אות מהרוח

 לפני שעזבה החבורה את העולם ב-1998, בטווח של שנים בודדות קודם לכן, הופיעה אמירה שטאישה וקרול טיגס כתבו ספרים שעתידים לראות אור בקרוב.

מעל 22 שנים עברו מאז, ועתה צץ ספרה השני, "האבוד", של טאישה "ייקוש עם הכפיל". 

ספרה של קרול טיגס "סיפורי אנרגיה", עדיין לא צץ. באותה הודעה הוזכר גם ספר נוסף של קסטנדה.

אני רואה בהופעת הספר אות [omen] שמשמעותו היא שיש מוכנות לקבלת הידע שבו. במהלך החניכה, לא מתקדמים לפני שהשיעור הקודם נלמד והוטמע, ונראה לי שעיקרון זה חל גם כאן.

הספר הוא בספרדית. אם אתרשם שהוא אמתי (הוא עושה רושם כזה) אשתדל לתרגמו.

ניתן להוריד או לקרוא אותו מכאן.

 

שיר יפה, אם כי אינו הבחירה הטבעית לפוסט-בשורה זה.

שבת שלום.

                                                      ******************

הערות ותוספות
========

24.10.20

הקטע הבא תומך בטענה שבדרך הטולטקית ידע נמסר כאשר מקבל הידע הוא בעל עוצמה להתמודדות אתו:

.

"לעת הזאת אין היגיון בלדבר אודותיו ואודות מה שהוא [חנארו] עושה לך. שוב, אין לך מספיק עוצמה אישית כדי לפתור [unravel, להתיר, לפענח] נושא זה. חכה שתהיה לך, אז נדבר."

"מה אם לעולם לא תהיה לי?"

"אם לעולם לא תהיה לך, לעולם לא נדבר."

                                            

                       ("סיפורי עוצמה" עמוד 14, תרגום שלי)

.

כלומר, בחזרה למציאות האפורה : הרוח החליט לדבר אלינו את הספר של טאישה, וזה אומר שאנו בשלים להקשיב.

.

משמעות נוספת לעיתוי הופעת הספר
-----------------------------------------------

אני לא אומר 'משמעות סמלית', כדי שלא להנמיך את העניין לדרגת קוריוז.

52 שנים עברו מהופעת הספר הראשון של קסטנדה (1968) ועד הופעת הספר האבוד של טאישה.

52 הוא מספר בעל משמעות בתפישה הטולטקית:

זהו מספר החבורות (דורות) בשושלת של מכשפים.

.

דרך אגב, כמה לוחמים בשושלת?

כפי שהצעתי בפוסט לאחרונה, 144, מספר המסביר חלק מחזון יוחנן שבברית החדשה. 

מה שלא ציינתי אז הוא שנראה שרק לטולטקים יש הסבר למספר 144,000 לוחמי האור. לא החזון, ולא תורות שאימצו את המספר, מציעות לו הסבר (ככל הנראה). 

.

 

.

הניסוח "עוצמה מספקת -להתמודדות- עם הידע החדש" איננו מליצי. הלוחם יוצא אל הידע כמו לקרב:

"בערנות גבוהה, עם פחד, עם כבוד, ועם וודאות מוחלטת." ("משנתו של דון חואן")

 

=================

25.20.20

ונכרתה הנפש ההיא מישראל
======================

ובתרגום לטולטקית:

"כל מי שמצטרף אל מחנם של הרודנים הקטנים, הרי שהוא מובס. לפעול מתוך רוגזה, בלא שליטה ובלא משמעת, להיות משולל אורך-רוח - הרי זה להיות מובס."

"מה קורה אחרי שהלוחמים מובסים?"

"או שהם שבים ומארגנים עצמם מחדש, או שהם זונחים את החיפוש אחר הידע ומסתפחים אל שורותיהם של הרודנים הקטנים לכל ימי חייהם."

(האש מבפנים" עמודים 36-37)

****************** 

תיקון תרגום בעל פוטנציאל לנזק רב (עמוד 36) :

"כמובן, הייתה תקופה, בתחילת הכיבוש [הספרדי], שלוחמים היו מתים כמו זבובים. שורותיהם דולדלו ביותר. רודנים קטנים יכלו להמית כל אחד, פשוט בשרירות, כשהייתה הרוח נחה עליהם. בלחץ זה היו הרואים מגיעים למצבים נשגבים."

.

"כשהייתה הרוח נחה עליהם" - במקור: "פשוט מתוך גחמה (קפריזה)" [simply acting on a whim]. הנוסח העברי עלול לקחת מישהו לחשוב שמעשיהם של הרודנים, גם הם מקורם ברוח, או בהשראת הרוח, כאילו הרוח מנהלת את כל ההצגה, וזו לדעתי טעות גדולה.
לכל הפחות, אין לדיעה זו שום בסיס בקטע זה. דיעות כאלה נושבות גם מהיהדות, ולכן קל להתפתות ולפרש כך את המשפט. אני מציע לתקן את המשפט בספר.

.

מה פירוש החלק המסיים של הקטע:

"בלחץ זה היו הרואים מגיעים למצבים נשגבים"?

.

תשובתי: מידת המודעות היא פונקציה של מידת הלחץ:

"הרואים גם רואים כיצד ההאצלות שמחוץ למעטפת [פקעת הסיבים, cocoon] מפעילות לחץ מיוחד על אותו חלק של ההאצלות שבפנים [בתוך הפקעת]. לחץ זה קובע את דרגת המודעות שיש לכל יצור חי."

("האש מבפנים" פרק 4, "זוהר המודעות", עמוד 53).

.

מסקנה, לחץ הוא דבר חיובי 
וכאשר יענו אותו, כן תרבה [המודעות] וכן תפרוץ.

=================

26.10.20

הרהורים (לא נוגים) על הדימיון שבין האישה-נגואל למלכת הדבורים
==============================================

הקטע הבא לקוח מ"מפגשים עם הנגואל".
ההדגשות הן כמובן לצרכי הפוסט (כמו שאומרים באנגלית: "לעשות נקודה"  ) :

.

"האישה-נגואל היא האור המנחה את כל המאמץ. היא האם האמיתית. בדרך כלל היא עוזבת לפני שאר הקבוצה ונשארת מתנודדת בין הקשב הראשון והקשב השני. מגיעה לביקור החניכים בחלימה. היא מתפקדת כמיגדלור ובמידת הצורך היא יכולה לחזור מהקשב השני כדי לזרוע דור חדש של רואים."

(עמוד 233)

.

הכוונה למלכה של קן באופן כללי: דבורים, נמלים וכו.

.

השלכות הרעיון: חבורת המכשפים ככווורת.

=================

26.10.20

גירסה יפה, עם סקסופון כמובן.

When will i see you again

================

26.10.20

קטע מתוך "ייקוש עם הכפיל", ספרה השני,"האבוד", של טאישה אבלאר. ספר שהופעתו מציינת לדעתי כניסה לשלב חדש בזמן. הקטע מעיד בעיניי על האותנטיות של הספר.

דרך אגב, "ייקוש עם הכפיל" הוא לא מושג חדש. זה מה שאמיליטו מלמד את טאישה (על פי דבריו) בספר הראשון שלה: "מעבר [החציה] של המכשפים".

תרגום שלי לעברית, דרך תרגום מכונה לאנגלית.

.

הרקע: קרלוס וטאישה נמצאים בגבול מקסיקו, בדרך אל המכשפים במקסיקו, אחרי שנפגשו באוניברסיטה.

קרלוס מספר לטאישה שהוא דיבר עם דון חואן והוא אמר לו להביא אותה.

טאישה שואלת מה קרלוס סיפר לדון חואן:

.

"תיארתי כיצד לרקס ג'ונס [אסיסטנט בחוג לאנתרופולוגיה] נמאס משאלותייך, ושהוא העביר אותך אליי. כפי הנראה זה היה אות [omen]".

-"למה אתה מתכוון באות?"

-"דון חואן אמר שדברים לעולם לא יכולים להגיע אלינו ישירות; שתמיד צריך להיות מוליך [usher, מלווה, כגון סדרן בבית קולנוע] שפותח את הדלת. ואם לא נקפוץ ברגע הנכון, הדלת תיסגר ולעולם לא נדע מה יכול היה לקרות.

קרלוס הביט בי ברצינות.

-"אתה מתכוון שרקס ג'ונס הוא סוג של מוליך?" - אמרתי מבולבלת.

הוא הנהן. -"לפי דון חואן, כוחות מסתוריים פעלו את פעולתם. משהו בתוכי הביע הזמנה להביא אותך למקסיקו, ומשהו בך קפץ על ההזדמנות לקבל אותה. זה לבדו יכול להיות בעל משמעות אחת."

-"איזו משמעות?" - תהיתי אם זהו הדבר היחיד שנמצא במוחם של גברים כשמדובר במסע לילי עם אישה.

קרלוס אחז בזרועי כדי לעזור לי להקיף בור פתוח על המדרכה.

-"משמעותו," הסביר," שברמה מסוימת שנינו היינו מודעים לחשיבות הרגע. זה גם אומר שהעוצמה פתחה את הדרך ושעלינו להיות ללא-רבב על מנת לנוע בחסותה. במילים אחרות, עם המעבר דרך דלת פתוחה, אנו נמצאים בידיים של העוצמה."

צמרמורת חלפה בגבי. פחדתי שאני [כבר לא בשלב שאוכל לעצור מסע כזה].

- "מעכשיו לא אני ולא את אחראים על [ה-????] שלך. אני מקבל בהכנעה [זורם]", "המשיך קרלוס. "כל מה שיקרה אחרי שנחצה את הגבול הוא במסגרת התוכניות של העוצמה. במילים אחרות, משהו מלבדך וממני יהיה האחראי.

הוא נתן בי מבט: "האם יש בך רצון לעשות זאת?"

(הקטע לקוח מהפרק השני)

*******************************

דרך אגב, לגבי המוליך: את קרלוס הביא ביל האנתרופולוג אל דון חואן. את פלורינדה החניכה הביאה, לדעתי, קרול טיגס אל קסטנדה.
ואת טאישה אל קסטנדה הביא ???? 

================

27.10.20

על בעילה ובעלות
===============

הפמיניסטיות שבינינו לא יאהבו את זה, אבל הצמידות שעושה העברית הקדומה בין השניים - בעילה יוצרת בעלות - היא לא שוביניזם גברי מטומטם. הראייה של הטולטקים מאשרת זאת.

הקטעים הבאים לקוחים מ"להתעורר אל החלום" של פלורינדה דונר:

"נשים הן עבדים" התעקשה דליה. "גברים משעבדים נשים. גברים מערפלים נשים. תשוקת הגברים "לסמן נשים בברזל מלובן" [to brand] כרכושם מערפל אותנו." הכריזה. "הערפל הזה תלוי סביב צווארנו כמו עול" [ששמים על צווארי שוורים, לדוגמה].

[...]

"סקס מערפל נשים" היא הוסיפה בלחש אם כי בתוקף. "הנשים הן כה מעורפלות עד כי אינן מעלות על דעתן את האפשרות שהמעמד הנמוך שלהן בחיים הוא תוצאה ישירה של מה שנעשה להן מבחינה מינית."

[...]

‫"השאלה שאף אחת אינה מעיזה לשאול היא: מה קיום יחסי מין עושה לנו, הנשים" [...] "הערפול של הנשים הוא כל כך מוחלט שאנו נתמקד בכל עניין בתחום הנחיתות שלנו, מלבד בזה שהוא הגורם לכל זה" טענה.
‫(עמוד 10 ואילך)

.

סימן הבעלות: הערפל התלוי סביב הצוואר כעול, איננו לדעתי דימוי, אלא עובדה אנרגטית. בנוסף לערפל זה, יש בהמשך הספר תיאור של תולעים זוהרות שמשאיר הגבר ברחם האישה ודרכן היא מזינה אותו. שניהם תוצאה של האקט המיני על האישה.

מוסיקה

================

28.10.20

אני משוכנע ש"לא ירחק היום" ויהיה בידינו תרגום טוב לאנגלית של ספרה "האבוד" של טאישה אבלאר "ייקוש עם הכפיל". אפשר כבר לחוש בכוחות הרוחשים מתחת לקרקע [= מאחורי הקלעים של המציאות המוסכמת].

בינתיים אני קורא בו ונהנה [איך אפשר שלא?!], אם כי פה ושם אני צריך לנחש למה הכוונה. ברגע שיהיה תרגום טוב באנגלית, לא ירחק היום ויהיה גם תרגום בעברית [בלי נדר].

בינתיים, קטע מהספר.

נושא הפנומנולוגיה עולה בכתבים ובראיונות, ובכתב העת "קוראי האינסוף", כתיאוריה פילוסופית המסוגלת לספק תשתית לתיאור עולם המכשפים. לאחרונה תרגמתי ראיון עם שלושת המכשפות בו אומרת פלורינדה שהיא מתעניינת בפנומנולוגיה.

"יש דרך לפרק את המחסומים שנקבעו על ידי שפה ומחשבה, ולקלוט תופעות באופן ישיר. על כך מדברים פנומנולוגים; וזה מה שמכשפים באמת עושים.

הסתכלתי על קרלוס. הבנתי מדוע אמיליטו התעקש שאלך ללמוד באוניברסיטה. לא רק כדי שהנתיבים שלנו [שלה ושל קרלוס] יחצו זה את זה, אלא כדי שארכוש את היכולת להמשיג [לבטא במחשבה] ולשתף [עם אחרים] את הנטייה החדשה של הנגואל. [ההעדפה, הנטייה לתפוש עולם אחר].

הקטע מסיים פרק שרובו דן בפנומנולוגיה ביחס לעולם המכשפים.

================

28.10.20

קטע נוסף.

הרקע: האנרגיה שאיתה אנו נכנסים לעולם היא פונקציה של מידת ההתלהבות שהייתה להורינו בזמן האקט המיני שברא אותנו. טאישה היא תוצר של מקרה שבו רק אחד מהוריה היה נלהב, וזה מתבטא בחייה בהתחלת דברים בהתלהבות שמיד מתפוגגת.

.

קלרה מתארת את הפיתרון למצבה [וכפי הנראה, לכל מי שנולד עם מעט אנרגיה] :

"ראשית עלייך לסכם את חייך הלא ממושמעים ולהשליך אותם. אז את מתחילה לחלום על ישות חדשה, כזו עם מרץ והרבה אנרגיה פנויה. לאט לאט את מעוררת את גוף האנרגיה, עד שהפעולות והרגשות שלך חופפות את העצמי החדש שלך. כל פעולה חזקה ומדויקת מחזקת את גוף החלימה, והעצמי החלומי שלך יעצים את הפעולות היומיומיות שלך. בדרך זו את עולה על כנפי הכוונה."

================

29.10.20

מעלליהם של המכשפים הקדומים מוכרים לנו היום כסיפורי המיתולוגיות

=========================================================

האמירה הנ"ל היא של דון חואן.
בעקבות תגובה של 

Matan Sharabi

 היקר, שהזכיר מיתוס מסופוטומי והציע לראות באותו אל, אדם שצבר כוחות, בעצם מכשף:
בדיוק קראתי פרק נוסף ב"ייקוש עם הכפיל". פשוט מדהים. שאלת האותנטיות של הספר, היא אד קלוש של זיכרון שמזמן התנדף.

הפרק עוסק בהתבוננות בעצים, ובעצים כישויות אנרגטיות שמסוגלות לעשות דברים לא הגיוניים, כגון לנוע ממקומם. מכשפים קדומים לעתים התמזגו איתם, כמחסה מפני רודפיהם, לצורך הארכת חייהם, ועוד.

זה הזכיר לי את המיתוס היווני על דפנה, סוג של נימפה, שנרדפה על ידי האל אפולו [שיופיה עורר בו את הרצון לקבוע את בעלותו עליה, כנראה בדרך המהנה הידועה - עיין/י ערך "על בעילה ובעלות"  ] והיא מצאה מקלט מרדיפתו בכך שהפכה את עצמה לעץ .... דפנה.

בעקבות פרק זה, אולי האמת המדויקת יותר היא: מיזגה את האנרגיה שלה עם עץ הדפנה.

יש מיתוסים דומים של התמזגות עם עצים ושיחים.

===============