הקטע הבא לקוח מ"מעבר המכשפים". מה שמסומן בקו תחתון חסר בתרגום העברי:
"היא [קלרה] אמרה לי שלכל דבר בתחומי הנראה והבלתי נראה יש מהות אתרית [ethereal essence]; ושצריכים להיות פתוחים [receptive, רגישים לקליטה] לה כדי לדעת איך להתקדם [proceed, להתנהל, מה לעשות].
מה שהיא אמרה הזכיר לי את הטקטיקה שלי להסתכל על האופק הדרומי כדי לקבל תובנות והכוונה [direction].
מה שהיא אמרה הזכיר לי את הטקטיקה שלי להסתכל על האופק הדרומי כדי לקבל תובנות והכוונה [direction].
(עמוד 37)
לגבי המהות האתרית, בהמשך הספר נאמר שהגוף האתרי הוא שם אחר לכפיל.
על טאישה חל איסור להציב את רגליה בצדדים הדרומי והמזרחי של בית המכשפים. נאמר לה שבית המכשפים בנוי בהתאמה לארבעת הכיוונים , ארבע רוחות השמים, אבל כשהיא מביטה עליו מגבעה סמוכה, היא רואה שהבית גדול יותר ממה שהיא העריכה מתוך הבית, וגם שיש סטייה מסוימת בכיווניות, וצדדיו אינם תואמים את ארבע רוחות השמים.
אני רוצה לטעון שהסיבה לתפישה המוזרה היא שהיא מתחילה לקלוט את הצד האתרי של הבית, ושהוא נמצא בצד דרום וצד מזרח. בחלקים אלה יש לדעתי חריגה "כגיבנת" ביחס לבית ולכן הבית נראה גדול יותר וגם נוצר עיוות ביחס לארבעת כיווני השמים, אני משער שהעיוות הוא רק בצד מזרח ודרום.
מכיוון שהצד האתרי צמוד לצד הפיזי של הדברים, גם העצים נראים גדולים יותר, אלא שאצלם קשה להבחין בכיווניות, רק בהיותם גדולים יותר.
בפרק האחרון ב"יקוש עם הכפיל" ישנו קטע המדבר על הסטיות הוויזואליות שיש בעולם האחר. הבית נראה אותו הדבר, אבל יש בו סטיות: האריחים אינם ריבועיים, אלא מעויינים, קורות הגג אינן מקבילות, הקירות אינם מאונכים, העצים גדולים יותר. לדעתי זה משום שהתפיסה אז מורכבת מראייה חושית בצירוף של ראיית החלק האתרי.
כלומר התוספת לצד דרום ומזרח יוצרת מעין מתיחה של צורות הדברים.
כלומר התוספת לצד דרום ומזרח יוצרת מעין מתיחה של צורות הדברים.
הפוסט מציע שהצד האתרי של הדברים נמצא לצד דרום ומזרח של הדברים, שם נמצא גם הכפיל שלנו (דרומה ומזרחה לגוף הפיזי שלנו), וממנו מגיע אלינו כח החיים וידע, אם אנו מספיק ערים לכך.
==========================
מוסיקה
=======================
7.4.23
שני הגשרים החד-סתריים שבבית המכשפים (ובמקרא?)
==========================================
==========================================
ב"כח השקט" מסופר על שני גשרים חד-סתריים המוליכים, האחד מהשכל (תורגם תבונת ההיגיון) אל הידע השקט (תורגם הידיעה השקטה), והאחר מוליך בכיוון הפוך.
הראשון מכונה "הבנה טהורה" [pure understanding] והשני קרוי "דאגה" או "אכפתיות" [concern]. (עמוד 203)
הפוסט מציע את הפרשנות ששני הגשרים הללו מקבלים ביטוי פיזי בבית המכשפים [זה שבו עברה טאישה את החניכה] בדמות שני מסדרונות. האחד נמצא בצדו השמאלי של הבית, בחלק שהיה אסור בכניסה לטאישה, והאחר בחלק הימני של הבית.
מעבר לדלת האסורה "היה מסדרון, ממש כמו המסדרון של הצד הימני שהוביל לצד השני של הבית." (פרק 16)
המסדרון השמאלי, האסור, הוא זה שבו טאישה ניסתה לבצע את המעוף המופשט שלה, הקרוי "חציית המכשפים" [מעבר המכשפים, או מעבר החצייה של המכשפים].
זיהוי קטן כזה - בין המסדרונות והגשרים - יוצר מפולת של תובנות (ולכן, כדי שהתובנות יהיו נכונות, רצוי שהזיהוי יהיה נכון)
התובנה הגדולה היא שידע שקט מקביל לכפיל, ושכל מקביל לגוף הפיזי. במקרה של טאישה: המעבר הוא מצד ימין של הכפיל, שנמצא בצד ימין של הגוף, אל צד שמאל של הכפיל, שנמצא בצד שמאל של הגוף.
טאישה נכשלה בניסיון שלה, כי, לדעתי, במקום ללכת בו ובדרך להכיר את אנשי חבורת דון חואן שעמדו בפתחי החדרים שלאורך המסדרון, וכנראה היו אמורים לעזור לה לשחרר את החסימות שנמצאות על דרך זו, היא התנתקה מהרצפה ודאתה ללא שליטה לאורך המסדרון ומשם החוצה. ההליכה לאורך המסדרון מסמלת את הפיכחון, שאותו שואפים המכשפים להעביר מהמודעות היומיומית אל הכפיל, מה שמתאים לביטוי "שתי הרגלים על הקרקע" ולא באוויר.
************************************
לסיום, אסוציאציה מקראית:
האם הרעיון של שני הגשרים החד-סתריים מרומז במקרא?
שני מועמדים עולים במחשבתי:
1. חציית ים סוף - גשר אחד. והירידה של יעקב למצרים הגשר השני.
2. סולם יעקב: מלאכים עולים ויורדים כמייצגים את מעברי האנרגיה שבין שני חלקי הכפיל.
=================
כרגיל, מה שאיננו ציטוט, רצוי להמליח אותו עם קורטוב של ספק.
======================
8.4.23
מה עם פלורינדה? האם יש התייחסות למסדרונות הללו בסיפור החניכה שלה "להתעורר אל החלום"?
פלורינדה היא חולמת, והדגש אצלה הוא כנראה הכפיל שמחוץ לגוף, אשר מופיע בספרה כ"הבית הקטן" ,שהיה ממוקם ליד בית המכשפים ושביל יחיד הוביל אליו וחזרה ממנו. אצל טאישה מדובר במסדרונות בתוך הבית.
ייתכן שאצל פלורינדה אין זכר למה שטאישה מתמודדת אתו משום שהיא ניחנה ביכולות חלימה גבוהים כשהיא הצטרפה לעולם המכשפים.
הנה הקטע שיש בו התייחסות לדו-כיווניות של השביל המוליך אל הבית הקטן. אצל טאישה, ע"פי פרשנותי, יש שתי דרכים חד-סתריות, הדרך אל איננה הדרך חזרה:
השרת שהכשיר את הדרך אל הבית הקטן עבור פלורינדה: "רק זכרי לשמור את כפות רגלייך על קו האפר. אם תעשי זאת, תוכלי לנוע קדימה ואחורה בבטחה , בכל עת" (עמוד 153)
====================
8.4.23
קסטנדה כמתנקש
================
================
בספרה המזעזע של איימי וואלאס "שוליית המכשף - חיי עם קרלוס קסטנדה" מוזכרת פעמים אחדות העובדה שקסטנדה היה רוצח שכיר בשירות סוכנות ממשלתית לפני שהוא נכנס לעולם המכשפים.
הנה קטע אחד, שאני מביא אותו בנדיבות. לקוח מתקציר הספר של איימי וואלאס שהכנתי. מראי המקומות הן לגבי הספר של איימי:
**************************
"בעקבות תקרית מפחידה שבה מישהו עקב אחרי שניהם עד למכוניתם, קרלוס מספר לה שלפני שהוא פגש את דון חואן הוא היה חניך של גנרל יפני, אשר לימד אותו את הסודות של המתנה וזיהוי הזדמנות, חלקיק שנייה לצורך הריגה. הוא מספר שהוא ליווה את האיש בזמן שהוא גסס. האיש מת באופן ללא-רבב, כמו לוחם, אבל הייתה לו קארמה ולכן הוא לא נכנס לממלכת המכשפים. (עמוד 95) איימי אומרת שזו הפעם היחידה שבה היא שמעה את קרלוס מזכיר את המושג קארמה.
"מאוחר יותר, כשפגשתי את דון חואן, סיפרתי לו שיש לי סוד נורא. הכי גרוע, ומעולם לא התוודיתי על כך. הייתי חניך של דון חואן שנים עד שהיה לי האומץ לדבר על הזוועה הזו.
"ספר לי estupido אמר לי דון חואן, מה יכול להיות כה רע, הא? האם זו הסיבה שאתה כל כך כבד, כל כך pesado? הסיבה שעליי לעמוד על הראש שלי כדי להזיז אותך סנטימטר? מהו הדבר, הדבר הנורא שעשית?
"הרגתי אנשים, דון חואן. הרבה אנשים."
"זה הדבר?? הרגת אנשים? carajo, קרלוס, אתה הרגת קופים [apes, קופי אדם]. מזה אתה כל כך בוש [ashamed, מיוסר על ידי מצפונך]? מהריגת כמה קופים? תאמין לי, יש תמיד הרבה [אחרים] שיתפסו את מקומם. ואתה גורם לעצמך לחלות [או לחוש גועל מעצמך] בגלל הסוד הגדול הזה? Que cono"
(עמוד 96)
קרלוס אומר שהוא הרג במסגרת פעילותו בסוכנות ממשלתית אלמונית.
בהתחלה הוא נחרד מחוסר ההומניות של דון חואן , אבל אחר כך הוא חש שמשא האשמה יורד מעליו. הוא [דון חואן] גרם לו לראות את חוסר החשיבות של עצמו. "הייתי כה חשוב בעיני עצמי, האשמה שלי הייתה החשובה מכל. במציאות, המעשים שלי היו חסרי משמעות [חשיבות]. קופים [apes] זה מה שאנחנו, יפה שלי, אלא אם כן אנו מבצעים דילוג ונעשים ליצורים הפלאיים [מאגיים] שבאמת נועדנו להיות."
"שם למעלה," הוא הצביע על השמים, "הוא מקומה של ההרפתקה. לא כאן בין הקופים. אנו בוערים באור גדול, לרגע, כן. אבל אנו כלום נוכח האינסוף. את ניצוץ, ניצוץ שחולם. זוהי דרך הלוחם - להצטרף אל הדבר העצום [immensity] ההוא. את יודעת, בכל פעם שאני מגיע לעיר חדשה, אני הולך למוודה [לווידוי, כנראה בכנסיה], כדי לשים את הקלפים שלי על השולחן. אין לזה שום קשר לדת, או לאלוהים - אני מתוודה כדי לנקות את הרוח שלי, [כדי] לעמוד נוכח עצמי."
(עמוד 96)
***********************
הנה קטע נוסף מהתקציר של ספרה של איימי:
מוני [היא קרול טיגס, האישה נגואל] סיפרה לאיימי שבזמנים שבהם הוא נמצא בשליטה עצמית ["שולט באנרגיה"] הוא מכתיב לאחת החניכות נובלה על חייו כרוצח שכיר של ה-CIA בספרד. היא אמרה שזה מזעזע, שהסיפורים האלה הם חולניים. הם כל כך חולניים שהם לעולם לא יראו אור. היא תדאג לכך. "אני הולכת להשמיד את הדפים". חודשים אחדים לאחר מכן איימי שאלה את מוני על אותו ספר ומה היא עשתה אתו לבסוף. מוני השיבה לה: "על מה את מדברת. זה ספר נהדר. הוא גאוני." (עמוד 320)
זו הפעם האחרונה שאיימי שמעה על הספר הזה.
האם לפנינו עוד ספר אבוד ?
**************************
ואני תוהה:
מה טעם מצא קסטנדה, כלומר הרוח, להושיב את קסטנדה בימיו האחרונים עלי אדמות [כקסטנדה] כדי לכתוב [להכתיב] ספר שכזה?
מה טעם מצא קסטנדה, כלומר הרוח, להושיב את קסטנדה בימיו האחרונים עלי אדמות [כקסטנדה] כדי לכתוב [להכתיב] ספר שכזה?
הטריגר לפוסט זה הוא ספר שסיימתי לקרוא בימים אלה: "שיבומי" מאת טרווניאן.
מהכריכה האחורית:
"שיבומי היא תכונה פנימית של אדם המסוגל להגיע להפנמה מלאה, לשלמות ולשליטה מוחלטת בעצמו ובסובבים אותו ללא שימוש בכוח או באלימות, אלא רק באצעות השלווה, השלמות והפשטות הטהורה."
לפי הוויקיפדיה, המושג היפני "שיבומי" אינו בדיוק כפי שהוא מתואר בספר.
לפי הוויקיפדיה, המושג היפני "שיבומי" אינו בדיוק כפי שהוא מתואר בספר.
הספר מספר על רוצח שכיר שהוכשר להיות שיבומי על ידי גנרל יפני. הגיבור הוא גם בעל כישורים מיוחדים במין, בחקר מערות ועוד.
תמריץ נוסף שהניע אותי לקריאתו הייתה המחשבה:
האם זהו הספר הנ"ל שכתב קסטנדה?
האם זהו הספר הנ"ל שכתב קסטנדה?
.
להלן כמה מנקודות הדימיון של הספר עם קסטנדה:
גנרל יפני כאב רוחני מופיע בשניהם.
בספר הוא מציל את הגנרל תוך הקרבת עצמו. מזכיר את הצלתו את הסיירת הכחולה.
האמריקאים כעם של סוחרים. כדרגה רוחנית נמוכה. היחס המזלזל לסוחרים נמצא גם בספרי קסטנדה.
המומחיות המינית של הגיבור תואמת את האמירות הרבות אודות יכולותיו המיניות של קסטנדה בספר של איימי.
הגיבור חי בארץ הבסקים שבהרי הפירנאים, שעל גבול צרפת ספרד. קסטנדה כמתנקש חי ופעל בספרד.
בספר "אני הייתי קרלוס קסטנדה" של Martin Goodman, מספר המחבר שהוא פגש את קסטנדה לאחר מותו הרשמי (ככל שאני זוכר) בהרי הפירנאים, ושם בהרים מתקיימים הפגישות שלהם. קראתי את הספר לפני הרבה שנים והוא זכור לי כספר לא אמין שנכתב מתוך אופורטוניזם לעשיית כסף על חשבון שוחרי החוכמה הטולטקית.
האם אני ממליץ על שיבומי?
יש בו קטעים טובים, אבל יש גם הרבה דידקטיקה טרחנית לטעמי.
הספר יצא לאור ב-1979 ובעברית ב-1980 כך שזה לכאורה אינו תואם את המתואר בספר של איימי שקסטנדה הכתיב אותו בשנתו האחרונה, סוף שנות ה-90.
השם טרווניאן הוא אחד משמות העט שמאחוריהם הסתתר הסופר Rodney William Whitaker.
מתוך הערך Rodney William Whitaker
"וויטאקר נמנע בתוקף מפרסום במשך רוב חייו. שמו האמיתי היה סוד שמור עד 1998, אז פרסם אותו כתב של [כתב עת מסויים]".
גם קסטנדה נמנע מחשיפתו הציבורית והסתתר מאחורי זהויות רבות. צירוף מקרים מעניין: החשיפה של הזהות האמיתית של הסופר אירעה ב-1998, היא גם השנה שבה עזבו קסטנדה והמכשפות את העולם.
האם קסטנדה כתב את "שיבומי"?
אין לי תשובה טובה לכך. אני לא פוסל את האפשרות.
אם הוא אכן כתב אותו, אז מה שסיפרו לאיימי, שהוא מכתיב את הספר בשנתו האחרונה, הוא לא נכון, כי הספר הרי יצא ב-1979. אבל קסטנדה והמכשפות מקיפים את עצמם בכל כך הרבה ערפל ושקרים שזה בסך הכל עוד שקר קטן שאין מה להתרגש ממנו
אין לי תשובה טובה לכך. אני לא פוסל את האפשרות.
אם הוא אכן כתב אותו, אז מה שסיפרו לאיימי, שהוא מכתיב את הספר בשנתו האחרונה, הוא לא נכון, כי הספר הרי יצא ב-1979. אבל קסטנדה והמכשפות מקיפים את עצמם בכל כך הרבה ערפל ושקרים שזה בסך הכל עוד שקר קטן שאין מה להתרגש ממנו
====================
9.4.23
שכלים רבים, כפיל אחד
====================
====================
הזכרתי לאחרונה את שני הגשרים החד-סתריים שבין השכל [reason, תבונת ההיגיון] והידע השקט. אלה הם שני מיקומים של נקודת המאסף שלרובנו יש משהו המונע מאיתנו להתמקם בדיוק במיקומים אלה, ולהסתפק במיקום כלשהו בסביבתה. אליבא דפוסט זה: המשהו הזה הופך אותנו משכלים לסכלים.
הגשר החד-סתרי המוליך מהידע השקט אל השכל קרוי "דאגה" [concern, אכפתיות], "והגשר החד-כיווני האחר, המוליך מהשכל לידע שקט, נקרא "הבנה טהורה". כלומר, ההכרה [recognition, ידיעה מתוך התנסות] האומרת לאיש השכל שהשכל הוא רק אי אחד בים אינסופי של איים."
("כח השקט" עמוד 203 למטה)
קודם לכן באותו הפרק מסופר על דון חואן החניך הנסחף בנהר הסוער תוך שהוא נלחם על חייו ומגלה שהכפיל שלו נע על גדת הנהר במקביל לגופו הנסחף. מתנועת המודעות של דון חואן בין שני הגופים שלו ברור שהידע השקט שייך לכפיל, והשכל לגוף הנסחף.
הפוסט טוען שהמודעות שעברה על הגשר אל הכפיל יכולה לחזור לאי אחר בנהר, לגוף אחר הנסחף בו, ומספר האיים גדול כמספר כל האנשים שהיו, ישנם, יהיו, ועשויים להיוולד, וכן כל שאר היצורים שיש בהם חיים.
בניסוח אחר: את/ה יכול לחזור לבמת התיאטרון העולמי בדמות אחרת.
רעיון זה מבצבץ לדעתי בפרק הבא, המתחיל מיד לאחר מכן: "התכוונות למראה חיצוני שונה" [Intending Appearances, תורגם "מראיות מתכווננות"]. בפרק זה מסופר על ארבעה לוחמים מחבורתו של הנגואל חוליאן שהתכוונו לעטות על עצמם מראה זהה לזה של אחד מהם ששמו טוליו. התוצאה הייתה ארבעה אנשים דומים מאד, אבל אם מקפידים שהם לא יופיעו יחדיו לאותו חניך, הרי שמבחינת אותו החניך טוליו צץ בכל מיני מקומות באופן פלאי, במהירות בלתי אפשרית.
אני סבור שהפרק הזה נמצא מיד לאחר הפרק על שני הגשרים החד סתריים, כי הוא ממחיש ברמז דק את ההליכה על הגשר המוליך לאיים השונים מהאי המקורי [שלושה מהטוליואים היו בעלי מראה אחר קודם לכן], כלומר גשר המוליך לשכלים שונים, כלומר ירידה לדמויות שונות, במקרה זה דמויות הדומות לטוליו. לחובבי הטרמינולוגיה המקראית: ירידה למצרים.
====================
הכותרת קצת עירבבה מושגים.
מדויק יותר יהיה לומר: גופים רבים, כפיל אחד, או שכלים רבים, ידע שקט אחד.
מוסיקה
======================
11.4.23
על הצחוק, עצירת העולם והטוב-ביותר שמעניקים לרוח
==========================================
==========================================
צר לי לבשר לכם, אבל המזל שלכם אזל. הרוח כנראה ריחמה עליכם ונתנה לכם חופש קטן מהפוסטים שלי, אבל אני לא רחמן כמו הרוח
הקטע הבא לקוח מ"כח השקט" והוא מדגים את החשיבות שיש להומור בדרך הטולטקית.
הרקע: הנגואל חוליאן ערך מסיבה רבת משתתפים ובה הוא הכריז שהוא הולך להראות לדון חואן [החניך] מהי הרוח ואיך מגדירים אותה. הוא מורה לדון חואן לכרוע על ברכיו על שפת הנהר הסוער.
"הנגואל החל לומר [בקול] לחש-כישופי [incantation] ארוך שבו הוא קרא לעזרתם [invoked] של עוצמת הרוח ו[עוצמת]ההרים וביקש מעוצמתו של הנהר להדריך את [advise, לייעץ ל] דון חואן.
הלחש הכישופי שלו, למרות שהוא היה משמעותי, נאמר בצורה כה חסרת כבוד [irreverently, מזלזלת] שכולם נאלצו לצחוק."
(עמוד 197)
הפיסקה המסיימת את הפרק הנ"ל אומרת:
"דון חואן אמר שהנגואל אליאס אישר בפניו שהרוח מקשיבה רק כשהדובר מדבר במחוות [gestures]. ומחוות אין פירושן סימנים או תנועות גוף, אלא מעשים של שחרור עצמי אמיתי [true abandon], מעשים של נדיבות [largesse], של הומור. כמחווה לרוח, מכשפים מוציאים מעצמם את הטוב-ביותר ומציעים [offer, מקריבים] אותו בשקט למופשט."
(עמוד 204)
מהו הטוב-ביותר שיש למכשף, שאותו הוא מעניק למופשט [לרוח]?
על המיינד [הזר] נאמר, איפשהו בספרים, שהוא כל מה שרע בנו, אבל הוא גם כל מה שטוב בנו.
הצחוק הוא תגובה גופנית לשחרור מתח נפשי במצב שבו יש אי הלימה בין שניים; שני דברים שאינם מתיישבים זה עם זה. עצירת העולם [היא עצירת המיינד, עצירת הדיבור הפנימי] קורית כאשר ישנו דיסוננס בין מה שאנו תופשים [רואים, חשים וכו.] לבין הידע שלנו על העולם. לדוגמה: כשקסטנדה רואה חיה מפחידה על הדרך לפניו, ולבסוף מתברר לו שהיה זה "רק" ענף של עץ. מבחינת המכשפים ענף הנראה כחיה הוא מחווה מצד הרוח, התגלות של הרוח, התערבותה בעולמנו.
אם כן, נראה שבצחוק יש מרכיב של עצירת העולם, אפשר לומר שהצחוק הוא עצירת העולם בזעיר אנפין, ואפשר לומר שבמעשים הומוריסטיים למען הרוח אנו מקריבים למענה את המיינד הזר, שהוא מה שחוסם אותנו ממנה, ומצד שני הוא חיוני להתקיימותנו המוצלחת בעולם הזה.
ברור שזה לא כל הסיפור. מכיוון שהדברים שהמכשפים אומרים הם חשובים ומשמעותיים, נראה שההומור והצחוק הם מצג שבחסותו מועבר המסר לרוח תחת השגחתו של המיינד הצוחק שנתרופפה, או נוטרלה לרגע. הניטרול הזה הוא מה שאנו מעניקים לרוח.
הדברים בפוסט הם כמובן הצעה פרשנית בלבד.
***************
אסיים בקטע הומוריסטי שבו קומיקאי בריטי יוצר אי התאמה בין מילות טקסט וצורת אמירתן, אבל בכיוון הפוך מזה שעשה הנגואל חוליאן. כאן הוא לוקח מילות שיר של הביטלס ומקריא אותן בפתוס, כאילו היו איזה טקסט נשגב.
======================
עוד שיר של הביטלס שפיטר סלרס מטפל בו.
She Loves You
====================
12.4.23
הענקת הטוב ביותר שלך לרוח - הבהרה
==============================
==============================
הבהרה של הפרשנות שהצעתי בפוסט הקודם שלי.
ב"כח השקט" נאמר שהמכשף מעניק לרוח את הטוב ביותר שבו, אבל לא נאמר מהו הדבר. הפוסט הציע שזהו המיינד הזר. אמנם ב"האש מבפנים" נאמר שהחשיבות העצמית היא הגרעין של כל מה שהוא טוב בנו, ועם זאת היא גם הגרעין של כל מה שרקוב בנו, אבל מהפרק "צללי הבוץ" שב"צדו הפעיל של האינסוף" - בו מופיע לראשונה המושג של המיינד הזר - אנו לומדים - ברמז, כרגיל - שהמיינד הזר מתבטא בחשיבות העצמית שלנו, הוא שאחראי לקיומה, וסילוקה משולב בסילוקו.
הנה הקטע מ"האש מבפנים":
"החשיבות העצמית היא לא משהו פשוט ונאיבי", הסביר [דון חואן]. "מצד אחד, היא הליבה של כל מה שטוב בנו, ומצד שני, היא הליבה של כל מה שרקוב [rotten] [בנו].
כדי להיפטר מהחשיבות העצמית הרקובה נדרשת אסטרטגיה שהיא יצירת מופת. הרואים, לאורך הדורות, העניקו את השבח הגבוה ביותר לאלה שהשיגו זאת".
(עמוד 23)
(עמוד 23)
שתי הערות אגב:
1. ההפרדה בין שני הסוגים של החשיבות העצמית היא לדעתי נוסח אחר לרעיון של הורדת הסטטוס של המיינד הזר משליט למשרת.
2. לא רחוק מהציטוט הנ"ל, בהמשך, נרמז הקשר שבין אבדן החשיבות העצמית וחוסר הרבב, ומכיוון שהללא-רבב מוגדר שם כחיסכון באנרגיה, אפשר להבין שהמלחמה בחשיבות העצמית נעשית על ידי מניעת בזבוז אנרגיה לצורך תחזוקת החשיבות של העצמי. [פלוני יוצא למאבק לטיהור שמו - זו דוגמה לבזבוז אנרגיה למען שימור החשיבות העצמית]
2. לא רחוק מהציטוט הנ"ל, בהמשך, נרמז הקשר שבין אבדן החשיבות העצמית וחוסר הרבב, ומכיוון שהללא-רבב מוגדר שם כחיסכון באנרגיה, אפשר להבין שהמלחמה בחשיבות העצמית נעשית על ידי מניעת בזבוז אנרגיה לצורך תחזוקת החשיבות של העצמי. [פלוני יוצא למאבק לטיהור שמו - זו דוגמה לבזבוז אנרגיה למען שימור החשיבות העצמית]
להעניק לרוח את החשיבות העצמית פירושו בעצם להעניק את העצמי, או לוותר על העצמי, ומכאן קל לעכל את הטענה שהדבר הטוב ביותר שיש למכשף להציע לרוח הוא העצמי שלו.
הוויתור על העצמי [הוצאתו ממרכז עולמך] כדבר הטוב ביותר המוענק לרוח נרמז כבר באותה טענה ב"כח השקט" שממנה התחלנו:
"דון חואן אמר שהנגואל אליאס אישר בפניו שהרוח מקשיבה רק כשהדובר מדבר במחוות [gestures]. ומחוות אין פירושן סימנים או תנועות גוף, אלא מעשים של שחרור עצמי אמיתי [true abandon], מעשים של נדיבות [largesse], של הומור. כמחווה לרוח, מכשפים מוציאים מעצמם את הטוב-ביותר ומציעים [offer, מקריבים] אותו בשקט למופשט."
(עמוד 204)
====================
ריאיון מומלץ.
פרופסור בלגי המנתח יפה את המהלכים האקטואלים, את הינדוס תודעת ההמון היום: קורונה, משבר אקלים וחארטות אחרות.
ההפנייה המדויקת לוקחת למקום שבו הוא מהדהד רעיונות טולטקיים:
ההכרח להכיר במיגבלתנו להבין ולעצב את העולם, הכרה שהיא ענווה, ואיתה הטמעת הרעיון של סופיותנו, כלומר מותנו ההכרחי.
הרעיון של הפיסיקאי מקס פלאנק אודות אלהים אישי [personal god] הוא לדעתי הכפיל במובנו הטולטקי: בורא הכל ברצונו ועם זאת הוא בעצם מי שאני באמת.
זה מזכיר לי את האמירה ב"להתעורר אל החלום":
הוא [קסטנדה] המשיך לדבר על הכח הזה, שלדבריו לא היה אלהים ולא שום דבר הקשור לדת או למוסר, אלא כוח לא אנושי, כוח העומד לרשותנו, אם רק נלמד לצמצם את עצמנו לאפס. (עמוד 87)
זה מזכיר לי את האמירה ב"להתעורר אל החלום":
הוא [קסטנדה] המשיך לדבר על הכח הזה, שלדבריו לא היה אלהים ולא שום דבר הקשור לדת או למוסר, אלא כוח לא אנושי, כוח העומד לרשותנו, אם רק נלמד לצמצם את עצמנו לאפס. (עמוד 87)
כלומר, אפשר להיות אלהים, או לחזור להיות אלהים, אם נוותר על השאיפה לשמר את העצמי, או לפחות על ידי שנכפיף את העצמי השקרי לעצמי האמיתי.
מומלץ להאזין לכל הריאיון. כולל כתוביות בעברית.
========================
13.4.23
קובץ הריאיונות, מאמרים, עדויות וכו. של אנשי חבורת קסטנדה התעדכן
היום על ידי עבדכם, וכרגע הוא מכונה מהדורה 7.
היום על ידי עבדכם, וכרגע הוא מכונה מהדורה 7.
כלומר, הוספתי עוד קצת חומרים. לא מהסוג החשוב ביותר, כלומר לא ריאיונות או מאמרים שנכתבו על ידי החבורה.
מי שנתקל בטקסט שאינו נמצא בקובץ זה, ולדעתו ראוי להיכלל בו, ויעדכן אותי על כך, יבוא על הברכה (אני משער )
)לעתים אני מעדכן את הקובץ מבלי להודיע על כך, כך שאם מספר המהדורה של הקובץ שבידיכם נמוך מזה שאליו מצביע הלינק לקובץ זה אז בכבוד...
הנה הלינק:
========================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה