הטריק שבהסבר המכשפים

"הסבר המכשפים" הוא מה שתורגם בספר, שלא בצדק, כ"תשובת הקוסמים". המילה במקור היא "explanation" ואין לה כל קשר לתשובה לשאלה, ולא להשבה של משהו למקורו.

הצעתי בעבר שיש מקום להבין את המושג במובנו המקורי כהשטחה, ex-plain, אבל כבר דשתי בכך.

.

דון חואן: "אנו מגיעים עכשיו להסבר המכשפים. כבר הזהרתי אותך שהוא לא יסביר דבר, ועם זאת...." הוא עצר והביט בי בעיניים בורקות.

"זהו עוד טריק [תחבולה] של המכשפים". הוא אמר."

"מה כוונתך? מהו הטריק?" שאלתי בשמץ דאגה.

"הסבר המכשפים, כמובן" השיב. "אתה תראה זאת בעצמך. אבל בוא ונמשיך בכך [בהסבר המכשפים]".

("סיפורי עוצמה" עמוד 205 למטה)

.

דון חואן לא ישיב על שאלה זו, לפחות לא במפורש.

בשביל זה אני כאן 

(חידת טריויה: דון חואן השאיר אותי מאחור בעולם, לבדי, כסוכן פרובוקטור שלו... מי אמר ומתי?)

.

אני מציע שמהות הטריק מסתתרת בהסבר הבא, הנמצא בעמוד הבא:

"הדבר המשתקף [על קירות הבועה, שהלכה ועטפה אותנו מאז היוולדנו] הוא מַרְאֶה [view] העולם [כלומר, העולם שאותו אנו רואים]", הוא אמר. "תחילתו של מַרְאֶה זה היא בתיאור [description], אשר נמסר לנו מרגע היוולדנו ועד שכל תשומת הלב שלנו [הקשב] נתפסת בתיאור זה ו[אז] התיאור נעשה למַרְאֶה [view]."

(עמוד 206)

"תיאור" הוא, לדעתי, נוסח אחר לדיבור, ההופך לדיבור פנימי, ההופך למַרְאֶה. כזכור, הדיבור הפנימי שלנו הוא שמקיים את העולם "על כנו".

.

אם כן, מהו הטריק?

הסבר המכשפים הוא בעצמו תיאור, וסופו להיות למַרְאֶה, כלומר לתפישה חושית.

כלומר, הסבר המכשפים אינו מסביר, אלא יוצר.

המילה תראה, שהדגשתי בציטוט הראשון, רומזת ותומכת בפרשנות המוצעת. כלומר, התיאור של דון חואן את הסבר המכשפים יהפוך למַרְאֶה, אותו קסטנדה יראה. ועם קצת עוצמה, גם אנחנו 

-------------------------------------

הערות ותוספות

============

14.1.21

בהמשך לפוסט:

רמז נוסף ל"תראה", רמז לא מילולי, אלא המחשתי, נמצא באותו ציטוט: העיניים הבורקות (shiny) של דון חואן, המופיעות בדיוק במקום שבו אמורה לבוא משמעותו של הסבר המכשפים:

"הוא לא יסביר דבר, ועם זאת...." => עיניים בורקות.

זוהר בעיניים מזמן כוונה, וכוונה מגדירה תפיסה. מראה/חיזיון הוא תפיסה.

===========================

14.1.21

נושא אחר:

מה מצחיק את ההולך בדרך עם לב?
===========================

הקטע הבא לקוח מ"גלגל הזמן", מתוך פרק הציטוטים מ"מציאות נפרדת". בהערות הממוספרות הבאתי תוספות שישנן בקטע זה במקור, כלומר ב"מציאות נפרדת", שאינן מופיעות בציטוט שב"גלגל הזמן".

הערת אגב: לציטוטים ב"גלגל הזמן" אני מייחס מעמד שונה, גבוה יותר מהציטוטים המקוריים, משום שהם מובאים מחוץ להקשרם, ובכך טוענים, לכאורה, להיותם בלתי זקוקים להקשר המקורי לצורך הבנתם.

.

"הלוחם * בוחר נתיב שיש לו לב, [2], ונע לאורכו, ואז הוא [3] עולז וצוחק; הוא יודע בגלל שהוא רואה [sees] שחייו יסתיימו לחלוטין מוקדם מדי.[4] הוא רואה [sees] ששום דבר אינו חשוב יותר משום דבר אחר."

.

* איש ידע

[2] נתיב כלשהו בעל לב

[3] מביט (looks) ו

[4] הוא יודע שהוא, כמו כל אחד אחר, אינו הולך לשום מקום; הוא יודע משום ש

(ב"מציאות נפרדת" הקטע נמצא בעמוד 80)

.

משפט זה אינו מספק סיבות רבות לשמחה וצחוק, לא? 

.

אני טוען שהצחוק הזה קיים כאשר מביטים בעולם, אבל ברקע נמצאת הראייה של העולם. כלומר הצחוק נשען על שתי צורות ההבטה גם יחד: הסתכלות חושית רגילה וראייה אנרגטית.

מה מצחיק?

ההבלות [folly, טיפשות] השלטת בעולמם של בני האדם.

הראייה מראה שהדברים כולם הם בעלי אותה מידת חשיבות: ניצחון אינו חשוב מהפסד, וכו. אבל בני האדם מייחסים חשיבות שונה לדברים שונים. לכן הם גם נצמדים רגשית, ונסחפים מעלה ומטה עם הדרמה, ומרוקנים את עצמם אנרגטית, להנאתם הקולינרית של הטורפים 

האנלוגיה שאני מציע, ולא בפעם הראשונה, היא של ילדים משחקים, השוכחים שזהו משחק, והאמוציות שלהם נוסקות וצונחות כאילו מדובר במאבק של חיים ומוות. המבוגר העומד בצד צוחק, בדומה לרואה הטולטקי, אבל נופל בעצמו לאותה מלכודת כשהוא הולך לצפות במשחק כדורגל או צופה בסרט. הוא שוכח את עצמו, שוכח שזו איננה המציאות, הוא נצמד רגשית לדברים ונסחף מעלה ומטה עם הדרמה.
הדברים החשובים עבורינו הם אלה המשרתים את החשיבות העצמית שלנו.

.

דון חואן מספר באותו פרק ב"מציאות נפרדת", עמוד 79, על חולדות שמנמנות המחדירות את זנבן השעיר לתוך מחילות כדי להבהיל חולדות אחרות במטרה לזכות במזונן. לעתים זנבן של חולדות אלה נלכד והן קורעות אותו מגופן על מנת לחלץ את עצמן.

ייתכן שדון חואן רומז כאן לתבנית הבסיסית של מה שמצחיק בעולם:
טומן פח לחברו ונופל בו בעצמו.

כלומר, עולמם של בני האדם מצחיק כי אנו לכודים במלכודת שטמנו לעצמנו. נכנסנו למשחק-החיים ושכחנו שזהו משחק: שכחנו את החלק שלנו שמחוץ למשחק; הוא החלק הארי של שלמותנו.
וכל מה שקורה במשחק הוא עבורנו deadly serious.

.

זוהי כמובן הצעה פרשנית בלבד.

=======================

14/1/21

Norman Brown - Better Days Ahead

שם אופטימי ליצירה היפה.

======================

15.1.21

מה מזכירה לכם התמונה הבאה?

רמז: קשור לחניך המכונה העד (the witness).

תשובה

======

העד הוא נסטור, הלוחם המקביל לויסנטה, איש הידע, איש הקשב הראשון, היוקש.

כאשר יגיע זמנם של החניכים לעזוב את העולם הם יקבלו סימן: משהו שהם באמת אוהבים יופיע ויקח אותם. במקרה של נסטור: שורת פרשים על גבי סוסיהם.
במקרה של קסטנדה: מוסיקת חצוצרה נפלאה.

("מתנת הנשר" בפרק "חציית גבולות החיבה")

בתמונה, הוסרים פולנים הקרויים "ההוסרים המכונפים" שזכו לכינוי "מלאכי המוות".

.

עוד משהו של נורמן בראון:

חגיגה

האם מוזכרת חגיגה בספרים?

חבורת דון חואן חגגה בפיקניק את הופעת פלורינדה הצעירה ("להתעורר אל החלום"). 

.

שבת שלום.

======================

16.1.21

עבר אותי אז רטט [...], אמרתי מילים [...]
===========================

אני הולך לשים אחד ליד השני כמה ציטוטים.
אם מישהו מפיק מהם משהו, שלא ימלא פיו מים 

.

1. "הכוונה [של האינסוף] היא רטט באוויר." ("צדו הפעיל של האינסוף" בפרק "רטט באוויר"]

2. "הכוונה מתחילה עם פקודה שאת/ה נותן לעצמך". (אחרית דבר ל"האש מבפנים")

3. "לצלילים ולמשמעויות של המילים יש חשיבות עליונה עבור היוקשים. המילים משמשות אותם כמפתחות לפתיחת כל מה שסגור. לכן, היוקשים נדרשים להכריז על מטרתם [קרי, כוונתם] לפני כל ניסיון להשיגו". ("עוצמת השקט" בפרק "שני הגשרים החד-סתריים").

4. המדע (שאמינותו כמידת אמינותם של כוהניו, הפרופסורים למגיפות) אומר שהקול הוא רטט באוויר.

.

בקיצור: הכוונה היא רטט באוויר וכך גם צלילי המילים.

.

זו הזדמנות לשמוע שוב את השיר היפה של נתן זך בביצוע היפה של סוזן ופרן.

======================

16.1.21

קטע מפוסט מעניין על מאיר לנסקי, היהודי שהיה כנראה ראש הפשע המאורגן באמריקה.

אביא גם לינק לכל הפוסט.

סוף סוף היהודים מחזירים לנאצים.

.

בשנות השלושים של המאה ה-20 האידיאולוגיה הנאצית ששטפה את אירופה, חצתה את האוקיינוס והגיעה לארצות הברית, הקים היטלר בארה"ב את "הארגון הגרמני- אמריקאי" בראשות פריץ קון, גזען אמריקאי ממוצא גרמני, שהפיץ תעמולה נאצית וארגן בניו-יורק עצרות תמיכה המוניות, בהן הונפו צלבי קרס ותמונות של הצורר. בעקבות האווירה האנטי-יהודית פנה השופט היהודי נתן פרלמן מראשי הקהילה היהודית בניו יורק, ללנסקי.

.

פרלמן האמין שהיהודים צריכים להפגין תגובה מיליטנטית יותר לנוכח עצרות התמיכה בנאצים. לנסקי, ששמע על מצוקתם ההולכת וגוברת של "אחיו היהודים באירופה" כפי שכינה אותם, מיהר להיענות לבקשה. פרלמן הטיל רק וטו אחד: בלי הרוגים.

לנסקי הנהן בהקשבה, יצא מהחדר ומיד יצר קשר עם בחורי "סינדיקט רצח בע"מ". "זה היה כמו אחרי מכת בכורות", תיאר ג'אד טלר, כתב עיתון יידיש בניו יורק, את נתיב ההרס שזרעו אנשיו של לנסקי בעצרת נאצית ביורקוויל, ניו יורק. "רצינו ללמד אותם לקח" הוסיף לנסקי כעבור שנים "שלא יחשבו שיהודים יישבו תמיד בחיבוק ידיים ויבלעו עלבונות". ואכן הבחורים היו יעילים. ידיים נשברו, רגליים רוסקו, צלעות נמחצו, גולגולת פוצפצו, אולם בהתאם לבקשתו של פרלמן – איש לא נהרג.

.

הלינק לפוסט:

https://www.facebook.com/photo?fbid=10157988539846325&set=gm.2740122739560763

.

.

לָנֶצַח - SIEMPRE

מקסים.

======================

17.1.21

הניתוק שבין מחשבות ופעולות
=======================

האמירה הבאה לקוחה מ"מציאות נפרדת" והיא, אני משער, מאלה הנחקקות בזיכרון:

הלוחם* חי מתוך פעולה, לא מתוך חשיבה על פעולה, וגם לא מתוך חשיבה על מה הוא יחשוב לאחר שהוא יסיים לפעול."

(""מציאות נפרדת" עמוד 80)

* - ב"גלגל הזמן", בציטוט מופיע "לוחם", ובמציאות נפרדת" מופיע "איש ידע".

.

למה רומז כאן דון חואן?

תשובתי:

1. אין להסיק בחופזה ובטעות שדון חואן הוא נגד מחשבה.
2. יש להסיק שאין מקום למחשבה על פעולה קודם לביצועה, ולא לאחר ביצועה. כלומר, פעולות ומחשבות שייכות לעולמות נפרדים.

אני חושב שהמיתאם שבין פעולות ומחשבות איננו סיבתי, כגון: המחשבה שלי על ארוחת בוקר, איננה הסיבה לפעולת ההכנה שלי את ארוחת הבוקר.

המחשבות אינן מנחות את פעולותינו, אלא רק מלוות אותן, ולומדנו לחשוב שפעולותינו נובעות ממחשבותינו. ולהוסיף חטא על פשע, לומדנו לחשוב שהמחשבות הן שלנו, כלומר להזדהות איתן.

.
הפוסט מציע (לא אני) שמחשבותיי ופעולותיי הן שני זרמים בשני מימדי מציאות נפרדים, פחות או יותר מקבילים, והמיינד הזר מספר לנו שמחשבותינו הן הגורמות לפעולותינו, ובכך גורם לנו לחשוב שאנו אדונים למחשבותינו ולפעולותינו, כלומר לגורלנו.

רעיון דומה של שתי שרשרות נפרדות ומסונכרנות נמצא במשנתו הפילוסופית של הפילוסוף והמתמטיקאי הגרמני לייבניץ, אשר טען שאין קשר סיבתי בין הנפשי והפיסי (בעיית גוף-נפש), ואיזשהו שען קוסמי דאג לסנכרן ביניהן. ייתכן מאד שמחשבתו התגנבה לתוך מחשבותיי 

.

אם תרצו, אפשר לקרוא לניתוק הזה: "נעשה (את הציווים) ונשמע (את המחשבות)" 

.

המוסיקה שבפנים

=====================

17.1.21

ריאיון שווה צפיה, עם נעמי גולדברג על ריפוי.

בין היתר, על השכבות האנרגטיות בגוף, בטרמינולוגיה טולטקית: שכבות הבצל של העולמות הלא-אורגניים, שמיוצגים על ידי צבעים וצורות מרחביות.

ועל מה שלדעתה (לחוויתה) עושה להן החיסון כנגד קורונה: מערבל אותן, פוגם בסדר הטבעי שלהן.
ועל התנסויות חיים מעניינות שלה, שיטת הריפוי שלה, צמחים ועוד.

=====================