Philippe Saisse Trio - Do It Again
גירסה ג'אזית יפה לשיר מ-1973
הגירסה הווקאלית המקורית
Steely Dan - Do It Again
Steely Dan - Do It Again
******
מכיוון שאיזור התגובות אינו ראוי לבני אדם, אי אפשר אפילו לעצב בו את המילים: להדגיש, למתוח קו תחתון , צבעים... כלום. אפילו לינק פשוט אי אפשר לשים שם, שלא לדבר על תמונה או וידאו,
ומכיוון שאני הוא היחיד המשתמש באיזור ההוא, הגעתי לרעיון:
במקום לכתוב תוספות באיזור התגובות, אוסיף אותן בהמשך לפוסט עם קו מפריד ותאריך.
כך גם לא אצא מפגר המגיב לעצמו, והחֶברה עשויה לקלוט אותי אל חיקה כבן אובד השב הביתה :)
מי יודע, אולי עוד ירצו להיטיב עמי וימנו אותי להיות עובד רשות כלשהי, אבל זו כבר היסחפות בחלומות מתוקים.
הקטע הבא מדבר על האויב הראשון, הפחד.
("משנתו של דון חואן" עמוד 69)
המילה "שאיפתו" המסומנת בקו תחתון בטקסט היא "כוונתו" (Intent).
כמה הערות
- נראה שיש סתירה בין האמירה שהאויב נותר חבוי ואורב בכל עיקול-דרך ובין הטענה שהוא מובס והאדם נעשה חופשי ממנו.
אני נוטה לחשוב שהפחד, כמו שאר האויבים, אינו מובס לגמרי קודם שעוברים לאויב הבא. לדעתי כל האויבים ממשיכים להתקיים עד הסוף, עד להבסת האויב הרביעי, אם כי הם הולכים ונחלשים.
תמיכה לכך אפשר לראות בעובדה שקסטנדה חווה את האימה עד לסוף החניכה שלו, וגם לאחריה ("הטבעת השניה של העוצמה").
- לטעום את מלוא הפחד, ובכל זאת לא להפסיק - זו אמירה חשובה ביותר.
זה הכלל! (Rule) = זהו חוק הנגואל (לדעתי).
אני חושב שהלימוד, שעיקרו הוא המפגש עם הליבות המופשטות של הכישוף, הוא העתקה של נתחים נוספים של עצמך מאחיזת הטפיל לאחיזת הרוח, וכל נתח כזה העומד להשתחרר מלוּוה בפחד, אותו מעורר הטפיל.
להבנתי, ההנחיה היא לא להפסיק לפחד, כי זוהי הנחיה שערכה המעשי אינו גבוה, אלא לא לאפשר לפחד לנהל אותך, לשתק אותך או להבריח אותך מעשיית מה שנכון לעשותו.
הכוונה היא לפחדים המתעוררים כחלק מההליכה בדרך אל החירות, ואין בזה המלצה לחפש אתגרי פחד מטופשים, כמו:
הליכה על סף תהום, כניסה לתא של אריות, או לטריבונה של אוהדי ביתר עם בגדי הקבוצה היריבה...
החוק הקובע שיש לחוות את הפחד במלואו, משמעו, כפי הנראה, שהליבות המופשטות נחוות בתודעה הרגילה. בתודעה גבוהה אין פחד כי הטפיל אינו נוכח שם.
ואכן ראינו שחלק מהליבות המופשטות של הכישוף - האירועים הראויים להיזכר בחייו של קסטנדה - הופיעו כבר בילדותו, וכל האירועים אירעו בעולם החברתי הרגיל.
גם הקפיצה לתהום צריכה להיעשות בתודעה הרגילה, כלומר מחייבת התגברות על הפחד, אם כי, ככל הזכור לי, קסטנדה לא מזכיר את הפחד טרם הקפיצה.
המילה "שאיפתו" המסומנת בקו תחתון בטקסט היא "כוונתו" (Intent).
כמה הערות
- נראה שיש סתירה בין האמירה שהאויב נותר חבוי ואורב בכל עיקול-דרך ובין הטענה שהוא מובס והאדם נעשה חופשי ממנו.
אני נוטה לחשוב שהפחד, כמו שאר האויבים, אינו מובס לגמרי קודם שעוברים לאויב הבא. לדעתי כל האויבים ממשיכים להתקיים עד הסוף, עד להבסת האויב הרביעי, אם כי הם הולכים ונחלשים.
תמיכה לכך אפשר לראות בעובדה שקסטנדה חווה את האימה עד לסוף החניכה שלו, וגם לאחריה ("הטבעת השניה של העוצמה").
- לטעום את מלוא הפחד, ובכל זאת לא להפסיק - זו אמירה חשובה ביותר.
זה הכלל! (Rule) = זהו חוק הנגואל (לדעתי).
אני חושב שהלימוד, שעיקרו הוא המפגש עם הליבות המופשטות של הכישוף, הוא העתקה של נתחים נוספים של עצמך מאחיזת הטפיל לאחיזת הרוח, וכל נתח כזה העומד להשתחרר מלוּוה בפחד, אותו מעורר הטפיל.
להבנתי, ההנחיה היא לא להפסיק לפחד, כי זוהי הנחיה שערכה המעשי אינו גבוה, אלא לא לאפשר לפחד לנהל אותך, לשתק אותך או להבריח אותך מעשיית מה שנכון לעשותו.
הכוונה היא לפחדים המתעוררים כחלק מההליכה בדרך אל החירות, ואין בזה המלצה לחפש אתגרי פחד מטופשים, כמו:
הליכה על סף תהום, כניסה לתא של אריות, או לטריבונה של אוהדי ביתר עם בגדי הקבוצה היריבה...
החוק הקובע שיש לחוות את הפחד במלואו, משמעו, כפי הנראה, שהליבות המופשטות נחוות בתודעה הרגילה. בתודעה גבוהה אין פחד כי הטפיל אינו נוכח שם.
ואכן ראינו שחלק מהליבות המופשטות של הכישוף - האירועים הראויים להיזכר בחייו של קסטנדה - הופיעו כבר בילדותו, וכל האירועים אירעו בעולם החברתי הרגיל.
גם הקפיצה לתהום צריכה להיעשות בתודעה הרגילה, כלומר מחייבת התגברות על הפחד, אם כי, ככל הזכור לי, קסטנדה לא מזכיר את הפחד טרם הקפיצה.
**************
www.toltec.co.il
*
הערות ותוספות
===========
23.5.17
אני רוצה להציע המחשה לאמירה הנוגעת לאויב השני: בהירות-המחשבה.
כיצד מנצחים את הבהירות:
"עליו לעשות מה שעשה עם הפחד: עליו לעמוד מול בהירותו ולהשתמש בה רק כדי לראות; עליו להמתין בסבלנות ולשקול היטב לפני עשותו צעדים חדשים; ומעל לכל, עליו לחשוב שבהירותו היא כמעט טעות.
אז יגיע הרגע שבו יבין, כי בהירותו הייתה רק נקודה מול עיניו." ("משנתו של דון חואן" עמוד 70)
הסרטון הבא ממחיש, לדעתי, את המשפט באדום.
לא רק שספרי קסטנדה מדברים על כך, הם גם ממחישים זאת; הקורא משנה תוך כדי קריאה את הבנתו שוב ושוב.
מה שחשבת שאתה מבין, הוא כמעט טעות, הוא רק נקודה במבט רחב יותר, כלומר ההבנה שלך נכונה בגבולות אותה נקודה בלבד.
מה שחשבת שאתה מבין, הוא כמעט טעות, הוא רק נקודה במבט רחב יותר, כלומר ההבנה שלך נכונה בגבולות אותה נקודה בלבד.
====================
24.5.17
כתבתי בפוסט שהדרישה לחוות את הפחד במלואו, בכל פיסת ידע חדשה, כשפיסות הידע הן הליבות המופשטות מובילה למסקנה שאת הליבות המופשטות יש לחוות במצב התודעה הרגיל, כי הרי אין פחד במצבי תודעה אחרים (מציאויות אחרות), כי הטפיל אינו נוכח בהם.
אם זה נכון, אז הדבר ראוי להדגשה. הדבר לא נאמר בספרים. זוהי מסקנה העולה מתוך הדיון בנושא.
השלכה מעשית של מסקנה זו: אין לחפש את הליבות המופשטות החסרות בתיאורי ההתנסויות בצד שמאל.
במחשבה נוספת, אם מקבלים את ההצעה שידע הליבות הוא הטמעה הדרגתית של הרוח לתוך אי הטונל ובכך דחיקת הטונל מתוכו, או במילים אחרות העתקת האחיזה מהטפיל אל הרוח, אז לא מפתיע שאת התגלויות הרוח (שמשמען הליבות המופשטות) חווים במצב התודעה הרגיל.
זהו ה"מִבְּשָׂרִ֗י אֶחֱזֶ֥ה אֱלֽוֹהַּ" הטולטקי. (איוב, יט)
====================
כתבתי בפוסט שהדרישה לחוות את הפחד במלואו, בכל פיסת ידע חדשה, כשפיסות הידע הן הליבות המופשטות מובילה למסקנה שאת הליבות המופשטות יש לחוות במצב התודעה הרגיל, כי הרי אין פחד במצבי תודעה אחרים (מציאויות אחרות), כי הטפיל אינו נוכח בהם.
אם זה נכון, אז הדבר ראוי להדגשה. הדבר לא נאמר בספרים. זוהי מסקנה העולה מתוך הדיון בנושא.
השלכה מעשית של מסקנה זו: אין לחפש את הליבות המופשטות החסרות בתיאורי ההתנסויות בצד שמאל.
במחשבה נוספת, אם מקבלים את ההצעה שידע הליבות הוא הטמעה הדרגתית של הרוח לתוך אי הטונל ובכך דחיקת הטונל מתוכו, או במילים אחרות העתקת האחיזה מהטפיל אל הרוח, אז לא מפתיע שאת התגלויות הרוח (שמשמען הליבות המופשטות) חווים במצב התודעה הרגיל.
זהו ה"מִבְּשָׂרִ֗י אֶחֱזֶ֥ה אֱלֽוֹהַּ" הטולטקי. (איוב, יט)
====================
24.5.17
הפוסט לא מתיימר כמובן למצות את נושא הפחד, אלא רק דן בו בהקשר היותו האויב הראשון הניצב על דרכו של איש הדעת.
נזכרתי באמירה של הממרה-את-המוות בפגישתה עם קסטנדה בכנסיה ("אמנות החלימה"), שם היא אומרת לקסטנדה, המאובן מפחד מפניה, שהיא יודעת מהו פחד אמיתי, היא חיה אתו (כלומר הוא בן לוויה בחייה).
הממרה-את-המוות איננה/איננו איש דעת, אלא מכשף קדמון. מכיוון שהדרך שלה לא כללה מלחמה בטפיל, הוא נוכח בחייה במלוא עוצמתו.
ומדוע היא חווה אותו?
לדעתי, משום שהיא נמצאת על הדרך אל החירות בעזרת השושלת של המכשפים כולה. היא חלק מהשושלת (זוכרים שהיא, לדוגמה, התאחדה עם האישה נגואל קרול טיגס?)
הפוסט לא מתיימר כמובן למצות את נושא הפחד, אלא רק דן בו בהקשר היותו האויב הראשון הניצב על דרכו של איש הדעת.
נזכרתי באמירה של הממרה-את-המוות בפגישתה עם קסטנדה בכנסיה ("אמנות החלימה"), שם היא אומרת לקסטנדה, המאובן מפחד מפניה, שהיא יודעת מהו פחד אמיתי, היא חיה אתו (כלומר הוא בן לוויה בחייה).
הממרה-את-המוות איננה/איננו איש דעת, אלא מכשף קדמון. מכיוון שהדרך שלה לא כללה מלחמה בטפיל, הוא נוכח בחייה במלוא עוצמתו.
ומדוע היא חווה אותו?
לדעתי, משום שהיא נמצאת על הדרך אל החירות בעזרת השושלת של המכשפים כולה. היא חלק מהשושלת (זוכרים שהיא, לדוגמה, התאחדה עם האישה נגואל קרול טיגס?)
====================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה