הקטע הבא לקוח מ"להתעורר אל החלום":
.
"הנשים, מכיוון שיש להן רחם, יכולות בזמן החלימה למקד את תשומת לבן בקלות רבה במשהו הנמצא מחוץ לחלומותיהן," היא הסבירה, "זה בדיוק מה שאת עשית כל הזמן, מבלי לדעת זאת. אובייקט זה הופך להיות גשר המחבר אותך לכוונה."
[...]
והשיעור הראשון הוא שאישה חייבת, דרך הרחם שלה, למקד את תשומת לבה באובייקט. לא אובייקט מתוך החלום עצמו, אלא אובייקט בלתי תלוי, השייך לעולם טרום החלום.
"עם זאת, אין זה האובייקט שחשוב," מיהרה לציין, "מה שחשוב הוא המעשה היזום של ההתמקדות בו, מתוך אקט של רצון, טרם החלום ובזמן החלימה עצמה." היא הזהירה אותי כי למרות שזה נשמע די פשוט, זו משימה אדירה שעשויה לקחת לי שנים להשלימה. "מה שבדרך כלל קורה הוא, שמתעוררים ברגע שממקדים את תשומת הלב באובייקט החיצוני," אמרה.
"מה זאת אומרת להשתמש ברחם?" נכנסתי לדבריה, "ואיך עושים את זה?"
"את אישה," אמרה אספרנסה בשקט, "את יודעת איך להרגיש באמצעות הרחם שלך."
רציתי לסתור אותה, להסביר כי אינני יודעת כלום, אולם לפני שהספקתי לעשות זאת, היא המשיכה להסביר שאצל האישה מקור הרגשות [feelings, הרגשות ורגשות] הוא ברחם.
"אצל הגברים," היא טענה, "מקור הרגשות [feelings] הוא במוח [brain]." אספרנסה תקעה אצבע בבטני והוסיפה: "חשבי על כך, האישה היא חסרת לב [heartless], חוץ מאשר ביחס לצאצאיה, כי רגשותיה מגיעים מרחמה.
"על מנת למקד את תשומת לבך באמצעות הרחם שלך, קחי אובייקט והניחי אותו על בטנך או שפשפי אותו על איבר המין שלך." אספרנסה התגלגלה מצחוק נוכח הזעזוע שהשתקף במבטי. אחר כך, בין פרצי הצחוק, נזפה בי: "לא הייתי כזו רעה. יכולתי לומר כי את צריכה למרוח את האובייקט עם המיצים שלך, אבל לא אמרתי. נימת דיבורה חזרה להיות רצינית והיא המשיכה: "ברגע שאת יוצרת היכרות עמוקה עם האובייקט, הוא תמיד יהיה שם כדי לשרת אותך כמו גשר."
(עמוד 285)
********************************
אם מקור הרגשות אצל הגבר הוא המוח, איך יוצרים גברים גשר באמצעות אובייקט?
אני חושב שהשיטה המקבילה אצל הגבר היא חיפוש כפות הידיים. על כפות הידיים נאמר שהן אובייקט לא הכרחי, אבל מועדף כי הן תמיד יהיו שם.
לדעתי יש הסבר נוסף: בכפות הידיים יש את ריכוז העצבים הגבוה ביותר בגוף. כלומר, הן המחוברות ביותר למוח. אם תרצו, כפות הידיים הן החצנה של המוח.
הציור הבא ממחיש את ריכוזי העצבים בגוף באמצעות גודל האיברים. מה שמזכיר את "הבדיחה" של חנארו שקסטנדה יכול להשתמש באיבר המין שלו במקום [כפות] ידיו.
הציור לקוח מכאן:
.
חומר למחשבה (צידה לדרך)
============
האם העובדה שמקור הרגשות אצל הגבר הוא במוח מסבירה את האמירה, ב"להתעורר אל החלום" שהשרת הוא מכשף המאוהב ברעיונות? כלומר, האם התאהבות ברעיונות היא אופציה השמורה לגברים?
אבל מ"יקוש עם הכפיל" אפשר להבין שגם טאישה ראתה בניהול רומן עם הידע משימה הנוגעת לה.
======================
מוסיקה
============================
24.4.23
היראה המלווה את דרך הידע
======================
======================
האמירה הבאה נמצאת ב"מסע לאיכטלאן" בעמוד האחרון של הספר:
"רק כלוחם אפשר לשרוד את דרך הידע", אמר [דון חואן]. "כי אומנותו של הלוחם היא באיזון האימה [terror] שבלהיות אדם, עם הפלא [wonder] שבלהיות אדם." (עמוד 256)
כאן הפלא מאזן את האימה, או מהווה משקל נגד לפחד.
באחד הפוסטים האחרונים שלי הצבעתי על כך שהיראה היא המאזנת את הפחד, כנאמר ב"צדו הפעיל של האינסוף":
מכשפים מבינים את ה[מושג]משמעת כיכולת לעמוד בשלווה נוכח מצבים לא סבירים [odds] שאינם כלולים בציפיות שלנו [נוסח אחר ל"פלא"]. בשבילם, משמעת היא אמנות [art]: האמנות לעמוד נוכח האינסוף בלי להירתע, לא משום שהם חזקים וקשוחים אלא משום שהם מלאי יראה [filled with awe]"."
("צדו הפעיל של האינסוף" עמוד 211)
בפוסט ההוא הצבעתי על כך שההתגברות של הלוחם על הפחד [האימה] היא באמצעות היראה, שמכילה מרכיב של פחד, ונמצאנו למדים שההתגברות על הפחד נעשית באמצעות סוג אחר של פחד, היראה. מזכיר את הבדיחה שכדי לפטור מישהו מכאב אחד מכאיבים לו יותר במקום אחר.
בפוסט זה אני רוצה להפנות את תשומת לב הקוראים [שנקלעו לפוסט זה 
] לעובדה [המושגית] ש"יראה" היא מושג מדהים המכיל גם פחד [אימה] וגם פלאיות, וזוהי הסיבה, לדעתי, שהוא הדבר שיכול לאזן את האימה והפלא. בניסוח אחר: מכיוון שמשמעותו מכילה גם את הפחד וגם את הפלא, כלומר הם "חיים בתוכו בשלום", הרי שהוא מאזן אותם.
] לעובדה [המושגית] ש"יראה" היא מושג מדהים המכיל גם פחד [אימה] וגם פלאיות, וזוהי הסיבה, לדעתי, שהוא הדבר שיכול לאזן את האימה והפלא. בניסוח אחר: מכיוון שמשמעותו מכילה גם את הפחד וגם את הפלא, כלומר הם "חיים בתוכו בשלום", הרי שהוא מאזן אותם..*******************
לדעתי, היראה היא המאפיין את ההליכה בדרך הידע. היא מספקת את האיזון הנ"ל ובנוסף גם את התשוקה להמשיך בדרך. התשוקה לדעת.
שימו לב שמדובר בידע, לא בהסברים. הסבר מסלק את הפלא, וגם את הצחוק [הסבר בדיחה מסלק ממנה את הצחוק]. פלא וצחוק הם מרכיבים של הרוח. אבל הסברים שייכים למציאות מאד מצומצמת, מציאות המתווכת עבורנו על ידי המיינד הזר, והוא אשר מסלק מתשומת לבנו כל מה שאינו מתאים לסדר שהוא משליט.
התשוקה לדעת היא בעצם ניסוח אחר לניהול רומן עם הידע.
התשוקה לדעת היא בעצם ניסוח אחר לניהול רומן עם הידע.
============================
25.4.23
צייר לי פתח אל החירות
==================
==================
השתמשתי בציור הבא לפני שנים כאן. נדמה לי שהבאתי אותו אז כהמחשה טובה לממרה את המוות, שבנה את עולמו פרט אחרי פרט ועבר לחיות בו.
אני מעלה באוב את הציור הזה כדי להמחיש באמצעותו רעיון אחר, אבל דומה.
הקטע הבא לקוח מ"מעבר המכשפים":
[קלרה על דון חואן:] "הוא ישות המעניקה צורה ומשמעות לתפיסה [shapes and molds perception]* כפי שאת עשויה לצייר תמונה עם המכחולים שלך.
"אבל זה לא אומר שהוא גחמני [arbitrary, שרירותי]. כשהוא מתמרן [manipulates**] את התפיסה באמצעות הכוונה שלו, ההתנהגות שלו היא ללא רבב".
קלרה השוותה אותו לציירים רבי האומן [masters] הסיניים שנאמר עליהם שהדרקונים שהם ציירו היו כה מציאותיים [lifelike, כאילו היו בהם חיים], שכשהם הוסיפו [לציור] את האישונים כנגיעה אמנותית אחרונה, הדרקונים עפו מיד מהקיר או מהמשטח שעליו הם צוירו.
בלחישה חושפת סוד אמרה קלרה שכאשר מכשף שהגשים את עצמו במלואו [a consummate sorcerer] מוכן לעזוב את העולם, כל שעליו לעשות הוא לתמרן [manipulate] את התפיסה, להתכוון דלת, לצעוד דרכה ולְהֵעָלֵם.
(עמוד 104)
--------------------
* - זו פרשנות פראית.
** - המובן המקורי, הארכאי, רומז לשימוש בידיים.
** - המובן המקורי, הארכאי, רומז לשימוש בידיים.
.
דוגמה נוספת הלקוחה מ"צדו הפעיל של האינסוף".
הרקע: דון חואן אומר לקסטנדה שעליו להתבודד, להתנתק מחבריו, עד שהאישיות [הפרסונה] שלו תמות, כלומר עד שעבורו להיות בחברת אנשים או בלעדיהם יהיה היינו הך. קסטנדה אומר לו שהוא לא יכול למלא את הוראתו זו. דון חואן אומר לו: או קיי, אבל לא אוכל לדבר איתך עוד.
הרקע: דון חואן אומר לקסטנדה שעליו להתבודד, להתנתק מחבריו, עד שהאישיות [הפרסונה] שלו תמות, כלומר עד שעבורו להיות בחברת אנשים או בלעדיהם יהיה היינו הך. קסטנדה אומר לו שהוא לא יכול למלא את הוראתו זו. דון חואן אומר לו: או קיי, אבל לא אוכל לדבר איתך עוד.
הוא טפח לי על הגב ונפרד ממני לשלום. הוא הסתובב לאחור ופשוט נעלם בין האנשים ברחבה, כאילו התמזג איתם. לרגע היתה לי תחושה מוזרה שהאנשים ברחבה היו כמו מסך [curtain, וילון] שהוא פתח [הסיט] ונעלם מאחוריו."
(מתוך הפרק "נקודת השבירה")
לדעתי, אקט ההיעלמות הזה של דון חואן אינו רק מסקנה מתבקשת מאמירתו שהוא לא יוכל לדבר אתו יותר, אלא היא ממחישה שהאנשים, ובעיקר החברים שלו, הם מסך החוסם אותו מהנגואל. הנגואל נמצא מעבר למסך האנשים. קסטנדה [הפרסונה שלו] משתמשת בחבריו כמגנים [shields] מפני הנגואל.
.****************
בצירוף מקרים [לא מקרי] קראתי ממש לאחרונה את הספר "סיפור וקמע - תופעות בעולם הרז והנסתר" שכתב עוזיאל חזן. ספר לנוער, ולצעירים ברוחם
הוא לוקח סיפורי כשפים דלי פרטים מהעבר ועוטה עליהם פרטים נוספים מדימיונו, והופך אותם לסיפורים. בין היתר, הוא מציין שלושה מקרים של אסירים יהודים שנכלאו בבתי הכלא של האינקוויזיציה בספרד, ציירו ספינה על קיר הכלא ונעלמו באמצעותה. סיפור אחד המסופר בחוגים של רבי דוד בן זמרה [הרדב"ז], סיפור אחר על רבי שמעון בן דוראן, וסיפור נוסף על הרב אפרים אלנקווה, המכונה מסעוד אל פאסי. (עמוד 79-80)
============================
26.4.23
טיולי טולטק: מסעדת Los Vidrios
============================
============================
בספרי חבורת קסטנדה מתוארים המון !!! מקומות שבהם אירעו מפגשי החניכים עם המכשפים, התגלויות הרוח, התמודדויותיהם עם העוצמה, ועוד. חלק מהמקומות כבר "חלף עם הרוח". לדוגמה: מסעדת "שיפ" בלוס אנג'לס - המוזכרת בפרק האחרון של הספר האחרון - כבר אינה קיימת.
אחד המקומות מוזכר ב"מציאות נפרדת": מסעדה על אם הדרך, הנמצאת במדבר סונורה במקסיקו, ושמה Los Vidrios [הזכוכיות].
שם ישבו דון חואן וקסטנדה לאכול. מסעדה שהגישה בשר של חיות שנדרסו לאחרונה על הכביש המדברי שלידה. כשהם נסעו משם, ראה קסטנדה את אורות המוות הרודף אחרי מכוניתו.
העליתי בעבר את ההשערה שהשם זכוכית קשור לאתר של סלע מסוג זכוכית געשית, הנקרא אובסידיאן. הרי הגעש הנראים מאחורי המסעדה הם אכן הרים געשיים.
התמונות הבאות הן מאותו המקום. מהתמונות נראה שב-2009 המקום עדיין פעל. ב-2016 הוא כבר נראה הרוס, אבל ב- Toltec Tours חושבים שהמקום ראוי להימצא על מפת העלייה לרגל.
תמונה מ-2009
באופק, ההרים הגעשיים.
תמונה מ-2016
הדרך שליד המסעדה. שם כנראה ראה קסטנדה במראה האחורית של הרכב שלו את אורות המוות הדולקים אחריו. [דולקים תרתי משמע ]
]הישיבה במסעדה והמוות הדולק אחריהם אירעו ב-10 ליוני 1968.
- .
התמונות הופיעו בקובץ של חומרים הנוגעים לספר "מציאות נפרד.ת", קובץ שהוכן לאחרונה ע"י קבוצה, כנראה מאוקראינה, שמתכוונת להכין קובץ דומה לכל ספר מ=20 ספרי החבורה. בינתיים זהו הקובץ השני שהם הכינו, ועבר לדעתי קרוב לשנה מאז שהם הכינו את הקובץ הקודם, כך שזה יקח להם זמן להשלים את המשימה. בכל מקרה, זו עבודה מבורכת מאד.
הקובץ מכיל, כמו בקובץ הקודם, את הטקסט של הספר באנגלית, אוקראינית וספרדית. לדעתי הספרדית מיותרת, כי הרי הספרים נכתבו במקור באנגלית. יש בקובץ כמה מאמרי ביקורת, תמונות של המסיכות היאקיות שקסטנדה תרם למוזיאון באוניברסיטה, תמונות ממלחמת היאקים בצבא המקסיקני, תמונות מסעדת Los Vidrios ועוד קצת.
הכי חשוב לדעתי, ואותו אוסיף בקרוב לקובץ "הריאיונות, המאמרים והעדויות של החבורה" הוא העלאה על הכתב [טרנסקריפט] של הרצאה שנתן קסטנדה ב-1969, הרצאה בשם:
APPREHENDING THE FLEETING WORLD
שפירושה הוא תלת משמעי: הבנת העולם החולף, יראת העולם החולף, עצירת העולם החולף.
ניתן למצוא את הקובץ בלינק הבא. יש שם אפשרות לבחור את הפורמט מתוך רשימה לא קטנה.
============================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה