המילה temples מציינת גם מקדשים וגם רקות; האיזורים שבשני צידי המצח...
דון חואן מגרד את צדעיו וזה מתואר כ: scratching his temples.
גירוד הרקות שלו הוא לדעתי פעולה שאומרת משהו באופן לא מילולי.
.
.
בקטע הבא, הדיון הוא סביב השאלה איך יכול קסטנדה לפעול כלוחם כדי להתגבר על חוסר סבלנותו, כשמחשבותיו אודות מותו מתבררות כלא מביאות אותו לתכלית זו.
.
I did not let go and asked him to advise me what to do in order to overcome my impatience.
"You must act like a warrior," he said.
"How?"
"One learns to act like a warrior by acting, not by talking."
"You said that a warrior thinks about his death. I do that all the time; obviously that isn't enough."
He seemed to have an outburst of impatience and made a smacking sound with his lips. I told him that I had not meant to make him angry and that if he did not need me there at his house, I was ready to go back to Los Angeles. Don Juan patted me gently on the back and said that he never got angry with me; he had simply assumed I knew what it meant to be a warrior.
"What can I do to live like a warrior?" I asked.
He took off his hat and scratched his temples. He looked at me fixedly and smiled.
"You like everything spelled out, don't you?"
"My mind works that way."
"It doesn't have to."
שוב, המבט החודר, כשבד"כ חיוך מופיע לאחריו, אומר "שים לב למה שאני עושה, לא רק למה שאני אומר". וגם האמירה:
"You like everything spelled out, don't you?"
רומזת לכך שהוא בעצם נתן את התשובה.
כמו שטענתי בפוסט "אבן הרוזטה", גם כאן הוא אומר בתנועות גוף את מה שהוא אומר במילים, ויותר מכך.
.
דוגמה שניה
=======
"Why are you doing all this for me, don Juan?" I asked.
He took off his hat and scratched his temples in feigned bafflement.
"I'm having a gesture with you," he said softly. "Other people have had a similar gesture with you; someday you yourself will have the same gesture with others. Let's say that it is my turn.
כאן גירוד הרקות בא בתגובה לשאלה מדוע דון חואן טורח כל כך בהכשרתו את קסטנדה.
ברגיל הגירוד הזה אומר מבוכה (במקרה זה מדומה); קושי לתת תשובה מילולית, מחשבתית.
התשובה הלא מילולית כאן היא לדעתי זו שניתנת ב"עוצמת השקט" פרק 11 באופן מילולי: תפקיד הנגואל המורה לנפץ את המראה המשקפת לתלמיד את עצמו.
"What a nagual aims at with his apprentices is the shattering of their mirror of self-reflection."
לסיכום
====
====
גירוד הרקות אומר השתקת המיינד, ניפוץ המראה המשקפת את העצמי. ל-scratch יש גם משמעות של מחיקה באמצעות כלי כתיבה (וקצה האצבע הוא הרי כלי כתיבה ).
.
האם יש כאן הרס לא רק של המראה הנ"ל אלא של מקדש?
אפשר לראות דימיון בין הרס המראה להרס הפירמידות על תוכנן, על ידי הרואים של הקשב השלישי כדוגמת דון חואן, פירמידות שנבנו על ידי המכשפים הקדמונים ושימשו בלא-יודעין כמלכודות לקשב השני. אבל אני לא מתעקש (כרגע) שמשמעות משנית זו משחקת כאן תפקיד.
.
שאלת בונוס
האם יש תמיכה נוספת לקשר שבין המראה והרקות?
תשובה אפשר למצוא בקטע הבא, המקשר את קיר הערפל, הוא מחסום התפישה, לרקה הימנית.
ומראה, על שום מה?
כי היוקשים משתמשים בקיר זה כבמראה.
ומראה, על שום מה?
כי היוקשים משתמשים בקיר זה כבמראה.
האיש אודותיו מדובר הוא סילביו מנואל:
He said that the wall was not inside us; it was certainly out in the world, dividing it in two, and rotating when we moved our heads, as if it were stuck to our right temples.
************
הערות ותוספות
10.6.20
היום, יום רביעי, ה-10.6.20, הוא (כנראה) יום עוצמה.
כמה צללים שמחים לכבוד העוצמה.
candy
===============
10.6.20
11.6.20
He assured me that a dot of a peculiar, rich, pomegranate red shows up, as if bursting from the lavender clouds. He stated that as sorcerers become more disciplined and experienced, the dot of pomegranate expands and finally explodes into thoughts or visions, or in the case of a literate man, into written words; sorcerers either see visions engendered by energy, hear thoughts being voiced as words, or read written words.
הערות ותוספות
10.6.20
היום, יום רביעי, ה-10.6.20, הוא (כנראה) יום עוצמה.
כמה צללים שמחים לכבוד העוצמה.
candy
===============
10.6.20
מי אתה ומאין אתה בא
=============
בהמשך לפוסט קודם בנושא זה, "איזהו חבר", שעסק במשפט האחרון שבספר האחרון, בו מגדיר קסטנדה מהו חבר ואומר שהבחור התמהוני הוא חברו היחיד בעולם, כי הוא היחיד ש"רואה אותך דרך המעטה שלך (veneer), ומאין אתה באמת מגיע".
האירוע הזה כבר מוזכר בספרות במקום אחר.
איך זה ייתכן?
איך זה ייתכן?
האירוע הזה אמנם מסיים את הספר האחרון, ומסיים גם את החניכה (הוא קורה מיד אחרי הקפיצה לתהום), אבל מבחינת הרצף הזמני ישנם שני ספרים, בדיוק באמצע הסדרה, שמתארים אירועים מאוחרים יותר בסדר הזמני הרגיל ("לספירת הנוצרים" )
הכוונה היא ל"טבעת השניה של העוצמה" ול"מתנת הנשר".
ההתיחסות לאירוע זה נמצאת ב"מתנת הנשר" בסוף עמוד 47 ובתחילת -48.
מתברר שקסטנדה הגיע לאותו בית קפה ("שיפ") גם בחלימה כמה ימים קודם להגעתו לשם בעירות (אחרי הקפיצה), ואז אותו בחור היה היחיד שהבחין בכניסתו למקום ללא גופו (ללא ה-veneer).
בפעם השניה שקסטנדה הגיע לשם, בעירות, אחרי הקפיצה לתהום, הבחור צרח וברח משם.
קסטנדה אמנם רץ אחריו לשאול אותו מה הוא ראה, אבל מההגדרה שלו ל"חבר" ברור שהוא יודע מה הבחור ראה: הוא לא באמת היה צריך תשובה.
התשובה שלי אומרת ששתי השאלות: מי אתה ומאיפה אתה בא, הן בעלות אותה תשובה: הכפיל.
הבחור ראה את קסטנדה בפעם הראשונה ככפיל, ובפעם השניה, כשקסטנדה היה בלבושו הגופני (לדעתי לבוש חדש, אחרי הקפיצה לתהום) הוא זיהה את המהות שלו, את הכפיל, שכבר פגש בו קודם לכן.
.
זו הצעה פרשנית בלבד.
=============== 11.6.20
לא יראני האדם וחי
============
"מכשף המוצא את עצמו פנים אל פנים עם עצמו [עם כפילו] הוא מכשף מת. זהו החוק*. העוצמה קבעה שיהיה כך. אף אחד אינו יודע מדוע."
* - חוק הנגואל, כנראה.
ובמקור:
"A sorcerer has no notion that he is in two places at once. To be aware of that would be the equivalent of facing his double, and the sorcerer that finds himself face to face with himself is a dead sorcerer. That is the rule. That is the way power has set things up. No one knows why."
(סיפורי עוצמה" עמוד 45 למעלה)
שימו לב שבתרגום העברי מופיע "נקבע על ידי כוחות עליונים", צריך להיות על ידי העוצמה [היא הרוח, הנגואל].
.
ראשית, המכשף אומר (נוסח שלי) : אם צריך למות כדי לחבור אל כפילי, יהי כך.
אנו זוכרים את המוות הסמבולי שהמכשף נדרש לחוות. המוות הוא כרטיס הכניסה לחוסר הרבב. דון חואן אומר שהוא וכל בני חבורתו הם מתים, וכך גם קסטנדה, ששואל אם גם הוא כזה. ("עוצמת השקט" עמוד 168)
.
שנית, אני רוצה לגלות אומץ [מהסוג המקלדתי ] ולטעון שהכפיל הוא היישות המקבילה שיש לכל אחד מאיתנו, יישות המוזכרת ב"מתנת הנשר":
"היישות המקבילה של כל אדם היא אדם אחר בן מינו המחובר אליו באופן קרוב [אינטימי] ובלתי ניתן לניתוק. השניים קיימים בעולם באותו זמן. שתי הישויות המקבילות הן כמו שני קצוותיו של אותו מקל (pole - עמוד, גם קוטב מגנטי)."
(עמוד 240)
.
בהמשך לקטע הנ"ל ב"סיפורי עוצמה", כמה שורות במורד הדף:
He said that all the techniques which he had taught me, and which I had considered to be empty talk, were in essence means for removing the impracticality of having a double in the ordinary world; by making the self and the world fluid, and thereby placing them outside the bounds of prediction.
"A fluid warrior can no longer make the world chronological," don Juan explained. "And for him, the world and he are no longer objects. He's a luminous being existing in a luminous world.
(סיפורי עוצמה" עמוד 45)
המצב הנוזלי הזה של הלוחם הוא, לדעתי, המצב שאחרי המוות הסמלי.
יש בספר טעות תרגומית קריטית של המשפט המודגש. צריך להיות: "כל הטכניקות שהוא לימד אותי, ושנחשבו בעיניי לדיבורים ריקים, היו במהותם אמצעים לסילוק חוסר המעשיות [פרשנות: חוסר הערך מבחינת המכשפים] שבלהיות בעל כפיל בעולם הרגיל."
שוב, ברגיל הכפיל נמצא בעולם כאדם פיסי אחר, והמכשף "משחרר" את שלו מן העולם (ואת עצמו מעביר מוות סמלי).
.
וכרגיל, זוהי פרשנות בלבד. בפוסט זה אני מדגיש זאת באופן מיוחד.
===============
11.6.20
המצב הנוזלי הזה, שאני טוען שהוא קורה אחרי מוות סמלי, הוא כנראה אחרי השלת הצורה האנושית, אשר מקשיחה את המעטפת של האדם.
===============
12.6.20
*****************
ועם כל זאת - אביהו מדינה
12/6/20
אף על פי כן
========
חידה גוררת חידה.
בעקבות הקטע האחרון, מהי התחושה "ואף על פי כן" שבדמדומיה הלוחמים חיים ובה הם מחפשים מפלט?
11.6.20
המצב הנוזלי הזה, שאני טוען שהוא קורה אחרי מוות סמלי, הוא כנראה אחרי השלת הצורה האנושית, אשר מקשיחה את המעטפת של האדם.
===============
12.6.20
הפורטל אל האינסוף ב'שיפ' (Ship)
====================
====================
פוסטים אחדים שלי לאחרונה התייחסו לקפה (מסעדה) 'שיפ', שם מתואר האירוע האחרון שבספר האחרון.
כפי שכבר ציינתי, קטע שהוא מהחשובים ביותר בפרק הושמט בתרגום, אני מביא אותו בפיסקה הבאה. בפיסקה שלאחריה חסר משפט שהדגשתי אותו בקו תחתון. (עמוד 252)
I had the physical sensation of actually entering into a passageway, a passageway that had a force of its own. It pulled me in. It was a silent passageway. Don Juan was that passageway, quiet and immense. This was the first time ever that I felt that don Juan was void of physicality. There was no room for sentimentality or longing. I couldn't possibly have missed him because he was there as
a depersonalized emotion that lured me in.
a depersonalized emotion that lured me in.
The passageway challenged me. I had a sensation of ebullience, ease. Yes, I could travel that passageway, alone or in company, perhaps forever. And to do this was not an imposition for me, nor was it a pleasure. It was more than the beginning of the definitive journey, the navoidable fate of a warrior-traveler, it was the beginning of a new era. I should have been weeping with the realization that 1 had found that passageway, but I wasn't. I was facing infinity at Ship's! How extraordinary! I felt a chill on my back. I heard don Juan's voice saying that the universe was indeed unfathomable.
כל המלל הזה לא בא אלא כדי להכניס לאווירת המקום ולהשלימה בכמה תמונות. (וכדי לתת קצת בשר לפוסט )
תמונה משנת 1974,
לכאורה בטווח של כשנה ממועד האירוע המתואר בספר.
תמונה משנת 1985
מבט מבפנים. 1979
*****************
ועם כל זאת - אביהו מדינה
מה מהספרות שלנו מזכיר לכם שם השיר?
תשובה: דמדומי ההרגשה שבה חי הלוחם ואליה הוא נסוג כמפלט: "ולמרות הכל...".
"sorcerers have a peculiar bent. They live exclusively in the twilight of a feeling best described by the words "and yet . . ." When everything is crumbling down around them, sorcerers accept that the situation is terrible, and then immediately escape to the twilight of "and yet. . ."
(עוצמת השקט עמוד 167 )
שבת שלום.
=============== 12/6/20
אף על פי כן
========
חידה גוררת חידה.
בעקבות הקטע האחרון, מהי התחושה "ואף על פי כן" שבדמדומיה הלוחמים חיים ובה הם מחפשים מפלט?
תחושה זו מופיעה בקטע הבא ואני מביא גם את המשכו כדי להשחיל חידה נוספת:
sorcerers have a peculiar bent. They live exclusively in the twilight of a feeling best described by the words 'and yet . . .' When everything is crumbling down around them, sorcerers accept that the situation is terrible, and then immediately escape to the twilight of 'and yet. . .'
"I did that with my feelings for those children and the woman. With great discipline - especially on the part of the oldest boy - they had recapitulated their lives with me. Only the spirit could decide the outcome of that affection."
He reminded me that he had taught me how warriors acted in such situations. They did their utmost, and then, without any remorse or regrets, they relaxed and let the spirit decide the outcome.
"What was the decision of the spirit, don Juan?" I asked.
He scrutinized me without answering. I knew he was completely aware of my motive for asking. I had experienced a similar affection and a similar loss."The decision of the spirit is another basic core," he said.
"I did that with my feelings for those children and the woman. With great discipline - especially on the part of the oldest boy - they had recapitulated their lives with me. Only the spirit could decide the outcome of that affection."
He reminded me that he had taught me how warriors acted in such situations. They did their utmost, and then, without any remorse or regrets, they relaxed and let the spirit decide the outcome.
"What was the decision of the spirit, don Juan?" I asked.
He scrutinized me without answering. I knew he was completely aware of my motive for asking. I had experienced a similar affection and a similar loss."The decision of the spirit is another basic core," he said.
("עוצמת השקט" עמוד 167)
.
תשובה: לדעתי, המשפט הבא עונה על כך.
.
תשובה: לדעתי, המשפט הבא עונה על כך.
"Will is what can make you succeed when your thoughts tell you that you’re defeated."
(מציאות נפרדת)
.
כמו שהצעתי בעבר, הניצחון שלהם אינו באותו מישור שבו נמצא כישלונם. הכישלון הוא במישור החברתי, במציאות המוסכמת. הניצחון, ההישג, הוא בתחום הרוח.
.
חידה 2: מהי החלטת הרוח במקרה של הילד הבכור?
.
כמו שהצעתי בעבר, הניצחון שלהם אינו באותו מישור שבו נמצא כישלונם. הכישלון הוא במישור החברתי, במציאות המוסכמת. הניצחון, ההישג, הוא בתחום הרוח.
.
חידה 2: מהי החלטת הרוח במקרה של הילד הבכור?
בקטע הנ"ל דון חואן אינו משיב. הוא אומר שהם ידברו על כך כשידברו על הליבה המופשטת הזו הקרויה "החלטת הרוח".
.
לדעתי התשובה מרומזת בסיפור מותו של בנו של דון חואן בקריסת קיר במהלך בניית כביש, אירוע שבו נכח דון חואן, ובו הוא עבר מהסתכלות לראייה כדי שלא לסבול מהאירוע הטרגי...
כלומר, אני רואה בזה רמז שהילד, כמו דון חואן שהשלים את עבודת הסיכום (היא כנראה המוות הסימבולי) ואחר כך מת בנוכחות עדים, הצטרף לעולם המכשפים. [כפי שהצעתי בעבר, נוכחות העדים, כמו בהשלכת דון חואן לנהר, ובגסיסתו של הצעיר בגן במקסיקו סיטי) משחררת אותו מהתודעה הקולקטיבית.]
================ לדעתי התשובה מרומזת בסיפור מותו של בנו של דון חואן בקריסת קיר במהלך בניית כביש, אירוע שבו נכח דון חואן, ובו הוא עבר מהסתכלות לראייה כדי שלא לסבול מהאירוע הטרגי...
כלומר, אני רואה בזה רמז שהילד, כמו דון חואן שהשלים את עבודת הסיכום (היא כנראה המוות הסימבולי) ואחר כך מת בנוכחות עדים, הצטרף לעולם המכשפים. [כפי שהצעתי בעבר, נוכחות העדים, כמו בהשלכת דון חואן לנהר, ובגסיסתו של הצעיר בגן במקסיקו סיטי) משחררת אותו מהתודעה הקולקטיבית.]
13.6.20
פריקת עומסים (נפשיים) על "אוזן קשבת"
========================
הצעתי לא מזמן שהלוחם מעמיס על הרודן הקטן את החשיבות העצמית שלו, ושכאן טמון ההסבר לרעיון מסירת ההעתק לנשר.
הייתי צריך להתחיל מדוגמאות ואנלוגיות קלות יותר לעיכול, אבל סדר הדברים לא היה נתון לשיקול דעתי .
כשמשהו מטריד אותך ואת/ה מספר לאחרים, את/ה חש הקלה: המעמסה עברה בחלקה או בשלמותה לשומע/ים. התופעה הזו קיימת גם באינטרנט: פוסטים וסרטונים המנבאים נבואות זעם פורקים עליך את הפחדים שלהם ומסתלקים טובי לבב ("עכשיו זו כבר לא [רק] הבעיה שלי").
על רקע הפרשנות הנ"ל שלי לגבי הרודן הקטן, לא מפתיע אותי לגלות שהנוהג הזה מאומץ גם על ידי הלוחם.
הקטע הבא לקוח מ"סיפורי עוצמה":
"אם לוחם זקוק לניחומים (solace, הקלת המצוקה)", הוא המשיך, "הוא פשוט בוחר מישהו [anyone, לא משנה מי] ומבטא באזני אותו אדם כל פרט של מהומתו [הנפשית, turmoil, מצוקתו]. בסופו של דבר, הלוחם אינו מחפש [מבקש, seeking] שיבינו או יעזרו לו; באמצעות הדיבור הוא רק מקל מעל עצמו [משחרר, relieving, אטימולוגית: מרים מעליו] את הלחץ. זאת בתנאי שהלוחם נתון לדיבור; אם הוא אינו, הוא לא מספר לאף אחד [מילולית: מספר לאף אחד]."
.
(הפרק "החולם והנחלם", עמוד 50 באמצע)
.
ראוי לשים לב לכך שכאן דון חואן אינו פוסל, ולכאורה אפילו מציע, להשתמש בחברים לשם כך ("האם אינך משוחח עם ידידיך?", שם, כמה שורות קודם לכן), כשבסופו של דבר הוא אומר שהלוחם חייב להתנתק מהם ("נקודת השבירה", "צדו הפעיל..."), להפסיק לתת להם לשמש נקודת ייחוס של חייו.
.
הערת אגב, זכור לי (מקריאה ) שבעולם הקדום נהוג היה לספר חלום רע לפסל קטן דמוי אדם עשוי חרס ולאחר מכן לנפצו.
================
13.6.20
המעבר שקסטנדה מוצא במסעדת "שיפ", ה-passageway שאותו הוא מזהה כדון חואן, אותו כיניתי אותו פורטל.
המונח "פורטל" מופיע בקונוטציה דומה בעוצמת השקט. ההקשר: דון חואן זוכה ללעג מהאנשים שעובדים אתו בשדה, והוא מכיר בטעותו: בניסיונו לחזור ולחיות עם בני אדם אחרי שהפך למכשף:
"He heard their insults and yells as if from within himself. They had the right to ridicule him. He had been at the portals of eternity and had been unaware of it."
================
13.6.20
המעבר שקסטנדה מוצא במסעדת "שיפ", ה-passageway שאותו הוא מזהה כדון חואן, אותו כיניתי אותו פורטל.
המונח "פורטל" מופיע בקונוטציה דומה בעוצמת השקט. ההקשר: דון חואן זוכה ללעג מהאנשים שעובדים אתו בשדה, והוא מכיר בטעותו: בניסיונו לחזור ולחיות עם בני אדם אחרי שהפך למכשף:
"He heard their insults and yells as if from within himself. They had the right to ridicule him. He had been at the portals of eternity and had been unaware of it."
14.6.20
המוות הסמלי של הלוחם
==============
==============
"הרואים-מכשפים של ימינו מכנים תהליך זה של ביטול התוקף [של ההמשכיות הישנה] הכרטיס אל חוסר הרבב, או המוות הסמבולי, אך סופי, של המכשף," אמר דון חואן. "ובשדה זה בסינלוא, השגתי את הכרטיס שלי לחוסר רבב. מתתי שם."
("עוצמת השקט" עמוד 165 למטה)
דון חואן נקבר על ידי האנשים שעבדו אתו בשדה באותו שדה בקבר רדוד וארעי.
דון חואן נקבר על ידי האנשים שעבדו אתו בשדה באותו שדה בקבר רדוד וארעי.
.
אני מציע שלמוות הסמלי יש שני מרכיבים:
1. עבודת סיכום שלמה.
2. שחרור מהתודעה הקולקטיבית (של המיינד הזר) באמצעות עדים (רצוי לעורר בהם ללעג ותחושת "ברוך שפטרנו מזה", כמו שעשה דון חואן לעובדים אתו), מודעת אבל (כמו שעשה קסטנדה), ועוד.
================
14.6.20
ניתקלתי בפוסט ישן שלי (מצוין, כמובן :) ) שהציע:
בלכתך אל ההילר/ית הבא איתך חבר/ים. כל המרבה הרי זה משובח.
אני משאיר זאת כרגע כחומר למחשבה. ואולי כתרגיל לרענון הזיכרון. (בהנחה שהרעיון הזה בכלל נכון)
באותו פוסט הסברתי מדוע.
================
14.6.20
ניתקלתי בפוסט ישן שלי (מצוין, כמובן :) ) שהציע:
בלכתך אל ההילר/ית הבא איתך חבר/ים. כל המרבה הרי זה משובח.
אני משאיר זאת כרגע כחומר למחשבה. ואולי כתרגיל לרענון הזיכרון. (בהנחה שהרעיון הזה בכלל נכון)
באותו פוסט הסברתי מדוע.
================
15.6.20
אדום כרימון ומלא כרימון
===============
===============
נקודה בצבע אדום-רימון אשר הולכת וגדלה עד אשר היא מתפוצצת ומתוכה מזרים האינסוף לפניך ידע בצורות שונות, המתאימות לנטיות האדם המסוים. הופעת נקודה זו היא אחת התוצאות הנחשקות ביותר של השקט הפנימי
He assured me that a dot of a peculiar, rich, pomegranate red shows up, as if bursting from the lavender clouds. He stated that as sorcerers become more disciplined and experienced, the dot of pomegranate expands and finally explodes into thoughts or visions, or in the case of a literate man, into written words; sorcerers either see visions engendered by energy, hear thoughts being voiced as words, or read written words.
(עמוד 166)
.
בסרטון הבא, אודות מתמטיקאי הודי גאון מלפני 100 שנה בערך, מתוארים חזיונות מסוג דומה המקדימים הופעת נוסחאות מתמטיות. על פי פרשנותו, מקור הידע הזה באלה הודית מסוימת, אותה הוא העריץ. כאן הנקודה האדומה מתוארת כטיפות דם (לכאורה אותה תופעה, אצלנו מתוארת כאדום-רימון, וכאן, לכאורה: אדומה כדם).
הוא ראה את הנוסחאות נפרשות על גבי מגילות, וקסטנדה ראה את המילים נכתבות על גבי דף היוצא כאילו ממכונת כתיבה. (היום היינו אומרים: יוצא ממדפסת)
משם והלאה הסרטון מדבר על הספריה האקאשית.
.
בסרטון הבא, אודות מתמטיקאי הודי גאון מלפני 100 שנה בערך, מתוארים חזיונות מסוג דומה המקדימים הופעת נוסחאות מתמטיות. על פי פרשנותו, מקור הידע הזה באלה הודית מסוימת, אותה הוא העריץ. כאן הנקודה האדומה מתוארת כטיפות דם (לכאורה אותה תופעה, אצלנו מתוארת כאדום-רימון, וכאן, לכאורה: אדומה כדם).
הוא ראה את הנוסחאות נפרשות על גבי מגילות, וקסטנדה ראה את המילים נכתבות על גבי דף היוצא כאילו ממכונת כתיבה. (היום היינו אומרים: יוצא ממדפסת)
משם והלאה הסרטון מדבר על הספריה האקאשית.
אני לא מציע בזאת לאמץ את הרעיון אודות הספריה האקאשית, מושג שאינו מופיע בספרות שלנו, לפחות לא בטרמינולוגיה זו, אלא רק מצביע על הדימיון הרב למקרה שלנו.
זו הזדמנות להצביע על רמז לכך שהספרים נכתבו כקריאת האינסוף, וגם על היותם משוחררים מאגו, עמוד 165 שורה אחרונה ואילך:
"הרביתי לכתוב; אני יכול לומר ללא הגזמה שהשלכתי עשרות כתבי יד לפח האשפה משום שלא מילאו דרישה הכרחית שדון חואן תיאר לי אותה כסימן [mark] למשהו שיתקבל על האינסוף."
הוא אמר שכל מה שאעשה צריך להיות פעולת כישוף. פעולה המשוחררת מציפיות פולשניות, מפחד להיכשל, מתקוות להצלחה. משוחררת מן הסגידה לי; כל שאעשה צריך להיות ללא תכנון מראש*, מעשה קסמים שבו אפתח את עצמי באופן חופשי [שלא מתוך כפייה] לדחפים [impulses **] של האינסוף." (עמוד 165-166 תרגום שלי)
* - התרגום בספר "בהיסח הדעת" עלול להטעות.
** - אני מציע לשים ברקע הדברים משמעות שהיא לכאורה לא שייכת להקשר (המיינד הזר, התודעה הקולקטיבית אומר לנו מה שייך להקשר נתון ובכך כולא אותנו בתפיסתו) : פולס חשמלי, זרם רגעי.
a pulse of electrical energy; a brief current
.
ואז באה ההתגלות שאמרה לו, לפרשנותי, איך לכתוב, כלומר לקרוא מן האינסוף.
.
המאפיין והתנאי לכישוף הוא השקט הפנימי, והופעת הנקודה האדומה מתוארת כ"אחת מהתוצאות הנכספות ביותר של השקט הפנימי היא פעילות גומלין הדדית ספציפית עם האנרגיה" (עמוד 166)
.
המאפיין והתנאי לכישוף הוא השקט הפנימי, והופעת הנקודה האדומה מתוארת כ"אחת מהתוצאות הנכספות ביותר של השקט הפנימי היא פעילות גומלין הדדית ספציפית עם האנרגיה" (עמוד 166)
.
לסיכום: אני חושב שיש כאן שלל נימוקים טובים לביסוס המסקנה שכך נכתבו הספרים.
.
.
דרך עם לב
.
.
My way of life
דרך עם לב
=================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה