא ליבה מופשטת של הכישוף).
(כדי שנדע לזהות מתי מדובר בנקישות של הנגואל, הדפיקות היו: "רועשות ועיקשות")
אחרי שקסטנדה פותח לו את הדלת ומכניסו, אומר לו שם דון חואן, בין השאר: "הדבר החשוב הוא להגיע לנקודת השבירה (הנפשית) בכל דרך אפשרית וזה בדיוק מה שעשית. שקט פנימי הולך ונעשה ממשי עבורך. זו הסיבה שאני כאן לפניך, מדבר איתך. האם אתה רואה למה אני מתכוון?"
(שם, עמוד 112)
.
מה יש לראות (להבין) בדבריו של דון חואן?
שנקודת השבירה הנפשית היא בעלת פוטנציאל להופעת השקט הפנימי, והשקט הפנימי הוא שער אל הרוח, אל הנגואל.
.
תמיכה נוספת לכך שנקודת השבירה היא פוטנציאל להופעת השקט יש לנו גם בסיפור האוטוביוגרפי של אקהארט טולה: כאשר הוא עמד לשים קץ לחייו, לפתע ירד עליו השקט הגואל.
.
דרך אגב, התנועה בין שתי אפשרויות דומות והחוסר-מוצא מופיע אצל קסטנדה כבר בילדותו, כאשר הוא היה לכוד בין רצונו לשתף פעולה עם הקרימינל לבין רצונו להוציא אותו מחייו. אז הסבא סיפק את המוצא והעביר אותו לעיר אחרת, כלומר הוציא אותו מהציר שבין שתי האפשרויות אל מקום שמחוץ לציר זה, "מימד אחר".

                                               ***********************
הערות ותוספות
===========

11.12.20

כיצד צוברים עוצמה?
=================
על ידי קטיפת הסנטימטר המעוקב של המזל, כאשר הוא צץ לרגע חמקמק מדי פעם.
מהו הדבר שצץ?
המוות.
המודעות לנוכחות המוות היא בעלת דרגות שונות. בדרגה הנמוכה, יצורים החשים במוות האורב להם (יוקש אותם), הם בעלי מספיק עוצמה כדי לחוש בכך. ואם יש להם עוצמה נוספת, הם עשויים לבחור את מקום מותם, כמו הבחור הצעיר שגסס מולם בפארק במקסיקו סיטי, וכמו החתול מקס שחש את קצו הקרב וברח אל הביוב. וכמו המשורר שידע שימות בפריז ביום שלישי גשום.
כל המלל שאני שופך כאן הוא בעיקר בתגובה לפרק "ההכרח להאמין" שב"סיפורי עוצמה".
בדרגה גבוהה יותר של המודעות-לנוכחות-המוות, המוות נראה בחטף כצל שחור חולף. בדרגה גבוהה עוד יותר אפשר לראות את המוות המסתחרר סביב האדם הגוסס, מחדיר את טפריו עמוק לתוך הסיבים הזוהרים.
לדעתי, התפישה של המוות, בכל דרגה שהיא, נעשית באמצעות הרצון. החושים אינם בנויים (ביד זדונית מכוונת) להבחין בנוכחות המוות.
.
ב"מסע לאיכטלאן" תופש חנארו בחטף בכף ידו משהו לא הגיוני (בזמן שהשלושה "הופכים כל אבן" בחיפוש אחר מכוניתו האבודה של קסטנדה), צל שחור, גדול כעורב. זו דוגמה לדעתי ל"קטיפת הסנטימטר המעוקב", וההצעה הפרשנית שכאן אומרת שהצל השחור ההוא היה המוות. (של מי? שהרי המוות הוא יישות אישית. שאלה טובה 🙂 )
.
"עצתי לך בשלב זה היא שמעתה ואילך תאפשר לעצמך לתפוש (להבחין) האם התיאור [description, שדרכו אתה מתבונן על העולם סביבך] מתקיים [עומד על כנו] באמצעות השכל או באמצעות הרצון. אני מרגיש שזו הדרך היחידה עבורך להפוך את עולמך היומי לאתגר ולאמצעי [כלי רכב] לצבירת מספיק עוצמה אישית שתאפשר לך להגיע אל השלמות של עצמך."
("סיפורי עוצמה" עמוד 84)
ובהמשך הוא אומר, במילים שלי, אם תצבור מספיק עוצמה, תוכל לשמוע את קול הרוח.
"אם תבוא [אליי, הנגואל] בכל רוח אחרת [שלא בדחף של הקול הפנימי הזה, קול הרוחיהיה זה בזבוז זמן ומסוכן עבורך."
.
באחד הפוסטים האחרונים שעסק בקשירת שרוכי הנעליים ללא-רבב הצעתי שמשמעות הדבר היא עשייה מתוך שמיעת קול הרוח לעשות כך. רק כך נוכל לחמוק מ"פַּח יָקוּש". כלומר, הקשבה וציות לקול הרוח יסלק את הסיכון, כלומר הוא הפיתרון למלכודות שהמוות מציב.
.
לסיכום: צבירת עוצמה בעולם היומי נעשית מתוך ערנות לנוכחות המוות.
"אתה רואה, ללא המודעות לנוכחות המוות שלנו אין עוצמה, אין מסתורין." (עמוד 99)
.
האזהרה הרגילה, הדברים שאינם ציטוט הם הצעה פרשנית בלבד.
מכיוון שהציטוט עבר תרגום, אז אף הוא אינו נקודת מרגוע ארכימדית ליגע.
.
שבת שלום.

צלילים של טונל אחר, ממודליות אחרת של הזמן.
העוצמה מורגשת כמו תחושת של היות בר מזל.
Mr. Lucky


===========================
12.12.20

כמו שנאמר ב"להתעורר אל החלום":
השרת לפלורינדה: "אל תתהלכי במחשבה שאת נמצאת פה בחופשה". הדגיש. "אצל המכשפים, להם נפלת קורבן, אין חופשות."
(עמוד 213)
ובשפת המקום: כשמדובר בהעלאת פוסטים, אין שבתות.
כי הידע הזה חייב לצאת. מדובר בפיקוח נפש 🙂
.
אני נוטה למחשבה שהקטע הבא, ביסודו איננו אלא האמירה שלאחריו:
"נכנסת לתהליך בלתי הפיך [שאין ממנו חזרה].המיינד האמיתי שלך מתחיל לבקוע, מתעורר ממצב של תרדמה שנמשכה כל חייך. האינסוף תובע אותך לעצמו.. [...] עליך להתכונן להתקפי האינסוף. אתה מוכרח לאסוף את עצמך לקראת מכה אדירה."
("צדו הפעיל של האינסוף", עמוד 165 למטה)
.
אני מציע שזה לא אחר מהטענה "המוות צד (יוקש) אותנו".
(מסע לאיכטלאן)
.
מה משמעות השוויון הזה?
1. שהאמירה אודות המוות כצייד רלבנטית ללוחמים (מכשפים), שהמיינד האמיתי שלהם התחיל להתעורר. (לא רלבנטית ל"עמך קניונים" 🙂 )
2. שהמוות הוא כנראה הכפיל.
===========================
12.12.20

השיר "ריבונו של עולם" בהר ציון. האומנם מקום עוצמה?


===========================
13.12.20

גירוש ספקות מהתודעה => הדרך אל הקסם (magic)
==================================
פוסט לחנוכה, חג הנסים. 🙂
"מה שאנו צריכים כדי לאפשר לקסם (magic, כישוף) לאחוז בנו זה לגרש [banish] ספקות מתודעתנו (מהמיינד שלנו)," הוא אמר. "ברגע שהספקות גורשו, כל דבר אפשרי."
("עצמת השקט", עמוד 110)
.
המילה קסם (magic) מציינת כאן את הרוח, הכוונה.
חבטת הנגואל על גבו של החניך אינה מניעה את נקודת המאסף. זאת עושה נוכחות הרוח. החבטה רק מכשירה את השטח לפעולתה של הרוח: החבטה לוכדת את תשומת הלב של הנחבט, ומסלקת את הספקות מתודעתו. (שם, עמוד 110)
.
מובאת שם בהמשך דוגמה של סילוק ספקות המקדים ריפוי פלאי של הילרית.
"אמנותה ועוצמתה של המרפאה הייתה להסיר ספקות מתודעותיהם של הנוכחים. בעשותה כך, היא יכלה לאפשר לרוח להניע את נקודות המאסף שלהם. ברגע שנקודות אלה נעו ממקומן, הכל היה אפשרי. הם נכנסו לתחום שבו נסים הם עניין שבשיגרה." (שם עמוד 111)
.
יש קירבה בין רחמים עצמיים וספקות. כך אפשר ללמוד מכך שהתנהגותה של המרפאה, התנהגות שזימנה את הרוח, הייתה חסרת רחמים [ruthless], אותה התנהגות היא שגם סילקה את הספקות מתודעות הנוכחים.
סילוק הספקות מוליך אל המודעות המוגבהת (נאמר שם במפורש), שהיא, כידוע, השער לרוח.
.
חוסר הרחמים של המרפאה התבטא בהתנהגותה ש"שידרה" וודאות, ותקיפות (נחישות) (עמוד 112).
האם הוודאות של המרפאה התפשטה אל הנוכחים וסילקה מתודעותיהם את הספקות?
וכיצד חבטת הנגואל על גבו של החניך מסלקת את הספקות מתודעת החניך?
חומר למחשבה.
.
לדעתי, סילוק הספקות מופיע ב"סיפורי עוצמה" במונח "שיכנוע": עיקר משימתו של המורה היא לשכנע את הטונל של החניך, שעיניו יכולות להיות חלונות אל האינסוף, ולא רק אל השיעמום: שישנו פלא בעולם, כלומר לא הכל ניתן להסבר שכלי, לא הכל צפוי.
אם כן, הפן האחר של סילוק הספקות הוא המשוכנעות בקיומו של הפלא (הקסם, הנס, הבלתי מוסבר).
.
שאלת רשות 🙂
האם המשוכנעות בקיומו של הבלתי ניתן להסבר (הפלא) רלבנטית ל"ההכרח להאמין" ("סיפורי עוצמה").
===========================
16.12.20

האחדות שבריבוי
==============
הפוסט הזה עלול לעלות לי ביוקר ולשימני ללעג ולקלס בפי כל, אבל זה לא יניא אותי, כי הדיעה הזו צריכה להישמע בהרי יהודה, או לפחות בחוצות אשקלון.
ומצדי, שתעלוזנה (על ה-ery) 🙂
.
כל המושגים שלהלן אינם אלא אותו הדבר:
אי הטונל, האישיות החברתית, המיינד הזר, המעופף (הטפיל), המראה (mirror) של ההשתקפות העצמית, הטבעת הראשונה של העוצמה, הצורה האנושית, רשימת המלאי (הרגילה, הארצית), צד ימין (אצל הלוחם), השכל (reason), בועת התפישה (אצל האדם הרגיל)........ רשימה חלקית.
.
איך לקרוא לאחד הזה?
שאלה טפשית. בכל אחד מהשמות הנ"ל 🙂
===========================

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה