נשיאת מבנים למקומות מרוחקים על כנפי הכוונה

ב"יקוש עם הכפיל" קראנו על בית אחוזה [אסיינדה] שהמכשפים הקדומים העבירו בשלמותו באקט של כישוף ממקום מרוחק אל פסגת הר געשי. נלידה הסבירה שם שהמכשפים הקדומים יכלו להעביר ערים שלמות ממקום למקום. (עמוד 253)

רעיון דומה של העברת בית ממקום למקום ישנו באמונה הנוצרית. לפיה, הבית של מרים הבתולה, אמו של ישו, ביתה בנצרת, בו היא (כנראה) חיה עם בעלה יוסף, ובו היא נולדה, בית שבו התגלה לה מלאך שבישר לה שהיא בהריון ושהיא עתידה ללדת את בנו של האל, בית זה הועבר בשלמותו על ידי מלאכים אל פסגת גבעה בעיר Loreto שבאיטליה, בשנת 1294 (אולי 1263).

בנצרת היום נמצאת במקום כנסיית הבשורה, ובה המערה [grotto] שבה קיבלה מרים את הבשורה. הבית, לפי האמונה, הגיע ל-Loreto.

מעניין שהבתולה ומערת מקדש [grotto] מוזכרים בתחילת המפגש של נלידה עם טאישה, כמה עמודים קודם לכן:

"ישבתי שם כמה רגעים כדי לאסוף את עצמי. הייתה לי הוודאות שנלידה התגשמה משום מקום, על צלע הגבעה, כמו ההתגלות של הבתולה. ואז קלטתי את האבסורד שבכך, ואמרתי לעצמי שכנראה נלידה חיכתה בצד האחר של הגבעה, ודון חואן אמר לה איפה למצוא אותי.

"אני אוהבת יותר את ההסבר על הבתולה שהופיעה משום מקום," אמרה נלידה בצחוק. "אני יכולה להיות הבתולה של הלבה. בואי נבנה כאן מערת מקדש במקום הזה. אנשים יגיעו מכל מקום כדי לחלוק כבוד. כמו שאומר הפתגם, "היכן שיש הערצה, אפילו סלעים פולטים אור".

(עמוד 235)

הבית של הבתולה ב-Loreto

========================== 

מוסיקה

=========================== 

16.4.23

אם ההר לא בא אל מוחמד - מוחמד יבוא אל ההר
===========================================

הקטע הבא לקוח מ"מפגשים עם הנגואל", ונראה לי שהוא מדגים מציאת חניכה-לעתיד, כשהיוזמה באה ממנה:
הנגואל לא מצא אותה, אז היא החליטה למצוא אותו:

.

הוא [קסטנדה] הסביר לנו שתעוזתו של הלוחם נולדת מתוך המגע עם מותו המתקרב.

הוא סיפר לנו את סיפורה של נערה, שיום אחד הגיעה למשרדו של העורך שלו, פרשה שטיח קטן על הרצפה, התיישבה עליו ואמרה לעורך: " לא אלך מכאן עד שאדבר עם קרלוס קסטנדה. כל הניסיונות להניא אותה לא הועילו; הנערה לא התגמשה. לבסוף התקשר העורך לקרלוס ואמר לו שנערה מטורפת דורשת את נוכחותו.

"מה יכולתי לעשות? הלכתי לשם ופגשתי אותה. כששאלתי אותה לסיבת התנהגותה המוזרה, היא סיפרה לי שבהיותה חולה סופנית, היא הלכה למדבר כדי למות. אבל, בזמן שהיא מַדְטַה בהתבודדות, היא הבינה שהיא עדיין לא ניסתה הכול, והיא החליטה לשחק את הקלף האחרון שלה. בשבילה זה היה להכיר את הנגואל באופן אישי.

"מכיוון שהתרשמתי מסיפורה, הצעתי לה הצעה ייחודית: 'עזבי הכול ובואי לעולם המכשפים'. היא ענתה מיד: 'אני במשחק!' כאשר שמעתי את תשובתה, שערותיי סמרו, כי דון חואן נהג לומר לי את אותו דבר: 'אם אנחנו הולכים לשחק, אז בוא נשחק! אבל אנחנו משחקים עד המוות'."

"זוהי התחושה של המכשף נוכַח גורלו: אני מהמר בחיי על כוונה זו, לא פחות מכך. אני יודע שהסוף שלי עלול להמתין לי בכל מקום, ואין שום דבר שאני יכול לעשות כדי למנוע זאת. אלך לאורך הנתיב שלי בריכוז מירבי, אקבל על עצמי את האחריות לחיות חיים מלאים, אסכן הכול בהימור אחד.

"הלוחם יודע שהניצחון אינו מובטח לו כאשר הוא עומד נוכח המוות. למרות זאת הוא נכנס לקרב שלו מתוך בחירה, לא משום שהוא מאמין שהוא ינצח, אלא בשביל ההתרגשות שבמלחמתו. מבחינתו, הכניסה למלחמה היא כבר ניצחון, ובזמן שהוא נלחם, הוא מאושר, משום שלגבי מי שרואה את עצמו כמת, כל שנייה של חיים היא מתנה."

(עמוד 41 למטה ואילך)

נראה לי שהתשובה שלה, שהזכירה לו אמירה של דון חואן, הייתה אישור עבורו לנכונות ההצעה שלו כלפיה להצטרף לעולם המכשפים.

=========================== 

17.4.23

מוחמד וההר, מי בא אל מי - אסוציאציה טולטקית נוספת
==========================================

הקטע הבא לקוח מ"להתעורר אל החלום" של פלורינדה דונר:

.

"מה גורם לך להיות כה בטוחה שאת ערה?" שאלה פלורינדה [המבוגרת].

פניתי להביט בה ואמרתי: "הצורך הבלתי נסבל שלי ללכת לשירותים."

היא לקחה אותי בידי ואמרה: "תני לי לקחת אותך לבית השימוש לפני שתמיטי בושה על עצמך."

"אני לא הולכת לשום מקום עד שתאמרי לי אם אני ערה או חולמת," צרחתי.

"איזה מזג!" קראה פלורינדה והנמיכה את ראשה עד שמצחה נגע בשלי. עיניה היו פקוחות לרווחה. "את חולמת-ערה," הוסיפה, הוגה כל מילה בקפידה.

למרות חששי ההולך וגובר התחלתי לצחוק. צליל צחוקי, אשר הדהד ברחבי החדר כהד רחוק, הפיג את החרדה שלי. באותו רגע כבר לא הייתי מודאגת שמא אני ערה או חולמת. כל תשומת הלב שלי התמקדה בלהגיע לשירותים.

"היכן בית השימוש?" נהמתי.

"את יודעת היכן הוא," אמרה פלורינדה ושילבה את זרועותיה על חזה. "ולעולם לא תגיעי אליו בזמן, אלא אם כן רצונך ישימך שם. אבל אל תביאי את בית השימוש למיטה שלך. זו נקראת חלימה עצלה, וזוהי הדרך הבטוחה ביותר לטנף את המיטה שלך. הביאי את עצמך לבית השימוש בהינף עפעף [in a flick of an eyelid]"

למרבה הזוועה, לא יכולתי להגיע אל הדלת. רגליי חסרו את הביטחון ללכת. לאט ובהיסוס, כאילו לא יכלו להחליט באיזו דרך ללכת, הן נעו, רגל אחת לפני האחרת. סירבתי לקבל שהרגליים שלי כבר אינן תחת שליטתי וניסיתי לזרז את תנועותיי על ידי שהרמתי רגל אחת אחרי השנייה באמצעות ידיי.

לא נראה היה שלפלורינדה איכפת ממה שקורה לי. דמעות של תסכול ורחמים עצמיים הציפו את עיניי כשעמדתי נטועה במקומי. שפתיי יצרו את המילה "עזרה", אך שום צליל לא יצא מפי.

"מה קורה?" שאלה פלורינדה, כשהיא אוחזת באחת מזרועותיי ובעדינות מושכת אותי מטה אל הרצפה. היא הסירה את גרבי הצמר הכבדות מעליי ובחנה את רגליי. עכשיו היא נראתה מודאגת באמת. רציתי להסביר כי חוסר היכולת שלי לזוז נבע מהיותי מותשת מבחינה רגשית, אבל ככל שהתאמצתי וניסיתי, לא יכולתי לנסח את מחשבותיי במילים. בעודי נאבקת כדי להשמיע קול, שמתי לב שמשהו אינו כשורה עם הראייה שלי: עיניי כבר לא היו מסוגלות להתמקד. הפנים של פלורינדה נותרו מטושטשות ומעורפלות, ולא משנה כמה חזק עצמתי את עיניי, וללא תלות בכמה קרוב הבאתי את פניי לשלה.

"אני יודעת מה קורה איתך," לחשה לי פלורינדה באוזן, "את חייבת להגיע לבית השימוש. עשי זאת. רְצִי את עצמך להיות שם!"

הנהנתי בנחרצות. ידעתי שאני אכן חולמת-ערה, או ליתר דיוק, שאני נמצאת במציאות אחרת, כזו שעדיין לא לגמרי שייכת לי, אבל יש לי גישה אליה דרך אנשים אלה. לפתע הרגשתי רגועה באופן בלתי מוסבר ופתאום הייתי בבית השימוש - לא בבית שימוש חלומי כי אם באחד ממשי.

לקח לי זמן רב כדי לבחון את הסביבה, לוודא שזה היה הדבר האמיתי. הוא אכן היה.

אחר כך הייתי שוב בחדר, אבל לא ידעתי כיצד. פלורינדה אמרה משהו מחמיא על יכולת החלימה שלי.

(עמוד 136)

************************************

כידוע, המדע מספר לנו סיפור שהוא כמעט מובן מאליו, שישנו חותם החוסם את הגוף הישן מהתודעה החולמת, וזו הסיבה, לדוגמה, שכאשר את/ה רץ בחלום, הרגליים שלך אינן נעות. המדע גם הצליח לזהות את החותם הזה, ועל ידי ניטרולו הוא גרם לכלב להניע את רגליו בתנועת ריצה בזמן השינה שלו. [דוגמה שראיתי בסרטון]

נראה שהחלימה של המכשפים עושה את אותו הדבר. במצב של חלימה הקשר שבין הגוף הישן והתודעה החולמת אינו מנותק.
הרבה יותר מכך, נראה שהגוף הקרוי פיזי נתון לשליטת גוף החלום, וכשהיא מביאה את גוף החלום שלה לשירותים באמצעות רצונה, אתו מגיע גם הגוף הפיזי.

מצד שני, הבאת השירותים אליה הוא מצב שבו הגוף הפיזי אינו נמצא במקום שבו נמצא הגוף החולם, כלומר הגוף הפיזי נמצא במיטה, ותוצאות השימוש בשירותים במצב זה יתגלו במיטה ולא בשירותים.

============================ 

18.4.23

ארבעת היסודות ותפקידם בשיעור "מהי הרוח"
======================================

הקטע הבא לקוח מ"כח השקט". הבאתי אותו לאחרונה בפוסט שטען שהצחוק הוא עצירת העולם בזעיר אנפין.

הפעם אני רוצה להצביע על תפקידם של ארבעת היסודות: אדמה, מים, אוויר, אש בדרמה שבה נסחף דון חואן החניך בנהר הסוער.

הרקע: הנגואל חוליאן ערך מסיבה רבת משתתפים ובה הוא הכריז שהוא הולך להראות לדון חואן [החניך] מהי הרוח ואיך מגדירים אותה. הוא מורה לדון חואן לכרוע על ברכיו על שפת הנהר הסוער.

"הנגואל החל לומר [בקול] לחש-כישופי [incantation] ארוך שבו הוא קרא לעזרתם של [invoked, זימן את] עוצמת הרוח [wind] ו[עוצמת]ההרים, וביקש מעוצמתו של הנהר להדריך את [advise, לייעץ ל] דון חואן.

הלחש הכישופי שלו, למרות שהוא היה משמעותי [נכון], נאמר בצורה כה חסרת כבוד [irreverently, מזלזלת] שכולם נאלצו לצחוק."

(עמוד 197)

אני רוצה לטעון שהנהר - יסוד המים -מייצג את העולם הפיזי. גם המדע, בטרם עבר השתלטות שטנית והיה עדיין ראוי לאמוננו, סיפר שגופנו עשוי בין 60% ל-70% מים.

ההרים מייצגים את יסוד האדמה. למה הספר לא אומר לנו זאת במפורש? לדעתי, כרגיל, כדי שנגיע לרעיונות האלה בכוחות עצמנו.

הרוח [wind] היא יסוד האוויר. הרוח [wind] היא גם הרוח [the spirit], וזכינו שהשפה העברית כורכת את השתיים באותה מילה.

מטרת האירוע הייתה ללמד את דון חואן החניך מהי הרוח [the spirit] וכיצד מגדירים אותה. באירוע נעה מודעותו ונקודת המבט שלו מהגוף הנאבק במים, אל הכפיל הרץ על גדת הנהר במקביל לגוף הנסחף, הלוך ושוב.

וזהו לדעתי הלקח של האירוע: הרוח [תרתי משמע] היא זו שמניעה את המודעות [כתוצאת לוואי של הנעת נקודת המאסף] בין נקודות התצפית השונות האפשריות. היא גם מזינה חיים, מה שבא לידי ביטוי בשאיפה של דון חואן להחזיק את ראשו מעל המים.

ומה עם יסוד האש?

לדעתי זוהי המודעות, שאותה הרוח הסיעה מעמדה לעמדה. המודעות היא זוהר ההאצלות המוישרות על ידי נקודת המאסף. לצורך המחשת הדימיון לאש, אני מציע את הנוסח: המודעות היא זוהר ההאצלות הבוערות.

למה הנגואל חוליאן לא קורא ומזמן את יסוד האש?

לדעתי, הוא גייס אותו, את המודעות, כאשר הוא שב ושאל את דון חואן נוכח הקהל האם הוא עדיין רוצה לדעת מהי הרוח.
כפי שטענתי חזור וטעון, השיעורים של המכשפים מתחילים רק אחרי שהחניך מבטא בקול את רצונו לדעת, את סקרנותו, ותפקיד המורים הוא לתמרן אותו לכך שהוא/היא יביע את סקרנותו/ה.

============================ 

19.4.23

האם השהיית הדיאלוג הפנימי היא תלייתו באוויר?
========================================

הקטע הבא לקוח מ"צדו הפעיל של האינסוף":

הוא הדגיש כי שקט [silence] פנימי פירושו השהיית [suspension] הדיאלוג הפנימי - המלווה התמידי [perennial] של המחשבות - ולכן הוא מצב של שקט [quietude] עמוק מאד.
(עמוד 104)

המילה suspension מציינת גם השהייה, עצירה ממהלכו, וגם היות תלוי באוויר. האם בעברית צמד המשמעויות האלה אינו נמצא בביטוי "תלוי ועומד" ?

מאיפה הקרצתי את התלוי באוויר?

כמה פסקאות משם, בהמשך, נכתב:

דון חואן אמר שהמכשפים של מקסיקו העתיקה המציאו אינסוף דרכים לטלטל [shake, לזעזע, לנער] את יסודות עצמם או לטלטל את יסודותיהם של מתרגלי כישוף אחרים כדי להגיע למצב הנחשק הזה של שקט פנימי. הם הביאו בחשבון [considered] את המעשים המופרכים [far-fetched] ביותר, שעשויים להיראות לחלוטין לא קשורים לניסיון להשיג שקט פנימי, כמו, לדוגמה, קפיצה למפלי מים או בילוי לילות בתלייה [hanging] במצב הפוך מהענף העליון של עץ, כנקודות המפתח המביאים אותו [את השקט הפנימי] לכדי קיום.

(עמוד 105 למעלה)

שימו לב שדון חואן אומר: מעשים שנראים מופרכים וחסרי קשר לחלוטין להשגת השקט הפנימי, אבל לדעתי, הוא רומז שזה רק נראה כך. ושבעצם המכשפים הקדומים צודקים.

***********************************

בונוס 

כדי להקל את עיכול הרעיון אודות הקשר שבין תלייה באוויר ועצירת הדיאלוג הפנימי, אני רוצה להזכיר רעיון פרשני שהצעתי כבר בעבר:

הדיאלוג הפנימי נקרא internal dialogue והוא רומז לדעתי לאיברים הפנימיים internal organs, להבדיל מהשקט הפנימי שהוא inner silence, כלומר, תלייתו של הדיאלוג באוויר [השהייתו] נעשית על ידי תלייתם באוויר של האיברים המשוחחים, כלומר השהיית הגוף באוויר.

לא בטוח שהרעיון הזה מקל עליכם את עיכול הרעיון העיקרי.
ניסיתי 

============================= 

20.4.23

היום, יום חמישי, ה-20.4.23, הוא (כנראה) יום עוצמה.
יום המופיע במחזוריות של 18 יום.
אנרגיה מהקוסמוס שוטפת את הארץ ומזינה אותו באנרגיה.

בתמונה: נוף באריזונה.

אריזונה מופיעה רבות בספרי חבורת קסטנדה, הנה כמה דוגמאות:

באריזונה נולד דון חואן, כנראה לאם משבט היומה ולאבא משבט היאקי. כילד הוא עבר עם הוריו להתגורר בצפון מקסיקו.

בתחנת האוטובוס בעיירת הגבול נוגאלס אריזונה קסטנדה פגש לראשונה את דון חואן.

דון חואן מספר לטאישה ב"יקוש עם הכפיל" שהוא חי שנים רבות בעיירה היאקית Pascua שבאריזונה.
באריזונה מתרחשת תחילת החניכה של קסטנדה.
באריזונה פוגשת פלורינדה את דליה ויחדיו הן חוצות את הגבול למקסיקו.
גם טאישה פוגשת את קלרה בהרי הלבה באריזונה ויחדיו הן חוצות את הגבול למקסיקו, אל ביתה של קלרה.

בטוסון אריזונה נמצא ביתה של האישה נגואל החניכה.

המסעדה שבה עשו לפלורינדה את המבחן של ג'וק בסלט, כשקסטנדה היה הטבח, הייתה באריזונה.

לסיום, ציטוט מעניין מ"מעבר המכשפים":

התפלאתי שוב מכך שלעור שלה [של קלרה] אין קמטים. הפעם הערתי על המראה הצעיר שלה.

"איך שאני נראית הוא תוצאה של שמירה על איזון בין הישות הפנימית שלי והסביבה", היא אמרה וניערה את המים מידיה. "כל מה שאנחנו עושים תלוי באיזון הזה.

אנחנו יכולים להיות צעירים ותוססים כמו הנחל הזה, או זקנים ומבשרי רעות [ominous, מאיימים] כמו הרי הלבה באריזונה. זה תלוי בנו." (פרק 4)

=============================

21.4.23

חשוב להוסיף לפוסט הקודם שגם האישה-נגואל קרול טיגס עשתה את המסע מאריזונה אל מקסיקו בליוויו של דון חואן.

כלומר, כל החבורה הקרובה של קסטנדה עשתה את המסלול הזה.

גם קלרה לוותה במסלול זה על ידי הנגואל חוליאן.

************************ 

האור הנדלק בחשיכה מוחלטת
========================

הקטע הבא לקוח מ"מעבר המכשפים":

"כשאנחנו נכנסים לחשיכה מוחלטת שבה אין הפרעות [distractions, הסחות דעת]", אמר השרת [אמיליטו], "הכפיל תופס שליטה. הוא מותח את גפיו [limbs, כנפיו] האתריות, פוקח את עינו הזוהרת [luminous] ומביט סביבו. לפעמים לחוות זאת יכול להיות אפילו יותר מפחיד ממה שהרגשת אתמול בלילה [כשהיא הייתה על העץ, וברקים ורעמים נורו עליה ופגעו בעצים שמסביב והיא צרחה מבהלה עד שהתעלפה]."
(עמוד 232)

הסרטון הבא הזכיר לי את הקטע הנ"ל.

כאן החשיכה המוחלטת היא גם פשוטה-כמשמעה וגם סמל למחסור ופורענויות.
שני המובנים נכונים בדרך הטולטקית.

נתקלנו לאחרונה במובן המושאל הזה באמירות שהלוחם מוציא את הטוב ביותר מעצמו ומגיש אותו בשקט לרוח, כשגבו אל הקיר, כשהוא במבוי סתום, אז הרוח נכנסת לפעולה.

שבת שלום.

=============================