Paul Hardcastle - Body Heat
הקטע המשעשע הבא לקוח מ"מציאות נפרדת", ואני מביא אותו רק בגלל ההומור.
הרקע, קסטנדה עומד להצטרף לחבורה שיוצאת לערוך טקס של אכילת פטריות פיאוטה (=מֶסקַליטוֹ). הטקס נקרא מיטוֹטֶה.
כזכור, קסטנדה פרש מהחניכה והוא כבר כארבע שנים, כמדומני, מחוץ לחניכה, אבל הוא מגיע לביקורים אצל דון חואן.
הפרישה מהחניכה היא חלק צפוי ממנה. הסבר לפרישה מובא, אם אני לא טועה, ב"צדו הפעיל של האינסוף" (או אולי ב"סיפורי עוצמה". אני מהמר על "סיפורי עוצמה"). מגיע זמן בחניכה שבו אף אדם לא יכול להמשיך להישאר משום, על פי פרשנותי, שהוא לא יכול להיאבק בעצמו. הויתור של החניך על עצמו מושג על ידי טריק מצד המורה. במקרה של קסטנדה, דון חואן מביא אותו להתגייס למלחמה למענו כנגד המכשפה לה-קטלינה, שלכאורה מנסה לחסל אותו, ובכך משיג את נכונותו של קסטנדה להקרבת עצמו.
יש גרסאות שונות לפרישה, ושמא היו כמה פרישות?
בפרישה המוזכרת ב"סיפורי עוצמה" קסטנדה נוסע מדון חואן לאחר שזה שחרר אותו, מאושר וחופשי, אך באמצע הדרך עושה סיבוב פרסה וחוזר. הוא מבין שאין לו חיים מחוץ לעולם המכשפים.
הפרישה כאן, ב"מציאות נפרדת", נמשכת שנים.
הסתירה בגרסאות אומרת "דַרשֵני".
דון חואן ניגש אליי ואמר לי, כי הסביר לשביעות רצונם של כולם את
(עמוד 50,51)
אפשר לפתוח את התמונה בדף נפרד ואחר כך להגדילו.
לדעתי, כל הטקס הזה נועד עבור קסטנדה, למרות שהוא לכאורה רק בתפקיד של מגיש מים, ולא משתתף בטקס. על רקע מחשבה זו, משעשעת אמירתו של דון חואן שהוא השיג את הסכמתם של כל האנשים לכך שקסטנדה יצטרף בתפקיד מגיש מים.
קסטנדה מתכוון לנצל את נוכחותו בטקס כדי לאשש את השערתו (הוא הרי אנתרופולוג) שישנם סימנים דקים שבאמצעותם משיגים המשתתפים קוצנזוס לגבי החזיונות. (ראו עמוד 45)
דון חואן טוען שזה עניין של ראייה, וכידוע, עבור הרואים החזיונות זהים לא מכוח הסכמה כלשהי.
קסטנדה כמובן לא מצליח למצוא שום רמז לתקשורת בין המשתתפים.
ולא רק זאת, "כאילו להכעיס", למרות שהוא לא משתתף בטקס, הוא חווה חיזיון שעליו אומר דון חואן לאחר מכן שהיה זה אות ממסקליטו. יש התאמה בין מה שראה קסטנדה ובין מה שראה דון חואן, וגם שאר האנשים על פי דון חואן, וקסטנדה יודע בוודאות שלא היה בינו לבינם שום תיאום.
דון חואן לא מפרש את החיזיון ולא את האות ממסקליטו.
יש דמיון בין חיזיון זה לבין חיזיון קודם שהיה לקסטנדה עם מסקליטו (מופיע ב"משנתו של דון חואן") בו הופיע אביו. בחיזיון זה מופיעה אמו.
המשותף לשני החזיונות הוא, לדעתי, שקסטנדה משתחרר באמצעותם מהוריו הביולוגיים באופן סופי.
כאן: "הזיכרון של אמי מילא אותי בייסורים ובעצב, אך עתה, כשבחנתי אותה, ידעתי שמעולם לא אהבתיה. זו הייתה תגלית מזעזעת." (עמוד 55)
משפט הסיום של הפרק הקשור בטקס הפיאוטה:
הוא [דון חואן] אמר שהנקודה החשובה היחידה הייתה זו שמסקליטו התנהג עמי באדיבות, פרש עלי את אורו ונתן לי שיעור בלי כל מאמץ מצדי מלבד עצם הימצאותי שם.
(עמוד 56)
אם כן, ההצעה שלי היא שהשיעור של מסקליטו הוא אודות הוריו: הגיע הזמן להיפרד ולהשתחרר מהם סופית. החיבור להורים הוא לדעתי הבסיס לקיבעוננו בעולם הזה; היתד הראשון והאחרון.
בעבר הצעתי, על סמך תיאורה של המדריכה של טאישה אבלאר, נֶלידַה, את הנסיבות שבהן "עשו" אותה, נסיבות שהשפיעו על מצבם הנפשי של הוריה באותו אירוע ובעקבות כך על תפיסת העולם הבסיסית של טאישה לאורך כל חייה. הצעתי שעבודת השחזור, הנעשית בכיוון לאחור, היא כה יסודית שהדבר האחרון שמשחזרים הוא את רגע כניסתך לעולם, האקט שבו הביאו אותך הוריך לעולם.
שבת שלום.
**************
www.toltec.co.il
*
הערות ותוספות
28.7.17
נתקלתי בקטע הבא ב"העברות אנרגיה כישופיות" (="מעברים קסומים") עמוד 13, כנראה. אין לפניי כרגע את הגירסה העברית אז אתרגם מהאנגלית.
אמנם אין לי כרגע מחשב, אבל אני לא משתמש בכישוף כדי להצליח לעדכן את הבלוג. לא צריך להשתמש באנרגית חלימה לשם כך, מספיקה אנרגית שרירים, שרירי רגליים שיכולים להביא אותי אל הספרייה (או כמו שאפלטון אמר: תפקיד הרגליים לקחת את הראש ממקום למקום).
הקטע אינו נוגע לעניינינו, אלא לנקודה שעלתה כאן לא מזמן.
"המכשפים של מקסיקו הקדומה ," הוא אמר לי פעם, "האמינו שבחירה, כפי שבני אדם מבינים זאת, היא מצב קודם (תורגם כזכורני לתנאי קודם) לעולם הקוגניטיבי [הַכַּרַתי] של האדם, אבל זוהי רק פרשנות אופטימית למשהו המתגלה כאשר המודעות מעיזה להגיע אל מחוץ ל"אזורי הנוחות" של העולם, פרשנות אופטימית לציוּת. בני אדם נקרעים בין כוחות המושכים אותם לכיוונים שונים. אמנותם של המכשפים היא לא באמת לבחור, אלא להיות רגישים מספיק על מנת לציית.
מכשפים, למרות שנראה כאילו עיקר עניינם הוא להחליט החלטות, אינם מחליטים דבר.
זה תומך בהצעה הפרשנית שלי, לפיה הבחירה החופשית היחידה שיש לנו היא לבחור בטונל או בנגואל, קרי לציית לרוח או למערכת הטפילית.
הרגישות הנדרשת (המוזכרת בקטע) היא להאזין לקול הרוח, לקול הנפש האמיתית, שהוא קול רפה יחסית לקול המערכת הטפילית.
ישנו קטע נוסף המדבר על כך ב"סיפורי עוצמה", בפרק על "הסבר המכשפים" (=תשובת המכשפים). שם נטען, ככל שאני זוכר, שהחלטות מתקבלות ברובד אחר, מחוץ לעולם, בַּנגואל (שם מציין "הנגואל" כל מה שנמצא מחוץ לעולם המוכר. לעתים הוא מציין את הרוח). זהו ההסבר לכך שקסטנדה עשה סיבוב פרסה במכוניתו וחזר די מהר לעולם המכשפים, כי החלטתו להצטרף לעולם המכשפים התקבלה מזמן.
החלטות שמתקבלות מחוץ לעולם המוכר.
מתי הוא קיבל את ההחלטה?
קרול טיגס הייתה צריכה לחצות קו ששרטט דון חואן על החול.
זוהי כנראה אותה החלטה לקבל על עצמך את חוק-הנגואל, החלטה שמכוחה נעשית ישות כפולה לנגואל.
====================
30.7.17
Amado Mio
שיר מתוך סרט משנת 1946
שיר מטונל אחר.
let forever begin tonight
====================
30.7.17פיזרתי לא מעט חידות, אז כדי שלא יישארו לי יותר מדי חובות, אשיב על עוד אחת.
מיהו השומר של העולם האחר, אותו חווה קסטנדה כיתוש מפלצתי, עצום מידות ותוקפן? האם אנו מכירים את השומר בדמות אחרת?
ובכלל, מהו העולם האחר?
הנושא של השומר על העולם האחר נמצא בפרקים 7,8 של "מציאות נפרדת".
קסטנדה שואל על איזה עולם אחר מדובר, אך דון חואן מתחמק מתשובה:
עמדתי נואשות על כך שיספר לי קצת יותר על אודות השומר הזה.
"אתה תראה אותו," אמר כלאחר יד, "הוא שומר על העולם האחר."
"איזה עולם אחר? עולם המתים?"
"אין זה עולם המתים או עולם של דבר כלשהו. זהו פשוט עולם אחר. אין טעם לספר לך עליו. צא וראה אותו בעצמך."
(מציאות נפרדת עמוד 105)
תשובתי,
העולם האחר הוא רצועה אחרת, שם ברגיל הוא מקומו של האני האחר, הכפיל.
בין העולמות נמצא תחום ביניים, בו ישנה חפיפה של שני העולמות, והוא קרוי: האיזור שבין הקווים המקבילים.
היתוש הוא בעצם מחסום התפישה שנמצא על ספו של האיזור שבין הקווים המקבילים, אותו פגוש קסטנדה בספרי ההמשך כקיר ערפל.
מה שהוא ראה מאחורי היתוש תואם את התיאור של האיזור שבין הקווים המקבילים:
מה שראיתי היה אופק מעונן, חיוור-צהבהב, שנראה כאפוף גז; מעין גז לימון כיסה באחידות את כל שיכולתי לראות. דומה היה שנמצאתי על פני מישור המלא באדי גופרית.
(עמוד 119)
בתיאורים של הערפל מדובר על הסכנה שהערפל יכלא בתוכו את מסיג הגבול, מבלי לתת לו לצאת, כלומר הערפל הוא לא מה שאנו מכירים ברגיל כערפל, אלא גם הוא ישות חיה, שומר פעיל, בדומה ליתוש.
תיאור היתוש מזכיר שומר אחר שנדרש לעבור על פניו. אני מתכוון לדרקון המופיע בספר של טאישה אבלאר.
אודות היתוש:
קשקשים מבריקים ונוצצים (עמוד 118).
גבו נראה כשריון בצבע מבריק. (עמוד 119)
גם הדרקון אצל טאישה מתואר כעוטה שריון עשוי מראות.
הערת אגב,
לשומר (היתוש) היו מליון עיניים. (עמוד 119)
תיאורים דומים ישנם במיסטיקה היהודית של ישויות מלאכיות מלאות בעיניים.
אצל טאישה, המעבר על פני השומר הוא דרך עינו של הדרקון. כאן, "במציאות נפרדת", נדרש לעצור את סיבובו של היתוש המסתובב סביב עצמו במהירות גבוהה (לדעתי, בדומה לעצירת דלת מסתובבת שיש להאיט את מהירות סיבובה כדי לעבור דרכה).
גם לגבי קיר הערפל נדרש לעצור את סיבובו. הקיר נמצא בשולי שדה הראייה והוא נע יחד עם תנועת העיניים. עצירת הקיר מאפשרת להביט מולו.
כפי הנראה, ללוחמים שונים מתאימה דמות שונה עבור מחסום התפיסה.
לקסטנדה לא מתאים כנראה להתמודד עם מחסום בדמות יצור חי.
"אסור לך לעולם לנסות ולראות שוב את השומר. אין זה ממזגך [טמפרמנט] לחצות את אותו מישור; ובכל זאת הייתי משוכנע שתוכל לעבור דרכו. אבל בוא לא נדבר על כך עוד. זו הייתה רק דרך אחת מתוך מיגוון רחב."
(מציאות נפרדת עמוד 120)
====================
2.8.17
פינת הספרות
סיימתי את "גיא אוני" של שולמית לפיד.
סיפור טוב וכתוב היטב.
מבוסס כנראה על סיפור חייה האמיתי של אישה צעירה העולה לארץ ישראל בסוף המאה ה-19, אחרי פוגרום.
תלאותיה הרבות, הקשיים העצומים, והמחסור בארץ.
====================
2.8.17
עוד שתי חידות.
היכן בספרי קסטנדה יש התייחסות, לכאורה, לטלקינזיס, כלומר להשפעה על חפצים בכח המחשבה?
היכן יש התייחסות לפּוֹלטֶרגַייסט? כלומר לרוח (בגרמנית גַייסט) היוצרת רעשים ומזיזה דברים ובכך מפחידה, עד כדי מבריחה, אנשים מבתיהם. רוח כסוג של יצור לא-אורגני.
====================
6.8.17
מסתמן שלקראת סוף השבוע יחזור מחשב לשכון בביתי, ואחזור, ברגשות מעורבים, לקהילת בני האדם.
אני מתכוון לקרוא בקרוב את Silent Knowledge, ספרון שהזכרתי לאחרונה, וגם הצעתי לינק אליו.
מכיוון שיש בו, ככל הנראה, ניצנים של תורת המעברים הקסומים החלטתי לקרוא את "מעברים קסומים" בצורה יסודית (יחסית) לפני שאני ניגש אל הספרון.
מעבר להקדמות של כל פרק, בחלק מהתרגילים מובאים עניינים תיאורטיים חשובים.
כבר כתבתי לא אחת שהתרגום העברי הוא אסון וקשה מאד לקורא ללמוד ממנו.
אם לציין (מהזיכרון) את אחת הפנינים מהספר,
בסופו של דבר כל אדם עומד לפני האינסוף לבדו, וכל אדם צריך להחליט אם לאמץ את הידע הטולטקי או לא.
ואני מוסיף: ידע שהוא בבחינת זכות עצומה שנפלה לידינו. ידע שאין חשוב ממנו !!!
====================
6.8.17
תשובות לחידות האחרונות:
היכן בספרים ישנו רמז לטֶלֶקינֶזיס, ליכולת לפעול על חפצים מרחוק, ללא מגע. אורי גלר הפגין, לכאורה, יכולת כזו בכיפוף כפיות.
אני מתכוון לקטע המופיע ב"אמנות החלימה".
הרקע: קסטנדה מגיע באחד מסיוריו למקום הנראה כאילו נמצא בקצה העולם, מקום שכבר לא היו בו מנהרות, רק חשיכה ויצורי צל. (עמוד 106)
קסטנדה ראה שם יצורי צל לאלפים משלושה סוגים. היו הבדלים צורניים ביניהם, אבל המשותף לכולם היה שהם כולם נראו כדוריים, בערך במימדיו שלו, והרושם שלו היה של הימצאות בסביבת חיפושיות ענק חומות.
"בוא לכאן, קרב אלינו, ונסה לדחוף או למשוך אותנו," האיץ בי קולו של השליח. "ברגע שתלמד לעשות זאת, תוכל להזיז דברים בעולמך על ידי הבטה בהם בעיניך." (עמוד 109)
לגבי החידה השניה, איזכור של פולטרגייסט, רוח רועשת פראית (זועמת?) המזיזה דברים, טורקת דלתות ומנפצת חפצים, נמצא ב"מציאות נפרדת". אנסה בהמשך למצוא את המיקום המדויק.
===================
6.8.17
נישאר עוד רגע בעולם ישויות הצל.
השליח הלא-אורגני מספר (עמוד 108) שישנם שלושה סוגים של ישויות צל: המנהרות, המשרתים שלהן, וסוג נוסף.
הסוג השלישי הוא סוג שכדי לראותו קסטנדה יצטרך להביע את רצונו להישאר בעולמם. כפי הנראה, זוהי מלכודת המשתמשת ביצר הסקרנות.
ההסבר שנותן השליח לתנאי זה הוא שכדי לראות את הסוג השלישי צריך כמות גדולה של אנרגיה, אותה מספקים היצורים הלא-אורגנים.
אני חושב שייתכן והסוג השלישי הוא ישויות הלכודות במנהרות, כגון הסייר(ת) הכחול(ה), אשר אל המנהרה שלה הובא קסטנדה אחרי הפסקה שעשה בחלימתו בגלל שפחד מנפילתו למלכודת.
העליתי בעבר את ההשערה שייתכן וכל הנפילה למלכודת של הלא-אורגנים הייתה מתוכננת כחלק מהחניכה.
המלכודת של הסקרנות לא עבדה ולכן מצאו מלכודת הבנויה על רתיעה ממאסר, רצונו של קסטנדה לשחרר ממאסר את הסייר(ת) הכחול.
על פי השערה זו, הקול של השליח האומר לו לחזור לחלימה כי לוחם אינו נרתע מאתגר בגלל פחד (עמוד 112), הוא קול ביוזמתו של דון חואן וחבורתו להחזירו לחלימה, כדי שלבסוף יפול לידיהם של הלא-אורגנים.
טענתי בעבר שהתרגיל הנקרא "יקוש היוקשים" הוא תרגיל דומה, ואולי אותו תרגיל בדיוק, כלומר יש אולי תרגיל אחד כזה בלבד.
ב"יקוש היוקשים" התרגיל הוא להיכנס לעולמם של הלא-אורגנים וליטול מהם את האנרגיה שלהם. הצעתי שזהו אותו מהלך של הקרבת החניכים (זוג חניכים נגואלי, כנראה) ללא-אורגנים, מקרה המסופר אודות הנגואל אליאס ובת זוגו.
בקיצור, על פי ההשערה שאני מציע,
הנגואל צריך להילכד בעולם הלא-אורגנים, לעבור טרנספורמציה אנרגטית, ולהיחלץ משם בעזרת האישה-נגואל ולוחמים נוספים.
===================
6.8.17
הציטוט החשוב והמטלטל, אודות העמידה שלנו לבדנו נוכח האינסוף, שהבאתי באחת התגובות לעיל לקוחה מסוף ההקדמה למעברים הקסומים הנוגעים לחלימה, ממש לפני מעבר קסום 27.
==================
7.8.17
חידת הפולטרגייסט.
ב"מציאות נפרדת" יש תיאור של שלושה סוגים של רוחות.
בחידה הקודמת, על הטלקינזיס, התגלגלנו לדבר על 3 סוגים של ישויות לא אורגניות, ישויות צל.
האם יש קשר בין שלושה אלה והשלושה המתוארים בקטעים הבאים?
אני חושב שבהחלט כן.
(עמודים 208-210)
למה אני חושב שמדובר באותם שלושה סוגים של ישויות צל שהוזכרו ב"אמנות החלימה"?
כי קסטנדה נאבק בבעל ברית (נדמה לי שב"סיפורי עוצמה"), וב"אמנות החלימה" נאמר שתחושת המוכרות שלו עם מנהרה מסוימת נובעת מכך שהוא נאבק איתה פעם.
אם כך, עלינו להסיק שבעל ברית הוא ישות מסוג מנהרה.
הסוג השני, משרתי המנהרות, ישויות הנמצאות בסימביוזה עם המינהרות: משרתות אותן ובתמורה ניזונות מהאנרגיה שלהן.
בתיאור כאן, הסוג המתאים, לכאורה, למשרתי המנהרות הן הרוחות המרושעות הכרוכות ברוחות השקטות, מלוות אותן. אבל בעל ברית הוא לא הרוח השקטה מהסוג הראשון שאין לה מה לתת ללוחמים.
בעיה !!!
כרגע נשאיר זאת כחידה לא פתורה. אנסה למצוא את המקום שבו נאמר ב"אמנות החלימה" שהמנהרה היא ישות שהוא נאבק איתה פעם.
- עוד בעיה,
אם הסוג השני, הרוחות הרעות, הן מה שקרוי "פולטרגייסט", אז הן לא אמורות לחולל רק אשליה של רעש, כמו שאומר דון חואן, אלא הן מזיזות, משליכות וטורקות דלתות ודברים. יש סרטונים על אירועים כאלה ביוטיוב.
- את בעלי הברית יש לחפש במקומות זנוחים, מבודדים וכמעט בלתי נגישים (נאמר בקטע הנ"ל).
אני מהמר שמדובר על מקומות עוצמה.
בעלי ברית הם אספקט של הרוח (נאמר איפשהו, אם כי אני לא בטוח שבדיוק במילים אלה), והרוח, על פי פרשנות שהצעתי בעבר, שוכנת במקומות עוצמה (שאינן אלא, לפי הבנתי, מקומות שבהם הרשת הטפילית אינה מכסה את פני האדמה).
אני נוטה לפתרון בכיוון הבא:
הרוח השקטה שאין לה סודות להעניק היא המנהרה. בעל הברית שאתו נאבקים קשור בה איכשהו, בדומה למשרתי המנהרות, ולכן ניתן לומר שהמאבק הוא במנהרה.
אבל מצד שני, בעל הברית הוא אספקט של הרוח.
התוצאה:
כאב ראש.
החידה נותרה פתוחה.
מה שדי בטוח הוא ששלושת סוגי ישויות הצל חופפים את שלושת סוגי הרוחות שהוזכרו כאן.
==================
7.8.17
הצעתי שהסוג השלישי של ישויות לא-אורגניות הן אולי ישויות הכלואות במנהרות. מצד שני, הן המקבילות לבעלי הברית (אם מקבלים שיש חפיפה בין שלושת הסוגים של הרוחות ושל ישויות הצל).
האם אפשר ליישב את הדברים, או שיש להשליך את ההצעה הזו?
יש לי רעיון, אבל הוא כבר בגדר ספקולציה מוגזמת. אני מותח קו גבול לספקולציות שאני מציע, קו שמציין דרגת ביסוס של הדברים על המופיע בספרים.
==================
