הקטע הבא לקוח מ"להתעורר אל החלום":
זולייכה: "רוב האנשים כל כך עסוקים בעצמם שהם נעשו אידיוטים. לאידיוטים אין כל רצון להילחם כדי להימנע מן הרגילוּת [ordinariness] ומן החזרה של הדברים על עצמם [repetitiousness]."
(עמוד 304)
אם כן, אידיוט בספרות הטולטקית הוא מי שמרוכז בעצמו.
אני רוצה להוסיף, כאמירה פרשנית, שהפן האחר של הריכוז בעצמך הוא האמונה שזה כל מי שאת/ה; הפרסונה הזו. כלומר, אינך מכיר ברובד החשוב והעיקרי של מי שאת/ה: גוף האנרגיה.
בטרמינולוגיה אחרת: האידיוט טועה לחשוב שהנחלם הוא כל מה שיש, ולכן אין הוא מעלה על דעתו את קיומו של החולם.
בטרמינולוגיה אחרת: האידיוט טועה לחשוב שהנחלם הוא כל מה שיש, ולכן אין הוא מעלה על דעתו את קיומו של החולם.
מה שכולא אותנו בעולמה הצר של הפרסונה, ומנתק אותנו משלמותנו, הוא ערפל. כזכור, חומת הערפל היא גבול הקשב הראשון.
מכאן, אידיוט הוא מי שהוא לגמרי לוט בערפל. 
מוסיקה
גירסאות יפות מאד
===================
19.12.22
הערפל המטמבל אותנו
===================
===================
מטבל - עיין ערך "טמבלוויזיה".
הקטע הבא לקוח מ"להתעורר אל החלום" והוא רלבנטי לשני עניינים בפוסטים האחרונים שלי: הוויתור על התקווה, תקווה ששורשיה הם באמונה בכוחי ועוצם ידי. הפעם מדובר בנפילתו של קסטנדה במלכודת זו, בה נפל דון חואן כשהאמין שהוא יוכל לאתר את ממשיכו, הישג שהוא תנאי לחירות שלו ושל אנשי חבורתו. קסטנדה האמין בכוחו למצוא את החולמת. להאמין בעוצם ידי פירושה להימצא בשליטת האגו, או החשיבות העצמית, אשר במערכת המושגים הטולטקיים פירושה להיות אידיוט.
.
לאחר שהתברר לקסטנדה שפלורינדה היא החולמת שהיה עליו לאתר, מספרת פלורינדה: "הנגואל אמר לו [לקסטנדה] שהוא מפקיד בידיו נערה מוזרה. הנגואל תיאר את הנערה באופן מטפורי כ"שעה שתים עשרה בצהריים" של יום בהיר, שאינו סוער ואינו רגוע, לא קר ולא חם, אלא נע לסירוגין בין כל אלה באופן שיכול לשגע."
איזידור בלטאזר הודה שבשל היותו הנאד הנפוח שהוא היה, הוא היה בטוח מיד שהנגואל מתכוון לחברה שלו.
"מי היא החברה שלך?" קטעתי אותו.
הוא עשה תנועה חדה בידו, לא מרוצה, באופן גלוי, מהמילים שלי. "זה איננו תיאור של עובדות," אמר בזעף, "זהו תיאור של רעיונות. כך תוכלי לראות איזה אידיוט אני." רוגזו פינה דרכו מהר לחיוך זוהר. "באמת האמנתי שאוכל לגלות בעצמי מי היא הבחורה הזו." הוא עצר לרגע ואחר כך הוסיף בשקט: "אפילו עֵרָבְתִּי אישה נשואה בעלת ילדים בחיפוש שלי."
הוא נאנח עמוקות, חייך ואמר: "מוסר ההשכל של הסיפור שלי הוא שבעולם המכשפים צריך לבטל את האגו, אחרת הוא יציב לפנינו מסך [curtain], משום שבעולמם אין דרך לאנשים ממוצעים כמונו לנבא דבר."
(עמוד 167 שורה אחרונה ואילך)
.
הערפל המנתק אותנו משלמותנו ובכך מטמבל אותנו והופך אותנו לאגואיסטים (כי האגו הוא כל מה שיש) ולכן לאידיוטים, מהווה גורם פעיל בהסתרה מקסטנדה את העובדה שפלורינדה מסומנת על ידי הרוח. הקטע הבא גם כן לקוח מ"להתעורר אל החלום". דון חואן מדבר על הפגישה הראשונה בערפל בהרים של קסטנדה ופלורינדה:
"תצוגה של אורות בערפל היא האמירה העליונה [של הרוח]. כמה טיפשי [stupid] מצדו של איזידור בלטאזר שלא לראות את המובן מאליו.
הוא גיחך חרש, ואני הנהנתי בהסכמה, מבלי לדעת על מה אני מסכימה.
"זה מראה לך שלהיות מכשף זה לא עניין גדול," המשיך. "איזידור בלטאזר הוא מכשף. להיות איש ידע זה משהו אחר. לשם כך צריכים מכשפים לחכות, לפעמים כל החיים."
"מהו ההבדל?" שאלתי.
"איש ידע הוא מנהיג," הסביר, קולו נמוך ומסתורי במקצת. "מכשפים צריכים מנהיגים שיובילו אותם דרך הלא נודע. מנהיג מתגלה דרך מעשיו. למנהיגים אין תג מחיר על ראשיהם, כלומר אין דרך לקנות אותם, או לשחד אותם, או לפתות אותם, או להטעות [mystify] אותם."
(עמוד 110)
המילה mystify , הקשורה למסתורין (וגם לבלבול ולעטיפה), אמנם שונה מ-mistify, הקשורה לערפל [mist, שגם הוא עוטף, אופף], אבל החתום מטה מציע שלא ליפול במלכודת הלשונית הזו.
כלומר, החתום מטה חושב שיש כאן רמז לערפל.
כלומר, החתום מטה חושב שיש כאן רמז לערפל.
*************
מוסיקה
לכבוד חג החנוכה, חג הנסים
אני בארץ הפלאות
20.12.22
האישה-נגואל ופסל החירות
========================
========================
הקטע הבא לקוח מ"מתנת הנשר":
"על מנת לוודא שהגבר הנגואל הראשון יוביל את חבורתו אל החירות ולא יסטה מהנתיב הזה או ישחית את מידותיו [become corrupted], לקח הנשר את האישה-נגואל אל העולם האחר כדי שתשמש כמגדלור [beacon, משואה, לפיד], שינחה את החבורה אל הפתח [הפתח אל החירות]."
(עמוד 147)
(עמוד 147)
הנשר העניק לכל דבר חי את העוצמה לחפש את הפתח אל החירות ולעבור דרכו. זוהי מתנת הנשר.
הדימיון שבין האישה-נגואל ופסל החירות גדול:
שתיהן נשים אשר משמשות כמגדלור (משואה) לסימון הדרך אל החירות.
מקרי?
שתיהן נשים אשר משמשות כמגדלור (משואה) לסימון הדרך אל החירות.
מקרי?
מכיוון שהאישה-נגואל נמצאת בעולם האחר כשהיא מאותתת לאנשי חבורתה את הדרך אל החירות, אפשר להסיק שהעולם האחר נמצא על הדרך אל הפתח לחירות.
רעיון זה נרמז באמירה של דון חואן ב"מסע לאיכטלאן", שכדי לראות (ראייה אנרגטית) צריך להגיע אל עולם נוסף, והעולם היחיד הנוסף שהוא מכיר הוא עולם המכשפים (ניסוח על סמך הזיכרון).
רעיון זה נרמז באמירה של דון חואן ב"מסע לאיכטלאן", שכדי לראות (ראייה אנרגטית) צריך להגיע אל עולם נוסף, והעולם היחיד הנוסף שהוא מכיר הוא עולם המכשפים (ניסוח על סמך הזיכרון).
הוספתי תמונה גם של הלוגו של חברת הסרטים קולומביה.
ריאיון מעניין ומומלץ:
לחימה נגד המשעבדים,
אם כי לטולטקים אין זמן למהפכות חברתיות.
חירות תחת החוק הטבעי - שרונה דרויאן
גירסה שמחה ומפתיעה ל"עלי שלכת".
מקסים !! (verzaubert)
=================
21.12.22
הרהור
היום, יום רביעי ה-21.12.22, הוא היום הקצר בשנה, יום ההיפוך (סוֹלְסְטִיס).
האינטואיציה/היגיון שלי (אל תמחקו את המיותר) אומר/ת שאמור להיות בסופו זמן עוצמה.
חישוב מתמטי בגרוש: כפי שאמר קסטנדה באחד הריאיונות, יום עוצמה מופיע במחזוריות של 18 יום.
אני אומר: חצי שנה זה 180 יום (בגלל זה אמרתי בגרוש ) ו-180, כידוע לחלק מאיתנו, מתחלק ב-18. ולכן ימי העוצמה בסוף ימי ההיפוך עשויים להשתלב במחזוריות הנ"ל של 18 יום.
אינטואיציה שנייה: הייתי מהמר שימי ההיפוך הם אפילו הבסיס למחזוריות הנ"ל.
אני אומר: חצי שנה זה 180 יום (בגלל זה אמרתי בגרוש
) ו-180, כידוע לחלק מאיתנו, מתחלק ב-18. ולכן ימי העוצמה בסוף ימי ההיפוך עשויים להשתלב במחזוריות הנ"ל של 18 יום.אינטואיציה שנייה: הייתי מהמר שימי ההיפוך הם אפילו הבסיס למחזוריות הנ"ל.
האמת היא שהחישוב הזה הוא רעיון שצץ ברגע כתיבת הפוסט. אין לאינטואיציה/היגיון הנ"ל שום תלות בנכונותו.
כלומר, האינטואיציה שלי אומרת שבמעברים שבין מחזורים טבעיים נמצאים זמני עוצמה.
=================
22.12.22
דוגמה נוספת לוויתור על התקווה
===========================
===========================
בפוסטים אחדים שלי לאחרונה טענתי חזור וטעון שהתקווה היא מכשול. הבאתי דוגמאות לכשלונותיהם הזמניים - כל עוד הם החזיקו בתקוותיהם - של הנגואל חוליאן (בהשגת החירות), דון חואן (באמונתו שיצליח בכוחות עצמו למצוא לעצמו יורש), וקסטנדה (באמונתו שיצליח למצוא בעצמו את החולמת).
בפוסט זה אני מביא דוגמה לצורך בוויתור על התקווה כחלק מההתכוונות לשינוי עצמי, לכאורה.
הקטע לקוח מ"מסע לאיכטלאן":
[קסטנדה:] "תמיד הייתי כזה", אמרתי. "ובכל זאת אני רוצה להשתנות, אבל אני לא יודע איך. אני כל כך חסר יכולת [inadequate]".
"אני כבר יודע שאתה חושב שאתה רקוב," הוא אמר. "זוהי העשייה שלך. עכשיו, כדי לשנות את [להשפיע על] העשייה הזו אני הולך להמליץ לך ללמוד עשייה אחרת. מעכשיו, ולמשך תקופה של שמונה ימים, אני רוצה שתשקר לעצמך. במקום להגיד לעצמך את האמת, שאתה מכוער ורקוב וחסר יכולת, אתה תגיד לעצמך שאתה ההפך הגמור, בידיעה שאתה משקר ושאתה ממש חסר תקווה [beyond hope, מעבר לתקווה]."
"אבל מה הטעם לשקר ככה, דון חואן?"
"זה עשוי לחבר אותך [ hook you, לתלות את עצמך כמו על וו] לעשייה אחרת ואז אתה עשוי להיווכח ששתי העשיות הן שקרים, לא אמיתיות, ושלתלות [hinge] את עצמך על אחת מהן זה בזבוז זמן, כי הדבר היחיד שהוא אמיתי היא היישות שבך שהולכת למות. להגיע ליישות הזו זוהי האי-עשייה של העצמי."
(עמוד 196)
.
לדעתי, הוויתור על התקווה כאן, חושף בצורה ברורה יותר את הרעיון שהתקווה היא המעוז של האגו. שבתקווה ישנה היצמדות רגשית [attachment] לעצמך, ולכן כשאתה רוצה לשנות את עצמך, לא ייתכן שתחזיק בתקווה לכך. כי בתוצאה המבוקשת אינך נמצא, וכל עוד אתה מקווה אתה נאחז בעצמך ומונע את השינוי הנכסף.
לדעתי, הדרישה לומר זאת בידיעה שאתה משקר היא פן אחר לדרישה לוויתור על התקווה.
לדעתי, הדרישה לומר זאת בידיעה שאתה משקר היא פן אחר לדרישה לוויתור על התקווה.
הערת אגב, הקטע המצוטט גם נותן ביטוי לרעיון שהדיבור הפנימי הוא המעצב את עולמך, במקרה זה את מי שאתה. אמור לעצמך שאתה אחרת ממה שאתה ותהיה אחרת. עם זאת, אין כאן פרוצדורה המביאה לתוצאות וודאיות, שנאמר: "אתה עשוי לתלות את עצמך על עשייה אחרת".
להגיע למהות האמיתית שלנו, לגוף האנרגיה (הכפיל) לא מגיעים כמו שמגיעים לפרסונות [למסכות, לעצמיים המזוייפים] על ידי דיבור פנימי, כי הוא מעבר לתחביר.
******************
מוסיקה
אהיה שם בשבילך, גירסה ג'אזית יפה
=================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה