מסע אל בטן האדמה

Noel Elmowy - Only For You

******

בפוסט הקודם דובר על קווי אנרגיה החוצים זה את זה על פני כדור הארץ. הדבר מובא [פעם אחת בלבד בספרים] מפיו של חואן טוּמַה, הוא השליח שבבית המזרחי. הפוסט העלה את התהייה שמא קווי נסקא שבפֶּרוּ (היא ארץ מולדתו של קסטנדה, ובכלל, ארץ שופעת מסתורין) ממפים את קווי האנרגיה הללו באותו איזור, בו הם משורטטים.

מהי רשת קווי האנרגיה הללו שתבניתה ומיקומה אינם משתנים, הקיימת גם על פני בני האדם, והיא חלק מאיתנו ובו בעת זרה לנו?

לדעתי זהו הטפיל במבט אנרגטי.
בואו נשלב את הרעיון הזה עם אמירה בודדת אחרת שבספרים (אלא אם כן יש לכם משהו חשוב או מעניין יותר לעשות 😊).
הקטע לקוח מתוך "מתנת הנשר":

סילביו מנואל אמר לנו [לקסטנדה וללַה-גוֹרדַה במהלך סדרת תרגילים שבה הם שהו על צמרות עצים] שמודעותו של העץ ניזונה ממעמקי האדמה, בעוד מודעותם של יצורים המסוגלים לנוע ניזונה מפני האדמה. בעץ אין כל תחושה של מאבק, ואילו את היצורים הנעים ממלאת תחושה זו כליל."

                                                      (עמוד 194)

מאבק, יריבות, אי שקט... מאפיינים את האגו (הטפילי). 

אין כאן שום הוכחה נחרצת.
אני לא חושב שניתן בשום נושא שהוא בספרות הטולטקית להציע הוכחה ברמת חומרה וקפדנות מתמטית/לוגית. וכבר הצעתי את הטענה שהחַזַרַה, הופעות כפולות, של עניינים בספרים היא חזרה לא מדויקת, מרומזת... כי אז, אם תשרה עליך הרוח ותזהה את הדמיון שבין השניים, תוכל גם להפיק מידע חדש. 

אם כן,
פני האדמה נשלטים על ידי המערכת הטפילית. בטן האדמה כנראה פטורה מעונשם של אלה.
הצעתי בעבר דמיון בין האדמה והרוח, בין היתר שניהם מספקים מחסה ללוחמים.

באו בני אדם, או דמויי אדם, והחליטו לבנות "מגדל בבל", אבל הפוך, פנימה לתוך כדור הארץ. כלומר, חפרו בור עמוק מאד.
הקידוח נעשה ברוסיה, נמשך 26 שנים, והסתיים בשנת 1989 בעומק של למעלה מ-12 קילומטר. זוהי הנקודה העמוקה ביותר הידועה היום על פני כדור הארץ, עמוקה יותר מהמקום העמוק ביותר באוקיינוס.


במיתולוגיה היוונית השְאוֹל (הַאדֶס), ארץ המתים, נמצא באדמה. מעניין שבשפות רבות המילה עבור "שאול" היא THE UNDERWORLD. 
מתוך אותו בור עלו קולות נוראיים שבעטיים, כנראה, זכה הבור לכינוי "הדלת לגיהינום".
תיאור קצר על הקידוח הזה ניתן לקרוא כאן. 
בתחתית הכתבה, מתחת למילים Listen to This
ישנה הקלטה קצרה של קולות שעלו (כנראה) מתוך הבור.
לא מומלץ להאזין להקלטה זו לפני השינה. 😊
Only For You - מומלץ הרבה יותר.

בהמשך, מתחת להקלטה, ישנו גם סרטון וידאו על הפרויקט.


שבת שלום.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

14.7.17
ממש היום התברר לי שישנו טקסט נוסף של קסטנדה שחמק מידיעתי עד כה.
נתקלתי בשמו כמה פעמים, אבל תמיד חשבתי שזוהי בסך הכל כותרת שונה של הספר "כוח השקט" ותו לא.
זהו ספרון בן 52 עמודים שיצא לאור בהוצאת Cleagreen, גוף שהקים קסטנדה, אשר עוסק עד היום בעריכת סדנאות ברחבי העולם.
הספרון נקרא "ידַע שַקֵט", Silent Knowledge, והוא יצא לאור בשנת 1996.

כזכור, קסטנדה עזב את העולם, לכאורה, שנתיים אחר כך ב-1998. בשנת עזיבתו הופיעו שני הספרים: "מעברים קסומים", ו"צדו הפעיל של האינסוף". האחרון יצא כמה חודשים לאחר מותו הרשמי. כמו כן, בשנה זו גם הופיעה ההקדמה החדשה שקסטנדה כתב למהדורה החגיגית של "משנתו של דון חואן", במלאת שלושים שנה להופעת הספר.

שנת 1998 הייתה שנה טקסטואלית עמוסה מאד לקסטנדה, וזאת בהסתמך על המעט הידוע לנו. שלא להזכיר שמועד פטירתו הוא סוף אפריל, כלומר, יבול מרשים ל-4 חודשים.

הספרון הזה הופיע 3 שנים אחרי "אמנות החלימה" ושנתיים לפני שני (או שלושת) האחרונים הנ"ל.

ניתן לקרוא אותו בשפת המקור אנגלית כאן.

ניתן גם להוריד משם את הקובץ למחשב האישי.
=================

14.7.17
בפינתנו "יורדים על העיתונות, ובכיף":
כותרת ב"הארץ": 
מדור מסביב לעולם, כתבות בתחומים מגוונים המעשירים את האינטלקט.
ובתרגום לטולטקית: כתבות להעמסת רשימת המלאי שלך.

========================
15.7.17
מסע אחר, על פני האדמה, המסע להר סיני.
סיימתי לקרוא את "בעקבות עגל הזהב - גילוי הר סיני האמיתי" מאת הווארד בלום. 
הסיפור הוא אודות שני הרפתקנים אמריקאים שעשו מאמצים כבירים כדי להגיע לג'בל אל לוּז שבצפון מערב ערב הסעודית. עדויות לא מעטות מצביעות על כך שייתכן וזהו הר סיני המקראי, ההר שעליו ובסביבותיו אירעו התגלויות ומעשי נסים רבים. (בעבר הצעתי לו את התואר "הר השושלת" של משה, בדומה ל"גבעת השושלת" של קסטנדה)

כפי הנראה, המוסד הישראלי סייע להם, מסיבותיו, בלא ידיעתם להגיע לשם.
אני משער שהמסע היה מרתק, אבל הסיפור לא כתוב טוב.
הרושם הכללי הוא של שני אמריקאים מצ'וקמקים שיצאו למעין משימה בעורף האויב, ועל הדרך קיוו לקטוף זהב קדום והילת מגלים.
נראה שבספר הושקעו מאמצי תחקיר לא מעטים, אבל אינני ממליץ עליו. 
ישנו סרטון של שני הבחורים ביוטיוב, ואני צלחתי את הספר בן מאות העמודים רק כדי לראות אם יש בו מידע נוסף בעל ערך. 
הסרטון מכיל כנראה קטעי שחזור, לא קטעים שצולמו בזמן אמת.

=======================
15.7.17
בהקשר זה של חיבור לאדמה, ועצים, יש לזכור את האמירה שלאדם ישנו זנב אנרגטי, מעין שורש הנע אתו בתנועתו. אינני זוכר כרגע היכן זה נאמר. כמדומני ב"מתנת הנשר", אבל אני לא בטוח.
אני נוטה לחשוב ש"גורמים עוינים" ידועים הסיטו את הזנב הזה כך שהוא כבר אינו מחובר לעומק האדמה, אלא לפני האדמה.
=======================
16.7.17
בהמשך לתגובה הקודמת, 
האמירה אודות זנב אנרגטי, ליתר דיוק שורש אנרגטי המחבר אותנו לאדמה ונע איתנו, נמצא אכן ב"מתנת הנשר" עמוד193. 
אי העשייה השלישית של סילביו מנואל הייתה למַקֵם את קסטנדה ואת לה-גורדה ברתמות נפרדות בצמרתו של עץ גבוה, כשהאישה נגואל נמצאת על הקרקע בסמוך לגזע העץ.
כפי הנראה, התרגיל נועד להוציא את השורש של כל אחד מהם (של קסטנדה ולה-גורדה) מתחומי האדמה.
האמירה הבאה היא די סתומה, כמו חלק ניכר מהספר "מתנת הנשר".

בעוד אנו תלויים באוויר, אם נצליח לתַעֵל [channel], כביכול, את הכוונה שלנו בעודנו תלויים בתוך רתמה של עור התלויה ומשתלשלת מעץ גבוה, ניצור בעזרת הכוונה שלנו משולש; משולש שבסיסו על האדמה, וקודקודו באוויר.     
                                        (עמוד 193)

(הגודל המשתנה של הפונטים זה לא ביוזמתי. אין לי זמן להשקיע ולחפש מדוע מתכנני המערכת הזאת של גוגל חושבים שנכון לשנות את הגודל של המשפט, למרות שאתה מגדיר את כל הקטע באותו גודל. אני לא רוצה להעמיס את הידע הטפל הזה על רשימת המלאי שלי :))

- מחקתי את המילה "כביכול", כי אין לה זכר במקור.
- תיקון תרגומי נוסף: באותו עמוד, שורות אחדות קודם לכן, צריך להיות: "שברנו מחסום תפיסתי" (perceptual) ולא מחסום מושגי (שהוא עניין של מחשבה).

אני תוהה אם אין כאן טעות בטקסט המקורי:
המשולש הנוצר נראה לי כמשולש שבין קסטנדה ולה-גורדה, הנמצאים על צמרת העץ, והאישה-נגואל שעל הקרקע. אם כן, אז בסיס המשולש נמצא בצמרת ולא על הקרקע.
אני גם נוטה לחשוב שהשורשים האנרגטיים של השניים, שנותקו מהאדמה בעקבות ההתרוממות לגובה, מתחברים עתה אל האישה-נגואל.
=======================
16.7.17
אני קורא בימים אלה את "מציאות נפרדת". שנים רבות שלא קראתי אותו מקצה לקצה. 
נתקלתי בו בקטע הבא, אשר הזכיר לי נושא שכתבתי עליו בעבר.
הרקע: קסטנדה ודון חואן נוסעים נסיעה ארוכה מאד במקסיקו והחום רב. באיזור שבו הם נוסעים חוצים עדרים ובעלי חיים לעתים תכופות את הכביש, ובעלי חיים דרוסים על הכביש הוא מראה שכיח שם.
באחד החניונים צועק דון חואן מתוך האוטו לאישה: "מה יש לכם לאכול היום?"
"בשר חזיר" צעקה האישה מבפנים.
"למענְךָ, אני מקווה שהחזיר נדרס על הכביש היום," אמר לי דון חואן בצחוק.
                                               (עמוד 47)

לכאורה, התקווה שהחזיר נדרס היום קשורה לחשש של קסטנדה מאכילת אוכל מקולקל, על כך דובר כמה שורות קודם לכן. 

לאיזה נושא אני מתכוון?
לטענה שהלוחם עובר בעולם כצל, משתדל שלא להשאיר עקבות בעולם, עד כדי כך, לדעתי, שהלוחם צד רק בעלי חיים שזמנם בעולם הזה עומד להסתיים. באופן זה אין הוא משפיע, לכאורה, על אירועי העולם.
אני מוסיף את הקטע הנ"ל כתמיכה אפשרית נוספת לרעיון זה.
=======================
17.7.17

בפוסט הוזכר השאול, ארץ המתים.
במיתולוגיות השונות ישנם סיפורים בודדים על גיבורים שירדו אל השאול ביוזמתם וחזרו ממנו.
אחד מהם הוא אודיסיאוס.

מתוך "אודיסיאה" בויקיפדיה:
קירקה, אשר ניחנה בראיה נבואית, מגלה לאודיסאוס שיהא עליו להיוועץ בטֵיירֶסִיאַס, הנביא העיוור מתבאי, לפני שיוכל לשוב לביתו. אלא שטיירסיאס מת זה כבר, ועל-כן נאלץ אודיסאוס לרדת אל השְׁאוֹל ולמצוא את רוחו של הנביא. השיר האחד-עשר מתאר את ביקורו של אודיסאוס בשאול, שם הוא מוצא את טיירסיאס ולומד ממנו שעליו ועל אנשיו להימנע מלפגוע בעדריו של הליוס, אל השמש, באי תרינאקיה, פן לא יזכו לשוב לביתם. באותה הזדמנות, פוגש אודיסאוס את אמו, אנטיקליאה, ומחליף איתה דברים, וגם סדרה של גיבורים ודמויות מיתיות, ובהם טנטלוס, הראקלס, אגממנון ואכילס.

(אם נניח שהאודיסיאה מתארת על ידי משלים את מסע השיבה אל הרוח, מעניין מה מסמלים עדריו של אל השמש, הליוס, שאי-פגיעה בהם היא תנאי להצלחת המסע? 
ככל שאני זוכר, חלק מאנשי ספינתו, הרעבים מאד, לא עמדו בפיתוי ועשו מהבקר "על האש", ואכן סיימו את חייהם/מסעם בגלל חטא זה.
האם גם לכם זה מזכיר את עגל הזהב?
אני תוהה, אם לאל יש דמות פר, האם מותר לאכול את התגלמויותיו הארציות, כלומר בני בקר?
כלומר, האם מי שרואה בעגל זהב התגלמות של אלוהיו, עשוי לשחוט ולאכול פרות?)

גם קסטנדה שלנו הגיע לשם, ולא פעם אחת.
יש תיאור של הגעה אחת לשם באחד הספרים ביוזמתו של דון חואן. ככל שאני זוכר, הוא מתבונן בזרם של דמויות אנושיות, ואילו דון חואן אינו מביט בהן.

ב"מפגשים עם הנגואל" יש התייחסות להגעה לארץ המתים:

"זו לא דעה," הוא [קסטנדה] ענה, "הייתי בצד השני ואני יודע. ראיתי ילדים
ומבוגרים נודדים לשם וצפיתי במאמציהם לזכור את עצמם. לאלה
המתהוללים ומפזרים את האנרגיה שלהם בחייהם, המוות הוא כמו חלום
חולף, מלא בבועות של זיכרונות הנמוגים בהתמדה, ואחר כך כלום".
"האם אתה מתכוון שכאשר אנו חולמים, אנו מתקרבים למצבם של
המתים?" שאלתי.
"אנחנו לא רק מתקרבים אליו, אנחנו שם. אבל מכיוון שהחיוניות של
גופנו נותרת בשלמותה, אנו יכולים לחזור. המוות הוא חלום, פשוטו
כמשמעו.
(עמוד 144)

וגם:
"קשרים בין תושבי מימדים שונים של מודעות יכולים להתבצע רק
באמצעות ההישרה של נקודת המאסף. המוות הוא מחסום תפיסה סופי.
"אנשים חיים יכולים ללכת לממלכת המתים דרך חלומות, אבל זה
מסוג הדברים שלוחם לא נכנס אליהם, כי זה רק מחליש את האנרגיה
שלו.

(עמוד 145,146)

=======================
17.7.17
בפוסט הבא, אם ירצה השם, אנסה להציע את תשובתי לחידה הבאה:
הרצון, מושג מרכזי בתפיסה הטולטקית, ולא קל להבנה, אשר, בין היתר מתואר כזרוע "תמנונית" אנרגטית הבוקעת מהאיזור שמתחת לפופיק, 
מה גרם לו לזכות בכינוי "רצון"?
כלומר, 
מה הקשר בין מה שאנו מבינים במילים "רצון", "לרצות", לבין אותו מושג טולטקי?
ככל שאני זוכר, אין תשובה לשאלה זו. השאלה נשאלת על ידי קסטנדה במפורש לפחות פעם אחת, ודון חואן מתחמק מלהשיב עליה.
=======================
17.7.17
איך קפצתי פתאום לנושא הרצון?
לגבי אותו שורש אנרגטי שיש לנו, אשר מחבר אותנו לאדמה, גם כשאנו נמצאים בתנועה, תהיתי שמא אין הוא אלא הרצון.
אני מוצא נימוקים לחשוב כך.
=======================