יום שבת, 24 בינואר 2026

2003 - 2 סדנאות, ב-UCLA ובאמסטרדם

הסדנה באמסטרדם היא בת פחות מעמוד אחד.

ייתכן שעם התרגום שלפנינו סיימנו עם תרגום כל הסדנאות.
בכל מקרה, יש עוד חומרים שיש לתרגמם ולהכניסם לקובץ המרוכז.

 לכדו את תשומת לבי

הזמן שבו אנו חיים – התקופה שלנו – כולה קשורה להשתקפות העצמית.

 - כולנו אימצנו פוזיציות [תנוחות גוף] ברירת מחדל מתוך הרגל. פוזיציות אלה אינן פוזיציות 'חלומיות'. הפוזיציות הרגילות שלנו קובעות את פוזיציית [עמדת, מיקום] נקודת המאסף.

לפני שנוכל ללמוד להעריך או להבחין בַּעולם, עלינו להיפטר מהשיפוטים שלנו.

הרואים רוצים להשיג את חירות התפיסה. לראות אנרגיה ישירות ללא מערכת הפרשנות. 

זינחו את ההכרזות מסוג זה המשרתות את העצמי וקחו אחריות - אין צופים מהצד תמימים. המונח "דעות ישנות רגזניות" מתאים מאוד מכיוון שדעות אלו יוצרות [או מהוות] את הקרום שהרואים יכולים לראות ב[מעטפת]הגופים הזוהרים שלנו.

קסטנדה אמר: 'אם אתם לא שומרים על הלסת שלכם הדוקה, אתם נראים כאילו אין לכם את מנת המשכל הנכונה'.

פשוט תנו לגוף שלכם לספוג את המעברים הקסומים. אל תנסו לזכור אותם. המיינד לא יכול לזכור הכל. פשוט תנו לתנועות להיכנס לגוף שלכם.

היא אמרה לקרלוס: "אני לא כזאת. אני לא אינטליגנטית."
"ברור שאת לא," הסכים קרלוס. "אני לא רוצה לסתור את רשימת המלאי שלך."

מעבר לאי הטונל נמצא המסתורין. אפשר לחזות בו אם ממקדים בו את תשומת הלב; אם אינך נלכד בזרימה של הטונל.

אנחנו נולדים כשאנחנו לגמרי נגואל, אבל אנחנו מתחילים לראות את הצורך בישות מקבילה - הטונל - ואז הטונל תופס שליטה, ואנחנו הולכים לאיבוד בתיאור הדברים במקום בדברים עצמם. תיאור הוא רק תיאור. הדרך לכווץ את הטונל היא לשים את מלוא תשומת הלב שלנו עליו ומשם להעביר את תשומת הלב שלנו לנגואל טיפין טיפין.

איירין אמרה שתמיד הייתה תחושה של נמרצות מיוחדת סביב קרלוס והמכשפות. ארין שאלה פעם את קרלוס: "האם אני חייבת להרגיש כל כך טוב כל יום?"
הוא אמר: "לא, בכלל לא. עשי הפסקות. חזרי להרגיש אומללה."

שני היבטים של המעבר הקסום: מהירות ועצימות המקבילות לשתי מערכות השרירים, השרירים שעל פני השטח והשרירים העמוקים יותר שליד העצמות. 

להיות ללא רבב פירושו להפיק את המיטב מכל מצב שאפשר להעלות על הדעת. [...]  זה לא אומר להיות מנצחת [מצליחנית] בפרמטרים חברתיים. מבחינת האנרגיה, זה אומר להיות אחראית למעשייך.

כדור הארץ אוהב את צליל התופים ולכן זוהי דרך טובה להתחבר לאנרגיה של כדור הארץ.

איך מגיעים לתפיסה אחרת? עלייך לשים סכר ל"עשייה של העצמי". אני מתערב שאת נוסעת לעבודה באותה דרך בכל פעם. בפעם הבאה, קחי מסלול אחר.

מיילס וארין: "בצעו כל יום התאמות קטנות: בנשימה, באכילה, בשינה וכו'”.

קרלוס אמר שיש דואליזם בין השפה שלנו למעשינו. בימי קדם, לאנשים היה ידע שקט משום ששפתם הייתה קשורה ישירות למעשיהם. והם היו אחראים למה שהם אמרו. לא היה פער בין שפה לפעולה.

אנחנו צריכים לדבר ממקום אחר - מגוף האנרגיה. אנחנו צריכים להתחיל מהרגליים ולהתחבר לסיבים הזוהרים בחלק האמצעי [של הגוף] ולדבר משם - הפה הראשון. עלינו לקבל החלטה מודעת לדבר מהפה הראשון כדי שנפסיק להשתמש בשפה בלי כל מחשבה.

קרול טיגס אמרה לנו שמים הם יסוד יקר ערך שאנו יכולים להשתמש בו כדי לשנות את המטען האנרגטי שלנו - אפשר לעשות זאת על ידי התזת מעט מים על הפנים, או שתיית מים.

קרלוס אמר: "אל תעשה קעקוע. הכל [כל התורה] זה עניין של להיות לא בולט." 

אם נתחיל לשים לב לקשב הראשון, נוכל להתחיל לתפוס את הקשב השני."

קרלוס נהג לומר לחניכים: "שימו את הזבל שלכם על השולחן, לא מתחתיו. רק אז, כשהוא גלוי, תוכלו להתמודד איתו."

------------------------------------------------------------- 

המאמר בקובץ נפרד

https://drive.google.com/file/d/1NBe4qWgaNBoN2ddK243oiVUdiEWwhjv9/view?usp=sharing


המאמר בתוך הקובץ המרוכז,
שכולל עכשיו גם את המאמר הקודם שתורגם. בנוסף, הוספתי את ההמלצה שקסטנדה כתב לספר של חוקר שמאניזם, ההמלצה היחידה שקסטנדה כתב אי פעם לספר שאינו של מישהי מבנות חבורתו. 
ההמלצה מופיעה בסוף הקובץ.

https://drive.google.com/file/d/1R0DKCm5l5laEdG7HIo8VUr8IMBlIOPnx/view?usp=sharing


קריאה נעימה ומחכימה

=================================== 



יום שלישי, 20 בינואר 2026

2020 - ישויות לא אורגניות עדיין מלמדות את תלמידיו של קרלוס קסטנדה

 פוסט שכתב דניאל לוטון, ולקט מהתגובות אליו. דניאל לוטון השתתף במפגשי יום ראשון עם קסטנדה. כאן הוא מביא ציטוט של מישהי ששמעה את הסיפור ממקור ראשון.

הנושא המרכזי הוא שקיילי לונדהל, ואולי גששיות אנרגיה נוספות, ראו את בעלי הברית של טאישה ואף נרדפו על ידם.

ככלל, אני מציע להתייחס לדבריו של דניאל כמעוררי מחשבה, ולא כאמת עובדתית. לדעתי, בחלק מאמירותיו הוא קולע לאמת, אבל לא בכולן.

 ------------------------------------------------------ 

 לכדו את תשומת לבי

 -  במקרה של שידור חוזר, אתה מוצא ניחוח של כוונה באוויר, מאדם שהיה קשור לסדרת המורים שלנו בעבר. ואז אתה יכול לסובב את הראש ולהיכנס לאירוע ההיסטורי.

 -  דון חנארו היה עושה את "האגודל למעלה" לקרלוס, במסגרת ההקנטה שלו. מאוחר יותר הוא [קסטנדה] נזכר בהקנטות של חנארו, וזה חיבר אותו מחדש לזיכרון. הקינטורים [של חנארו] נצמדו להלכי הרוח שלו, ולאוסף של דברים אחרים, וזה סיפק לו מצביעי זיכרון [להגיע] חזרה לאירוע.

-------------------------------------------------------- 

המאמר בקובץ נפרד

https://drive.google.com/file/d/1Nf_6iTtsZKYj5GZ1R7v7rAf5e54684yT/view?usp=sharing


עדיין לא הכנסתי אותו לקובץ המרוכז.


קריאה נעימה ומחכימה

========================================= 

יום שבת, 17 בינואר 2026

1998 - סדנה במקסיקו סיטי

 כשהסדנה התקיימה, קסטנדה והמכשפות עזבו כבר את העולם, כחצי שנה קודם לכן.
לפנינו שני דו"חות מהסדנה.

אם לשפוט על פי כמות הציטוטים שהבאתי, כנראה שהמאמר ראוי לקריאה.


לכדו את תשומת לבי

היקום אינו דורש את מותנו, אלא [רק] את חוויות חיינו. ואנו מתים כי איננו מסוגלים להפריד ביניהם.

עבודת הסיכום מעניקה נזילות רבה יותר לנקודת המאסף ומאפשרת לנו להיות עדים לַדברים החוזרים על עצמם בחיינו. היא מעניקה נזילות רבה יותר כי בכל פעם שאנו מסכמים אירוע, נקודת המאסף שלנו עוברת לַמקום המדויק שבו היא הייתה ברגע שהאירוע התרחש. 

הגבַּרת יכולת הנשימה שלנו מאפשרת להגביר את יכולת התפיסה שלנו. אנו יכולים להזיז את נקודת המאסף שלנו רק על ידי שינוי דפוס הנשימה שלנו. אנו הולכים לבצע את נשימת הנמר בעל שיני החרב. היא אידיאלית למפגש עם המומנטום [תנופה] והזרימתיות הדרושים לביצוע עבודת סיכום.

תנועות גלגל הזמן הן הדרך הפשוטה והחכמה ביותר להשתמש בַּזמן. אנו מסובבים את הזמן לאחור כדי לחיות מחדש את חיינו, ואנו מסובבים אותו קדימה כדי לחזור להווה, בו נמצאת הפעולה.

התכוונות נעשית עם כל הגוף. אנו זקוקים לאנרגיה כדי להתכוון. עלינו לקחת את האנרגיה המפוזרת ולהחזיר אותה למרכזי כח החיים שלנו.

איפשהו באבולוציה שלו, האדם התכוון את התנוחה האנכית [ההזדקפות] כדי לאפשר [לעצמו] תפיסה מיטבית. בעמדה אנכית, מרכזי כח החיים מביטים קדימה ולא אל הקרקע.

המפתח לתפיסה הוא הנשימה. נמר שיני החרב נשם עם כל גופו ותפס את הסביבה עם כל גופו.

אתה צריך שנמר שיני החרב יעורר אותך. יש לו ריאות ענקיות. אתה יכול ללמוד הרבה מהחתולים האלה. הם חיות של פעולה טהורה. כשהם שואפים כל כך הרבה אוויר, הם מכניסים [לתוכם] תודעה.

אתה צריך להשתנות. אתה צריך ללמוד את דרך ההוויה של הגוף השמאלי. אנו הולכים לקרוא לעזרתנו את הכוונה לעורר את התופס הזה, שיודע מה קורה, שיש לו זמן רק להחלטות.

חוסר רבב הוא שינוי החיבור שלנו לסדר החברתי, החיבור שלנו לַכַּוונה.

ביחסים הכוללים מין, אנו משאירים קווי חיבה שבורים. ועבודת הסיכום מפוגגת אותם.

לאחר ביצוע עבודת סיכום, אנו מבצעים כמה מעברים קסומים כדי להחזיר את נקודת המאסף לעמדה של היום. אחרת, אנו עלולים להילכד על ידי הזיכרונות שלנו.

כשאתם מסכמים [בעבודת הסיכום], סכמו את ההחלטה[ות] שלכם. [מתברר ש] אף אחד מעולם לא עשה לנו משהו בלי שהייתה לנו איזושהי השתתפות בכך. עלינו לצאת מהמקום של רחמים עצמיים ולקבל את האחריות שלנו על ההחלטות שלנו.

  

- מה קורה אם נולדו לנו ילדים ויש לנו חורים בפקעת הסיבים שלנו? 
הענקנו להם מתנה נפלאה, אנו נתנו להם את האנרגיה שלנו. זה לא יהיה [התנהגות של] חוסר רבב להתחרט על כך. להיות ללא רבב זה לקבל אחריות על ההחלטות שלנו ולהמשיך להילחם בלי חרטות.

חשבו על זה, על איזה הסכם חתמתם? ב[עזרת]עבודת הסיכום אתם מגלים שאתם חופשיים להפר את ההסכמים שעשיתם. אתם יכולים להחליט: הלכתי עד לשם עם ההסכם הזה, אבל עכשיו הוא גמור. אני לוקח כיוון אחר. כשאנחנו מסכמים [בעבודת הסיכום] את ההחלטות שלנו, אנחנו סוקרים את כל מה שנאמר עלינו, את הפקודות האלה שניתנו לנו בצורת הגדרות: אתה כזה, אתה כך וכך, אתה לא אתלטי... אנחנו משתחררים מהחלום או מהסיוט שמישהו אחר יצר עבורנו ואנחנו נכנסים לחלום אחר, חלום של חירות. היאחזו בכוונה של השמאנים של מקסיקו העתיקה. זהו חלום עבור ישויות שהולכות למות. כאשר מישהו שאל את הנגואל [קסטנדה] מה הוא רואה, הוא היה אומר: אני רואה מישהו שהולך למות.

אני חוזר על שמי בפעם השנייה כי זה מאפשר לי ליצור חיבור בין האינסוף לבין הישות הקטנה שאני.

לבני האדם יש סוג של תשוקה עזה שאותה הם מפרשים כאהבה. אבל מה שהם באמת משתוקקים לו הוא הגוף האנרגטי שלהם. ומה שמושך את הגוף האנרגטי הוא חיבה. המפגש עם [אדם] אחר יכול לעזור לנו להגביר את החיבה הזו. 

קרלוס קסטנדה עזב את העולם הזה כמו דון חואן, אבל הוא לא לקח איתו חבורת לוחמים. הוא ביצע תמרון אנרגטי נועז. הוא פתח דלת אנרגטית כדי שכל מי שמעוניין ללכת אחריו יוכל לעשות זאת. זהו פתח. השושלת מסתיימת איתו, כי כיום יש מסה [המון אנושי] של מתרגלים. 

אנחנו כוכב לכת של אסירים. כדי לשלם את חובו, קרלוס קסטנדה רצה שלכולם תהיה האפשרות להיות עֵדים [למה שהוא עשה] ולעשות את מה שהוא עשה. [...] הוא יצר קשר אל האינסוף אצל כל מי שקורא את ספריו ומתרגל מעברים קסומים ועבודת סיכום. אנו יכולים להיאחז בקשר הזה שיצר קרלוס קסטנדה. הדלת פתוחה. 

כשאנחנו בוחנים את חיינו, אנחנו יכולים לראות האם ההחלטות שקיבלנו בעבר היו החלטות מודעות, או שמא הן התקבלו במצב של טייס אוטומטי.

ישנן שתי דרכים להגיע למודעות מוגבהת: האחת היא חבטת הנגואל, והשנייה היא באמצעות משמעת;

אובססיה לפרוצדורות מפורטות אופיינית לגוף הימני.

לנמר שיני החרב יש ריאות חזקות וענקיות, שכאשר הוא נושם מאפשרות לו לתפוס את [עם] כל גופו, כי נשימה היא תפיסה.

נשימת נמר שיני החרב נותנת לנו את התעוזה והנחפזות שאנו זקוקים להן. האופן שבו אנו תופסים תלוי באופן שבו אנו נושמים. שינוי הנשימה מזיז את נקודת המאסף.

===================================== 


המאמר בקובץ נפרד

https://drive.google.com/file/d/1mAGKGwQkzfv4gs39KrXuTJa1t3dxUglU/view?usp=sharing


הכנסתי לקובץ המרוכז את המאמר הזה ואת שלושת הקודמים שלא הוכנסו עד כה

https://drive.google.com/file/d/1rkY1jgGNYtGPF_0DTAkd4_-36rKHx56B/view?usp=drive_link


הכנסתי לקובץ המרוכז באנגלית את המאמרים האחרונים שתורגמו ולא היו בו

https://drive.google.com/file/d/1_5AyVsWbg-PUMnaXjQyx3x4HiZY7D-nT/view?usp=drive_link


קריאה נעימה ומחכימה

==================================== 


יום שישי, 9 בינואר 2026

2015 - סדנה בסוצ'י, רוסיה, בהשתתפות קרול טיגס

 2015 זה, יחסית, לא מזמן. ועם זאת, זה זמן רב יחסית אחרי שקסטנדה, פלורינדה וטאישה, ונוספים עזבו את העולם (18 שנים). 
אבל מה למכשפים ולמושגי הזמן שלנו?! (שהתקבלו באדיבות ההתקן הזר)


לכדו את תשומת לבי

- היא גם אמרה שקרלוס מאוד רצה לבוא לרוסיה, אבל לא היה לו זמן. וזו אחת הסיבות לכך שהיא כאן.

סיבה נוספת היא המתַרגלים הרוסים שהכוונה שלהם הביאה אותה לרוסיה (מאוחר יותר, רנטה אמרה שקרול מגיעה אם ישנה קריאה/בקשה/אתגר - קריאה). וקריאה כזו הגיעה מרוסיה.

יש לה דיוקן של יורי גגארין תלוי בביתה, אותו היא מעריצה כחוקר חסר פחד של הלא ידוע.

בדברה על מחלות היא כינתה אותן ברכה, כי אנשים עם מחלות כרוניות צריכים להיות תחת משמעת כל חייהם - בתנועה, בתזונה וכו', וזה מחשל את רוחם. 

היא צריכה להסתגל ללחות הגבוהה הזו, היא חייבת להזיז את נקודת המאסף שלה לעמדה מעט שונה כדי להתמודד איתה [עם הלחות].

אני לא אוהבת תה ירוק, וזה היה היחיד שהיה לי. אוקיי, חשבתי, איפשהו ביקום מקביל יש Elia שאוהבת תה ירוק. למה שלא אהיה היא עכשיו? והתה הירוק נעשה די ראוי לשתייה, ואפילו היה טעים למדי).

קרול, לעומת זאת, נראתה כאילו היא חוטפת את סיפוריה מהאוויר, יוצרת משהו ממש ברגע זה.

בנוגע לספריו של קרלוס קסטנדה, היא אמרה שהוא כתב אותם מרמות מודעות שונות - אותם סיפורים, וזו הסיבה שיש [ביניהם] כל כך הרבה סתירות וזוויות [מבט].

 קרלוס רצה שהאפקט היחיד של ספריו יהיה - לעורר השראה באנשים לעבוד על עצמם. ובמקום שזאת תהיה התוצאה, אנשים התחילו לרצות לשכפל את החוויה האישית של קרלוס. וזה מוזר, כי כולנו שונים [זה מזה], ולכולנו יש את הדרך שלנו לעשות את זה.

 ------------------------------------------------------- 

המאמר בקובץ נפרד

https://drive.google.com/file/d/1SClYVELw1O1LpUwGpVxVZGvtwT9iLkaf/view?usp=sharing


עדיין לא הכנסתי את המאמר, ולא את שני הקודמים, לקובץ המרוכז.


קריאה נעימה ומחכימה

================================= 



יום רביעי, 7 בינואר 2026

1994 – הרצאה של קסטנדה ב- Sunnyvale - מאמר קצר ומומלץ.

 לכדו את תשומת לבי

- השפה לא יכולה לתאר ראייה, לכן אנחנו אפילו לא יודעים שהיא קיימת.

 - אתה יכול לעבוד על [הגעה אל]  הסף הזה [סף השקט] שנייה אחת בכל פעם - ללא פשרות כל יום. ואז תראה.

 - אנחנו כבולים לתחביר של השפה. ברגע שאנחנו עוצרים את הדיאלוג הפנימי אנחנו לא כבולים לתחביר - המודעות שלנו [אז] פתוחה לתפיסות של האינסוף.

 - מגבלת הזמן האישית שלי [סף עצירת העולם] הייתה 6 שניות [של שקט פנימי]. ואז קול היה מתחיל לדבר.

 - יום אחד, בזמן שהלכתי ב[קמפוס של] UCLA, ראיתי קווי אנרגיה המוטלים על הכל. נוכחתי [אז] לדעת שתמיד ראיתי אותם, אבל התעלמתי מהם.

 - על ידי עצירת הדיאלוג הפנימי אתה מאפשר לעולם לקרוס. אז אתה יכול לראות.

 - אני לא רוצה לפרוש [מעבודה ולעבור לגור] במונטנה או באיידהו, וללכת לדוג. אני רוצה לנווט באינסוף, לתפוס את האינסוף.

 - המשמעת של עצירת הדיאלוג הפנימי מגינה עליך, לא רק [כשאתה נמצא] בצד שמאל, אלא גם כאן בצד ימין.

 - קסטנדה תיאר מושג של חריצי תפיסה, ואת הרעיון שאפשר לשנות תפיסה על ידי שינוי חריצים. ריפוי יכול להתרחש רק אם אפשר לשנות [להחליף] חריצים. כדי להיות מסוגל להירפא עליך להיות מסוגל גם להחליף חריצים.

קסטנדה כמעט מת 3 פעמים, אבל בכל פעם, כשהוא היה קרוב למוות, גופו נאלץ להחליף חריצים, ובכך לרפא את עצמו. הגוף התחזק עם כל החלפה של חריץ.

- טנסגריטי - המילה קשורה לאדריכלות. זוהי מערכת תרגילים הקשורה למערכת הבלוטות אשר תחזק ותעורר את המערכת הזו. מערכת הבלוטות איננה בשימוש - היא [טנסגריטי] מעוררת את הבלוטות."

- הרחם הוא כמו מוח נוסף, בכך שכאשר רואים את הרחם, האנרגיה שזורמת משם היא אותה זרימת אנרגיה כמו זו מהמוח."

- אין לנו שליטה על שום דבר בחיים. אנחנו מעמידים פנים שיש לנו שליטה.

- טקסטים כבדים מאמנים את המיינד ומאפשרים [להשיג] שקט פנימי בקלות רבה יותר.

- "דון חואן בער בפיצוץ מדהים של אנרגיה כלפי פנים, כשהוא מחזיק את המודעות שלו בידיו. ואז הוא המריא כמו קליע."

- "לפני זמן מה, השליח שלי, או קול הראייה, הפסיק [להופיע]. זה אחרי 35 שנה. עכשיו אני מנווט לבד, בלי מדריך. זה בסדר (נראה מאוד מוטרד). תארו לעצמכם, אף פעם לא אמרתי [לו] תודה. אז עכשיו אני מרצה כדי להחזיר חלק מהמתנה המדהימה הזו. כדי [בכך] להגיד תודה."

------------------------------------------------------------------------ 


המאמר בקובץ נפרד

https://drive.google.com/file/d/1eQWRRAJRsut-oqxDlCvM0zU86Zgx48Di/view?usp=sharing


עדיין לא הכנסתי אותו (ואת קודמו) לקובץ המרוכז.


קריאה נעימה ומחכימה

====================================== 


יום שלישי, 6 בינואר 2026

2003 - סדנה באנהיים

  

 אוסף הדו"חות מסדנה זו הוא ארוך ומלא בבל"ת. ראו הוזהרתם.

 הסדנה עוסקת הרבה מאד בעצים. יש בדו"חות לא מעט תיאורי חוויות חזיוניות וזה לזכותם של הדו"חות האלה. בקטעים המצוטטים להלן לא כללתי תיאורי חזיונות.

 

לכדו את תשומת לבי 

 - הם [המכשפים הקדומים] הקדישו תשומת לב לעמדות בהן הם נמצאו כשהם חשו עלייה בכח החיים [מרץ], וכך הם גילו את המעברים הקסומים.

  - הפרספקטיבה שלנו יכולה להשתנות כל כך מהר - שנייה אחת בקדמת הרכבת ואז אנחנו שוב בקרון האחורי. עלינו להיות מודעים לשינויים האלה ולשים לב מה מעורר אותם.

  - להיות לוחם, אמר קרלוס, זה עבור אלה שיש להם את התשוקה, או אלה הפועלים מתוך נואשות, להתייצב נוכח [מול] הלא ידוע.

  - שינוי של הרגל קטן אחד יכול לגרום לכל המבנה שלנו להשתנות ולהזיז את נקודת המאסף.

  - הלוחם נכון לבצע את עמידתו האחרונה כאן ועכשיו.

  - חשיבות עצמית היא לא רק האויב העליון של הלוחם, אלא האויב של כל המין האנושי. בתיחזוק הרעיון האשלייתי אודות גדולתנו, אנו מפספסים את גדולתו האמיתית של היקום.

  - המערכת הלימבית מכניסה אותנו לפעולה, היא תגובתית, והתגובה היא לברוח או להילחם. במקום זאת, עלינו לנסות לפעול ממצב של שקט, כך שבכל סיטואציה הלוחם נסוג לרגע ומשקיע את עצמו במשהו זר – [זהו] העיקרון החמישי של אמנות היקוש."

  - עשו שינוי קטן כדי לשבור מחזורים, במקום ללכת לכוונת ברירת המחדל – [שהיא] טייס אוטומטי.

  - [טאישה:] עצים ובני אדם יכולים להיות במערכות יחסים. עצים מחבבים את המהירות שלנו. אם אנחנו נועצים בהם את מבטנו אנחנו יכולים לחוש חילופין של האצלות [בינינו ובינם]. בבוקר האדם מביט בעץ, אחר הצהריים העץ מביט באדם.

  - [קסטנדה:] 'הם לא מבינים [אותי], אני לא אוהב אותם'. המילים האלה אומרות שהתפיסה הושבתה.

 - קרלוס גזם עץ תפוז כשהוא עומד על סולם. ארין אמרה: "הוא רקד עם העץ לפני שכרת ענף."

  - מיילס ביקש לעמעם את האורות, [ובכך] לפתות את הקסם.

  - עדיין הסתכלתי עליו אבל לא ראיתי אותו יותר. ראיתי רק את הדיאלוג הפנימי שלי.

  - כמו במקרים קודמים עם קול זה [שהופיע ב[מצב של]  שקט פנימי, הידע מתחיל בסוג של חוויה גופנית ישירה ואחר כך מצטמצם להבהרה מילולית כשאני צף ועולה אל פני השטח, אם אפשר לתאר זאת כך.

 ================================================ 

תמונת מצב

  חשבתי שנשאר לתרגם רק עוד סדנה אחת של 2003 ובזאת יסתיים הפרויקט הזה, אך הגיע לידיי אוסף של חומרים שלא הכרתי, ולכן, הפרויקט נמשך, ואת סופו מי ישורנו :)

  

המאמר בקובץ נפרד

https://drive.google.com/file/d/1SlhtkIZubs4KwdFGeMp49pj5869BVDk0/view?usp=sharing


עדיין לא הכנסתי את המאמר לקובץ המרוכז.


קריאה נעימה ומחכימה

============================================