"רק הרוח תוכל להחליט לגבי תוצאתה של אהבה זו"

 

("עוצמת השקט" עמוד 167)

======================================

כבר מזמן לא הועלתה כאן השערה פרועה 

המשפט בכותרת מופיע במסגרת הסיפור על דון חואן החניך שעזב את עולם המכשפים ועבר לחיות עם אלמנה ושני בניה. הוא אהב אותם, אך בשלב מסוים הוא הבין שהגורל אינו מאפשר לו לחיות איתם, ומצד שני הוא לא יכול לעזוב אותם.

"ומה החליטה הרוח, דון חואן?" שאלתי.

הוא הביט בי ארוכות ולא ענה. ידעתי שהטעם לשאלתי נהיר לו היטב. אני עצמי ידעתי פעם אהבה דומה ואובדן דומה.

"החלטתה של הרוח היא ליבת יסוד נוספת" הוא אמר. "סיפורי מכשפים בנויים סביבה. אנו נדבר על החלטה מסוימת זו כאשר נגיע לדון בליבה בסיסית זו."

(באותו עמוד)

.

ראשית אתם מוזמנים להוסיף בספריכם את המשפט המסומן בקו תחתון. חלק ממנו חסר בתרגום.

שנית, לפנינו, ככל הנראה, ליבה שביעית של כישוף. בתחילת הספר הוא מונה שש, בהן הספר עתיד לעסוק. ראו בפיסקה האחרונה של המבוא של הספר (עמוד 16).

שלישית, האם היה דיון על ליבה זו בספרות, כפי שמבטיח דון חואן?
דיון מפורש אין בוודאות.

.

אני רוצה להציע את ההשערה שהמקרה הדומה אצל קסטנדה הוא הסיירת הכחולה, אותה הוא חילץ משבי היצורים הלא-אורגניים {"אמנות החלימה").
כלומר, היא בתו.
לה-גורדה אומרת ב"הטבעת השניה של העוצמה" שלקסטנדה יש חור בצד ימין של איזור הבטן (בגוף הזוהר), כלומר הילד שיצר אצלו חור זה שייך למין האחר, כלומר, במקרה שלו זוהי בת.

ב"מפגשים עם הנגואל" יש פרטים נוספים על סיפור הסיירת הכחולה, ביניהם: דון חואן כאילו נתן לו ולאמה לאכול את בשרה הצלוי של הבת. לא נאמר שם שהיא בתו, אבל בתוספת הפרטים האחרים זה משתלב בפאזל.

אם ההשערה של הפוסט נכונה, ההקרבה שלו בחילוצה זוכה לאור חדש. כלומר, הוא כנראה זיהה את הנערה הכלואה כבתו.

השערה זו קשורה לליבה המופשטת "החלטתה של הרוח", אבל נראה שהיא לא ממש מחכימה אותנו אודותיה.

****************************************

מוסיקה מטונל אחר

ברחוב קטן בסינגפור 

הערות ותוספות

===========

2.6.21

הצתה מאוחרת: נזכרתי שאמי וואלאס סיפרה בריאיון שקסטנדה דיבר על הסיירת הכחולה כבתו, ובהקשר וולגרי שממנו משתמע גילוי עריות. וייתכן שיש עדויות לאמירה כזו, שהיא בתו, בדיווחים של משתתפי הסדנאות.

כלומר, ההשערה של הפוסט כבר לא כל כך פרועה.

==========================

3/6/21

הלכתי לחפש את הקטע שבו נאמר שהסייר הכחול הוא ילדה, ואני מגלה שנאמר שהוא הכיר אותה, מה שתומך מאד בהשערת הפוסט:

The person in front of me had solidified at the same rate. We stared at each other for a fleeting instant. It was a girl, perhaps six or seven years old. I thought I knew her.

==========================

3.6.21

ההנאה שבהמתנה - חידה
====================

.

"סבלנות [forbearance, אורך רוח] היא להמתין בסבלנות [wait patiently] - מבלי למהר, ללא חרדה - התאפקות [holding back] פשוטה ושמחה [joyful] ממה שצריך לקרות.

"זחלתי על 4 [groveled, התרפסתי] מדי יום," המשיך דון חואן, "לפעמים בכיתי תחת [הצלפות] שוטו של האיש. ובכל זאת הייתי שמח [happy]. האסטרטגיה של המיטיב שלי הייתה מה שגרם לי לעבור מיום ליום בלי לתעב את האיש. הייתי לוחם. ידעתי שאני ממתין וידעתי למה אני ממתין. בדיוק שם נמצאת השמחה הגדולה שבהיות לוחם [warriorship, לחימה]."

("האש מבפנים" עמוד 34 למעלה, תרגום שלי)

המילים בקו תחתון אומרות "המתנה בסבלנות" בנוסחים שונים.

.

ההמתנה הזו של הלוחם מופיעה גם ב"מתנת הנשר":

"לה גורדה נעמדה; היא הייתה מוכנה לעזוב. לקחתי אותה לטיול רגלי ברחבי העיר. היא נראתה מאוד שמחה [happy]. היא עברה ממקום למקום וצפתה [watching] בכל דבר, מזינה [feasting, מתענגת, משביעה, חוגגת כמו במשתה] את עיניה בעולם [בולעת את העולם בעיניה?].

דון חואן נתן לי את הדימוי ההוא [שלהלן]. הוא אמר שלוחם יודע שהוא ממתין ויודע גם מהו הדבר שלו הוא ממתין, ובזמן שהוא ממתין הוא מזין [feasts, מענג, חוגג] את עיניו בעולם. מבחינתו [של דון חואן] ההישג העילאי של לוחם היא השמחה [joy, עונג]. באותו יום בוואחאקה [Oaxaca] לה גורדה צייתה [was following] לתורתו של דון חואן לפרטי פרטים [to the letter, על הפסיק].

("מתנת הנשר" עמוד 74, תרגום שלי)

.

"גלגל הזמן", כידוע, משנה פה ושם את הגירסאות. את הציטוטים שהוא מביא. זה מזכיר את "דברי הימים", לא? ספר מאוחר שמציג את האירועים אחרת מהאופן שבו הם מוצגים בספרים הקודמים. ובאופן מקרי (?) גם שמו מצביע על דימיון לגלגל הזמן (דברי הזמנים).

"ההישג העילאי של הלוחם הוא ליהנות את הנאת האינסוף". [להתענג על עונג האינסוף]

A warrior's ultimate accomplishment is to enjoy the joy of infinity

.

לסיום, יש עוד קטע המדבר על ההמתנה הזו של הלוחם. הוא נמצא ב"מציאות נפרדת", ולא מוזכרת שם השמחה/הנאה, אלא במרומז.

"לוחם יודע שהוא ממתין ומהו הדבר שלו הוא ממתין; ובזמן שהוא ממתין הוא לא רוצה כלום ולכן כל דבר קטן שהוא מקבל הוא יותר ממה שהוא יכול לקחת. אם הוא צריך לאכול הוא מוצא דרך, כי הוא לא רעב; אם משהו מכאיב לגופו הוא מוצא דרך להפסיק זאת, כי הוא איננו סובל מכאב [not in pain]. להיות רעב או כואב [פרשנות: כשהכאב הוא סבל ולא רק תחושה] פירושו שהאיש נטש את עצמו והוא כבר איננו לוחם; והכוחות של הרעב ושל הכאב שלו יהרסו אותו."

(פרק 9)

.

ההנאה המרומזת היא בכך שאם הלוחם אינו סובל, גם כאשר הוא חווה מחסור, אז יש מקום להבין שהוא כנראה נהנה.

הערת אגב, מעניין לשים לב לכך שהלוחם ממתין לרצון [his will] ובזמן שהוא ממתין לו הוא אינו רוצה [wants nothing] דבר.

.

החידה שואלת (לא אני) :

האם ההנאה תחת שוטו של הרודן הקטן היא אותה הנאה שבהזנת העיניים במראות העולם?

די ברור שכן, שהרי נאמר ב"גלגל הזמן" שזוהי הנאת [עונג] האינסוף.

.

חומר למחשבה.

==========================

5.6.21

היום, יום שבת, ה-5.5.21, הוא (כנראה) יום עוצמה =====================================

כך אמר קסטנדה, קסטנדה השועל :) . ("ככה סתם" של התרנגולים)

קסטנדה היה זאב שועלי, לא?

בסוף הפרק הלפני אחרון ב"מסע לאיכטלאן" מתברר שהקויוטה [coyote] היא החיה המלווה אותו, חיה שתספק לו מידע, אבל היא לא אמינה. והוא עלול להפוך להיות מכשף-קויוטה, אחד שלוקח מאחיו הקויוטים.

על פי "יקוש עם הכפיל" החיה המלווה את טאישה היא.... ?

תמונת ההשראה הבאה צולמה, בדרך לאילת (הופיעה באחת הקבוצות של אוהבי הארץ בפייסבוק).

==========================