יש ספר בשם זה למשה קרוי. טרם הספיקותי לקוראו
אבל הספקתי לקרוא ולהאזין לכמה רעיונות אחרים שלו. בסוף הפוסט אביא ריאיון עם משה קרוי, ובו יש רעיונות המשתלבים עם התפיסה הטולטקית, לדעתי.הקטע הבא לקוח מ"יקוש עם הכפיל".
אני לוקח אותו מקובץ הטיוטה, בגלל מגבלה טכנית במחשב.
אני לוקח אותו מקובץ הטיוטה, בגלל מגבלה טכנית במחשב.
.
"כדי ליצור משהו", הוא הסביר, "עלינו לשאוב [draw] מהאצלות הנשר, מהצד האפל שלו, ולהביא אותו לכדי קיום, כלומר אל שדה המודעות של האדם. כך מכשפים גורמים לדברים לקרות. זו המהות האמיתית של הקסם [magic, כישוף].
מכיוון שלכל הדברים יש צד אפל [dark] ו[גם]צד מואר [light], היסודות הכפולים של תנועה ומנוחה, של פעילות ואי-פעילות [חוסר מעש], [על כן] ניתן להטיל ולהפוך את הדברים [על פיהם, להפוך צדדים, can be flipped around , כמו הטלת מטבע]. ובאופן זה מכשפים חוצים את גבולות העולם הנראה אל תוך הממלכה של הבלתי נראה."
"האם אתה מדבר על הממלכה [realm] המיתית של האינדיאנים היאקים?" שאלתי.
"אני לא מדבר רק על הממלכה של האינדיאנים היאקים," הוא הדגיש. "אני מדבר על כל הקיום. אם המודעות שלך קשורה [linked] למקור של כל הדברים, את יכולה להשיג הישגים שהם לכאורה בלתי אפשריים."
"איך עושים את זה?"
"עקבי אחרי [follow, צייתי ל] הקצב הטבעי [natural rhythm] של הדברים ונועי עם האנרגיה סביבך," הוא אמר. "אם את רוצה לפעול, את חייבת להיות רגועה [tranquil]. באותה מידה, אם את רוצה לא-לפעול [rest, לנוח], עלייך למלא את עצמך בפעילות."
הוא אמר שכששני היסודות, ההוויה [being] ואי-ההוויה [not-being], נמצאים באיזון, כך שבפנים אנו בלתי משתנים ובלתי ניתנים להוצאה משלוותנו [imperturbable], אך מבחוץ אנו נזילים וברי שינוי [changeable], אז אנו משקפים את העוצמה שמאחורי כל הדברים. הוא הוסיף שכדי לשקף את הממלכה של הבלתי משתנה עלינו להשעות [suspend, לבטל] את השקפתנו [view] היומיומית על העולם. הוא הדגיש כי השעיית שיפוטינו האנושיים היא הצעד הראשון לתוך הממלכה של הבלתי ניתן לידיעה [unknowable], וכדי שזה יקרה, השקטת הדיאלוג הפנימי היא תנאי בסיסי.
(סוף הפרק "חלום העורב")
.
להבנתי את הקטע, העולם הוא אוסף אינסופי של מצבי עניינים שיכולים להיות במצב יש או במצב אין. לדוגמה, מצב העניינים שבו ביובי נהנתניהו במעשיהו, הוא כרגע במצב של אין
האין הוא הצד האפל של הקיים, הוא האי-הוויה.
המכשפים יכולים להפוך מצבי עניינים (כמו שהופכים מטבע) ממצב של יש לאין, וליהפך.
מתחת לרובד הזה של צמדי ניגודים מתחלפים, של אור-וחושך, פעילות-אי-פעילות, רועש-שקט... נמצא הרובד של הרוח, של הבלתי משתנה, הבלתי ניתן לידיעה. ומשם, כשאנו משקפים רובד זה, ניתן להפוך (כמו מטבע) את מצבי העניינים על ידי כישוף.
.
ריאיון עם משה קרוי
כדור הארץ כאושוויץ קוסמי.
==============
5.12.21
מקור המחלות
============
============
ב"מסע לאיכטלאן" אומר דון חואן:
"אין מחלות" [...] "יש רק התמכרות [indulging, התפנקות, היצמדות]"
(תחילת הפרק "עצירת העולם")
.
הקטעים הבאים מ"יקוש עם הכפיל" מבהירים לדעתי את האמירה הזו (לקוחים מקובץ הטיוטה) :
.
דון חואן: "תני את נשימתך ואת האנרגיה שלך להנצחת האישיות [person] החברתית [שלך], והטבע הממשי שלך יישאר מוסתר [obscured] לנצח," הזהיר דון חואן. "משום שהעצמי, או הדימוי החברתי-תרבותי שאותו אנו מגבירים [enhance] באמצעות כוח החיים שלנו, הוא טעות. הוא רק דרך חשיבה ודיבור, ולגמרי לא מה שאנחנו [באמת]”.
הוא הודה שהטבע האמיתי [true nature] שלנו הוא אחד עם הכוח [force] הבסיסי שמכשפים מכנים הנשר. רואים יכולים לראות את האנרגיה שלו זורמת דרכנו ומרכיבה [making up] את עצם הווייתנו; ועלינו להכיר בקיומו [חשיבותו, להיות מודעים אליו, acknowledge] של כוח החיים בענווה, אחרת נישאר עיוורים לכל הסובב אותנו. רציתי שדון חואן יספר לי עוד על העוצמה המסתורית הזו שפועלת דרכנו. הוא משך בכתפיו והשיב שאין עוד מה לומר עליה; שאנחנו פשוט היבטים [אספקטים] שונים של האצלות הנשר, בדיוק כמו כל דבר אחר שקיים.
לחצתי עליו לפרט על תכונותיה [של אותה עוצמה].
"מכשפים לא הצליחו לפענח את המסתורין שלה למרות שבמהלך העת העתיקה, רואים השקיעו את כל מאמציהם בניסיון להבין אותה. ובגלל חוסר היכולת הזה הם קראו לה: הבלתי-ניתן-להבנה-הגדול [the Great Unfathomable, שאין לרדת לחקרו, תהומי]. המכשפים הקדומים כינו אותו הנשר, כי הוא עומד עם המקור שלו פתוח, מוכן לטרוף מודעות ברגע המוות. ההאצלות שלו הן פקודות [commands] מכיוון שעלינו לציית [follow] להן, בדיוק כמו שכוכבי הלכת חייבים לעקוב [follow] אחר מסלוליהם [orbits] בשמיים. אלה שמקבלים-בהכנעה [acquiesce] בענווה את פקודות הנשר, שומרים על בריאותם וחוזקם. אלה הנאבקים בהן, נשחקים ומוצאים מוות מוקדם."
הוא הדגיש שרק על ידי קבלה-בהכנעה את הכוח שמניע אותנו, אנו יכולים למצוא רווחה ותכלית; אושר; המאבק כנגדו מביא מחלות ואומללות.
("יקוש עם הכפיל" בפרק סוף הפרק "חלום העורב")
.
ובהמשך הספר, הקטע הבא:
נלידה: "התרכזי בלהתכוון [concentrate on intending] גשר אל גוף האנרגיה," נלידה יעצה. "בצעי את מעברי הכישוף, ואחר כך השתמשי באנרגיה שלהם ובכוונה [שלהם?] לעבור לצד השני במודעות מלאה. רק אז תוכלי להימלט מהגורל שמחכה לך כבת-אדם [as a human being]."
"איזה גורל מחכה לי?" שאלתי בצמרמורת, חששתי שמא היא ראתה משהו בגחלים החרוכות של האש, והיא יודעת משהו שאני לא יודעת.
"גורלם של הוריך, כמובן [naturally]."
חשבתי על ההורים שלי. אמי נפטרה מסרטן לאחר תקופת מחלה ארוכה. אבי נפטר משחמת הכבד [cirrhosis of the liver] אחרי חודשים של כאבי תופת. קפאתי מהמחשבה על מה שהגורל הכין לי, למקרה שלא אצליח לבצע את החצייה [the crossing].
"מחלה ממושכת ומוות הם כל מה שאת יכולה לצפות לו," אמרה נלידה וקראה את מחשבותיי. "וזה לא משנה אם מתים עשירים או עניים, צעירים או זקנים, בשלווה או באיטיות ממחלה איומה כלשהי. מה שחשוב הוא שאנשים מתים ללא מודעות, וכתוצאה מכך כולם הולכים לאותו מקום."
(בפרק "גוף האנרגיה")
***************
בהקשר של הפוסט, אני מפרש את הדברים כך:
או שאת/ה מציית לכוח החיים, כלומר לפקודות הנשר, או לאישיות, לעצמי.
הציות לעצמי הוא היצמדות (התמכרות, פינוק) והוא מוביל בהכרח לחולי וסבל, ומוות בטרם עת.
הציות לעצמי הוא היצמדות (התמכרות, פינוק) והוא מוביל בהכרח לחולי וסבל, ומוות בטרם עת.
=======================================
מוסיקה
6.12.21
תרמית הרציונליות
===============
===============
שני הקטעים הבאים לקוחים מ"יקוש עם הכפיל", הספר שהופעתו מתחה בעולם קו גבול בין העולם שלפני הופעתו והעולם שלאחריו
.
"המסר של אבן הלבה היה להשאיר את הדברים כמו שהם; לא לדאוג לעניינים פעוטים [trivialities], לא להשתוקק [ולהתאמץ להשיג דברים, strive], ולא להתערב במהלכם של הדברים [interfere]. הדברים ידאגו לעצמם. לחיות למען היום, מכיוון שמשקל כל האתמולים שלנו יגרור אותנו מטה, ומחשבות על המחר יסיחו אותנו מהתכלית העכשווית. האבן אמרה לי שיש דרך לתפוס [perceive] ללא תחושת בעלות [possessing], וזאת על ידי פשוט לאפשר לחיים לפרוש את עצמם [unfold], להיות מה שהם, מחוצה לי ועם זאת משולבים באופן בלתי נפרד מהעצמי בכל רגע."
.
ובהמשך, עמוד-שניים משם:
[נלידה:] "האם את לא יודעת שלהיות בעלת רכוש זה לא חשוב", היא אמרה, "אין צורך לשאוף [ולהתאמץ להשיג, strive] או להיאבק [struggle]. הכל דואג לעצמו."
***************
אם הכל דואג לעצמו, אז המחשבה שאם לא אדאג לדברים הכל יקרוס, היא טעות, אשליה, שלא לומר בלוף.
הדאגה שלנו אודות דברים מזינה את האשליה שאנו חשובים: אם לא נדאג לדברים, אם לא נחשוב עליהם, נשקול אפשרויות, ונגיע להחלטה לפעול על סמך מחשבות אלה, לא יקרה כלום, ואם יקרה, זה כנראה יהיה אחרת, וללא ספק פחות מוצלח.
העיקרון הזה כל כך חשוב בעינינו שאנו טורחים לנמק בדיעבד את מעשינו, כלומר שניראה בעיני אחרים ובעיני עצמנו רציונליים, גם כאשר אנו ערים לכך שעשינו דברים ללא נימוק. במקרים כאלה אנו מחפשים נימוקים בדיעבד.
.
אני מצרף לדיון את האמירה המיתית הבאה של דון חואן:
"הלוחם חי מתוך פעולה, לא מתוך חשיבה על פעולה, וגם לא מתוך חשיבה על מה הוא יחשוב אחרי שתסתיים הפעולה."
("מציאות נפרדת" עמוד 80 למטה. מופיע שם 'איש ידע' ובציטוט של פסוק זה ב"גלגל הזמן" מופיע 'לוחם')
.
לפרשנותי, האמירה הזו אומרת שהחשיבה איננה חיונית לעשייה (לפעולה), היא כמו צל שמלווה אותה.
הייתי אומר שהחשיבה היא טפילית לפעולה: היא מנכסת את הפעולה לעצמה: טוענת שבלעדיה הפעולה לא הייתה קורית. והיא מעניקה הכשר (חותמת כשרות) לפעולה: בלעדיה הפעולה איננה רציונלית.
.
אם הפוסט נכון, כלוחמים עלינו לוותר על התואר "רציונלי".
.
מוסיקה
משהו מימי התום.
מילים: יורם טהרלב.
לחן: יאיר רוזנבלום
==========================
7.12.21
הסוד [הראשון] של הכישוף
====================
====================
הקטע הבא לקוח מ"יקוש עם הכפיל":
"היא אמרה שאני אמורה למקד את תשומת ליבי בנוצה עד שהיא ואני נתמזג. היא אמרה שאפשר להתמזג עם כל אובייקט שמתבוננים בו, והוא מפסיק להיות ישות נפרדת, אלא [נעשה ל] משהו חי ולחלק מההוויה האנרגטית שלך.
"כיצד זה אפשרי?" שאלתי. "כולם יודעים שהעולם מורכב מאובייקטים נפרדים?"
זולייכה קִשתה גבה. "באמת?" היא שאלה. "האובייקטים נפרדים רק כשאנו חושבים עליהם. כשאנו מתבוננים בהם, הם מתמזגים לשדה יחיד של אנרגיה שכולל גם את גופינו האנרגטיים."
היא הביטה בי לראות אם הבנתי את דבריה. בטח הסתכלתי עליה במבט מטומטם, כי היא הוסיפה, "הרגע גיליתי לך סוד של כישוף, ואת מתעקשת לראות בו אמירה רגילה. תחשבי על מה שאמרתי.".
(בפרק "יקוש עם הכפיל")
.
על הדרך, חידה, מבחן לזיכרון:
מהו הסוד השני של הכישוף שזולייכה מגלה לטאישה?
מהו הסוד השני של הכישוף שזולייכה מגלה לטאישה?
תשובה: שהתבוננות היא חלימה במצב עירות.
.
לגבי הציטוט, אני חושב שברור שהדברים בעולם, כולל אני, אינם מתמזגים יחדיו לשדה יחיד של אנרגיה בגלל פעולת ההתבוננות, אלא שהם כך ברמה האנרגטית.
.
אני מצרף לדיון את האמירה הבאה, הנמצאת ב"מסע לאיכטלאן", שלדעתי זוכה להבהרה בציטוט הנ"ל:
"איך אני יכול לדעת מי אני, כשאני כל זה"
"הוא [דון חואן] אמר, סורק את הסביבה בתנועת ראשו".
(בפרק "מחיקת תולדות החיים").
.
כלומר,
אם הכפיל ממוזג עם כל העולם שסביבנו (ולכן דון חואן מזדהה עם כל העולם סביבו),
אז זה לא מפתיע שהכפיל (גוף האנרגיה) יכול להזהיר אותנו מסכנות האורבות לנו בסביבה, לספר לנו היכן יש מזון, ועוד.
אם הכפיל ממוזג עם כל העולם שסביבנו (ולכן דון חואן מזדהה עם כל העולם סביבו),
אז זה לא מפתיע שהכפיל (גוף האנרגיה) יכול להזהיר אותנו מסכנות האורבות לנו בסביבה, לספר לנו היכן יש מזון, ועוד.
==========================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה