העולם על פי הטולטקים: חציית סף המחוייבות האישית

או בתרגום לשפה רגילה: תשלום עבור שחרורך מהיות אסיר תודה.

הפוסט יעסוק בפרק "לומר תודה" שב"צדו הפעיל של האינסוף".

כאשר קסטנדה התחיל את לימודיו כסטודנט הוא הכיר שתי בחורות שהיו ביניהם יחסי חיבה עמוקים, ויום אחד המשולש הזה התפרק והם "נפוצו לכל עבר" וניתקו כל קשר ביניהם. אמנם אהבתו לשתי הנשים לא פחתה כלל לאחר כל השנים מאז (עמוד 131), אבל האם אהבתו העמוקה לבדה היא מה שהופך את הבחורות ההן לכל כך חשובות מבחינת הרוח, ועד שהוא לא יכיר להן תודה עמוקה, הוא לא יוכל לבוא בשעריה?

אני רוצה להציע פירוש אשר מרומז בטקסט, אבל הטקסט אינו מזמין את הקורא אליו. כלומר, הרמזים הם מאד חמקמקים.

אני חושב שהחשיבות של שתי הנערות היא בכך שהן העבירו לקסטנדה מסר מהרוח, פיסת ידע מתוך חוק הנגואל, קרי העובדה שבעולם האנרגיה, עולם המהויות, המבנה הבסיסי של כל יחידה עצמאית, כגון בית של חבורה, הוא שלישייה הכוללת שתי נשים: חולמת ויוקשת, ולוחם זכר. [השליח או השליחה, על פי המודל שלי, שייכים לרמת החבורה, ולא לרמת הבית]

דון חואן אומר לו שעד שהוא לא יעניק לכל אחת מהן מתנת פרידה שתבטא את הכרת התודה שלו כלפי כל אחת מהן, מתנה שתשאיר אותו חסר פרוטה, הוא לא יהיה משוחרר מחובו כלפיהן, והוא לא יוכל לעמוד נוכח הרוח ולהיות מודע לה.

כשקסטנדה גילה שרגשותיו כלפיהן לא דעכו עם השנים, הוא הבין את אמירתו של דון חואן שיש דברים שעשויים להימשך כל החיים ואף מעבר להן.

בספר חוזר הרעיון שאירועי האלבום של הלוחם, האירועים החשובים של חייו, מלווים אותו לאורך חייו ואף מעבר להם. אבל על הלוחם לזקק את הזיכרון הזה.

החיבוק איתן צריך להיעשות מתוך כוונה שזהו החיבוק האחרון שלו איתן. ובזמן החיבוק עליו לסכם [sum up] את חייו פעמיים (עמוד 131). לדעתי פעם אחת עם כל אחת. לדעתי, למרות שהמונח שונה, הכוונה היא לסיכום במשמעות של עבודת הסיכום [recapitulation]: לקחת את האנרגיה שלו מהן, ולהעביר אליהן את האנרגיה שלהן שהייתה אחוזה בו.

קסטנדה אומר: "אהבתי שתי נשים יותר מאשר את חיי, וזה לעולם לא ישתנה" (עמוד 135), הפירוש שלי: תמיד יהיו אתו שתי נשים, כי זה המבנה המהותי של האנרגיה.

דן חואן אומר שמה שהפיץ את השלישייה "לכל הרוחות" הוא האגו שלהם. לפרשנותי: האגו אינו יכול להכיר באפשרות של שלישייה, לחלוק עם מישהי אחרת את הגבר שלה, הוא רוצה את הכל לעצמו.

בפיסקה האחרונה של הפרק אומר קסטנדה שהוא העניק להן את המתנה האולטימטיבית, הגבוהה ביותר [תורגם "סופית"], בניסוח כללי: הלוחם נוצר [שומר] בשקט שלו את כל מה שהוא אהב.

לדעתי, הזיכרון הנצור הזה מכיל הן את הרוח והמסר שלה אודות אהבה משולשת, [wierd love], ויש בו גם מרכיבים קונקרטיים הקשורים לדמויות הספציפיות, ועל ידי שימור של הזיכרון, הוא מעניק לשתי הנשים חיי נצח, וזו המתנה האולטימטיבית [ואולי יותר מכך, את אפשרות החירות].

הדברים הם הצעה פרשנית.

**************

שבת שלום.

============================

18.3.23

העליתי בעבר לא אחת את הרעיון של שתי נשים וגבר כחיבור אנרגטי יסודי [למען הסר ספק, זה לא החלום הרטוב של החתום מטה] וטענתי שנראה שהרעיון נמצא אפילו ביהדות במדרשי חז"ל ובקבלה: הרעיון שלאדם הראשון היו שתי נשים: חוה ולילית, שעושות רושם כללי כמתאימות לחולמת יוקשת, כלומר האחת שייכת לעולם הזה והשנייה לא.

אני גם תוהה אם רעיון זה אינו מבצבץ בנתון הסיפורי שלאברהם היו שתי נשים: שרה והגר.

***************

פינת הספרות

סיימתי את "טיטאנים" של ליילה מיצ'אם. ממש נהניתי. סיפור טוב הכתוב טוב.

גם את "סוחר הקפה" של דיוויד ליס קראתי לאחרונה וגם הוא טוב.

============================

18.3.23

ארבעת האויבים שעל דרכו של איש הידע במונחים של החיבור לכוונה
===============================================

הדיון בארבעת האויבים תופס נתח נכבד מרשימות השדה של קסטנדה, ומכיוון שהוא טרי בזיכרוננו, זה הזמן להכות בברזל כשהוא חם

הקטע הבא לקוח מ"כח השקט":

[דון חואן:] "תיארתי לך, בדרכים רבות, את השלבים השונים שלוחם עובר בדרך הידע", המשיך. "במונחים של החיבור [link, חוליית החיבור] שלו עם הכוונה, לוחם עובר דרך ארבעה שלבים. הראשון הוא כאשר יש לו חיבור חלוד ובלתי אמין [untrustworthy, שלא ניתן לסמוך עליו] עם הכוונה. השני הוא כאשר הוא מצליח לנקות אותו [את החיבור]. השלישי הוא כשהוא לומד לתמרן [manipulate] אותו. והרביעי הוא כאשר הוא לומד לקבל את התוכניות של המופשט [the abstract, כינוי לרוח]".

(עמוד 192)

הפוסט מציע שתחילת הקטע "תיארתי בדרכים רבות" מתייחס, בין שאר הדרכים, לתיאור ארבעת האוייבים שעל דרכו של איש הידע [איש הדעת].

השלב השני והשלב השלישי הם שמספקים לדעתי את התחושה שיש בסיס טוב להשוואה הזו: חוליית חיבור נקייה מקבילה לבהירות [האויב השני], ויכולת לתמרן את הכוונה מקבילה להיות בעל עוצמה [האויב השלישי].

אם כן, החיבור החלוד והלא אמין הוא המקביל לפחד, וקבלה על עצמך את תוכניותיו של המופשט מקבילה לזיקנה, האויב הרביעי.

במקרים כאלה, השאלה היא: מה התרומה של השוואה כזו להבנה?

********

חומר למחשבה.

============================

19.3.23

האם הרוח מצייתת למי שמציית לה?
===============================

הקטע הבא לקוח מ"כח השקט", עמוד וחצי אחרי הקטע שהבאתי בפוסט הקודם על ארבעת השלבים שהמכשף עובר ביחס לכוונה, והוא המשך של אותו הדיון.

"מכשפים אומרים שכדי לצוות [command] על הרוח, ובכך הם מתכוונים לצוות [לשלוט] על תנועת נקודת המאסף*, צריך אנרגיה. הדבר היחיד שאוגר עבורנו אנרגיה הוא חוסר הרבב [impeccability] שלנו".
(עמוד 193, שורה אחרונה ואילך)

* - כידוע, הרוח היא הכח היחיד שיכול להניע את נקודת המאסף למיקומים אחרים.
שאלת אגב: האם זה הדבר היחיד שהיא יכולה לעשות?
ברמה האנרגטית יש [כמעט] רק האצלות ונקודות מאסף, אז יש טעם לחשוב שזה כל מה שיש לה לעשות ברמה זו של המציאות.

רציתי לכתוב על חוסר הרבב, אבל לא הייתה לי מספיק עוצמה לתמצת את מה שרציתי להגיד לתוך פוסט קצר ומזמין אז אסתפק בהבאת מקבילה [לדעתי] למשפט הנ"ל מתוך "להתעורר אל החלום":

הוא [קרלוס] המשיך לדבר על הכוח הזה [הרוח], שלדבריו לא היה אלוהים ולא שום דבר הקשור לדת או למוסר, אלא כוח לא אנושי, כוח שהוא לשימושנו, אם רק נלמד לצמצם את עצמנו לאפס."
(עמוד 87)

לדעתי, הצמצום לאפס הוא רמז ללא-רבב, והוא מופיע בדיון הנ"ל שב"כח השקט" בניסוח "היעדר השתקפות עצמית" [lack of self-reflection] (עמוד 193 למטה). ההשתקפות העצמית היא [לדעתי] דבקות [אחיזה נואשת, בציפרניים] במבנים הרציונליים הקלושים [מבית היוצר של המיינד הזר, המסדרים עבורנו את המציאות]. (עמוד 192 שורה אחרונה)

הצעה להבהרת הטענה ש: פעולות ללא רבב גורמות לצבירת אנרגיה ומאפשרות את השליטה ברוח:
לדעתי, ללא-רבב פירושו ציות לרוח. לכן, שתי הטענות שלעיל אומרות שכשאת/ה מציית לרוח, היא מצייתת לך.

יש לי תחושה קלה שאולי זה אפילו נאמר באופן די מפורש בספרות.
מישהו זוכר משהו?

============================

20.3.23

שלוש הדרכים שבהן הכוונה באה אלינו
===============================

בפוסט הקודם שלי: "האם הרוח מצייתת למי שמציית לה?" תהיתי בסופו, רגע לפני שקיעתו

, אם הטענה הזו לא נאמרה בכתובים באופן די מפורש. ערכתי חיפוש קצר בכתבי החבורה ומצאתי קטע שמדבר על ציות הדדי בין הלוחם והכוונה [הרוח].

הקטע אינו אומר באופן מפורש שהציות של הרוח ללוחם הוא בעקבות ציות הלוחם לה. אבל יש אמירות שלעולם לא תקבל אותן במפורש

לפחות לא בכתובים המיועדים לכל דיכפין.

הקטע נמצא בטקסט נידח הנקרא "שישה פסוקי הסבר". זהו פרק שנוסף למהדורה הספרדית בלבד של "מתנת הנשר".
את תרגומו לעברית תוכלו להוריד מהלינק שאביא בתחתית הפוסט.

הדגשתי שתי אמירות שמרמזות על הציות של הלוחם לרוח [לכוונה].

תזכורת: כַּוונה היא אחד הכינויים של הרוח.

******************

דון חואן הצביע למעני על שלושת הדרכים שבהן הכַּוונה באה אלינו. הדרך הרווחת ביותר ידועה בקרב הרואים כ"הכַּוונה של הטבעת הראשונה של העוצמה". זוהי כוונה עיוורת שמגיעה אלינו באקראיות1. זה כאילו עמדנו על דַרכה, או כאילו הכַּוונה ניצבה על דרכנו. באופן בלתי נמנע אנו מוצאים את עצמנו לכודים ברשתה מבלי שתהיה לנו שליטה מינימלית לגבי מה שקורה לנו.

הדרך השנייה היא כאשר הכוונה מגיעה אלינו מעצמה. זה דורש כמות ניכרת של תכליתיות; תחושה של נחישות מצידנו. רק בזכות יכולתנו כלוחמים, יכולים אנו להציב את עצמנו מרצון על דרכה של הכַּוונה. אנו מזַמנים אותה, אם להתנסח כך. דון חואן הסביר לי שההתעקשות שלו להיות לוחם ללא רבב הייתה לא יותר מאשר מאמץ להודיע לכוונה שהוא מציב את עצמו על דרכה.

דון חואן נהג לומר שלוחמים מכנים תופעה זו "עוצמה", וכך, כאשר הם מדברים על היות בעל עוצמה אישית, הם מתכוונים לומר שהכַּוונה מגיעה אליהם מרצונה. התוצאה, הוא נהג לומר לי, ניתנת לתיאור כַּיכולת למצוא פתרונות חדשים; או כַּיכולת להשפיע על אנשים או אירועים; זה כְּאִילו אפשרויות אחרות, שלא היו ידועות קודם לכן ללוחם, לפתע נעשות גלויות. בדרך זו, לוחם שהוא ללא-רבב אינו מתכנן שום דבר מראש, אבל פעולותיו הן כה החלטיות, שנראה כאילו הלוחם חישב מראש כל היבט של פעילותו.

הדרך השלישית למצוא את הכוונה היא הנדירה ביותר והמורכבת ביותר מבין השלושה. זה מתרחש כאשר הכַּוונה מאפשרת לנו להימצא בהרמוניה איתה. דון חואן תיאר מצב זה כרגע ממשי של עוצמה; שיאו של מאמץ הנמשך לאורך כל החיים להשגת חוסר רבב. רק לוחמים עליונים משיגים זאת, וכל עוד הם נמצאים במצב זה, הכַּוונה מאפשרת לעצמה להיות נשלטת על ידיהם כרצונם. זה כאילו שהכוונה התמזגה עם לוחמים אלה, ובעשותה כך היא הופכת אותם לכוח טהור חסר דעות קדומות. הרואים מכנים מצב זה "הכּוונה של הטבעת השנייה של העוצמה", או "רצון".
(עמוד 20 ואילך)

*********** סוף ************

לגבי ההדגשות:

ההתעקשות שלו להיות לוחם ללא רבב הייתה לא יותר מאשר מאמץ להודיע לכוונה שהוא מציב את עצמו על דרכה - אני מציע להבין את "מציב את עצמו על דרכה" כמציב את עצמו לשירותה.

פעולותיו הן כה החלטיות, שנראה כאילו הלוחם חישב מראש כל היבט של פעילותו - כלומר, הלוחם פועל ללא תכנון מוקדם, אלא בעקבות דחף, פקודה הבאה מהרוח.

************

הקטע אומר שהרוח מצייתת ללוחם כי הוא ללא רבב, ואני טוען, כפי שטענתי בפוסט הקודם, שללא-רבב הוא בעיקרו ציות לרוח.
בפוסט הבא, בלי נדר, ארחיב על כך שללא-רבב הוא ציות לרוח.

******************************

הלינק ל"שישה פסוקי הסבר"

https://drive.google.com/file/d/147qwfyoZsmXcdSbswy3wGJIw50glQPIT/view

============================

20.3.23

"להתעורר אל החלום" פרק 17 חלק 1