הגירסה הזו, שמספרה 3, עיקרה ריווח השורות על מנת לאפשר קריאה נוחה יותר של מהדורת הדפוס, אבל זה הוביל להגדלת מספר העמודים, ולשינוי המיספור.
מומלץ להוריד אותה ולהשליך את הקודמת. זו גם הגירסה שנמסרה (פחות או יותר) לבית הדפוס היום.
מחר כנראה אקבל עותק דוגמה, ואם לא יהיו בעיות נתקדם אל ההדפסה. אעדכן את מי שהביע את רצונו בעותק פיזי.
בנוסף יש בגירסה זו גם ליטושים אחדים של הטקסט, וגם את הכריכה בגירסתה האחרונה, שעליה עמלו אורן כנען וליאורה אדריך ליבמן.
בהזדמנות זו, תודה לליאורה ולאורן, וגם ל-שרון מויאל שעזרה לי להבין את הקטע הבוטני הקשור בצמח האנג'ליקה.
ותודה לכם, שהייתם שם ( ולא כאן 
)
)בתקווה שלא יהיו עוד עידכונים וגירסאות בעשור הקרוב.
**************
תגלית לא נעימה, מתברר שהמיספור של הערות השוליים משבש את אפשרות החיפוש. אם למישהו יש תובנה או פיתרון, אשמח לשמוע.
לינק להורדה:
הערה
מי שהיה זריז והוריד את הקובץ, לפני 13:02 היום, 8.12.21, אחד הפרקים האחרונים בתוכן העניינים, "להיפרד לשלום" החליט להתבלט. אם הוא בולט אצלכם, מוזמנים להוריד את הקובץ המתוקן בלינק שבפוסט.
**************
.
מוסיקה
:החטא הגדול מבחינת הטולטקים
לא לשחרר. כלומר להיצמד רגשית, לאחוז.
9.12.21
כשתינוקות וחיות לא אוהבים את נוכחותך
===============================
ייתכן שזה משום שהכפיל שלך, אותו חלק מהכפיל המצוי בתוך גופך, מבצבץ דרך שערי גופך.
הקטעים הבאים לקוחים מספרה הראשון של טאישה אבלאר: "מעבר המכשפים".
.
"לחיות ולתינוקות", [אמיליטו] המשיך, "אין בעיה לתפוס [perceive] את הכפיל [של מישהו אחר], ולעתים קרובות הם מבולבלים [disturbed, מוטרדים] ממנו".
ציינתי שבעלי חיים לא אהבו אותי במיוחד, ושחוץ ממנפרד התחושה הייתה הדדית.
"חיות לא אוהבות אותך", הבהיר, "כי חלק משערי הגוף שלך מעולם לא נסגרו לגמרי, והכפיל שלך נאבק לצאת החוצה.
[...]
"ומה עם ילדים, במיוחד תינוקות?" הוא שאל. "האם הם לא צועקים כשאת מרימה אותם?"
הם בדרך כלל עשו זאת, אבל לא סיפרתי לשרת.
[...]
בפעמים הבודדות שהייתי בקרבת תינוקות, הם היו מתחילים לבכות ברגע שהתקרבתי אליהם.
תמיד אמרתי לעצמי שזה בגלל שחסר לי אינסטינקט אימהי.
[...]
אתגרתי אותו להסביר איך זה שחיות ותינוקות יכולים לחוש את הכפיל [שלי] כשאני עצמי לא ידעתי שהוא קיים. למעשה, עד שקלרה והנגואל סיפרו לי על הכפיל, מעולם לא שמעתי על דבר כזה, וגם מעולם לא פגשתי מישהו שידע אודותיו.
הוא דחה אותי, ואמר שמה שחיות ותינוקות חשים אינו קשור לידיעה, אלא לעובדה שיש להם את הציוד לחוש אותו: השערים הפתוחים שלהם.
הוא הוסיף שהשערים הללו פתוחים [receptive, קולטים] באופן קבוע אצל חיות, אך בני אדם סוגרים את שעריהם ברגע שהם מתחילים לדבר ולחשוב, והצד הרציונלי שלהם תופס את השליטה.
(עמוד 233-234)
.
אני תוהה אם השערים אצל טאישה לא היו פתוחים בגלל שהנגואל חיבר אליה סיב אנרגטי שאיפשר למכשפים לעקוב אחריה (כמסופר בספר), סיב שגם גרם לכך שכתף אחת שלה תהיה מוגבהת מהאחרת (על פי זיכרוני
.
מוסיקה
Oli silk - latin haze
========================
10.12.21
מהגל האדום לגל הירוק
או
לצאת מהמסלול של אי ההצלחה
=========================
או
לצאת מהמסלול של אי ההצלחה
=========================
הקטע הבא (בדילוגים) לקוח מ"יקוש עם הכפיל".
.
דון חואן: "עורבים יכולים להיות נושאי מסרים, אבל קל לשגות בפירוש האותות."
"מה קורה אם אתה טועה בהבנת המסר?" שאלתי.
"כל מיני דברים מצערים," אמר בחגיגיות. "את עלולה לנוע במלוא המהירות קדימה, בעוד את אמורה להישאר במקומך בהמתנה1. או שאת עלולה להחמיץ פנייה הולמת2 בדרך, כי את מהססת לפעול".
[...]
בעולמו של הלוחם, העיתוי הוא מכריע1. אם את מחמיצה את ההזדמנות שלך, ייתכן שהיא לעולם לא תשוב."
הפסקנות שבדבריו עשתה לי צמרמורת. ידעתי למה הוא מתכוון. ישנו מצב של הימצאות מחוץ לסנכרון עם החיים. זו תחושה של חוסר איזון פנימי; של אף פעם לא לתפוס את פסגת הגל ולרכב עליו, אלא הוא תמיד נשבר עליך. לכן, במקום נסיעה עוצרת נשימה, מרגישים ממוטטים, מוכרעים2, כאילו משהו התרסק עליך בכוח מלא כשלא היית מוכן, או כשפחות ציפית לכך.
"לזה אני מתכוון בתזמון," הסכים דון חואן כשתיארתי בפניו את המצב הזה.
"מה גורם למצב זה של הימצאות בחוסר התאמה3?" שאלתי.
"אובדן החיבור שלנו אל הכפיל שלנו," הוא אמר.
[...]
"מה אם אתה פשוט לא יודע מה לעשות, או מתי לעשות את זה?" אמרתי בנימה מתלוננת.
"את חייבת לעצור ולחכות, עד שתתפסי [catch] את תנועת הדברים2," ענה דון חואן, "ולהקשיב לאותות3; לצְפּוֹת בסימנים4 הנפלטים5 מהעולם סביבך. הם פועלים ישירות על גופך האנרגטי. כמובן שבשביל זה את צריכה להיות נזילה לחלוטין ולצמצם את התשוקות6 שלך לאפס. את חייבת לא להרגיש שום חיפזון, ולהיות חסרת כל צורך לשלוט7 או לתמרן8 דברים. אז את יכולה להקשיב ללחישות העולם.
************
לכאורה מדובר על עולם המכשפים, אבל מהתיאור של טאישה על חוסר התזמון עם הגל, נראה שזה רלבנטי לכל אחד.
.
לפרשנותי, הבעיה היא שאת/ה נע על הגל האדום (של הרמזורים בעיר), והפיתרון הוא לעצור בצד, ולצאת לדרך מחדש בעיתוי אחר (הנכון), ואז תתפוס את הגל הירוק.
כלומר, חזור למיטה וצא ממנה בזמן הנכון.
כלומר, חזור למיטה וצא ממנה בזמן הנכון.
.
איך אפשר שלא להיזכר בשיר היפה (המוכר לדינוזאורים כמוני)
שיר מ-1971
Stop, Look, Listen To Your Heart
שבת שלום.
========================
11.12.21
קיבלתי היום מבית הדפוס עותק לדוגמה של הספר "יקוש עם הכפיל", והוא נראה טוב, ומעורר תחושה של התגשמות פלא.
הספר הזה אפוף בפלאיות, ולראות אותו כספר פיסי מעצים את תחושת הפלא.
אני חושב שאין עוד בעולם ספר פיסי של "יקוש עם הכפיל", אפילו לא באנגלית.
וכנראה אפילו לא גירסה דיגיטלית נוחה לקריאה. גירסת הטיוטה המקורית מאד לא נוחה לקריאה.
מחר, יום ראשון, אעדכן את מזמיני הספר בפרטים לרכישתו.
.
מוסיקה
========================
13.12.21
דין דיאודורנט כדין מכונית
====================
====================
הקטע הבא לקוח מ"יקוש עם הכפיל".
.
"הוא רחרח את האוויר כמה פעמים, כאילו ניסה לקבוע משהו. למעשה, הוא רחרח בכל הכיוונים, כאילו היה מריח משהו לא מוחשי1.
"מה אתה עושה, אמיליטו?" שאלתי. "האם שכחתי לשים הבוקר דיאודורנט?"
"אם כן, לא הייתי יודע על כך," הוא אמר. "אני מעונין לקבוע מי הם אלה שמשאילים2 לך את עוצמתם?"
(עמוד 376)
.
טאישה אומרת על אמיליטו שהוא מעבר לענייני גבר-אישה, אבל אני נוטה לחשוב שלא זו הסיבה לכך שהוא לא יבחין בהיעדר דיאודורנט.
לדעתי, ייתכן שהסיבה היא שבעולם המכשפים אין ריחות מלאכותיים כאלה, כמו שאין בו מכוניות. כזכור, ב"מסע לאיכטלאן" העלימו דון חואן וחנארו את המכונית של קסטנדה. למעשה, המכונית לא באמת נעלמה, אלא שהם עברו לעולם המכשפים, אותו עולם המכונה ב"יקוש עם הכפיל" העולם התאום. עולם זה חופף את עולמנו בהרבה דברים, אבל לא בכל. מכוניות אין בו, ואני מציע שגם ריחות דיאורנטים אינם בו.
.
.
מוסיקה
14.12.21
ניהול רומן עם הידע :)
========================
15.12.21
מביט מבעד לעיני קופים
====================
====================
כמה ציטוטים מ"יקוש עם הכפיל" על המורשת הקופית שלנו, ממנה עלינו להשתחרר, ולאחריהם שיר יפה שהיווה את הטריגר לפוסט.
האדם הוא קוף (ape), ולהשתחרר מהמורשת הקופית שלנו הוא בעצם (לפרשנותי), בטרמינולוגיה שנמצאת בספרי קסטנדה, להשתחרר מצורת האדם.
.
"המכשפים, כדי להיות חופשיים, מתנתקים ממורשת האדם1, או ממה שאנו מכנים המצב האנושי2," המשיכה נלידה. "באמצעות משמעת הם מסלקים את עצמם משרשרת הקיום הקופית3, [ונותרים] ללא עתיד או עבר שיכבלו אותם. הבודהיסטים קוראים לזה: 'לשחרר את עצמך מגלגל החיים'4. המכשפים מכנים זאת: להקיא5 את הקיום הקופי שלך6."
(עמוד 261)
.
העיניים שלנו מאומנות לחפש דברים. עבור חלקנו זה פנים יפות או אחוריים1, עבור אחרים זה פריטי לבוש. כולנו אוּלַפנוּ, כמו קופים, לתפוס2 ולחמוד דברים."
(עמוד 237)
.
"רק החירות יכולה להכניס שמחה ושלווה1 לחיינו", אמרה, "רק פעולות טהורות ומתוך ענווה2 יכולות למשוך3 עוצמה, הנדרשת כדי לחתוך דרך השיפוטים והעשייה של הקופים4".
(עמוד 258)
.
"יש לנו צד אחר שהוא לגמרי נסתר."
"איך את יודעת שהצד האחר הזה קיים, אם הוא מוסתר לחלוטין?" רציתי לדעת.
"מכשפים רואים אותו, וכולנו יודעים שהוא נמצא שם," היא הבטיחה לי, "אבל למרות שהוא כה קרוב - כי זהו ממש העצמי שלנו - הוא תמיד נשאר מחוץ להישג יד1. כל עוד אנו נצמדים לצורה הקופית שלנו, לעולם לא נוכל להתחבר אל2 אותו חלק אחר, החלק שהמכשפים מכנים גוף האנרגיה, או הכַּפיל."
(עמוד 276)
.
[קרול טיגס, האישה-נגואל]: "העצמי-ים האנרגטיים שלכם יתחזקו ויהיו תמציתיים1 יותר, עד שיום אחד תוכלו להטות את כפות המאזניים ולמצוא את כוּליוּת הווייתכם בצד זה, בלי שיישאר דבר בעולם הקופים האנושיים2."
(עמוד 423)
********************************
.
השיר הבא הוא של אמיר אור, משורר מומלץ.
ההבטה דרך עיני קופים הזכירה לי את האמירה של דון חואן, שהעיניים יכולות להביט בשעמום, בצפוי, במוכר, אבל הן יכולות גם להיות חלונות אל הנגואל ("סיפורי עוצמה", אם אינני טועה)
.
.
אֲנִי מַבִּיט מֵעֵינֵי הַקּוֹפִים
.
אֲנִי מַבִּיט מֵעֵינֵי הַקּוֹפִים
הַמְשַׂחֲקִים בְּגֻלְגָּלְתִּי בֵּין הַשְׁרָכִים;
אֲנִי נִשָּׂא בְּכַנְפֵי הַנֶּשֶר בְּעוּפוֹ
כִּי בָּאוּ מֵעַי בְּמֵעָיו;
בְּחֵיק הָאֲדָמָה
אֲנִי זוֹחֵל עִם הַתּוֹלָעִים
שֶׁאָכְלוּ אֶת עֵינַי מֵאֲרֻבּוֹתֵיהֶן;
אֲנִי יָרֹק וְצוֹמֵחַ בָּעֵשֶׂב
שֶׁדֻשַּׁן בִּבְשִָׂרִי הַנִּרְקָב.
גּוּף אֱלֹהִי שֶׁלִי,
מַה גָּדַלְתָּ מֵאָז!
========================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה