ללא-רבב הוא פעולה המונחית על ידי הרגשה מסוימת

 

להלן קטע חשוב המופיע ב"יקוש עם הכפיל", ובו אמירה שעלולה ללכת לאיבוד בים המידע שבספר.

.

[קרלוס מתרגם לטאישה את זולייכה:] "היא אומרת שאם לא תפסיקי לפנק את עצמך, מעט העוצמה שאגרת תפנה כנגדך ויהיה לך גרוע עוד יותר."

"מה אני יכולה לעשות?" שאלתי. "אמרי לי את הצעדים כדי שאוכל ללכת לפיהם."

"היא אומרת שאין צעדים", אמר קרלוס, "יש רק הרגשה כוללת שמגיעה כאשר מחליטים בלב שלם ללכת בדרך הידע באופן שהוא ללא רבב. זולייכה אומרת שאת עדיין חסרה את ההרגשה הזו."

(עמוד 117)

.

מהקטע הקצר ברור שללא-רבב מנוגד לפינוק עצמי.

הצעתי בזמנו שללא-רבב הוא אקט שיש לו שלושה מרכיבים, מה שקרוי (ב"מסע לאיכטלאן", אם אינני טועה) "האסטרטגיה המשולשת": ריחוק רגשי [detachment, אי אחיזה], המוות כיועץ, וכוונה בלתי כפיפה [נחושה].

המבנה המשולש הזה מרומז לדעתי גם ברעיון המופיע ב"יקוש עם הכפיל", שלפעול ללא-רבב פירושו להגיד היי, תודה, וביי, כולן באקט אחד.

.

הרעיון שללא-רבב הוא פעולה (או אופן פעולה) - שלא נוכל לטעות אם נאפיינה כ"עשיית הדבר הנכון" - פעולה הנעשית מתוך ציות להרגשה מסוימת, רעיון זה נמצא בספרות, אבל נדמה לי שרק כאן הוא מובא בצורה כה מפורשת.

*****************************

25.11.21

פרק האודיו שני של "להתעורר אל החלום"

https://soundcloud.com/yuli-shoshan/nsvwe5j5laja?si=a46c6a2f17e940d18b5abead0b12cccb

=======================

25.11.21

לגבי רכישת עותק פיזי של "יקוש עם הכפיל"

=================================

מי שמעוניינ/ת בעותק פיזי של "יקוש עם הכפיל", שישלח מייל לכתובת:
avicon_galil@yahoo.com ויאמר זאת. המחיר יהיה כ-60 שקל. (נכון ל-50 עותקים). על כל 25 נוספים המחיר יירד בכ-5 שקלים, ולהיפך. אם קיבלת מייל בנושא זה מהוצאת טולטק והשבת לו, אנא, אל תשיב/י שוב. ואם לא קיבלת מייל, כנראה שאינך רשום שם (למה את/ה מחכה   )
במייל הבא לנרשמים אשלח מחיר סופי ופרטים לתשלום.

.

מוסיקה

=======================

26.11.21

להוציא בימים אלה ספר לאור בישר-הל, זה כמו להדפיס ספר בבוקרו של ליל הבדולח.

.

השער הרביעי של החלימה

=====================

השער הרביעי של החלימה הוא מצב שבו גוף האנרגיה (הכפיל) מגיע למקומות ממשיים (קונקרטיים) בעולם הזה, או למקומות שקיימים מחוץ לעולם הזה, או למקומות ממשיים שקיימים רק בהתכוונות של מישהו אחר (בחלום של מישהו אחר/ים). (ראו בפרק "הדייר" שב"אמנות החלימה")

לדוגמה, הממרה את המוות לקח/ה את קסטנדה לתוך חלומה, כלומר לעיירה בעלת כנסייה שקיימים רק בחלומה (וכנראה גם בחלומם של המכשפים הקדומים שיצרו את המקום ההוא במשותף). ליתר דיוק, הכנסייה שבחלומה איננה מצויה רק בחלומה, אלא היא נגישה בעיקרון לכל חולם. אולם, העיירה שמחוץ לכנסייה נמצאת רק בחלומה (ובחלומותיהם של המכשפים הקדומים).

תהייה

האם כשאנו קוראים סיפור (או צופים בסרט), האם איננו נמצאים בחלומו של מישהו אחר, ולכן נמצאים בשער הרביעי של החלימה?

אם לא, מהו ההבדל?

.

שבת שלום.

=======================

28.11.21

מבט ממעוף הציפור על הדרך
======================

הקטע הבא לקוח מ"יקוש עם הכפיל" מתוך הפרק "גוף האנרגיה".

.

=======================

30.11.21

קפלי חלימה
===========

[דון חואן לטאישה:] "בקרוב החבורה שלי תעזוב על כנפיים אלה [כנפי ההתכוונות], אבל אנו ניפגש שוב, אי שם בקפלי החלימה, ומשם נשגר את עצמנו אל החופש."

("יקוש עם הכפיל", בפרק האחרון)

.

התבליט הבא מופיע על פירמידה באמריקה ומומחים אומרים שהוא מתאר את הנחש בעל הכנפיים הנקרא "קצאלקואטל". [כנפי נוצות, feather winged serpent]

אני חושב שהנחש הזה הוא הנשר, והרצועות המקבילות הן האצלותיו.

ועל כן, הדמויות הנמצאות בהתעקלות ההאצלות נמצאות בקפלי חלימה.

אבל זו דעתי הלא-מלומדה (ואני כבר לא אומר אמן לדיעות של מלומדים, עיין ערך "המומחים לבריאות העם". חוץ מזה שאני לא עם   )

======================

1.12.21

ציפרים מנוונות
============

על מי נאמר ציפרים מנוונות?

עלינו, כל עוד אנו "מוגלגים" (אם לשאול את המונח מ"הארי פוטר").

הקטע הבא לקוח מ"מפגשים עם הנגואל" (עמוד 28) והוא מציע עוד מבט ממעוף הציפור, ציפור לא מנוונת, על הדרך הטולטקית.

לפני כשני פוסטים הבאתי קטע מ"יקוש עם הכפיל", שראיתי בו מבט ממעוף הציפור על הדרך, וניתן לראות את הדימיון בין שני הקטעים.

הקטע אומר שאם לא נפרוש כנפיים, ונמשיך לחוג סביב העצמי "החשוב" שלנו, נשמש מאכל לנשר.

המושג "כנפי התפיסה" שנמצא בספרות, מביא למחשבה שלא מדובר במטפורה, אלא בכנפיים ממש.

.

======================

2.12.21

היום, יום חמישי, ה-2.12.21, הוא, כנראה, יום עוצמה.

יום המגיע במחזוריות של 18 יום, בו אנרגיה מהיקום שוטפת את הארץ ומזינה אותו.

(הציור הוא של ז'ורז' סרה, המאה ה-19)

======================

מוסיקה

מ"הטנגו האחרון בפריס"

יקוש עם הכפיל מהדורה 2

 

ערכתי כמה תיקונים קלים, בעיקר של איות (הקובץ הקודם לא זכה לבדיקת איות), ועוד שינויים קלים אחדים. לא משהו קריטי.

מומלץ להוריד ולזרוק את הקובץ הקודם.
אני מעריך שזו תהיה הגירסה של המהדורה המודפסת.

https://drive.google.com/file/d/13QGQ429fwJ6F7kdqeUucM-wMjWp4Kypg/view

=========================

19.11.21

איך לא ראיתי את זה ?!
====================

את הלוחם-הרואה, ובטח את הנגואל, אי אפשר להפתיע. הוא מקדים את המציאות, או כפי שדונה מרסדס אמרה על עצמה ב"חלום המכשפה", "אני מקדימה את עצמי בצעד".

ועם זאת, יש מקרים שהנגואל עומד מופתע נוכח אירוע שהיה בלתי צפוי עבורו.

אירועים אלה אינם צפויים, כי הם התערבויות של הרוח בעולם. התערבות הרוח איננה צפויה, וכל מה שקשור ברוח איננו צפוי, לדוגמה: עד לאן יגיע פלוני בדרך הלוחם.

.

מקרים כאלה של אירועים בלתי צפויים מוזכרים בספרות, בין היתר, בהקשר של הופעת חניך/ה פוטנציאלי לפני הנגואל המחפש ממשיך.

1. מסופר שכשדון חואן הירוי הופיע לנגואל חוליאן, האיש שרדף אחריו, כשאקדחו בידו, נתקל בנגואל חוליאן להפתעתו של הנגואל.

2. הנגואל-לעתיד לוהן הסיני, יצא ברגליים כושלות מבר בעיר הנמל ורקרוז שבמקסיקו, בגלל אירוע מסוכן (הופעת הרוח הולכת יד ביד עם הופעת המוות) ונתקל בנגואל סנטאיסטבן שעבר ברחוב. (מוזכר ב"מפגשים עם הנגואל" עמוד 191 למטה).

זכרתי שאירוע זה מוזכר בעוד מקום בספרות, אבל בחיפוש זריז לא מצאתי אותו. אם מישהו זוכר היכן, ויטרח לשתפנו, יבוא על הברכה (אני משער  )

.

מסקנה פשוטה מתבקשת, והיא דרך להביט על אירועים בחייך:

אין מה להלקות את עצמך במחשבות מייסרות מהסוג: "איך לא ראיתי ש...", "איך לא חשבתי על...", כי אז הייתי פועל אחרת, ולא היה קורה מה שקרה.

אני סבור שקרוב לוודאי שלא יכולת לראות: אם זה משום שהייתה כאן התערבת הרוח, או שהרוח היא האחראית ל"עיוורון" הזה שלך, או שמקור העיוורון בתימרון של המערכת הטפילית, המתמרנת את גורלותיהם של האנשים לצרכיה.

.

דוגמה, אולי לא הכי טובה, אבל זה מה שעולה אצלי כרגע:

את/ה נתפס "עם התחתונים למטה", בזמן שאתה מרגיש כאילו אין סיבה ש"ייתפס לך הרוכסן", ויש לך תחושה שמשהו מנע ממך להצליח בפעולה שתמיד הלכה חלק, ועכשיו אתה במצב מביך נוכח אנשים. אני סבור שבמקרים כאלה את/ה שימשת, מבלי שהתכוונת לכך, שחקן בדרמה של אחרים. הפאשלה שלך נועדה בשבילם, היא שימשה לתימרונם, לשינוי דעתם הכללית, ו/או עליך, במקרה ויש ביניכם היכרות.

כלומר, כולנו שחקנים בעל כורחנו בדרמות של אחרים. הרואים אינם פטורים מהכפייה הזו (פקודות הנשר?), הם "פשוט" מקבלים כל "על כורחי" כזה, מתוך בחירה מודעת, מתוך הסכמה.

.

דרך אגב, טאישה נתפסה עם המכנסיים למטה, במובן המילולי, נוכח אנשים, וכל זאת בגלל התערבות ה..... נגואל (מופיע בספרה הראשון).

.

זו הייתה הצעה פרשנית לשיפוטכם.

.

מוסיקה

קצת ברי וויט בשביל הוויברציות הנכונות :)

שבת שלום.

=========================

20.11.21

בעלות על נכסים היא לא עובדה אנרגטית
===============================

המושג "עובדה אנרגטית" לא ממש מופיע בספרים העיקריים, אלא יותר בשוליים שלהם: פעם או פעמיים ב"מעברים קסומים", ושאר המופעים בכתב העת "קוראי האינסוף". אשר עבדכם הכין לו תרגום עברי, שעדיין במצב של טיוטה.

אבל זכור לי שישנה אמירה של דון חואן על כך שמשהו הוא איננו בגדר עובדה אנרגטית, אבל הוא כנראה הוא לא השתמש במונח זה.

כל מה שנתפס בראייה (שהיא ראייה ישירה של אנרגיה) הוא עובדה אנרגטית. הנה שתי דוגמאות המופיעות ב"קוראי האינסוף":

- העובדה שאנו נמצאים על הדרך אל מותנו היא עובדה אנרגטית.

- העולם הוא טורף במידה המקסימלית שהוא יכול להיות, טורף במובן של התכוונות למבחן בלתי פוסק של המודעות.

.

אני מציע שבעלות על נכסים כלשהם היא לא עובדה אנרגטית. כלומר, הרואה לא ימצא ברובד האנרגטי של העולם ביטוי לעובדת בעלותך על דירה, או מכונית, או יאכטה.

אני ממשיך ומציע שכל מה שהוא בגדר מוסכמה חברתית הוא חסר בסיס אנרגטי.
ובין המוסכמות הכי יסודיות של החברה נמצא הכסף. למרשרשין ולמצלצלין אין (כמעט) שום ערך מלבד הערך המוסכם שלהם.

מי מנהל את רישום הבעלויות על הנכסים? המדינה, המייצגת את החברה.

ואני תוהה: כשאתה מהלך על פיסת קרקע הרשומה על שמך ברשומות המדינה (בפנקסים של רשם המקרקעין), אחרי ששעבדת את חייך לרכישתה, כלומר לרישומה אצל הרשם, האם הקרקע יודעת שהיא שלך? 

האם רואה יוכל לראות שאתה הבעלים החוקי של הקרקע?

=========================

22.11.21

אלוהי הדברים הקטנים
===================

כמה הרהורים שמוליכים לאן שכל הדרכים מוליכות, כולל דרך עם לב: לשום מקום 

הקטע הבא לקוח מ"מציאות נפרדת":

"עכשיו אתה יודע שאתה ממתין לרצון שלך. אתה עדיין לא יודע מה זה, או איך זה יכול לקרות לך. אז צפה היטב בכל מה שאתה עושה.

עצם הדבר שיכול לעזור לך לפתח את הרצון שלך הוא בקרב [amidst, בין] כל הדברים הקטנים שאתה עושה."

.

ואני שואל:

מהו הדבר הזה?

.

הקטע הבא לקוח מ"סיפורי עוצמה":

"האם הנגואל הוא הישות העליונה, הכול יכול, האלוהים?" שאלתי.

"לא. גם אלוהים הוא על השולחן. בוא נגיד שאלוהים הוא מפת השולחן".

הוא עשה תנועה מבודחת של משיכת המפה כדי לערום אותה עם שאר הפריטים שהניח מולי."

.

אלוהים כמפת השולחן הוא בעצם המצע שעליו נמצאים כל הדברים שאנו יכולים לחשוב עליהם, ואם נסלק את המפה, כלומר את המחשבה שלנו אודות אלוהים, יתמוטט כל עולמנו, הטונל שלנו.

ב"האש מבפנים" אומר דון חואן שאלוהים הוא המרכיב הכי יציב ברשימת המלאי שלנו. הוא הדבק שמקבע את נקודת המאסף למקומה, וכדי להניע את הנקודה ממקומה יש לשחררה מכל כבליה, ולכן יש לראות את האלוהים, כלומר את תבנית האדם.

.

ב"האש מבפנים" נאמר גם שהרצון הוא המקבע את נקודת המאסף למקומה, והוא פן של ההישרה [alignment]. לעומתו, הפן של ההישרה המשנה את מיקום הנקודה נקרא כוונה.

אז מי מקבע את הנקודה למקומה, הרצון או המושג הקרוי אלוהים [God]?

אני נוטה לחשוב שהרצון האוחז במושג אלוהים מקבע אותנו, ואם נסיט את הרצון ממושג האלוהים, הרצון יוכל להיאחז בעולם אחר.

ולכן, שחרור הרצון הוא שחרור שלו [ושלנו] ממושג האלוהים.

.

טענת נגד לפרשנות זו:

צימוד נוסף בין הרצון לאלוהים ישנו באותו מקום ב"סיפורי עוצמה", שם אומר דון חואן:

"אי אפשר לראות את אלוהים כשנרצה בכך [at will], אפשר רק לדבר עליו".

ואני חושב שיש להבין את הטענה כאומרת: אלוהים אינו נתפס באמצעות הרצון.

אמירה זו לכאורה סותרת את טענתי שהרצון הוא שאוחז באלוהים, ושדרך אחיזה זו מתקבע עולמנו.

.

חומר למחשבה.

=========================