Steve Laury - One Summer Night
*****
הפוסט הפעם יהיה קליל יותר, בלי ליבות מופשטות, בלי אויבים הניצבים עלינו לכלותינו...
(גם) הוא לא יעשיר את חשבון הבנק שלכם, בדוּק!!
(אחרי שקראתי אותו, ניגשתי להוציא תדפיס עו"ש)
נתקלתי היום בסיפור הבא, שעניינו מסרים בחלום. הסיפור ידוע לרבים, אני משער.
שמעתי אותו לראשונה בהרצאה של פרופ' בן עמי שרפשטיין בכנס פילוסופיה. אני גם זוכר את הנמשל שהוצמד אז לסיפור. אספר את הנמשל אחרי הסיפור, כדי שלא לקלקל את הסיפור.
אפשר להקליק על התמונה להגדלה.
(גם) הוא לא יעשיר את חשבון הבנק שלכם, בדוּק!!
(אחרי שקראתי אותו, ניגשתי להוציא תדפיס עו"ש)
נתקלתי היום בסיפור הבא, שעניינו מסרים בחלום. הסיפור ידוע לרבים, אני משער.
שמעתי אותו לראשונה בהרצאה של פרופ' בן עמי שרפשטיין בכנס פילוסופיה. אני גם זוכר את הנמשל שהוצמד אז לסיפור. אספר את הנמשל אחרי הסיפור, כדי שלא לקלקל את הסיפור.
אפשר להקליק על התמונה להגדלה.
(מתוך כתב העת "חיים אחרים", יוני 2004)
הנמשל שהביא פרופ' שרפשטיין, הכנס היה לפני כשלושים שנה ומשום מה נחרט הדבר בזכרוני:
האוצר איננו נמצא בארצות רחוקות, אלא אצלך (בך).
פרופ' שרפשטיין הוא שכתב את ההקדמה לספר הראשון של קסטנדה בתרגומו לעברית: "משנתו של דון חואן", ולא מזמן התייחסתי כאן לכמה אמירות שלו מאותה הקדמה.
אם לשפוט על פי אותה הקדמה לספר, עם כל הפתיחוּת או ההתעניינות שלו במסטיקה, במאגיה וברוחניות, הוא נותר נאמן בראש וראשונה לאכסיומות המדעיות, שכמובן מסלקות את הפלאי מעולמנו.
הנאמנות היא במקרה זה להתקן המחשבתי הזר.
זה בערך כמו לתת למעופפים לכתוב את ההקדמה לספרי המכשפים 😀
מה מתוך ספרי הטולטקים מזכיר לכם סיפור החלום?
לי זה הזכיר את סילביו מנואל, בסמוך למפגש הפרידה, אומר לקסטנדה מהי משימתו (אבל לא לקוראים):
"ואז גילה בפני את המשימה המוטלת עלי. אך הוא לא אמר לי כיצד לבצע אותה.
הוא אמר שביום מן הימים יַקרֶה הנשר מישהו על דרכי, והוא יאמר לי כיצד להשלים את המשימה. בטרם אצליח בכך, לא אהיה חופשי." ("מתנת הנשר" עמוד 247)
המשימה היא נעילת השושלת, וסיפור הפגישה עם השליח מתואר ב"מפגשים עם הנגואל":
היה זה אינדיאני הלבוש בבגדים מסורתיים של שבטו, והפגישה אירעה במוזיאון לאנתרופולוגיה במקסיקו סיטי.
מכאן שהתשובה איך סוגרים שושלת מכשפים נמצאת באחד מחפצי האמנות שבמוזיאון זה.
זיכרו זאת לכשתצרכו לבצע את המשימה 😀
למה החלום בסיפור שלנו לא סיפר לחולם שהאוצר נמצא בחצרו, אלא שלח אותו למסע מייגע?
מדוע סילביו מנואל לא אמר לו באותה הזדמנות כיצד לבצע את המשימה?
האם התשובה לשתי השאלות היא זהה?
האם השליח בשני הסיפורים זהה, כלומר בידו רק חלק מהפאזל?
כדי לתת לקורא/ת הזדמנות להרהר בכך, אשיב על שאלות אלה בהמשך באיזור התגובות.
**************
www.toltec.co.il
*
הערותיי לשאלות
השבמחקסילביו מנואל לא אמר לקסטנדה כיצד לבצע את המשימה, כפי הנראה, מתוך העיקרון המנחה בתפיסת העולם הטלטקית:
אין ערך לידע אם אין לך את העוצמה לעשות בו שימוש. קסטנדה צריך לעשות עוד הרבה עבודה לפני שיגיע למוכנות למשימה האחרונה.
לגבי הסיפור הפולקלוריסטי
- בדומה למקרה הטולטקי, היציאה למסע המייגע עשויה להיות גם היא מבחן למוכנותו לידע.
- יש עוד אפשרות לקריאה טולטקית של הסיפור: אוזניים לכותל.
בכלא המושגח היטב, כדי להעביר ידע שאינו מוצפן, יש להעבירו במקוטעין, בחלקי פאזל.
במקרה של סילביו מנואל, לא הייתה מגבלה כזו של מצוטטים, כי כל האירוע היה במצב תודעה גבוה, תחום שבו אין לטפילים נוכחות (זו הסיבה שניתן לדבר שם על יקוש).
עכשיו, חישבו על כך שקסטנדה הוציא את ספריו בכלא EARTH. נדרש תחכום רב ביותר כדי לאפשר לספרים לעבור את הצנזורה. תחכום שהוא כמו הספרים עצמם: לא מהעולם הזה.
נראה שהשברים של מגדל בבל פזורים באינספור ספרים המכילים רסיסים של האמת העירומה (אליתיאה). בניית המגדל ובלילת השפות ממשיכים ללא הפסק.