להיות אדם

 החוויה הממשית היא להיות אדם, וחווית החוויות היא להיות לוחם
===============================================

הקטע הבא לקוח מ"סיפורי עוצמה":

You say you need help. Help for what? You have everything needed for the extravagant journey that is your life. I have tried to teach you that the real experience is to be a man, and that what counts is being alive; life is the little detour that we are taking now. Life in itself is sufficient, self-explanatory and complete.

"A warrior understands this and lives accordingly; therefore, one may say without being presumptuous that the experience of experiences is being a warrior."

("סיפורי עוצמה" עמוד 50)

ההסבר נמצא, לדעתי, בעמוד הקודם, שם הוא מציין 4 סוגי תגובה אפשריים לסטואציות בלתי רגילות בחיים, קרי הופעת הפלאי, הבלתי מוסבר, שהוא, כידוע, בו בעת גם מעורר אימה:

1. התעלמות כאילו זה מעולם לא אירע.

2. קבלת הדברים כפשוטם, ההרגשה כאילו הדברים הם מובנים.

3. (לא 1 ולא 2) - לא להיות מסוגל להתעלם-ולהכחיש, ומאידך לא להיות מסוגל שלא לחפש הסבר והבנה. במצב זה אנו תחת אובססיה, האירוע רודף אותנו, אנו נעים בין 1 ל-2 ללא מנוח לרגלינו.

4. (גם 1 וגם 2, וגם לא 1 ולא 2) זוהי האופציה של הלוחם: הוא פועל כאילו הדבר לא אירע וגם מקבל את הדברים כפשוטם: "[הלוחם:] מקבל מבלי לקבל ומתעלם מבלי להתעלם. הוא אף פעם לא מרגיש כאילו הוא יודע, אך גם אף פעם אינו מרגיש כאילו שום דבר לא אירע. הוא פועל כאילו הוא בעל שליטה, למרות שהוא עשוי לרעוד במגפיו. פעולה בדרך זו מפוגגת אובססיות (אפשרות 3)." (עמוד 49)

.

הפרשנות שאני מציע: הלוחם מעניק למציאות שבה הוא מתנסה מעמד של חלום, שהוא בין ממשות לבין אי ממשות. המציאות קיימת' אבל לא באופן קשיח ועצמאי כפי שהיא מציגה את עצמה ברגיל. אם המציאות היא חלום, אז חוקי הטבע כבר אינם לגמרי מחייבים. יש סדר בעולם, אבל מוגבל, יש הרבה מקום לפלאי.

.

האמירה הבאה מ"מסע לאיכטלאן" נוגעת מאד לדיון זה:

"אמנות הלוחם היא לאזן את האימה שבלהיות אדם עם הפלא שבלהיות אדם".

.

מדוע 'היות לוחם' היא חווית החוויות?

לדעתי, כי הלוחם אינו מסלק מעולמו את כל מה שמעורר בו אימה, את הבלתי מוסבר (הפלאי). הוא אינו מצמצם את עולמו למוכר והצפוי, ועם זאת הוא חי עם חוסר ההבנה הזו בשלום; אינו מוטרד מחוסר האפשרות להסביר (ההסבר כידוע מסלק את הפלא, הופך את הדברים לצפויים).

הלוחם מצא את נקודת האמצע, האיזון, שבין הידוע והלא-ידוע. שם נמצא השער לרוח (הבלתי ניתן לידיעה).

ונסיים בשיר "להיות לוחם" 

שבת שלום.

                                             ********************

הערות ותספות
==========

19.12.20

מכיוון שלא עשני אישה, אעשה זאת בעצמי
=================================

נשים הן יוקשות מטבען. הן מיישמות במעשיהן את 4 הלכי הרוח (moods) של הייקוש:

חוסר-רחמים, עורמה, סבלנות וחביבות.

("עוצמת השקט" עמוד 70)

הנגואל חוליאן אומר שם שיש גברים שלבישת בגדי נשים, כלומר התחפשות לאישה, היא עבורם שער אל המודעות המוגבהת [מודעות שהיא שער אל הרוח].

.

ב"להתעורר אל החלום" שואלת פלורינדה הצעירה את אספרנסה:

"מה לגבי מכשפים גברים?" שאלתי. "אין להם רחם, אך ברור שהם מחוברים לרוח."
[...]
[אספרנסה:] "מכשפים מסוגלים להתאים [להישיר] את עצמם אל הכוונה, כלומר אל הרוח, משום שהם ויתרו על מה שבעצם מגדיר את גבריותם והם כבר אינם גברים."

(עמוד 257, 258)

.

לא ניתן לשאלה המתבקשת להתפוגג:

מה מגדיר את הגבריות?
או
על מה בגבריותם מוותרים המכשפים הגברים?

=====================

22.12.20

חידות של מכשפים, rid-dles

======================

שלושת תחומי המומחיות: המודעות, הייקוש והכוונה הם שלוש חידות שבהן נתקלים המכשפים בדרכם אל הידע.

השליטה במודעות היא חידת המיינד (המחשבה).

אמנות הייקוש היא חידת הלב.

השליטה בכוונה היא חידת הרוח (הפרדוכס של המופשט)

("עצמת השקט" עמוד 13)

יש שם מעין הסבר למהותן של החידות, אבל אני לא מביא את ההרחבות האלה כדי שזה לא יפריע לכם לקבל את התזה שבפוסט 

ממילא הרחבות אלה מיועדות לגלות טפח ולהסתיר שנים.

.

ראשית, אני מציע שיש ארבע חידות ולא שלוש. נימוק: לכל אחד מהשלושה הנ"ל יש כמובן לוחם שזהו תחום מומחיותו. ומה עם דון חואן? האם הוא עֵז? 

דרך אגב, מנימוקים קרובים לזה טענתי בעבר שישנו קשב רביעי, הוא תחום המומחיות של דון חואן, ונגואלים בכלל.

.

שנית, אני מציע שכל חידה נפתרת על ידי השתחררות ממשהו, כפי שמרמזת המילה "חידה" באנגלית
 rid-dles.

חידת המיינד נפתרת על ידי השתחררות מהמיינד הזר,
חידת הלב על ידי השתחררות מ"הלב" הזר, הרחמים, החמלה, ואימוץ ה-ruthless.
חידת הרוח נפתרת על ידי השתחררות מרוח האדם (מהצורה האנושית, וכנראה גם מתבנית האדם).

.

שלישית, אציין את החידות כפי שנתקל בהם קסטנדה. שלושה מהם הוא פתר.

1. מציאת המקום (המיטיב) בחזית ביתו של דן חואן, ה-sitio. מופיע בתחילת הספר הראשון.

2. חידתו של חנארו: אם קסטנדה ייצא לחפש את חנארו בזמן הנכון, הוא יוכל גם למוצאו. למה? כי הקול שיאמר לו לצאת גם יאמר לו לאן ללכת. כתבתי על כך פוסט ועל כך ש-pulling his leg אינו רק במשמעות של צוחקים על חשבונך, אלא מילולית: מושכים ומנחים את רגלו.

3. החידה שקסטנדה פותר היא: מהי הכוונה, ומדוע המודעות המוגבהת היא השער שלה.

The sensation I was experiencing was more than just that of being unable to voice my thoughts; it was like reliving something I had forgotten ages ago: not to know what I felt because I had not yet learned to speak, and therefore lacked the resources to translate my feelings into thoughts.

(סוף הפרק "ארבעת הלכי הרוח של הייקוש" שב"עוצמת השקט")

נראה שכדי לפתור את החידה הוא משתחרר מתולדות חייו ומעקבותיהם, וחוזר לזמן קדום, בו הוא עדיין לא למד לדבר, וטרם למד לתרגם את הרגשותיו למחשבות. המחשבות כמכשול לכוונה, זוהי טענה המופיעה רבות בספרות, כגון: כוונה היא הסלטה של המחשבה אל הפלאי.

.

4. חידת הנגואל. לדעתי זוהי החידה המופיעה ב"מציאות נפרדת":
כיצד לשמור על החמים-ונעים שבהיות אדם, ועם זאת לצאת ברצון אל תוך הבדידות המוחלטת של הנצח.

There is nothing more lonely than eternity. And nothing is more cozy for us than to be a human being. This indeed is another contradiction - how can man keep the bonds of his humanness and still venture gladly and purposefully into the absolute loneliness of eternity? Whenever you resolve this riddle, you'll be ready for the definitive journey."

אני מפנה את תשומת הלב לכך שבעלי הברית, שהם בחזקת הנגואל-ים (לא הלוחמים), הם שמארחים לו לחברה בבדידות שבמחוזות, בהם הוא נמצא. כלומר, הנגואל-האיש הוא המאותגר על ידי הבדידות.

.

מוסיקה

"ארץ אהובה, לגלות שוב את פנייך"

=====================

23.12.20

אני כבר נתון בשליטת העוצמה המושלת בגורלי
===================================

זוהי השורה הראשונה במנטרה שקיבל קסטנדה מסילביו מנואל לחיזוקו הנפשי במצבים שהם מעל לכוחותיו. המנטרה הזו מופיעה בשלמותה פעמיים ב"מתנת הנשר".

ואני שואל:

על איזה עוצמה שלטת מדובר, והאם היא רלבנטית גם אלינו, האנשים הממוצעים?

אני מציע את התשובה: לא, היא לא רלבנטית אלינו.

העוצמה המדוברת היא עוצמה המתבטאת בשלווה וריחוק (אי היצמדות, detachment), והיא מפציעה ותופסת פיקוד כאשר האדם מאבד את צורתו האנושית. כך זה קרה לקסטנדה.

הקטע הבא מפרט את המצב שלאחר אבדן הצורה האנושית.
לדעתי, זהו התיאור המקיף ביותר בספרות שלנו למצב של ריחוק רגשי (detachment).

I felt detached, unbiased.
[...]
What I felt was not a willed indifference, or negligence to act; neither was it alienation or even the desire to be alone. It was rather an alien feeling of aloofness, a capability of immersing myself in the moment and having no thoughts whatever about anything else. People's actions no longer affected me, for I had no more expectations of any kind. A strange peace had become the ruling force in my life. I felt I had somehow adopted one of the concepts of a warrior's life - detachment. La Gorda said that I had done more than adopt it; I had actually embodied it.

(במהדורה העברית עמוד 96 למטה)

.

השלווה היא אחת האיכויות של הנגואל (בנוסף להרמוניה, צחוק וידע). כזכור, נאמר על הנגואלים:

"Their energy allows them to channel peace, harmony, laughter, and knowledge directly from the source, from intent"

("עוצמת השקט")

.

ההיזכרות במנטרה הזו בנסיבות היזכרותו באישה הנגואל, היזכרות שלא היה יכול לעמוד בה, ולכן נעזר במנטרה המיועדת לזמנים קשים כאלה, היא לדעתי לא מקרית. האישה-נגואל קשורה מאד למנטרה זו.

האישה-נגואל מגלמת, כמוהו מעתה (כך אמרה לו לה גורדה בקטע הנ"ל), את אותה עוצמה. על האישה נגואל הוא כותב:

"האישה-נגואל: היישות החשובה ביותר עלי אדמות, הן לי הן ללה-גורדה. [...] היו בה שלווה ומרות של מנהיגה אמיתית. מהיותה אישה, היא הזינה אותנו."

("מתנת הנשר" עמוד 100 למטה)

.
לסיכום ההצעה הפרשנית:

1. העוצמה, לה כפוף גורלו, היא השלווה שבאי-היצמדות (detachment), שהיא חלק מהנגואל, והיא מגולמת על ידי האישה-נגואל.

2. המנטרה מפרטת את העוצמה השלטת מעתה בחייו (לאחר אבדן הצורה האנושית), את הנגואל:
ריחוק (אי היצמדות), שלווה, חוסר-מחשבות וחוסר פחד. זיקוקן של איכויות אלה יטיס אותו כחץ מקשת על פני הנשר אל החירות.

=====================

24.12.20

חידה ופיתרונה
===========

מדוע חשפה זוילה את איבר מינה לפני קסטנדה להתבוננות מעמיקה?

(האירוע מופיע ב"מתנת הנשר", במסגרת ביקור ההיכרות עם הבית המערבי).

.

תשובה:

כי הוא שמוק.

.

סימוכין
---------

"אני הוא קול הראייה, ואני אומר לך שאתה שמוק [peckerhead]" אמר הקול וצחק חרישית."

("האש מבפנים" עמוד 68 למטה)

=====================

27.12.20

בפינת האקטואליה
===============

האם שמתם לב לצורר שרצה לגייס את האירוע ההסטורי של צום עשרה בטבת, יום התחלת המצור על ירושלים, ולסנכרנו עם תחילת הסגר השלישי?

גיוס של תבניות הסטוריות, שימוש בזה נעשה גם אצל הטולטקים. הרחבתי בכך כשדנתי במשמעויות של השמות השונים של הנגואל כלפי חניכיו וחניכותיו.

.

לעורר את הכוונה (עד שתחפוץ)
=============

המושג "להעיר את הכוונה" [waking up intent] מופיע ומוסבר ב"עוצמת השקט":

"מילים משמשות אותם [את היוקשים] כמפתחות לפתיחת כל מה שסגור. לכן יוקשים חייבים להכריז על מטרתם לפני שהם מנסים להשיג אותה. אבל הם לא יכולים לגלות [לחשוף] את מטרתם האמיתית בתחילה [של התימרון], על כן עליהם לומר דברים בזהירות כדי להסתיר את המהות [thrust, גם דחיפה, נעיצה. כנראה שיש כאן רמז לדחיפת נקודת המאסף]".

(עמוד 201 למטה)

.

אני מציע שיש לקרוא את תיאור מופע האימים המטורף (לכאורה) של זוילה וזולייכה בביקור ההיכרות של קסטנדה עם דון חואן בבית המערבי כדוגמה נוספת למהלך מפורט של יקוש.

זוילה, שהיא יוקשת, הייתה מסמר ההופעה. היא הוציאה מקסטנדה בלחץ הודאה שהוא מעולם לא ראה ואגינה של אישה, ואז רצה סביב החדר כשהיא צורחת במלוא גרונה שוב ושוב שהנגואל (הגבר) הזה לא ראה ואגינה מימיו. היא גם צחקה ולעגה לו. אחר כך היא כידוע נשכבה על גבה וחשפה את ערוותה, והוא נדרש להביט היטב מתוך עירנות ועניין, אחרת "הם יישארו שם עד בוא המשיח" (until kingdom come).
לדעתי, המבוכה של קסטנדה כיווצה את הטונל שלו, ובכך נעשתה נקודת המאסף שלו נוחה להסטה.

מהי המטרה העיקרית המוסווית של כל המופע הזה?

לדעתי, להניע את נקודת המאסף של קסטנדה אל מקום הואגינה הקוסמית, הפתח אל הכוונה.
הפתח אל הכוונה, הוא המודעות המוגבהת, הוא תחום המומחיות של הבית המערבי.

יש עוד פרטים רבים בסיפור והם משמשים את התימרון, לדוגמה: הטלטול של זוילה את כתפיה של זולייכה, החולמת, המשלימה של זוילה, הוא כדי לגיייס את זולייכה שתפעל עליו בקשב השני. זוילה כיווצה את הטונל של קסטנדה, ובכך הכינה את הנקודה לתנועה, וגם נתנה לו משהו "לשטוף את העיניים"  [משהו הראוי לייצג את הואגינה הקוסמית, שישקיע בו את תשומת לבו], וזולייכה אמורה להעביר אותו אל הדבר האמיתי.
זוהי לדעתי דוגמה לשיתוף פעולה של יוקשת וחולמת.

=====================