בפרק "השער הראשון של החלימה" שבספר "אמנות החלימה" אומר דון חואן שלהתכוון פירושו למקד את הכוונה על מה שרוצים להתכוון אליו, ושאמירה זו אמנם נראית כלא אומרת הרבה לשכל, אבל צריך להפנות אותה אל גוף האנרגיה (הכפיל), והוא יבין אותה אחרת מאשר השכל.
"באיזה אופן יבין גוף האנרגיה את האמירה ההיא, דון חואן?"
"במונחים של תחושה גופנית, ותחושה זו קשה לתאר. תצטרך להתנסות בה כדי להבין על מה אני מדבר."
(עמוד 31, שורות אחרונות)
מיד אחר כך חובט בו דון חואן את חבטת הנגואל והם מגיעים לעיר שנמצאת מעבר לעולם הזה. עיר שעושה רושם שהיא נמצאת באירופה הצפונית (לא בארצות הים תיכוניות), אולי ליטא.
.
אני חושב שהם הגיעו לעולם התאום, שם נמצא עולם המכשפים. למה? כי נאמר שלא היו באותה עיר מכוניות, וכזכור, בעולם המכשפים אין מכוניות. העולמות חופפים רק חלקית, ולהבנתי, נמצאות באותו מרחב, אבל מכוניות אין שם (ועל פי ההצעה שלי לאחרונה, גם דיאודורנטים אין שם).
.
מהי התחושה הגופנית הקשורה בהתכוונות?
כאשר קסטנדה הגיע בתוך אותו חלום לתובנה לגבי החלימה ולגבי המקום שאליו הם הגיעו, והוא רצה לספר זאת לדון חואן, הוא פנה אליו, ואז רוח חמה מוזרה חדרה לסינוסים שלו, והוא מצא את עצמו בחזרה בעולם הזה, בביתו של דון חואן.
אני רוצה להציע שייתכן וכאן מצויה התחושה:
כמעט תמיד, אם לא תמיד, דון חואן נמצא לימינו (הוא השומר של הטונל של קסטנדה, ואילו חנארו אחראי על גוף האנרגיה שלו, ונמצא תמיד לשמאלו).
כשהוא פנה אל דון חואן, כלומר ימינה, והוא עשה זאת עם גוף האנרגיה שלו, ואז הוא חזר לעולם הזה.
כלומר, ההתכוונות קשורה בהסטת המבט "הפנימי", טענה שיש לה תמיכה במקומות נוספים בספרות.
.
ןלקינוח עוד הרהור:
האם הרוח (wind) שנכנסה לסינוסים שלו היא המקבילה לרוח (wind) שנכנסת ומשתכנת ברחם של מכשפות? כלומר, האם הסינוסים הם המשכן של הרוח (תרתי משמע) בגברים?
************************
מוסיקה
*******************************
תחושה נוספת המוזכרת בקטע הנ"ל מופיעה בחזרתו לעולם הזה, ולכן עשויה להיות מועמדת לתואר היא:
"חשתי במין גירוי מוזר במקלעת השמש שלי, ובשל כך היו נשימותיי קצרות ומכאיבות".
(עמוד 33)
.
.
הבהרה, ככל הנראה מדובר בתחושה הגופנית של התכוונות [intending] ולא של כוונה [intent], כלומר מדובר באימוץ כוונה חדשה, כלומר החלפה של כוונה קיימת, והפוסט מציע ששינוי זה מתבטא בגוף בהסטה של המבט לכיוון אחר.
*******************************
17.12.21
מקומות עוצמה תאומיים בארץ ישראל?
================================
================================
המושג "מקומות עוצמה תאומיים" מופיע ב"יקוש עם הכפיל", ובשום מקום אחר בספרות שלנו, לפחות לא באופן מפורש.
הוא מופיע בספר השני של טאישה בתחילת הפרק "גוף האנרגיה".
בין שתי הפסגות הללו ישנו עמק עמוק.
הוא מופיע בספר השני של טאישה בתחילת הפרק "גוף האנרגיה".
בין שתי הפסגות הללו ישנו עמק עמוק.
.
במקום לשרך את רגלינו עד למקסיקו, כדי לאתר את זוג מקומות העוצמה של המכשפים הקדומים, האם יש בארץ ה move-תחת מקום החשוד בתואר זה?
בעיניו של כותב הפוסט יש חשוד:
הר הקללה והר הברכה, כלומר, הר עיבל והר גריזים.
ברור מהמקרא שהר עיבל (הר הקללה) נמצא בעבר הירדן המערבי, והר גריזים (הר הברכה) בעברו המזרחי.
אם ההרים הללו, המוזכרים במקרא, הם אכן זוג מקומות עוצמה תאומיים, אז כנראה שישנו קו ראייה ביניהם, ואז ייתכן ששכם המוזכרת במקרא איננה שכם (נבלוס) של היום.
.
התאומיות הזו קשורה לדעתי גם לתאומיות של היקומים התאומיים.
ביקום התאום נמצא עולם המכשפים, אליו מגיעה טאישה בפרק האחרון, "הצד האחר".
ביקום התאום נמצא עולם המכשפים, אליו מגיעה טאישה בפרק האחרון, "הצד האחר".
**************************
הערת אגב, מעניין שהספר הראשון של טאישה מסתיים בהצצה שלה לתוך העולם האחר, המסיבה [party, מילה שמציינת גם את חבורת המכשפים], עם כוונה לחבור אליהם, והיעד הזה מושג בסוף הספר השני שלה.
.
שבת שלום.
==========================
19.12.21
היכן המעבר הקסום האבוד ?
========================
========================
אם היינו יודעים, הוא היה פחות אבוד, לא? 
אני מדבר על המעבר הקסום המיועד לחישול גוף האנרגיה.
.
נלידה: "למעבר קסום אחד [מסוים] יש באופן מיוחד את הכוונה לחשל [forge] את גוף האנרגיה", היא אמרה, "ומתישהו מישהו יראה לך אותו."
("יקוש עם הכפיל" עמוד 240)
.
האם המעבר הקסום הזה מתואר בספר?
במפורש, בטוח שלא.
אני מהמר שהוא נמצא בספר האבוד של קרול טיגס "סיפורי אנרגיה", וזאת מהשיקול הבא:
בהמשך הספר נאמר:
"השאירי את העצמי מאחור, ותוכלי ללכת לכל מקום," אמרה קרול, "המשימה שלך היא למוסס1 כל מה שגורם לאדם להיות מקורקע בעולמם של בני האדם."
"אז אני אשאיר הכל כאן", אמרתי.
דון חואן חייך. הוא יעץ לי שבזמן שאנו נמצאים בעולם היומיומי, כל האנרגיה שמופקת2 מעבודת הסיכום ומפעולות חסרות רבב תוכל לחצות3 ולהתאחסן כאן איתם. קרול תישאר [כאן, בעולם התאום] כדי לשמש כמגדלור, וכדי לעזור לגבש4 את הכפיל[ים] שלנו. ככל שנהיה יותר ללא-רבב, וככל שנמעיט בהדגשת5 העצמי הפרסונלי שלנו, כך יותר נחזק6 את הצד האחר שלנו, או גוף האנרגיה שלנו.
"אתם תהיו כמו סנאים האוספים אגוזים לחורף," אמרה קרול. "העצמי-ים האנרגטיים שלכם יתחזקו ויהיו תמציתיים7 יותר, עד שיום אחד תוכלו להטות את כפות המאזניים ולמצוא את כוּליוּת הווייתכם בצד זה, בלי שיישאר דבר בעולם הקופים האנושיים8."
ביום ההוא, היא אמרה, אנו נהיה בלתי ניתנים לראייה לעין האנושית, ונגבש את כוליות עצמנו בצד האחר."
(עמוד 422-423)
.
כלומר, קרול טיגס, האישה-נגואל, היא הממונה בעולם האחר על גיבוש הגופים האנרגטיים של אנשי חבורתה, והיא גם אמורה לחזור אל העולם הזה ולהיפגש איתם [היא הראתה לטאישה טבעת שתשמש סימן], כלומר אז היא תוכל להראות לה את המעבר הקסום.
************************
אני רק מקווה שגם אתם מתכוונים את הופעת הספר האבוד של קרול טיגס "סיפורי אנרגיה".
.
מוסיקה
השיר הקודם נקרא "ליד הים". השיר הזה נקרא "על החוף".
=========================
20.12.21
היום, יום שני (אם להאמין להם), ה-20.12.21 (אם להאמין להם), הוא כנראה יום עוצמה.
במחזוריות של 18 יום, אנרגיה מהיקום שוטפת את (כדור) הארץ ומזינה אותו.
========================
21.12.21
תאריך מעניין, מלבד היותו היום הקצר בשנה, יום של תפנית בתנועת השמש.
.
האם ישנו עוד ספר אבוד?
=====================
=====================
הופעת הספר האבוד של טאישה "יקוש עם הכפיל" פתחה את התיאבון להופעת עוד ספרים אבודים
.
הקטע הבא הוא הפיסקה הלפני אחרונה ב"יקוש עם הכפיל":
.
"הוא [דון חואן] וקבוצת המכשפים שלו אגרו, במהלך חיים שלמים של אימון, מספיק אנרגיה בכדי לחצות1 הלוך ושוב [אל העולם התאום] מבלי לאבד את מודעותם, את שליטתם2 ואת פּיכּחונם3. עם אימון גם אני אוּכַל לבצע את החציה4 הגדולה ולהיות בעלת מספיק אנרגיה, לא רק כדי לתפוס את העולם התאום, אלא להחזיק את המיקום הזה של נקודת המאסף מספיק זמן כדי לזכור אותו לפרטים. ובתוספת אנרגיה, להיות מסוגלת לתאר את המקום ואת הדרך5, כך שהמאזין בצד הזה יוכל להבין6 אותם, ואולי אפילו לעשות את המסע הזה בעצמו.."
(עמוד 432)
.
האם יש כאן רמז לספר נוסף הצפוי להיכתב (או להיקרא מהאינסוף) על ידי טאישה לכשהיא תצבור מספיק עוצמה?
או שמא, הספר שלפנינו מספק את הסחורה הזו?
או שמא, הספר שלפנינו מספק את הסחורה הזו?
*********************
עדכון: כתבתי כאן שהדפסת הספר "יקוש עם הכפיל" אמורה להגיע לידיי בסוף השבוע הקודם. באופן בלתי מפתיע התאריך נדחה להיום, ואחר כך בעוד יום, כנראה למחר.
לממתינים, איזרו עוד קצת סבלנות.
לממתינים, איזרו עוד קצת סבלנות.
==========================
22.12.21
האם העולם התאום הוא עולם הצללים?
===============================
===============================
טאישה הגיעה בספר הראשון, ביחד עם קלרה, אל עולם הצללים.
בפרק האחרון של "יקוש עם הכפיל" היא מגיעה לעולם התאום. אזכורים רבים של צללים וחשיכה קודם למעבר שלה רומזים, לדעתי, שישויות העולם התאום מופיעות בעולם הזה, הרגיל, כצללים.
הנה כמה ציטוטים מהפרק האחרון:
.
"הפאטיו הקטן היה המון צללים צפופים."
[...]
"הפעם האיש [סילביו מנואל] יצא בפתאומיות מהצללים ונעמד לפניי [...] הוא נמס לתוך החושך באותו אופן מסתורי שבו הוא הופיע."
[...]
"הפעם האיש [סילביו מנואל] יצא בפתאומיות מהצללים ונעמד לפניי [...] הוא נמס לתוך החושך באותו אופן מסתורי שבו הוא הופיע."
[...]
זולייכה: "אדון הכוונה הראה לך הרגע איך להתמזג עם החושך" היא אמרה. "אל תפחדי מהחושך. חבקי אותו. היי אחת עם הלילה. הפכי לבלתי ניתנת לראייה, כמוהו."
אנו זוכרים מספרי קסטנדה את האמירה של דון חואן: "בלילה הכל צל".
.
כשטאישה מצליחה לכאורה במשימתה, ונמסה אל תוך החשיכה, היא מגיעה לעולם התאום. היא מוצאת את עצמה ישובה על אותו ספסל, ושם בפאטיו נמצאים גם אנשי החבורה של דון חואן והחבורה של קסטנדה, כשהפעם כולם נמצאים בעולם התאום.
כלומר, יש מקום להסיק שקודם לכן, בקשב הראשון, הם נראו לה כצללים.
==========================
25.12.21
העולם בנוי משכבות, כמו בצל
=======================
=======================
האמירה הזו מופיעה בכמה מקומות בסיפרות שלנו. אחד המקומות הוא "אמנות החלימה" עמוד 159. שם נאמר שלכל שכבה יש גוון אחר של זוהר. לעולם הנוכחי שבו מתקיימת האנושות יש גוון לבן.
אני רוצה להציע את ההשערה (היפותזה) שהעולם הידוע, הנתפס בחושים של הגוף הפיזי, מורכב משבע העולמות הלא-אורגניים, כלומר שבע העולמות הללו משתתפים בבניית העולם הנתפס, כשכל שכבה תורמת את תכונותיה, לדוגמה, גוונים שונים נוכחים יחדיו בשדה התפיסה, אבל הם מגיעים משכבות שונות. צלילים שונים, טעמים שונים, אמוציות שונות... באים מעולמות שונים, משכבות שונות, אבל אנו לא מודעים לכך.
הסירטון הבא יכול לשמש מודל טוב לטענה המוצעת.
יצירות האמנות האלה (המשל) עשויים משכבות שונות, שביחד, מזווית מסוימת, יוצרים את העולם המוכר. מזווית זו איננו ערים לעובדה שהם מגיעים משכבות שונות.
מנקודת המבט המיוחדת הזו (בנמשל) החושים נמצאים בסינכרון זה עם זה.
יצירות האמנות האלה (המשל) עשויים משכבות שונות, שביחד, מזווית מסוימת, יוצרים את העולם המוכר. מזווית זו איננו ערים לעובדה שהם מגיעים משכבות שונות.
מנקודת המבט המיוחדת הזו (בנמשל) החושים נמצאים בסינכרון זה עם זה.
מוסיקה
חוסה פיליסיאנו
היום, ה-25.12.21 הוא יום ההולדת של ישו, וגם של קרלוס קסטנדה.
======================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה