ב"האש מבפנים" כתוב:
"ישבנו. דון חואן אמר שיש רק דברים מעטים שהוא יוכל לומר אודות התנופה שנתנה לי האדמה" (עמוד 179 למעלה)
מכיוון שהוא לא אומר את המעט שאפשר לומר, הפוסט ינסה לעשות זאת במקומו.
דון חואן אומר, ב"כח השקט" אם אינני טועה, שהרוח היא הכח היחיד שמסוגל להניע את נקודת המאסף ממקומה אל מיקום אחר. הוא, דון חואן, בחבטת הנגואל שהוא חובט, משמש רק צינור לרוח.
ב"האש מבפנים" הוא אומר: נקודת המאסף אוספת [assembles, מצרפת, מקבצת] עולמות אחרים בעזרת תנופת האדמה [the boost from the earth]" (עמוד 179 למטה)
ובעמוד שלאחריו:
"ההישרה [alignment] היא אם כן,המעבר הסודי [the secret passageway] [בין ההאצלות הכלואות בפקעת הסיבים וההאצלות החופשיות שמחוצה לה], ותנופת האדמה [earth's boost] היא המפתח" (עמוד 180 למטה)
מ.ש.ל (סוף ההוכחה)
מסקנה מיידית, אם חבטת הנגואל היא התנופה של הארץ, אז הנגואל (הרוח) הוא [כדור] הארץ.
*********************
הצעה פרשנית נוספת (באותו מחיר)
====================
====================
נקודת המאסף היא זו שמבצעת את ההישרה בין ההאצלות הכלואות בפקעת הסיבים להאצלות החופשיות שמחוצה לה, לכן היא מתוארת ב"האש מבפנים" כדלת [door] היחידה (עמוד 179 למטה), וגם כמעבר הסודי [the secret passageway] (עמוד 180 למטה).
מהי נקודת המאסף?
תשובה: הגוף שלנו.
"מראהו של העולם הגיע אליי בבבת אחת. כולי ראיתי. אותה כוליות, שבמודעותי הרגילה אני מכנה "גופי", הייתה מסוגלת לחוש, כאילו היא הייתה עין ענקית המבחינה בכול."
(עמוד 181)
(עמוד 181)
מ.ש.ל (סוף ההוכחה)
זה גם מסביר מדוע חבטת הנגואל, למרות שהיא פועלת על אותה נקודת זוהר, היא תמיד מורגשת בגוף כחבטה. בספרות מתרץ דון חואן את המגע בגוף כבעל חשיבות משנית, כמיועד למשוך את תשומת הלב של הנחבט ולהשרות עליו ביטחון [על פי זיכרוני].
אבל ההצעה בפוסט אומרת שההסבר הנכון לחישת החבטה בגוף הוא שהנקודה הנחבטת היא הגוף עצמו.
אם כן, הפוסט כנראה מציע , שהגוף ונקודת הזוהר, הקרויה נקודת המאסף, הם אותו הדבר שתיאוריו השונים (האופנים השונים שבו הוא נחווה) שייכים למישורים שונים של מציאות.
אבל ההצעה בפוסט אומרת שההסבר הנכון לחישת החבטה בגוף הוא שהנקודה הנחבטת היא הגוף עצמו.
אם כן, הפוסט כנראה מציע , שהגוף ונקודת הזוהר, הקרויה נקודת המאסף, הם אותו הדבר שתיאוריו השונים (האופנים השונים שבו הוא נחווה) שייכים למישורים שונים של מציאות.
====================
5.3.23
הטענה השנייה אינה קלה לעיכול.
אם היא נכונה, אחת ההשלכות שלה היא שהגוף הפיזי שלנו משקף:
אם היא נכונה, אחת ההשלכות שלה היא שהגוף הפיזי שלנו משקף:
1. את מיקום הנקודה על פני הפקעת, כלומר אם ישונה המיקום, הגוף והזהות שלנו יהיו אחרים. אם נקודת המאסף שלי תגיע למקום של נקודת המאסף שלך, גופך יהיה גופי. או, בניסוח אחר, שנינו נחלוק את אותו הגוף, הוא הגוף שלך.
2. את מידת העוצמה (או החולשה, תלוי על איזה חצי כוס מסתכלים). נאמר שמחלות הן בסך הכל היצמדויות רגשיות [attachments, התמכרויות], והיצמדויות רגשיות הן כידוע ביטוי לחולשה, כלומר לחוסר עוצמה, כלומר לחיבור חלש עם הרוח. לא שאני חושב שקל מעשית להקיש ממצב הגוף על מידת העוצמה, אבל עקרונית יש להערכתי מידה מסוימת של קורלציה.
==========================
6.3.23
עפר לעפר, או התנדפות מלאה מהעולם - סתירה לכאורה
===========================================
===========================================
דון חואן אומר לקרלוס [מי יוכל להזכיר לנו היכן] שאסור לו, לקרלוס, לגלות לאף אחד היכן קבור גופו (או עצמותיו?) של דון חואן.
במקום אחר הוא אומר שבעצמותיו של איש ידע [איש דעת] אצורה עוצמה, אבל הסיכוי שמישהו יוכל אי פעם למצוא אותן הוא אפסי [כלומר, הן קבורות איפשהו].
כלומר, איש הידע, המכשף שמיצה את הפוטנציאל האנושי עד תומו, משאיר מאחוריו את גופו, או את עצמותיו.
מצד שני, נמצאת בספרות הטענה, בכמה הקשרים שונים, שהמכשף נעלם במלואו מהעולם, לדוגמה:
- כאשר מישירים עולם אחר, רצועות גדולות אחרות, העולם הזה נעלם וגם אנו נעלמים מהעולם. חנארו מדגים זאת ב"האש מבפנים" עמוד 182)
ב"מפגשים עם הנגואל" אומר קרלוס: "המהלך הסופי של המכשפים, שבאמצעותו הם עולים באש מבפנים ונכנסים למודעות טהורה עם כוליותם: נעליים והכל" (עמוד 164)
איך מיישבים את הסתירה הזו?
אני לא כותב את דעתי, מכמה סיבות:
1. כדי לאפשר לכם להרהר בכך בעצמכם.
2. כי היא בטח סתם [עוד] דיעה הזויה.
3. אני לא רוצה להזין את המפלצת, שבמגרש שלה אנו, הנערים, "משחקים לפניה".
1. כדי לאפשר לכם להרהר בכך בעצמכם.
2. כי היא בטח סתם [עוד] דיעה הזויה.
3. אני לא רוצה להזין את המפלצת, שבמגרש שלה אנו, הנערים, "משחקים לפניה".
- מוסיקה
מעניין להתמקד בצל שלו, שמלווה אותו, ורץ לחבור אליו מחדש עם הפגיעה במים.
השיר המלא:
אפרופו מוסיקה הודית, בדיוק סיימתי לקרוא את "הפקיד ההודי" על חייו של המתמטיקאי ההודי רמנוג'אן. ספר נחמד. האיש טען שאלה הודית הייתה מניחה את הרעיונות המתמטיים על לשונו. הספר ארוך מדי, 600 עמודים, ויש שם יותר מדי עניינים הומוסקסואלים אקספליציטיים בין בריטים (לא נוגע לרמנוג'אן).
===================
7.3.23
כשנותנים אמון בעוצמה האישית, אין מקום לדאגה
====================================
====================================
אני רוצה להניח זו ליד זו שלוש אמירות האומרות את הנטען בכותרת, כולן לקוחות מתוך "מסע לאיכטלאן":
"צייד יודע שהוא יצליח לפתות [lure] [בשר] ציד למלכודות שלו שוב ושוב, לכן הוא אינו דואג. לדאוג פירושו להיות נגיש, נגיש מבלי משים [מבלי להתכוון לכך]. וברגע שאתה דואג אתה נצמד [cling, נאחז] בכל דבר מתוך ייאוש; וברגע שאתה נצמד הכרחי שתתיש את עצמך או תתיש את מי או את מה שאתה נצמד אליו."
(בפרק "להיות בלתי נגיש")
(בפרק "להיות בלתי נגיש")
ציטוט שני:
"ציד עוצמה הוא מצב עניינים מאוד מוזר", אמר. "אין שום דרך לתכנן אותו מראש. זה מה שמרגש בו. עם זאת, הלוחם מתקדם כאילו יש לו תוכנית, כי הוא סומך על עוצמתו האישית. הוא יודע בוודאות [knows for a fact] שהיא תגרום לו לפעול בצורה המתאימה ביותר.
(מתוך הפרק "הילוך העוצמה")
"ציד עוצמה הוא מצב עניינים מאוד מוזר", אמר. "אין שום דרך לתכנן אותו מראש. זה מה שמרגש בו. עם זאת, הלוחם מתקדם כאילו יש לו תוכנית, כי הוא סומך על עוצמתו האישית. הוא יודע בוודאות [knows for a fact] שהיא תגרום לו לפעול בצורה המתאימה ביותר.
(מתוך הפרק "הילוך העוצמה")
ציטוט שלישי:
"לוחם מתנהג כאילו הוא יודע מה הוא עושה, כשלמעשה הוא לא יודע כלום. הוא חזר על אמירה אחת שלוש או ארבע פעמים, כאילו רצה שאשנן אותה. הוא אמר, "לוחם הוא ללא רבב כאשר הוא סומך על [trusts, נותן אמון ב] עוצמתו האישית ללא קשר ל[שאלה]האם היא מעטה או עצומה".
(מתוך הפרק "הילוך העוצמה")
"לוחם מתנהג כאילו הוא יודע מה הוא עושה, כשלמעשה הוא לא יודע כלום. הוא חזר על אמירה אחת שלוש או ארבע פעמים, כאילו רצה שאשנן אותה. הוא אמר, "לוחם הוא ללא רבב כאשר הוא סומך על [trusts, נותן אמון ב] עוצמתו האישית ללא קשר ל[שאלה]האם היא מעטה או עצומה".
(מתוך הפרק "הילוך העוצמה")
.
האמירה הראשונה מדברת על ציד של מזון גשמי, ושתי האחרות הן אודות ציד של עוצמה. האם גם הצייד (הפועל להשביע את הרעב הגופני) סומך על העוצמה האישית שלו? או מספיק לו לסמוך רק על הידע שלו לגבי דפוסי הפעולה [שיגרות] של החיות שאותן הוא צד?
מכיוון שהדובר הוא דון חואן, ברור לי שהוא מתכוון גם במקרה זה למתן אמון בעוצמה האישית.
תמיכה מספר 1: כל אכילה היא אכילת חיים [נאמר ב"מפגשים עם הנגואל", ומבחינה זו אין הבדל בין אכילת חסה לאכילת סטייק]. כלומר, גם אכילה היא אקט של צבירת עוצמה, למרות שטענה זו סותרת לכאורה את הטענה המפורשת בספרים, שהעוצמה האישית שלנו היא מערכת סגורה, כלומר אי אפשר להגדיל אותה על ידי תוספות מבחוץ, אלא רק על ידי ארגון מחדש של העוצמה שאיתה נולדנו, כלומר סידור מחדש של אי הטונל. [סתירה הראויה לדיון משל עצמו]
תמיכה מספר 2: ב"כח השקט" גוף האנרגיה של דון חואן החניך [ניתן לומר: עוצמתו האישית], לאחר שהוא נזרק לנהר, מגלה לו בין היתר היכן יש מזון בסביבה.
****************
לסיום, teasing קטן [באנגלית, לא בערבית]
האמירה בכותרת הפוסט נראית טריביאלית: כשנותנים אמון, ולא משנה במה, אז ברור מאליו שאין דאגות.
אבל, אני רוצה לטעון ש:
אין לנו באמת על מי לסמוך, אלא על העוצמה האישית שלנו.
למען ההבהרה: לא לסמוך על עצמנו, על העצמי שלנו, אלא על העוצמה שלנו.
אבל, אני רוצה לטעון ש:
אין לנו באמת על מי לסמוך, אלא על העוצמה האישית שלנו.
למען ההבהרה: לא לסמוך על עצמנו, על העצמי שלנו, אלא על העוצמה שלנו.
===================
מוסיקה
ביצוע מקסים של שיר משנת 1977
Dreams
Women, they will come and they will go
==================
תיקון: האמירה של קסטנדה על החסה והסטייק נאמרה כנראה בריאיון אתו, ולא ב"מפגשים עם הנגואל". אם אינני טועה, בריאיון הנקרא "ארוחת צהריים עם קסטנדה".
===============
ניתוח הקליפ הנ"ל על ידי מורה לפיתוח קול. אני שותף לדעתו שגירסאות כיסוי אינן מעניינות אם אין בהן אילתור של הגירסה המקורית, אבל לדעתי במקרה זה הביצוע עולה על המקור, אז בהחלט שווה להאזין לו.
=======================
7.3.23
לגבי הפוסט "עפר לעפר",
הנה קטע שהוזכר בפוסט:
הנה קטע שהוזכר בפוסט:
"יש עוצמה בעצמותיו של לוחם, אבל הן לעולם לא נמצאות בבתי קברות. וישנה אפילו עוד יותר עוצמה בעצמותיו של איש ידע [איש דעת], אולם מעשית זה יהיה בלתי אפשרי למצוא אותן."
(מתוך הפרק "הלך הרוח של הלוחם" שב"מסע לאיכטלאן")
.
.
מצאתי. הוא נמצא בדפי השדה המקוריים (לכאורה) שכתב קסטנדה ממש בשטח.
הנה הקטע. יש המשך, אולי אביא את כל השיחה הזו בפוסט נפרד. הדובר הוא דון חואן:
You don’t tell about a sorcerer, his ways or his death, and you should never use those secrets against him. I’m telling you now. Don’t ever tell where you met me, when I die, so nobody may find out where my body is buried.”
=======================
7.3.23
בפוסט "כשנותנים אמון בעוצמה האישית, אין מקום לדאגה" דובר על שני סוגי ציד: ציד חיות וציד עוצמה. האם יש עוד סוגים של ציד?
תשובתי: אם יקוש [stalking] הוא המושג המפותח של המושג "ציד", כלומר המושג "ציד" מופיע בספרים הראשונים כגירסה ראשונה של "יקוש" (וזו דעתי), אז כל דבר יכול לשמש מושא לציד (ליקוש).
ב"מפגשים עם הנגואל" הוא מרחיב בנקודה זו:
"על רקע תובנה זו, הגדרה אחרת של היקוש היא: 'תשומת לב בלתי כפיפה, הממוקדת בתוצאה סופית'.
"סוג זה של תשומת לב כשהוא מיושם בצֵיד בעלי חיים תוצאתו שלל ציד. אם ניישם תשומת לב בלתי כפיפה על אדם אחר, היא תייצר לקוח, תלמיד, או מערכת יחסים רומנטית. ליישם אותה על ישות לא-אורגנית יספק לנו מה שמכשפים מכנים 'בעל ברית'. אבל רק אם ניישם יקוש על עצמנו, רק אז היא תיחשב לאמנות טולטקית, כי זה יִצוֹר משהו רב ערך: מוּדעוּת".
(עמוד 133-134)
=======================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה