לאחרונה צפיתי ביוטיוב בכמה הרצאות מעניינות של חוקר בשם יגאל בן-נון.
לא מזמן הוא הוציא לאור ספר בשם "קיצור תולדות יהוה", והשיר הפעם הוא של יאיר דלאל מתוך אותו ערב.
מומלץ גם לצפות בהמשך הוידאו.
נערך ערב נוסף לכבוד יציאת הספר עם פאנל של אנשי אקדמיה. מומלץ גם כן.
מהן מלחמות הדתות, בהן מעורבים השליטים לכל אורך ההסטוריה באמצעות צבאותיהם בחופש הפולחן, ... אם לא המחשה של המוקד שבו מתמקדים "המעופפים" (הטפילים), כי דרך תמרון האמונה מושגת השליטה הטובה ביותר בבני אדם.
לדוגמה, אם מישהו יגיע בהישג נדיר אל קצות המלכודת ויראה את האור הנפלא של אהבה ויחשוב שזהו אלוהים, אז מובטח שהוא יישאר במלכודת העולם הזה.
לא מזמן קראתי שהממשלה הסינית דורשת להיות בעלת זכות החלטה לגבי מינוי הדלאי לאמה.
לפי התפיסה הטיבטית, הדלאי לאמה המת חוזר לעולם, כנראה מרצונו, ובאמצעות הידע שלהם הם מאתרים את לידתו החדשה.
אז עכשיו יבוא איזה פואד סיני ויחליט לאן הוא התגלגל?
זו דוגמה מצוינת מדוע השלטון רוצה לשלוט בדת. דרך אגב, הצבא הסיני הרס במאה ה-20 רבים מהמנזרים הטיבטיים.
אני קורא בימים אלה (בהפסקות) את "משנתו של דון חואן" ונתקלתי בקטע הבא. התכוונתי להביא רק את סוף הקטע, אבל בלהט העשייה החלטתי להביא גם את ההקשר המקדים, כי אולי אמצא משהו אינטליגנטי לומר גם עליו, לאחר מכן, באזור התגובות.
מדובר כאן על עשב הלוצינוגני הקרוי "עשב השטן". הדוברים: קסטנדה (גוף ראשון) ודון חואן (גוף שלישי מדבר :)).
("משנתו של דון חואן" עמוד 54-56)
המושג "טונל" מופיע רק החל מהספר הרביעי, וכמדומני שבו בלבד.
הטונַל הוא מה שמגדיר את העולם התפיסתי שלנו, העולם המוּכַּר, הידוע.
מושגים מקבילים ל"טונל" הם:
- "הידוע" (להבדיל מ"הלא ידוע" וה"בלתי ניתן לידיעה"),
- "הקשב הראשון" (לעומת השני והשלישי).
- "המוֹדַליוּת של הזמן" המופיע בספרים מאוחרים מציין לדעתי את הטונל הנפוץ.
ילדים קטנים הרואים ישויות רוחיות מתועלים על ידי המבוגרים אל התפיסה "הנכונה" שבה ישויות אלה אינן נתפשות.
אסקימוסים המבחינים בין עשרות סוגי שלג, הזוכים למושגים נפרדים בשפתם, הם לבטח בעלי טונל אחר משלנו. אנשי מדבַּר העֵרים לדברים שאנו לא, כנ"ל.
על פי הקטע הנ"ל:
לאינדיאנים יש טונל אחר, וזה אכן נאמר במפורש במקום אחר (ב"סיפורי עוצמה", לאחר הפגישה עם האינדיאנים הצעירים שהגיעו לעיר לחפש את מזלם).
בטונל ההוא, כלומר במסגרת תפיסת העולם שלהם, הם כנראה מסוגלים לראות את גוף החלימה. האדם המערבי יראה איזושהי תנועה בצמרות העצים, ותו לא. דבר זה נאמר בהזדמנות נוספת כאשר קסטנדה מבחין בתמרוניו הבלתי הגיוניים של גוף החלימה של חנארו המהלך על גזעי עצים במאוזן לקרקע, טס בצמרות העצים ומותח את גופו כאילו היה עשוי מסטיק. קסטנדה שואל מה היה רואה אדם רגיל באותה סיטואציה. התשובה דומה: איזושהי תנועה לא מוגדרת בענפים ובעלי העץ.
התכוונתי להביא תמונה הקשורה לנושא יהוה ולהרצאותיו של יגאל בן-נון, אבל הפוסט התארך.
אביא אותה רק כחידה ואתייחס לזה בהמשך באזור התגובות.
הציור הבא נמצא על שברי כד חרס, המתוארך כמדומני למאה התשיעית לפני הספירה, ב"כונתילת עזרוד", גבעה בסיני הסמוכה לנגב. כפי הנראה שימש המקום לפולחן של כוהנים מממלכת ישראל. שתי הדמויות בחזית קשורות לכיתוב שמעליהן: "יהוה שומרון ואשרתו". כלומר הדמות הראשונה משמאל מייצגת את יהוה והשניה, מאחוריו השלובה בזרועו, את האלה אַשֵרַה.
החידה נוגעת לידע הטולטקי:
מה מזכירים לכם הכתרים (לכאורה) שעל ראשיהן של שתי הדמויות?
לא מזמן הוא הוציא לאור ספר בשם "קיצור תולדות יהוה", והשיר הפעם הוא של יאיר דלאל מתוך אותו ערב.
מומלץ גם לצפות בהמשך הוידאו.
נערך ערב נוסף לכבוד יציאת הספר עם פאנל של אנשי אקדמיה. מומלץ גם כן.
מהן מלחמות הדתות, בהן מעורבים השליטים לכל אורך ההסטוריה באמצעות צבאותיהם בחופש הפולחן, ... אם לא המחשה של המוקד שבו מתמקדים "המעופפים" (הטפילים), כי דרך תמרון האמונה מושגת השליטה הטובה ביותר בבני אדם.
לדוגמה, אם מישהו יגיע בהישג נדיר אל קצות המלכודת ויראה את האור הנפלא של אהבה ויחשוב שזהו אלוהים, אז מובטח שהוא יישאר במלכודת העולם הזה.
לא מזמן קראתי שהממשלה הסינית דורשת להיות בעלת זכות החלטה לגבי מינוי הדלאי לאמה.
לפי התפיסה הטיבטית, הדלאי לאמה המת חוזר לעולם, כנראה מרצונו, ובאמצעות הידע שלהם הם מאתרים את לידתו החדשה.
אז עכשיו יבוא איזה פואד סיני ויחליט לאן הוא התגלגל?
זו דוגמה מצוינת מדוע השלטון רוצה לשלוט בדת. דרך אגב, הצבא הסיני הרס במאה ה-20 רבים מהמנזרים הטיבטיים.
*****
מדובר כאן על עשב הלוצינוגני הקרוי "עשב השטן". הדוברים: קסטנדה (גוף ראשון) ודון חואן (גוף שלישי מדבר :)).
המושג "טונל" מופיע רק החל מהספר הרביעי, וכמדומני שבו בלבד.
הטונַל הוא מה שמגדיר את העולם התפיסתי שלנו, העולם המוּכַּר, הידוע.
מושגים מקבילים ל"טונל" הם:
- "הידוע" (להבדיל מ"הלא ידוע" וה"בלתי ניתן לידיעה"),
- "הקשב הראשון" (לעומת השני והשלישי).
- "המוֹדַליוּת של הזמן" המופיע בספרים מאוחרים מציין לדעתי את הטונל הנפוץ.
ילדים קטנים הרואים ישויות רוחיות מתועלים על ידי המבוגרים אל התפיסה "הנכונה" שבה ישויות אלה אינן נתפשות.
אסקימוסים המבחינים בין עשרות סוגי שלג, הזוכים למושגים נפרדים בשפתם, הם לבטח בעלי טונל אחר משלנו. אנשי מדבַּר העֵרים לדברים שאנו לא, כנ"ל.
על פי הקטע הנ"ל:
לאינדיאנים יש טונל אחר, וזה אכן נאמר במפורש במקום אחר (ב"סיפורי עוצמה", לאחר הפגישה עם האינדיאנים הצעירים שהגיעו לעיר לחפש את מזלם).
בטונל ההוא, כלומר במסגרת תפיסת העולם שלהם, הם כנראה מסוגלים לראות את גוף החלימה. האדם המערבי יראה איזושהי תנועה בצמרות העצים, ותו לא. דבר זה נאמר בהזדמנות נוספת כאשר קסטנדה מבחין בתמרוניו הבלתי הגיוניים של גוף החלימה של חנארו המהלך על גזעי עצים במאוזן לקרקע, טס בצמרות העצים ומותח את גופו כאילו היה עשוי מסטיק. קסטנדה שואל מה היה רואה אדם רגיל באותה סיטואציה. התשובה דומה: איזושהי תנועה לא מוגדרת בענפים ובעלי העץ.
******
התכוונתי להביא תמונה הקשורה לנושא יהוה ולהרצאותיו של יגאל בן-נון, אבל הפוסט התארך.
אביא אותה רק כחידה ואתייחס לזה בהמשך באזור התגובות.
הציור הבא נמצא על שברי כד חרס, המתוארך כמדומני למאה התשיעית לפני הספירה, ב"כונתילת עזרוד", גבעה בסיני הסמוכה לנגב. כפי הנראה שימש המקום לפולחן של כוהנים מממלכת ישראל. שתי הדמויות בחזית קשורות לכיתוב שמעליהן: "יהוה שומרון ואשרתו". כלומר הדמות הראשונה משמאל מייצגת את יהוה והשניה, מאחוריו השלובה בזרועו, את האלה אַשֵרַה.
החידה נוגעת לידע הטולטקי:
מה מזכירים לכם הכתרים (לכאורה) שעל ראשיהן של שתי הדמויות?
**************
www.toltec.co.il
*
אי אפשר שלא להתעכב ולתהות אודות האמירה הבאה, הנמצאת בקטע הנ"ל:
השבמחקעשב השטן (Jimson weed) משפיע עליך בהיחבא; כמו אשה. (תחילת הדף השני)
בואו נתחיל מהדבר המקומם ביותר:
בגירסה המקורית, באנגלית, מתייחס דון חואן לעשב כל הזמן בלשון נקבה !!!!!!
מכך יש להבין, בין היתר, שהשפעת העשב היא כזו על גברים, ולא על בני אדם. (בתרגום מופיע בני אדם)
ההצעה שלי להבנת הדבר, כיוון, ליתר דיוק:
כזכור, הסדר החברתי נשען על הנשים. בין היתר, הן אלה המכשירות (מחנכות) את הילדים. באחד הספרים מדמה דון חואן את מעשי ההורים, החינוך, להקרבת והענקת הילד לטפילים, באופן לא מודע כמובן. (לא בטוח שניסחתי זאת במדויק)
על פי התיאורים המופיעים כאן, העוצמה שמעניק הצמח נראית כעוצמה שבעקיפין מעצימה את האגו, את הזהות החברתית (הטפילית).
אותם מכשפים קדומים שחפשו את העוצמה אכן ביקשו כוח ושליטה על בני אדם.
דרך אגב, המילה "שטן" מופיעה בספרים אלה בדרך כלל בהקשר לטפילים, או למערכת הטפילית. לדוגמה: לוחם יכול לראות את השטן לפניו ואף אחד בסביבתו לא יוכל לדעת על כך, כי הוא לא יגיב אמוציונלית לכך. האמירה נאמרה, כזכורני, ממש לפני שקסטנדה רואה את הטפילים.
התגובה הקודמת שלי מנסה להתמודד עם בעיה שהיא בעיקרה בעיה מדומה, בעייה שנוצרה על ידי תרגום קלוקל.
השבמחקמוזר, איכשהו האמנתי שהספרים הראשונים תורגמו בהקפדה.
הנוסח במקור איננו אומר, כפי שמופיע בתרגום, שהיא - הצמח - משפיעה עליך לבהיחבא, כמו אשה.
אלא,
היא מתגנבת אליך בחשאי כמו אשה. (She sneaks up on you like a woman)
לכן, בגלל ההתגנבות החשאית, קסטנדה לא שם לב לכך שהוא מגן עליה בתוקפנות ולא מבחין בשאר ההשפעות שלה עליו.
עם זאת, לדברים שבתגובה הקודמת שלי יש ערך כשלעצמם. (כי אני כתבתי אותם :))
אמירה מתוך הספר של ארמנדו הנוגעת לטונל המשתנה עם הזמן:
השבמחקבשל חוסר סינכרוניזציה בין ההאצלות
שהוּישרוּ על ידי הקדמונים ואלה המוּישרות על ידי המודרניים - בגלל
תחומי עניין שונים - כמעט בלתי אפשרי לחצות את המחסום הפרשני
המפריד אותנו מתרבויות אלה. לכן, כאנשים רגילים, לעולם לא נבין את
יצירות האמנות שלהם באופן מלא.
("מפגשים עם הנגואל" עמוד 156)
מושג הטונל שופך אור על אמירה של דון חואן בתחילת "משנתו של דון חואן":
השבמחק"תלמד אותי על הפיאוטה, דון חואן?"
"לשם מה אתה רוצה לקבל על עצמך לימודים כאלה?"
"אני באמת רוצה לדעת ולהבין בכך. האם סתם רצון לדעת אינו סיבה טובה?"
"לא! אתה צריך להסתכל בפנימיותך [בתרגום מדויק: לחפש בתוך לבך] ולגלות מדוע צעיר כמוך רוצה לקחת על עצמו משימת לימודים כזו."
"מדוע למדת על כך בעצמך, דון חואן?" [שאלה מעניינת וקשה לדון חואן, והוא אכן לא משיב עליה]
"מדוע אתה שואל זאת?"
"אולי לשנינו יש אותן סיבות."
"מסופקני. אני אינדיאני. אין לנו אותן נתיבים."
[...]
האם תלמד אותי, אם כן?"
"לא!"
"מפני שאינני אינדיאני?"
"לא. מפני שלא עמדת עדיין על מניעיך. [בתרגום מדויק: מפני שאינך מכיר/יודע את לבך]
מה שחשוב הוא שתדע בדיוק מדוע אתה רוצה לערב את עצמך. ללמוד על "מסקליטו" זו פעולה רצינית ביותר. אילו היית אינדיאני, היתה תשוקתך ללמוד סיבה מספקת. רק לאינדיאנים מעטים יש תשוקה כזו." (עמוד 25-26)
ובפרשנות שלי: מכיוון שלאינדיאנים יש טונל שונה, היודע את המחיר שדורש מסקליטו, הם אינם מבקשים זאת.
המילה "נתיבים" שונים, שבה משתמש דון חואן, חשודה כמושג מקביל ל"טונל" או קרוב אליו.
תיקוני הנוסח שלי בקטע זה חשובים מאד, כי איך אפשר לצפות מהקורא להבין אחר כך את המושג "דרך עם לב", אם לא שומרים על הנוסח המדויק?
משום שהגענו לתחילת "משנתו של דואן", אעיר הערה לגבי המשפט המסיים את ההקדמה של פרופ' בן עמי שרפשטיין לספר.
השבמחק"אני חש שקסטנדה וקוסמו קרובים זה לזה יותר משהיה ביכלתם לו היו שני אנשים נבדלים באורח פרוזאי. יחדיו הם דומים מדי לאדם יחיד, מופנם עמוקות ורב מעוף הממציא לעצמו אישיות נוספת, חולם לעצמו כוח וסיפוק שחמק עד כה ממנו. הקוסם, לדעתי, הוא קסטנדה עצמו, וספר זה הוא באמת מעשה הכשפים שלו." (עמוד 10)
צריך לזכור שכאשר כתב פרופ' שרפשטיין את ההקדמה יצאו רק 3 ספרים לאור וייתכן אף שקרא את שלושתם. מעניין אם דעתו השתנתה לאחר שאר הספרים, אם בכלל טרח לקוראם.
האם דון חואן הוא אדם ממש, היא שאלה שמזמן לא מעניינת. אנו יודעים היום על חוק הנגואל ועל מבנה החבורה, ועל שאר הלוחמים והלוחמות ועל שאר החניכים... זה כבר לא איזה "חבר דמיוני" שקסטנדה ממציא לעצמו.
בכל מקרה, ההערה שלי נוגעת לנושא שהעליתי כאן לא מזמן: קול הנגואל.
זהו קול הרוח, קולה של הנפש האמיתית שלנו שכמעט ואינו נשמע. קול המוליך אותנו אל החירות, אם רק נקשיב לו.
ייתכן וה"דון חואן" שלנו, ימשיך להיות קול חלוש בלבד. עד מתי?
עד שננקה את עצמנו מהרבַב במידה מספקת להופעתו של מיטיב. שנאמר: "זהו החוק".
פתרון החידה שבפוסט
השבמחקהכתרים, לכאורה, שעל ראשי הדמויות שעל הכד הקדום, של יהוה ואשֵרַה,לכאורה, מזכירים את המבנה החרוטי של החיבור אל הרוח, מבנה הנבדל אצל גברים ואצל נשים, כפי שמתארת זאת אספרנסה ב"להתעורר אל החלום".
אצל גברים, קצה החרוט נמצא ברוח, ואצל הנשים השטח הרחב שלו נמצא ברוח. שטח המגע של הנשים עם הרוח רחב יותר.
גם אצל אספרנסה החרוטים צוירו על ראשי הדמויות של גבר ואישה שהיא ציירה.
לא נכון להסיק מכך שלנשים יש יתרון על גברים. כל יתרון הוא גם חיסרון, ולהיפך.
החיסרון הזה של הגברים הוא שמעניק להם, להשערתי, את "הכוונה הבלתי כפיפה" (התכוונות נחושה), מושג שאינו מוזכר כלל בהקשר לנשים, וגם ראינו שמיקומה של איכות גברית זו הוא בפין הגברי, ובהשערת המשך הצעתי לראות בכך את ההסבר לטענה שלגברים יש את הכובד הנדרש כדי לפרוץ את מחסום התפישה.
ההבדלים שבין גברים ונשים מצביעים על הצורך בשיתוף פעולה, על היותם משלימים זה את זה, וזה בא כמובן לידי ביטוי בצורה ברורה ומוגדרת במבנה החבורה.
לדעתי, העוצמה שמעניקה עשב השטן היא מסוג העוצמה המהווה את האוייב השלישי מבין ארבעת האויבים העומדים על דרכו של איש הדעת: פחד, בהירות, עוצמה וזיקנה.
השבמחקזוהי עוצמה שבכל שלל צורות הופעתה היא תמיד מעצימה את האגו.
להבדיל, העוצמה שאותה מבקשים הרואים החדשים היא זו שבכוחה לעמוד כנגד פיתויי העוצמה האויבת.
עוד נצטרך להתעמק ברעיון ארבעת האויבים, אבל כרגע, בשליפה, ארבעת האויבים נראים לי כ-4 סוגי מלכודות שמציבה המערכת הטפילית על דרכו של איש הדעת, ועמידה בפניהם היא ביטוי לעוצמה שמקורה ברוח, ולא במערכת הטפילית.
תזכורת: ב"אמנות החלימה" ראינו שהמערכת הטפילית מציעה פיתויי עוצמה גדולים לקסטנדה ולכל מי שצבר עוצמה מהסוג החיובי, מהסוג שמחזק את הנפש האמיתית.
אנחנו רק יכולים להעלות השערות פרועות לגבי ההצעות שמציעים הלא-אורגנים.
דוגמה להצעה פרועה כזו, לדעתי:
קיסר סין.
:)
הערה לתגובה הלפני אחרונה, ליתר דיוק, אסוציאציה:
השבמחקמעניין שנשים הן המייצבות את העולם המוכר, הפיסי, בניגוד לעולם הרוח שבו הגברים הם הכוח המייצב.
הבאתי בעבר את הציטוט מ"מפגשים עם הנגואל" ואני מביא אותו שוב:
נוכחותם [של הגברים] משמשת לייצב את הקבוצה, על ידי נטרול תכוּף של פרצי העוצמה שמקורם
בלוחמות ממין נקבה. בלעדיהם, המבנה היה מתפוצץ ברגע שהנשים היו משיגות מידה
מסוימת של יעילות. לכן הגברים מתפקדים כעוגן: הם מקבעים את הקבוצה עד שמושגת
העוצמה המירבית.
(עמוד 214)
במסגרת הספורט החדש: חדוות השלכת הספרים מכל בית, נתקלתי בספר ישן מאד ומרופט בשם: "יוסילה הגלם", שכתב יצחק הרצברג.
השבמחקהכוונה היא לגולם שיצר המהר"ל מפראג, שהשם שניתן לו היה יוסף.
קראתי אותו בנשימה אחת, כי הוא היה קליל וקריא.
כמה הערות לפני שאני גונז את הספר. (אני בשוונג של חיסול פתקאות)
ראוי לציין שביצירת הגולם היו מעורבים שלושה איש: המהר"ל, חתנו ותלמידו.
לאחר יצירתו הוא הלך בין השניים האחרונים כשהמהר"ל מוביל.
אחת ממשימותיו הייתה להתהלך רואה ואינו נראה בין האנשים בגטו ובעיר, ולדווח על דברים חשודים למהר"ל. (מוכר לנו היטב מהספרות הטולטקית: לוחמים במצב בלתי נראה, וגם קול הראייה המדווח לדון חואן על מעשיהם של חניכיו)