כל כתבי חבורת הנגואל בקובץ אחד

כל כתבי חבורת הנגואל בקובץ אחד
===========================

הכנתי עבור הרוח (ובמובן מטפורי גם עבורכם   ) קובץ המכיל את כל כתבי הליבה של קסטנדה והמכשפות.

הקובץ מכיל 22 כתבים בשפת המקור, אנגלית. (מלבד הפרק הנוסף ל"מתנת הנשר" במהדורתו הספרדית, אבל גם הוא מופיע כאן בתרגומו האנגלי)

את רשימת הכתבים מניתי כבר בפוסט קודם שלי, ואפשר לראות את הרשימה בסרגל הסימניות הצדדי שבקובץ.

הוספתי בסוף האוסף גם את הספר החדש של טאישה "ייקוש עם הכפיל".

.

לא סרקתי בעצמי את הספרים, אבל ככל הנראה הם די אמינים בדיוקם, כנראה יותר מכל מה שמתרוצץ כיום ברשת.

עם זאת, תוך כדי ההכנה ביצעתי כמה תיקונים ותוספות, כגון: שני השירים הנפלאים וההקדשה בתחילת "צדו הפעיל" שהיו חסרים, ציטוט שהיה חסר ב"גלגל הזמן", תוכן העניינים ב"עוצמת השקט" שהיה חסר עומק (כלומר חלק מהפרקים אמורים להיות בגדר תתי פרקים).

צירפתי את הכריכות המקוריות (של המהדורות הראשונות). הסבירות שטעיתי בזה נמוכה.

.

שני דברים עדיין מצריכים שיפוץ:
- הספר השני של טאישה, שבאמת נראה כמו הדפסה במכונת כתיבה, שתוכנות זיהוי מילים וחיפוש לא מסוגלות לזהות חלק מהמילים, אבל קורא אנושי יכול לזהותם.

- ל"מעברים קסומים" לא הצלחתי להכין תוכן עניינים (סימניות).

אם מישהו ייתקל מתישהו בטעות, או בכל בעיה שהיא, אשמח לדעת על כך.

אני מניח שעם הזמן יתוקנו שני העניינים הללו, ואחרים שעשויים להתגלות. אעדכן את הקובץ ואתכם על כל שינוי משמעותי.

אני משער שעם הזמן יצוצו עוד ספרים אבודים, אשר כמובן יצורפו "אחר כבוד" לקובץ "סיפורים" זה  .

.

אשתדל להכין בנפרד קובץ שיכרוך את כל הריאיונות שהעניקו אנשי החבורה.

.

בפינת הפנטזיה:

אני מתכוון להכין קובץ של כל הכתבים שיהיה מדויק.... על הפסיק. הוא יהיה טקסטואלי ודיגיטלי רק במובנים משניים, והוא יהיה עמיד יותר מ.... הפירמידות 

הקושי היחיד בפרוייקט זה (ובכל פרויקט) הוא לשנות את הסטטוס שלו מפוטנציאלי לאקטואלי.

את הקובץ ניתן להוריד מכאן.

                                                ****************

הערות ותוספות
==========

3.12.20

עדכון
====

כדי ליהנות מהפיצ'ר החשוב של תוכן עניינים שיכול לקחת אותך מיד לכל פרק בכל ספר, במיוחד באוסף כה גדול, יש להוריד את הקובץ למחשב האישי, ולפתוח אותו בתוכנה לקריאת pdf. לדפדפנים ככל הנראה אין אפשרות להציג זאת.

בתוכנת הקריאה, יש להורות לתוכנה להציגו (outline ,או סימניות, bookmarks) כי זה בד"כ לא ברירת המחדל.

==========================

3.12.20

עקידת חואן
==========

כמה הרהורים פרשניים "הזויים".

אם זה לא הזוי, זה מעניין לי את המיינד הזר 

.

הנגואל חוליאן אסף אנשים רבים ככל האפשר וצירפם למסיבה גדולה שהוא ערך על שפת הנהר, מסיבה שמטרתה הייתה להראות לדון חואן החניך מהי הרוח, וכיצד להגדירה [define].

בזמנו הצעתי שהטעם לכך היה לשתול בדעתם של אנשים רבים את המחשבה שחואן הושלך לכאורה אל מותו בנהר, כלומר להביא לשחרורו של חואן מאחיזתה של החברה. (מודעת האבל של קסטנדה עשויה גם היא לשרת מטרה כזו)

בשיאה של המסיבה, הנגואל חוליאן אומר בקול כמה לחשים כישופיים, כלומר פונה לכוחות-על [incantation], אבל בצורה כה מזלזלת שהדבר מעורר צחוק בקהל. אז הוא מבקש מחואן לעצום את עיניו, אוחז בו בזרועותיו, כאילו היה ילד, ומשליך אותו אל מי הנהר הגועשים.

("עוצמת השקט" פרק 14, "שני הגשרים החד-סתריים")

.

המחשבה שמדובר כאן בהגשת קורבן היא די מתבקשת, והיא מקבלת חיזוק ממשפט הסיום של הפרק:

"כמחווה לרוח, המכשפים מוציאים מעצמם את הטוב ביותר ומציעים [offer] אותו למופשט בדממה".

המילה offer משמשת גם לציון הגשת קורבן לאל/ים.

.

האם דון חואן הוא הטוב-ביותר של הנגואל חוליאן? ובכלל, האם החניך הוא הטוב-ביותר של מורו?

אני חושב שיש בסיס לתשובה חיובית, אם ניזכור שהנגואל חוליאן "יצא מעורו" מרוב שמחה, כאשר הוא בישר לדון חואן חניכו שהמפלצת שיחררה אותו, בכך שהיא עברה לאחוז בדון חואן במקומו.

הנשים בחבורת דון חואן אומרות משהו דומה לקסטנדה, שהוא איפשר את שחרור החבורה.

.

הזיה למתקדמים:

אני מציע שהתימרון שהמורה מבצע כדי להעביר את המיקוד של המפלצת ממנו אל חניכו הוא אותו תימרון שהצעתי לגבי ההתמודדות עם הרודן הקטן, קרי העתקת החשיבות העצמית של הלוחם אל הרודן או החניך.

טענה זו מציעה פרשנות למקרים מסוימים שבהם רומז קסטנדה לתחושת התנשאות מצדו כלפי דון חואן. לדוגמה: כאשר דון חואן [ב"מסע לאיכטלאן"] שואל אותו האם הוא חושב שהם שווים, וקסטנדה רק מתוך נימוס אומר שכן, בעוד הוא חושב שהוא עצמו איש העולם הגדול, האקדמאי... נעלה על דון חואן האינדיאני הפשוט... ודון חואן לבסוף אומר לו שליהפך: הוא דון חואן לוחם, ואילו קסטנדה הוא סרסור.
לדעתי, דון חואן מעורר בו באמצעות שאלתו את מחשבת ההתנשאות.

.

מהי אותה מפלצת [מיפלץ]?

נאמר בספר: החשיבות העצמית.

.

האם יש עקידה אחת?

אני נוטה לחשוב שכל שיעור הוא עקידה, בה מציב המורה את החניך [= הטוב ביותר שלו] נוכח המוות; מציע אותו [offer] טרף לשליחי המוות למיניהם, לדוגמה פיתוי המכשפים הקדומים ובעלי בריתם אל קסטנדה ("האש מבפנים").

==========================

4.12.20

אבק בעיניך
=========

רגע לפני הקפיצה לתהום, בסוף "סיפורי עוצמה", לפני שדון חואן וחנארו נמוגים בחשיכה שמסביב, ומיד לאחר מכן קופצים קסטנדה ופבליטו יחדיו לתהום "שלובי ידיים", אומר חנארו את משפט הפרידה הבא לקסטנדה:

"מעתה נהיה [אני ודון חואן] כאבק דרכים [מילולית: כאבק על הדרך]" אמר דון חנארו. "ייתכן שיום אחד ייכנס האבק לעיניך שוב."

("סיפורי עוצמה" עמוד 237)

התרגום בספר "זורה אבק"  בעיני הקוראים ומקשה עליהם להגיע למסקנה המתבקשת שבעצם בכל האינטראקציה של קסטנדה איתם, הם נכחו בחייו כמו אבק בעיניו. [הנוסח בספר: "אפשר שעוד ישוב האבק וייכנס לעיניך"]

יש לנו כאן עוד סיבה להלך רק בדרכים בעלות לב: כדי שחלקיקי האבק שייכנסו לעינינו יהיו שליחי הרוח, כמו אבק(ת) הזהב השחור שעל כנפי העש, כלומר ידע, ולא אבק מסוג אחר, זה המכסה את חוליית החיבור שלנו אל הכוונה.

.

הרוח מתגלה במשב רוח ספירלי חזק, והאבק שהיא מעלה, ייתכן והוא חלק מהותי מההתגלות. ראו כיצד מצביע הרוח על ארמנדו לקסטנדה:

"ואז קרה משהו בלתי צפוי. משב רוח חזק נע לאורך השדרה, כל כך חזק שנאלצתי להיאחז בעמוד המתכת של תמרור. לפני שהספקתי להגן על עצמי, ענן של אבק נכנס לעיניי ולגרוני, גורם לי להשתעל ומותיר אותי עיוור לרגע."

כשהתאוששתי, קרלוס עמד לצדי, מביט בי בפרצוף קורן מאושר. הוא ליטף את גבי והעיר הערה מוזרה מאד:

"אני יודע מה לעשות איתך".

("מפגשים עם הנגואל" עמוד 222).

.

"עשן בעיניך" של הפלייטרס, הדבר הכי קרוב שמצאתי.

"כשליבך בוער [מאהבה], אתה צריך להבין שעשן חודר לעיניך".

שיר שליווה את האכזבות הרומנטיות של ילדותי 

שבת שלום.

==========================

5.12.20

שני ציטוטים מהספר "יקוש עם הכפיל"
=========================

לפיתוח התיאבון.

ספר מדהים, כצפוי (וזה לא אוקסימורון), מבהיר המון דברים.

לקרוא בספר זה, שצץ אחרי למעלה משנות דור מאז התבשרנו על קיומו, זה כמו לחוש את "הכוונה היא רטט באוויר" ("צדו הפעיל").

אני תחת הרושם שיש בו הלך רוח (mood) שונה מהספרים הקודמים.

נראה שהוא פועל לקיים את מה שהציטוט השני שלהלן מבטיח:

נלידה: "חוסר-רבב הוא לומר היי (hello), תודה רבה וביי (goodbye) בעת ובעונה אחת באמצעות פעולות העל שלך. [...] בדרך זו תמיד תהיי רגועה, ללא חרטות וללא ציפיות [המתנה למשהו].

(פרק 21)

היעד של טאישה, וזה שופך אור על ספריה וספרי החבורה בכלל:

"[על ידי צבירת אנרגיה] להיות מסוגלת לתאר את המקום [העולם התאום של עולמנו, עולם המכשפים] ואת הדרך [אליו] כך שהשומע בצד הזה [בעולם הזה] יהיה מסוגל להבין אותם ואולי אפילו לעשות את המסע בעצמו(ה). "

(פרק 21)

.

אסיים בברכת: בקרוב במהדורה עברית.

==========================

6.12.20

מחר, יום שני ה-7.12.20 הוא (כנראה) יום עוצמה.
(במחזוריות של 18 יום)

האם יום לפני יום-עוצמה איננו יום חשוך במיוחד? יום של הסתר פנים קיצוני?
רמת הפוסט שלהלן די מעידה על כך 

אי אחיזה, או ריחוק רגשי (detachment) הוא מיסודות התורה הטולטקית. הניגוד הוא אחיזה, היצמדות-רגשית, הזדהות, ובמצבה הקיצוני היא מתבטאת ברכושנות. כלומר, מצב שהוא לא בריא אפילו בתרבות החומרנית המערבית.

"מלך הרכושנות" הוא אחד התארים שהוענקו לקסטנדה (כמו גם מלך המפונקים). ב"צדו הפעיל של האינסוף" רותם דון חואן את הדחף לאספנות של קסטנדה לאיסוף....... אירועי חיים האויים להיזכר; להכין אלבום אירועים שמלווה את הלוחם אף מעבר לעולם הזה.

ב"מתנת הנשר" החניכים צוחקים על קסטנדה בעניין זה:

לה גורדה: "הנגואל סיפר לי שאתה מלך הרכושנות" היא אמרה לי. "חנארו אמר שאתה אפילו נפרד לשלום מהגללים שלך לפני שאתה מוריד את המים."
האחיות הקטנות התגלגלו על צידן מרוב צחוק.

("מתנת הנשר" בפרק הראשון "הקיבוע של הקשב השני")

האם זה מקרי שבמסעות הכפיל של קסטנדה, אותם הנהיג חנארו, נהג קסטנדה לאבד שליטה על מעיו? האם השחרור הרגשי, ה- let go, אינו מתחיל במעיים? (בהשראת "השלום מתחיל בתוכנו"  )

==========================

7.12.20

המחר של אתמול הגיע,

היום, יום שני, ה-7.12.20, הוא (כנראה) יום עוצמה.

בזמן שאנו נשטפים במקלחת הכמעט תלת שבועית הזו, אני תוהה:

האם המקבילה אצלינו ל"סוד יהוה ליראיו" (תהלים כה יד) היא:
סוד הרוח (ידע שקט) לאוהביו חסרי הרבב?

האם גם אתכם מטרידה השאלה הזו ? 

.

לדעתי, לא בדיוק.

ולא בגלל שדון חואן אומר: אין סודות, כי הרי צריך עוצמה כדי לעשות שימוש בידע גבוה ("סוד"), והוא מדגים זאת.
אני חושב שזו אמת חלקית, ויש הרבה סודות.

אלא משום שהרוח מדבר/ת אל כולם, אבל רק מעטים מאזינים. הרוב מאזין לתחנת שידור אחרת, קולנית ותובענית מאד. תחנה שאומרת "אני" באינספור ניסוחים 

==========================

8.12.20

החיים בסרט
===========

"אף אחד לא עושה כלום לאף אחד , ועוד הרבה פחות ללוחם"
("מסע לאיכטלאן"' בפרק "הלך הרוח של הלוחם")

את המשפט הזה טחנו כבר בלי סוף, אבל חזרה שוב ושוב על הדברים (repetition) היא הדרך שבה הלבישו עלינו את תפישת העולם הזו, והיא הדרך להלביש על עצמנו באופן יזום תפישה אחרת.
שנית, אני הולך להציע ניסוח קצת שונה, ולפעמים הניסוח המעט-שונה בזמן הנכון הוא כל מה שצריך.

אני רוצה להציע שאף אחד לא עושה שום דבר לאף אחד כי כל העשייה הזו שאנו עדים לה היא של רובוטים שעושים לרובוטים 

אם את/ה מזדהה עם הרובוט ש"סגר עליך", אז עושים לך, פוגעים בך, מנצלים אותך...

האנלוגיה לסרט טובה יותר: אנו מזדהים עם הגיבור/ה ונסחפים מעלה ומטה עם הדרמה של "חייו", היא התסריט הבלתי ניתן לשינוי.

זו אנלוגיה מוצלחת יותר, גם משום שהמושג רובוטים משאיר אותנו במחשבה של מציאות חומרית, ואילו דמויות על המרקע הן חסרי ממשות נוקשה כזו.

.

קשה לנו שלא להזדהות עם הדמות הראשית* בסרט (או ספר/הצגה), אז איך נצליח שלא להזדהות עם הדמות הזו בסרט של חיינו ?!

יש סדרת ספרים שעשויה לעזור לנו במשימה 

============

* - הפרוטגוניסט, שבעברית מכנים אותו "הגיבור", למרות שהוא לא תמיד גיבור.

.

אנו לא יכולים לשנות את התסריט, אבל יכולים לעבור לסרט אחר. או בנוסח שגור יותר: לחלום אחר.

או ליתר דיוק: "להתעורר" בחלום אחר.

==========================

9.12.20

כיצד קושרים שרוכי נעליים באופן חסר רבב?
==================================

המושג "ללא-רבב" הוא לדעתי פיתיון. הוא מושג הקיים בשפה הרגילה, שקל להתחבר אליו. מי אינו רוצה לעשות דברים ללא-רבב? יש לו משמעות בסיסית של: עשייה מודעת, מושלמת , להבדיל מעבודה מרושלת.

אחרי שאנו, הקוראים, בלענו את הפיתיון, הולך ומתברר שמשמעות המושג הולכת ומתפתחת, עד כדי כך שהמשמעות הרגילה שלו הופכת לשולית.

הדוגמה הבאה ממחישה זאת:

ב"הטבעת השניה של העוצמה" מספר קסטנדה על עצירת ההליכה שלו ושל דון חואן בתוך ערוץ נחל עמוק ותלול, כדי שקסטנדה יקשור את שרוכי נעליו. לפניהם נפל סלע ענק ואילולא עצרו, היה הסלע מוחץ אותם.

[דון חואן אמר ש:] "הכוח השולט בגורלותינו נמצא מחוץ לעצמנו ואין לו שום קשר לפעולותינו ולרציותינו. לפעמים כח זה יגרום לנו לעצור את ההליכה בדרכנו ולהתכופף כדי לקשור את שרוכי נעלינו, כפי שהרגע עשיתי. ובכך גורם לנו כח זה להרוויח רגע יקר. אילו היינו ממשיכים ללכת, הסלע העצום הזה היה מוחץ אותנו למוות בוודאות. ביום אחר, ובתוך ערוץ אחר, אותו כוח עצמו, שהחלטותיו חיצוניות לנו, יגרום לנו לעצור שוב כדי להתכופף ולקשור את שרוכי נעלינו, בזמן שסלע אחר ישתחרר מעל המקום שבו אנו עומדים. בגורמו לנו לעצור, כוח זה יגרום לנו לאבד רגע יקר. הפעם [בזמן זה], אילו הינו ממשיכים ללכת, היינו מצילים את עצמנו. דון חואן אמר שלנוכח חוסר השליטה המוחלט שלי בכוחות אשר מחליטים על גורלי, החירות היחידה האפשרית לי באותו ערוץ מתבטאת בקשירת שרוכי נעליי באופן חסר רבב."

(עמוד 210-211)

.

הלקח (שלי) מסיפור זה הוא שפעולה ללא-רבב תגרום לנו לעשות דברים בעיתוי הנכון, ובכך תציל אותנו ממזימות ההשמדה שיש לכוחות המחליטים על גורלנו.

כלומר, פעולה ללא רבב תעכב אותנו בדרכנו ובכך תמנע מאיתנו להגיע למלכודת שהוכנה עבורנו במיקום ובזמן מסויים בהמשך דרכנו.

על כן, ללא רבב הוא הקשבה וציות לקול הרוח, לקולו של המיינד האמיתי (מושג המופיע ב"צדו הפעיל של האינסוף").

אין לנו על מי לסמוך, אלא על.... הרוח 

.

פרשנות זו של החוסר-רבב כעיתוי נכון המבוסס על קול הרוח מקבלת חיזוק מיד לאחר הסיפור:

"נראה שלה-גורדה התרגשה מהסיפור שלי. היא הושיטה את ידיה מעבר לשולחן ואחזה לרגע את פניי בידיה.
"ללא-רבב עבורי פירושו לומר לך, בזמן הנכון, מה שהנגואל אמר לי לומר לך" היא אמרה. "אבל העוצמה צריכה לתזמן בשלמות את מה שיש לי לגלות לך, אחרת לא תהיה לכך שום השפעה." (עמוד 211)

.

לה גורדה בעצם אומרת במילים וללא מילים שהיא משחקת את תפקיד קול הרוח. המסר מגיע מעבר לשולחן (מעבר לעולם הזה), החזקת פניו בידיה = הסבת תשומת לבו לדבריה, והאמירה שלתיזמון יש חשיבות מכרעת.

.

לסיכום: ללא-רבב פירושו הקשבה וציות לרוח, כדי לפעול נכון ובזמן הנכון.

כמו שאמרתי לא אחת: החירות היחידה שלנו היא לציית לרוח. להבדיל, לציית למיינד הזר זה המצב הרגיל, הרובוטי.

החירות היחידה שלנו היא לבחור את אדוננו. לקבל את עול מלכות הרוח 

==========================