הנגואל מתערב במצבים של אין מוצא

הפוסט מציע את הפרשנות הבאה:

מצבים שבהם בטונאל יש כוחות מנוגדים השווים בעוצמתם והאדם אינו יכול להחליט מה לעשות, הם המצבים שבהם עשוי להתערב הנגואל.

הקטע הבא לקוח מ"סיפורי עוצמה".

הרקע: קסטנדה צועד ברחוב ראשי במקסיקו סיטי. חברו של קסטנדה עוקב אחריו כי הוא חושד שהוא הולך לפגוש את דון חואן, והוא רוצה להיות עד לכך. קסטנדה פוגש את דון חואן במקום המפגש שהם קבעו, והם הולכים יחדיו כשדון חואן מבין מיד את המצב ומנחה את קסטנדה לרחוב מסוים:

הסתכלתי על דון חואן, בתקווה שיש לו פתרון. הוא משך בכתפיו. הרגשתי מוטרד ולא יכולתי לחשוב על שום דבר בעצמי, חוץ מלתת לחברי אגרוף באף. כנראה נאנחתי או נשפתי באותו רגע, כי הדבר הבא שהרגשתי היה אובדן אוויר פתאומי עקב דחיפה אדירה שנתן לי דון חואן, ששלחה אותי מסוחרר מבעד לדלת משרד חברת התעופה."
(עמוד 124 למעלה)

המודגש בקו תחתון חסר בתרגום העברי.

בעקבות הדחיפה הזו קסטנדה מוצא את עצמו במרחק של שני קילומטרים מהמקום ובזמן אחר, ביום אחר מימות השבוע.

אני רוצה להדגיש שהחבטה של דון חואן [למרות שאיננה טיפוסית לחבטת הנגואל היא בעצם כזו] באה על קסטנדה כשהוא היה אובד עצות, מצוי במבוי סתום, וחבטה זו מוציאה אותו מהמצב של אין מוצא. למקום שאליו הרודף אחריו אינו יכול להגיע.

לדעתי יש כאן עיקרון של עולם המכשפים, עיקרון פעולה של הרוח: היא נכנסת לפעולה בנסיבות כאלה של מבוכה, חוסר אונים, מבוי סתום.

זהו גם השיעור שנתנה הרוח [האינסוף] לקסטנדה כילד. שיעור שהוא למד את פשרו מדון חואן ב"צדו הפעיל של האינסוף". כילד, קסטנדה היה שחקן ביליארד מצויין וגנגסטר מקומי ניצל זאת לצורך הימוריו. הוא הרעף על קסטנדה טובות הנאה למיניהן ובתמורה דרש שישחק במשחקי ההימורים שלו בהתאם לדרישותיו. קסטנדה הגיע למצב שהוא היה לכוד בין שני רצונות סותרים: להמשיך ולהינות מאותן מתנות ושפע, ומצד שני לנתק כל קשר עם הגנגסטר, כי הסכנה והאיומים היו באוויר.
מי שהוציא אותו מהמבוי הסתום שלו היה הסבא שלו שבביתו הוא גדל, בכך שהוא שלח אותו להתגורר בעיר אחרת. לדעתי, הנגואל פעל באותן נסיבות דרך הסבא שלו, שעליו קסטנדה אומר שהוא קלט רק באינטואיציה את מצבו של קסטנדה.

דון חואן אומר בתגובה להיזכרות הזו של קסטנדה:

לוחמים-נודדים מתגלגלים עם המכה. הם הולכים לאן שהדחף [impulse] עשוי לקחת אותם. הכוח של לוחמים-נודדים הוא בהיותם ערניים [alert], [וביכולתם] להשיג אפקט מירבי מדחף מינימלי. ומעל לכל, עוצמתם טמונה באי-התערבותם. לאירועים יש כוח, כוח-כבידה [gravity, כח משיכה] משלהם, ונודדים הם רק נודדים. כל מה שמסביבם הוא [נועד] לעיניהם בלבד. בדרך זו בונים הנודדים את המשמעות של כל סיטואציה, מבלי לשאול אי פעם איך התרחשו הדברים.

"היום נזכרת באירוע שמסכם את כל חייך", המשיך. "אתה תמיד עומד בפני מצב הזהה לזה שמעולם לא פתרת. מעולם לא נדרשת באמת לבחור בין לקבל או לדחות את העסקה המפוקפקת של פללו קווירוגה.
(עמוד 154. בפרק "האירוע המלווה")

אני חושב שהעיקרון הזה איננו מיוחד לקסטנדה, אלא נכון לכולנו. וזו כנראה המשמעות של האירוע המלווה. לכל אחד מאיתנו יש אירוע מלווה שונה, אבל המשמעות שלו היא אחת:
התערבות של כח עליון [הנגואל] במצבים של מבוי סתום.

בדבריו של דון חואן יש רמז לאירוע שאירע במשרד חברת התעופה. שם קסטנדה נכשל בכך שהוא היה עסוק בתהיה כיצד הוא הגיע לשוק המרוחק במקום ובזמן, במקום להתעלם מהצורך הזה להבין את הבלתי ניתן להבנה ולהתמקד בהתבוננות סביבו.

****************** 

מוסיקה

שבת שלום.

======================= 

1.4.23

הצפייה במעללי הנגואל מבלי לאבד את העשתונות
====================================

בנוגע לסיפור על דון חואן שדחף את קסטנדה לתוך משרד של חברת תעופה במקסיקו סיטי, וקסטנדה כשל החוצה משם דרך הדלת שממול, אל רחוב אחר, אבל מצא את עצמו בשוק [market] הנמצא במרחק של שני קילומטרים מאותו מקום ובזמן אחר.

כשהם נמצאים בשוק אומר לו דון חואן להתבונן היטב על מה שקורה מסביב, אבל קסטנדה טרוד בשאלה כיצד הוא הגיע לשם, ולכן אינו ער למה שקורה סביבו.

לאחר האירוע אומר דון חואן משפט שהוא אלמותי בעיניי: "כשאתה בא לראות אותי, עליך לבוא כשאתה מוכן למות"
("סיפורי עוצמה" עמוד 129)

ומיד הוא מסביר: "אם אתה בא לכאן כשאתה מוכן למות, לא אמורות להיות שום מלכודות [pitfalls], או הפתעות לא רצויות כלשהן, או מעשים בלתי נחוצים כלשהם. הכל אמור ליפול בעדינות למקומו [הנכון] כי אתה לא מצפה לכלום [expecting nothing]" (שם)

כיצד הנכונות למות פותרת ומסלקת את הבעיה של התנהגותו של קסטנדה באותו אירוע?

אני מציע את התשובה הבאה: קסטנדה בעצם התמכר לפחד שנבע מהקפיצה הזו במרחב ובזמן, והוא ניסה לסלק אותו על ידי ניסיון להשיג הסבר לכך. כלומר, ההסבר אמור להשיב לו את השליטה על חייו. הפלאיות הזו מאיימת על הטונל הדורש סדר בעולמו: שלכל דבר תהיה סיבה, שהתנועה במרחב תהיה רציפה, וכו.

הפוסט טוען שהנכונות למות משחררת אותנו מהצורך להבין, לקבל הסברים, כפי שאומר דון חואן בסוף הקטע הנ"ל: "אתה לא מצפה לכלום". לפרשנותי: גם לא להסברים ולהבנה.

שחרור מהצורך להבנה מתואר ב"צדו הפעיל של האינסוף" כמשמעת. הוא מנוסח שם באופן הבא:

"מכשפים מבינים את ה[מושג]משמעת כיכולת לעמוד בשלווה נוכח מצבים לא סבירים [odds] שאינם כלולים בציפיות שלנו. בשבילם, משמעת היא אמנות [art]: האמנות לעמוד נוכח האינסוף בלי להירתע, לא משום שהם חזקים וקשוחים אלא משום שהם מלאי יראה [filled with awe]"."
(עמוד 211)

המשמעת הזו היא בעצם שקט פנימי, כפי שאפשר להבין מהקטע הבא הנמצא בהמשך העמוד הנ"ל:

"הטריק הגדול של אותם מכשפים קדמונים," המשיך דון חואן, "היה להעמיס על המיינד של המעופפים משמעת. הם גילו שאם הם מטילים על המיינד של המעופפים שקט פנימי, ההתקן הזר נמלט" (עמוד 211)

אם לחזור לתחילת הפוסט:
השקט הפנימי הוא מה שאמור לאפשר לנו לעמוד בשלווה נוכח הפלא מבלי לדרוש הסברים והבנה. הייתי מוסיף שהדרישה להסברים נעלמת כי הפחד המחולל דרישה זו נעלם.

=======================

מוסיקה

שיר מ-1934

הסרטון חדש

חצות (הלילה), הכוכבים ואת

וגירסה עם נגיעות ג'אזיות

גירסה נחמדה עם קלרינט

=============================== 

2.4.23

היום, יום ראשון, ה-2.4.23, הוא (כנראה) יום עוצמה.

======================== 

3.4.23

התגברות על הפחד באמצעות יראה
==============================

יראה [awe] היא מושג הלקוח מהמקרא והוא מתייחס לאלוהות. היראה, ע"פי הבנתי, מכילה כמה מרכיבים: פלאיות שמעבר ליכולת ההבנה, כבוד [הכבוד האלוהי], הערצה, אימה [פחד]. ומושגים נוספים שנמצאים בסביבה, וכנראה כבר כלולים במרכיבים הנ"ל, כמו: נוראיות, הוד.

המושג יראה הופיע בציטוט הבא, אותו הבאתי בפוסט הקודם שלי "הצפייה במעללי הנגואל מבלי לאבד את העשתונות":

"מכשפים מבינים את ה[מושג]משמעת כיכולת לעמוד בשלווה נוכח מצבים לא סבירים [odds] שאינם כלולים בציפיות שלנו. בשבילם, משמעת היא אמנות [art]: האמנות לעמוד נוכח האינסוף בלי להירתע, לא משום שהם חזקים וקשוחים אלא משום שהם מלאי יראה [filled with awe]"."
("צדו הפעיל של האינסוף" עמוד 211)

היכולת לעמוד נוכח הפלאיות המעוררת יראה קרויה שם "משמעת", ובהמשך לקטע הנ"ל מתברר שהמשמעת הזו היא שקט פנימי:

"הטריק הגדול של אותם מכשפים קדמונים," המשיך דון חואן, "היה להעמיס על המיינד של המעופפים משמעת. הם גילו שאם הם מטילים על המיינד של המעופפים שקט פנימי, ההתקן הזר נמלט" (עמוד 211)

עד כה לא חידשתי דבר, וכבר עבר חצי יום 

מהציטוט הראשון אפשר להבין שהקושי להיחלץ משלטונו של המיינד הזר קשור בפחד המרחיק אותנו מאפשרות זו. זה מרומז במילים "מבלי להירתע".

אני רוצה להפנות - אחר כבוד- את תשומת הלב של הקוראים הנקלעים לפוסט זה לכך שהציטוט הראשון רומז לכך שאת הפחד מרחיקים באמצעות פחד מסוג אחר: היראה. לא?

***************

זה מזכיר את הרעיון של הוצאת קוץ אחד באמצעות קוץ אחר, אמירה הנמצאת ב"מפגשים עם הנגואל":

"שיטה בדוקה להשגת השקט היא אי-העשייה. זוהי פעילות שאנו מתכננים באמצעות המיינד שלנו, אבל יש לה את הסגולה להשתיק את מחשבותינו ברגע שהיא נמצאת בפעולה. דון חואן קרא לסוג כזה של טכניקה: 'להסיר קוץ אחד עם קוץ אחר."
(עמוד 89)

האמירה הזו רלבנטית עוד יותר כי בשני המקרים מדובר על השגת השקט הפנימי.

.

הכל טוב ויפה:
אבל הפחד הוא האוייב הראשון, ומי שמנצח אותו היא הבהירות (לא היראה).

========================

אפרופו כבוד, פסוק מקראי המהדהד רעיונות טולטקיים:

"בַּעֲצָתְךָ תַּנְחֵנִי, וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי" (תהלים עג כד)

======================

4.3.23

מים שאל, חלב נתנה
================

הקטע הבא לקוח מ"מעבר המכשפים":

"החוליה הראשונה של השרשרת הזו [שהובילה אותך אל עולם המכשפים] נוצרה כשהנגואל מצא אותך עירומה עם הרגליים מורמות באוויר."

הוא [אמיליטו] פרץ בצחוק, בצליל צווחני דמוי ציפור.
[...]
"במשך שנים צחקנו על המצוקות והקשיים שירש ג'ון מייקל אבלר כי הוא נכנס לחדר הלא נכון ומצא בחורה עירומה, כשכל מה שהוא רצה לעשות זה להשתין". הוא התקפל לשניים מרוב צחוק." (עמוד 234)

שתי הערות:

- [כידוע] הנגואל הוא שמוק, ולכן לא אמור להפתיע אותנו שהוא מוצא נערה עירומה עם הרגליים למעלה.

- ההשתנה היא אקט של שליטה. קראנו על כך בהרחבה ב"יקוש עם הכפיל". ההטבלה והתזות המים "המטהרות" של הכמרים מבססות את כח השליטה שיש לכנסייה על האנשים.
השתנת הנגד - על הכנסייה ו[בעיקר]במאגרי המים הקדושים שלה -משחררת אותך מהם [השתנה על המשתין עליך].
הרוח לקחה את הנגואל, להפתעתו, להשתין במקום ששם הוא גילה נערה. לדעתי, פירוש הדבר שעליו [ועל הרוח שהוא מייצגה] ליטול את השליטה עליה, כלומר להכניסה לעולם המכשפים. באופן דומה, הצורך של אמיליטו להשתין הביא אותו למקום שבו הוא מצא גור כלבים גוסס [הכלב מנפרד] שאותו הוא לקח אותו תחת חסותו (עמוד 235). אחר כך התברר שזהו מכשף קדמון.

האם באמת זה הצחיק את המכשפים במשך שנים?

לדעתי, לא. אחרי שמסתכלים על כל העניין בשני האספקטים שהצעתי, אז לא מפתיע שהנגואל ימצא חניכים וחניכות כאשר הוא בסה"כ מחפש מקום להשתין.

====================== 

5.3.23

"משתין בקיר" - פרשנות טולטקית
===========================

בהמשך לפוסט הקודם שלי "מים שאל, חלב נתנה" אני רוצה להוסיף באיחור כמה הערות:

ראינו שם שדון חואן הלך להשתין ומצא את טאישה "עם רגלים באוויר", ואת אמיליטו שהלך להשתין ומצא שם גור כלבים גוסס, "ושנינו אחראים להם עד סוף חיינו" ("מעבר המכשפים" עמוד 235)

ההסבר שהצעתי היה שהשתנה היא שליטה, ובמקרה שלנו מדובר בנציגי הנגואל, ולכן שליטה של הנגואל פירושה תביעת בעלות עליהם והכנסתם לעולם המכשפים.

אמיליטו ממשיך שם: "כשראו מה קרה לנו, נפל על החברים בקבוצה שלנו כזה פחד, שהם נשבעו לא להשתין שוב אף פעם, לפני שהם בודקים ושוב בודקים [check and recheck] את המקום" הוא פרץ בצחוק כה חזק, שהכריח אותו לצעוד קדימה ואחורה כדי לא להיחנק." (עמוד 235)

אני סבור שההליכה קדימה ואחורה שלו איננה כדי לא להיחנק, אלא מטרתה להמחיש את האמירה של "בדיקה ובדיקה מחדש של המקום".

אמיליטו צוחק, אבל אנחנו לא הולכים שולל אחרי צחוקם של המכשפים ואיננו מסיקים שזו רק בדיחה. המכשפים אינם מספרים בדיחה לשם הבדיחה בלבד (לפחות לא בספרים שלהם). המכשפים נזהרים בכל מה שהם עושים, ומהאמירה של אמיליטו אפשר להבין שייתכן והם נוקטים משנה זהירות כשהם מחפשים מקום להשתין בו, כי זה עלול לחייב אותם להכניס ולהכשיר מישהו לעולם המכשפים.
כלוחם ("צעצוע"), אני "מתגלגל עם המכה" (ע"ע   ) ונזכר ברעיון המקראי של משיחתו של מישהו לתפקיד בברכת האל.

המכה מגלגלת אותי הלאה אל מעמקי הטקסט המקראי, אל הביטוי "משתין בקיר". הניקוד של האות "ב" הוא בשווא, אבל הניקוד הוא המצאה מאוחרת מאד, לפחות אלף שנים אחרי שנכתב הטקסט המקראי, והניקוד בעצם מבטא פרשנות מסוימת, במקרה זה, לדעתי, פרשנות שגויה. הפרשנויות הרגילות של החכמים כנראה נסמכות על הניקוד הזה וטוענות שהכוונה לזכרים, לגברים.
הפרשנות המוצעת בפוסט זה היא שמדובר בקיר מסויים: קיר המקדש, או קיר המזבח, ויש אכן אזכורים של קירות אלה במקרא.

"וְהִזָּ֞ה מִדַּ֤ם הַחַטָּאת֙ עַל־קִ֣יר הַמִּזְבֵּ֔חַ" (ויקרא)

ו"וַיַּסֵּ֥ב אֶת־פָּנָ֖יו אֶל־הַקִּ֑יר וַיִּ֨תְפַּלֵּ֔ל אֶל־יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃" (מלכים-ב כ ב)

הביטוי "משתין בקיר" מופיע בכמה פסוקים במקרא, ובכולם, אם אינני טועה, מדובר על כוונתו של האל להשמיד משתינים כאלה.

על רקע המשמעות הטולטקית של ההשתנה, נראה שפשוט מדובר בכופרים במלכות, במי שאינם מקבלים על עצמם את שלטון האל ושליחיו (או "שליחיו").

======================