בין אבדן הצורה האנושית להופעת הרצון

Mezzoforte - Easy Jack

*******

בפוסט הקודם הבאתי תיאור קצר של סימנים המלווים את הופעת הרצון.
העליתי את השאלה: האם יש דמיון בין סימנים אלה והסימנים המלווים את אבדן הצורה האנושית?

זהו הקטע שבו יש תיאור של הופעת הרצון

                                             ("מציאות נפרדת" עמוד 139)

אבדן הצורה האנושית אצל קסטנדה אירע כשנתיים, כמדומני, לאחר עזיבתם לכאורה של דון חואן וחבורתו את העולם. האירוע מתואר ב"מתנת הנשר".

                      

                                                       ("מתנת הנשר" עמוד 95,96)

חודשים אחדים קודם לכן מופיעים אצל קסטנדה סימנים מדאיגים הקשורים באבדן הצורה האנושית. הקטע הבא מתאר אותם, והוא גם כולל תיאור קצר של חווית אבדן הצורה האנושית כפי שחוותה אותו לה-גורדה.
גם קטע זה לקוח מתוך "מתנת הנשר".

                                    ("מתנת הנשר" עמוד 29)

מתיאורי האירועים עולה רושם די ברור שאבדן הצורה האנושית והופעת הרצון אינם אותו אירוע. 
הופעת הרצון מתאפיינת בעוויתות (פירכוסים) ועשויה להימשך חודשים. זה לא נשמע דומה לתיאורי אבדן הצורה האנושית.
שניהם כרוכים בכאב, אבל הופעת הרצון נחווית במובהק כמשהו העוזב אותך ויוצא את גופך (מתגלגל כמו שטיח), ואילו הופעת הרצון נחווית כהופעה של עוצמה וביצוע דברים בלתי אפשריים (על פי ההתקן הזר).

ראוי לשים לב שאצל לה-גורדה, ואצל נשים בכלל, כנראה, התנועה של אבדן הצורה היא בשני כיוונים, מעלה ומטה, כשהמוקד נמצא ברחם.

***

לדעתי, אבדן הצורה האנושית מקדים את הופעת הרצון.
ככל שאני זוכר, אין בספרים תיאור לאירוע זה אצל קסטנדה.
אבדן הצורה האנושית אירע לקסטנדה כשנתיים אחרי העזיבה לכאורה של דון חואן וחבורתו, וזהו אחד האירועים האחרונים על פי הזמן הלינארי המתוארים בספרי קסטנדה.
חוסר האיזכור בספרים של אירוע הופעת הרצון אצל קסטנדה והעובדה שאירוע אבדן הצורה האנושית הוא אחד האחרונים שבספרים, תומכים בהצעה שלי שהופעת הרצון היא אירוע מאוחר יותר.

***

אבדן הצורה האנושית הוא נוסח אחר ל"עזיבת הטפיל".
בהמשך אביא כמה תמיכות לכך, מתוך רבות.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

5.7.17

שני האירועים: אבדן הצורה האנושית והופעת הרצון, מעוררים קושי תאורטי מסוים.

להבנתי, על פי השקפת העולם הטולטקית כל דבר ומצב הוא עניין של כמות ועל כן קווי הגבול ביניהם אינם חדים. 

זה נובע מהעובדה שהמציאות ביסודה מורכבת מהאצלות, וכל דבר ומצב הם הישרה של כמות אינסופית מהם. 

לדוגמה, המעבר משליטת הטפיל לשליטת הרוח הוא הדרגתי; יותר ויותר הישרה של האצלות ענבריות, על חשבון האחרות. בטרמינולוגיה של "סיפורי עוצמה": הנגואל הולך וממלא בהדרגה את אי הטונל (שדה התפיסה).

על כן, איך להבין את שני האירועים הללו שהם ביסודם מעבר ברור "משחור ללבן"; ממצב של הימצאות הצורה האנושית לאובדנה, ממצב של אין רצון ליש רצון?

ייתכן והתשובה היא זו:

גם במרחב שבו השינויים הם הדרגתיים, עשויים להימצא גבולות המציינים הבדלים איכותיים. באזורי הגבול קורות תופעות של מסה קריטית. דוגמאות: 

- גבעול קש ששובר את גב הגמל. 

- ב-100 מעלות (ב)צלסיוס עוברים המים שינוי איכותי, זה כבר לא סתם עוד מעלת חום.

דוגמה מהעולם הטולטקי:

הצעתי להבין את האמירה שהאתגר של הלוחם להצליח לעבור את הדרך-עם-לב עד סופה פירושו שלקראת סוף הדרך האחיזה שלו בעולם הזה היא כה חלשה (הנגואל ממלא את אי הטונל כמעט לחלוטין) שהלוחם עלול שלא להצליח לקיים את אחיזתו במציאות זו עד תום משימתו האחרונה (הקשורה בשושלת: הכשרת הדור הבא של חניכים, או סגירת השושלת).

במקרה שלפנינו,

ברגע מסוים הטפיל המורעב כבר לא מצליח לאחוז עוד בנַשַא שלו והוא "מתקפל" ומסתלק.

================

5.7.17

קצת הומור

זוג צעיר ביקש מגולשים באינטרנט שיסלקו באמצעות פוטושופ בחור שנקלע לתוך הפריים של התמונה.

אלה ההצעות שהם קיבלו.

================

6.7.17

את הנימוקים לכך שאבדן הצורה האנושית הוא טרמינולוגיה אחרת לעזיבת הטפיל, ועל כן הצורה האנושית היא הטפיל, אביא בפוסט הבא.

בינתיים, נתקלתי באמירה שיכלה לחסוך לי בזמנו לא מעט התפתלויות בניסיון לבסס את הטענה שיש דבר כזה קול הנגואל, כלומר קול הרוח (בנפרד משאר הקולות: קול הראייה, קול החלימה, הדיבור הפנימי).

הקטע הבא לקוח מ"צדו הפעיל של האינסוף":

דון חואן הדריך אותי לקבל את הרעיון שהאינסוף הוא כוח בעל קול ושהוא מודע לעצמו. הוא הורה לי להיות מוכן להאזין לקול ולפעול תמיד ביעילות, אך ללא תקדימים, כשאני נשען מעט ככל האפשר על קביעת דבר מראש. ציפיתי בחוסר סבלנות לקולה של הרוח שיאמר לי מה היא משמעות הדברים שעלו בזיכרוני, אך דבר לא קרה.

                                   (עמוד 162)

שתי ההיזכרויות המופיעות מיד לאחר קטע זה מביאות אותי לשער שקול הרוח צפוי לתפוס את מקומו של הקול שעיצב אותו בילדותו ומאז ניהל אותו לאורך כל חייו. בדרך כלל זהו קול האב, אבל קסטנדה גדל בבית סבו וסבתו, ולכן הקול הוא קול סבו.

שתי ההיזכרויות משמשות בתפקידים הבאים:

הראשונה - הקול המעצב של סבו.

השנייה - המחשה לאופן פעולת הקול לאורך חייו (בניסיונו העיקש של קסטנדה לנהל לכולם את החיים).

================